כתב סופר גיטין חלק ב סב

הוא בתוספתא וי"ל דהא קמ"ל מתני' דווקא מת האב לדיוקא הא אמר א"א לא וא"ש. והא דס"ד למוקמי רישא כרשב"ג ודחי מדסיפא רשב"ג לפמ"ש דמת האב למעט אמר א"א שתמשני וזה דלא כרשב"ג הא לק"מ דרש"י לא ס"ל דבעי שימוש והנקה א"ו דווקא לרבנן אבל לרשב"ג לא. ובאמת הב"ש כ' גם לרשב"ג בסיפא בעי יום א' דווקא לשיטת רש"י וכבר השיב עליו בס' בית מאיר דלרשב"ג דאפי' במפרש ב' שני' ומת בתוך ב"ש מהני ה"ה במת מיד ולא שימשה כלל דהא ע"כ ס"ל לכשיצטרך קאמר דאל"ה מ"ש יום א' הא פירש ב' שנים. ולפ"ז א"ש דברינו כמובן:

ובזה מיושב מה שנתקשה תוס' לקמן ד"ה ורמינהו דלמא ברייתא ב' שני' דווקא ואיירי שמת סגי ביום א' ולפמ"ש א"ש דא"כ למאי קתני שימשתו יום א' באב פשיטא דמהני כקושי' תוס' על רש"י במתני' ובבריי' אין לומר כמ"ש דהא לא קתני מת דנימא דבא למעט דווקא מת ולא באומר אי אפשר ולומר דקמ"ל בריי' דכל ששימשה אפי' מת או אמר א"א דהא ממתני' מוכח דווקא מת ולא באמר א"א שתשמשני כמ"ש וא"ש קושי' ש"ס מסברא כנ"ל ועיין בסמוך:

מת הבן או שמת האב עיין פ"י שהרגיש דמהופך הסדר דמתחיל ע"מ שתניקי וע"מ שתשמש ושוב אמר מת הבן או שמת האב ונ"ל ע"פ שיטת תוס' דלא בעי הנקה ושימש כלל והוכיח כן דאי כרש"י באב מאי קמ"ל וי"ל אי הוי נקיט מת האב או הבן עדיין הי' מקום לומר כרש"י ולא זו אף זו נקיט לא מבעי' מת האב דמהני אלא אפי' מת הבן ג"כ מהני ולכן נקיט מת הבן או האב והוי אב זו ואצ"ל זו וכ"ש וקו"ח הוא וע"כ דמתניתין איירי בלא הניקה ולא שימשה כלל כתוס' וא"ש:

ולשיטת רש"י עדיין קשה כמובן נ"ל עפמ"ש בסמוך בישוב קושיא תוס' דקמ"ל מת האב דווקא לאפוקי באמר א"א וזה ידענו מכח דקשי' לן מת האב או הבן ה"א זו וצ"ל זו קאמר וה"ה אמר א"א לכן בדיוק מהפך מתניתין הסדר דנקיט תחלה לאוריי' לן כל זה וא"ש. אלא לפ"ז אפי' דינא קמייתא מ"ש בישוב קושי' תוס' מבריי' לרש"י דהא בבריי' קתני תחלת שימשת' יום א' היקת' יום א' שפיר י"ל כקושי' תוס' דבריי' בעת ול"ק אב פשיטא דזו אף זו קתני וק"ל:

רשב"ג אומר כל עכבה שאין הימנה אין עכבה עיין ירושלמי ומובא ברשב"א במקדש ומתנה אם לא אכניסך ליום פלן אין לי עלך כלום ונאנס ולא כנסה דר"י ס"ל אונסא כמאן דלא עביד ור"ל ס"ל כדעביד ומסיק בירושלמי ר"ל כרשב"ג ור"י דלא כרשב"ג ובקצה"ח סי' כ"א הקשה לפי ש"ס דילן דטעמא דרשב"ג משום דלא התנה רק כשיצטרך והא לא צריך א"כ ר"ל דלא כמאן דגם לרשב"ג לא הי' טענת אונס רק משום שכן התנה והא לא צריך וכמ"ש תוס' וראשונים עיי"ש שנדחק ולפע"ד נרא' דלמעיי' בירושלמי דאמר לר"ל כיצד יעשו תאמר היא ואם אין אמרה מכניסני ליום פלן אין לך עלי כלום ועיין במפרש כיון שתלי' בדעתה נרא' דכוונ' ירושלמי דווקא בשהוא התנה לטובתה שאם אין מכניס' ליום פלן כו' ס"ל לר"ל דהוא לא רצה לומר אלא כשלא יכניס' בשאט נפש אבל לא כשיהי' אונס לא פטר אותו מחיובי שיש לו עליה ויש לו עלה אבל כשהוא מתנ' אמדי' דעתי' שבכלל דברי' כל שלטובתה שגם אם יהי' אנוס בדבר מ"מ לא יהי' לו עלה כלום כנ"ל לכאורה נכון והא"ש משנתינו לר"ל דהא הוא התנה לטוב' עצמו שתשמשו ולכן ס"ל לרבנן דטענת אונס ל"מ דוודאי התנה גט כשיהי' אונס לא יהי' לה עליו כלום ור"ל מודה בזה ורשב"ג ס"ל כיון שלא צריך נתקיים התנאי דלא איפכת לי' מידי דכ"ז שצריך קאמר וא"ש עיין:

אלא אם כי דברינו יתכנו בישוב ר"ל דלא תיקשי עליו ממתניתין אבל כוונת ירושלמי אינו כמ"ש דהא מסיק דר"ל כרשב"ג ולפמ"ש גם כרבנן ס"ל דהא בכה"ג דאיירי מתני' שהוא התנה לטובתו גם ר"ל מודה וטעמא דרשב"ג או גם בהא ס"ל אונס רחמנא לא חייבי' וכמאן דעביד יותר מדר"ל או טעמו משום דתנאו הוי רק כשיצטרך והא לא צריך ועכ"פ לא תלי' דר"י ור"ל בדרבנן ורשב"ג לכן נ"ל בכוונת ירושלמי דאמר כיצד יעשו שתאמר הוא אם לא תכניסני כו' היינו אחר שאמר הוא אם אכניסך ואם לא אכניסך ולר"ל אמרי' שכוונתו הי' כשלא יכניסה ברצון ולא כשיאנס לכן תאמר היא אחריו לטפוי ותאמר רק אם לא תכניסני ליום פלן כו' בזה מגלתה דעתה שחוזר' ומוספ' תנאי על מה שאמר שכל שלא יכניס' בין ברצון בין באונס לא יהי' לו עליו כלום כנ"ל ולזה לא ס"ל לירושלמי לחלק בין התנה הוא או היא גם כשהיא מתנית התנאי בהן ולאו יש לו טענ' אונס רק כשהוא חוזר' ואומר' בזה ליכא שוב טענת אונס גם לר"ל כנ"ל ומ"מ ניהי דירושלמי לא ס"ל כן מ"מ אנן ליישב הא דר"ל ע"פ תלמיד שלנו באנו י"ל כסברתי וככל מ"ש ועיין:

והלום ראיתי אחרי רואי בספר הגדול מחנה אפרים הלכ' שכירו' סי' ג' בד"ה וראיתי ובד"ה איברא שכ' פי' אחר בירושלמי והעולה מדבריו דנחית לחלק דווקא בשמקבל ואנס בהא ס"ל לר"י אין טענת אונס דיאמר הנותן מה לי ולאונסך כיון שסו' כ"ס לא קיימתי תנאך אבל כשהנותן נאנס והמקבל עומד וצווח אני מוכן ורוצה לקיים התנאי ומצידך א"א לקיים כמו מת הבן ומת האב באומר' תן לי בנך להניק וחב לשמש גם ר"י ס"ל דיש טענ' אונס וכמאן דעביד ומיישב עפ"ז הגרסא בירושלמי דר"י כרשב"ג דלא כגרס' רשב"א ומפרש מדאמר רשב"ג כל עכבה שאין הימנה משמע כשהיא מודה רשב"ג דאין טענת אונס וזה כר"י ודלא כר"ל ומתרץ דרשב"ג בא לו ממנה שלא עשתה בידים כגון חתכה ידה או דדה אבל לולי זה גם כשהיא נאנסה מהני כדס"ל לר"ל ומרבנן אין ראי' דאין טענת אונס דס"ל דרוצה לצער' ובהקפד' תלי' דווקא שתצער והרי לא נצטערה אלו דבריו והמה נכוני' וברורי' לולי שהראשוני' לא פרשו כן מה מתקו מדבש:

ומי בעינן כולי האי ורמינהו כו' יש לעיי' דמסברא י"ל במתנה סתם ע"מ שתשמשי ולא קצב זמן בפירוש ראוי' לומר שיום א' או שימוש א' קאמר כיון דאסורה להנשא כ"י חיי אביו שמא לא תקיי' התנאי ואגודה כ"י חיי' בוודאי לא התנה כל כך והיא לא נתרצי' לזה אבל בהנקה שסתמא הוא ב' שני' שפיר אמרי' במתני' כמה היא מניקת' ב' שני' או ח"י חדשי' לכל מר כדאי' לי' ולפ"ז קושי' ש"ס מברייתא רק מע"מ שתינוקי את בני. אלא דקשה לשיט' רא"ש שבטור אחר ב' שנים כשמתנה לכ"ע סגי ביום א' ובהגה' מהרל"ח בשם מכתב מאלי' דלזה צ"ל דקושי' ש"ס מע"מ שתשמשי ולפמ"ש ממ"נ ל"ק לא מע"מ שתינוקי ולא מע"מ שתשמשו וצל"ע:

דף ע"ו ע"א. אלא לרב אשי מ"ש רישא ומ"ש סיפא לא ידעתי למה שפי' רש"י דסיפא משום שפירש ש"מ דווקא אמר ועיין פ"י בישוב קושי' תוס' מע"מ שתשמשי ומע"מ שתניקי לר"י א"כ בפשוט י"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא כיון לר"א סתמא כפרושו יום א' כי כן אין הוכח' מדפי' ע"מ שתניקי ב' שני' דאל"ה הי' סגי ביום א' כי כן מ"ש סיפא דל"מ וצל"ע:

לפי שלא אמר אם תשמשי אם לא תשמשי צ"ל מתחיל בע"מ ומסיים באם תשמשי ואם לא הול"ל מפני של"א ע"מ שתשמשי ואם לא תשמשי נ"ל ע"פ שיטת הרי"ף דבע"מ כמעכשיו לא בעי דיני תנאי ולזה צ"ל ר"מ ס"ל ע"מ לאו כמעכשיו דמי והיינו דנקיט מפני שלא אם תשמשי כו' להגיד לן דס"ל ע"מ לאו כמעכשיו דלא נטע' דס"ל ע"מ כמעכשיו ומ"מ בעי דיני תנאי קמ"ל מפני של"א אם תשמשי דע"מ לאו כמעכשיו אלא כאם הוא ולכן בעי דיני תנאי והא דלא מתחיל מיד אמר אם תשמשי דלא הוי ידעי' דבע"מ ס"ל דבעי דיני תנאי דה"א דס"ל ע"מ כמעכשיו לכן מתחיל בע"מ ואמר מפני של"א אם תשמשי מעכשיו ידענו הכל דע"מ לאו כמעכשיו ובהא דווקא בעי דיני תנאי ולא במעכשיו כנ"ל:

ובהא מיושב קושי' רמב"ן שברא"ש לעיל סוגי' דת"כ דהוכיח דר"מ ע"כ ע"מ ס"ל כמעכשיו מדקתני בתוספתא בתר הכי אמר ע"מ כו' ונקרע אי נאבד הגט מגורש' והיינו משום דע"מ כמעכשיו ואי ס"ל לר"מ ע"מ לאו כמעכשיו הו"ל לר"מ לפלוגי כמו דפליג ברישא ולדברינו לק"מ דכבר גילה ר"מ דעתו דס"ל ע"מ לאו כמעכשיו מדאמר מדלא אמר אם תשמשי וכהנ"ב אלא בתוספת' אין הגרסא כמו שבגמרא לפנינו אלא מפני של"א אם לא תשמשו ולזה קשי' קושי' רמב"ן אבל לפי הגרסא שבש"ס בתוספתא א"ש ועיין:

עיין רשב"א לעיל סוגי' דת"כ שהקשה קושי' חמורה הא כאן איכא מעשה קיד' לתנאי ואין לומר שלא בדיוק דהא אמר ר"מ אומר לפי של"א אם לא תשמשי ש"מ בדיוק קאמר ולא מצא תי' לקושי' זו והיא חמורה. ועיין במ"ש שם ונקיטנא כאן בקצרה עפ"מ שהעיר במל"מ לדסוברי' במעכשיו ל"ב דיני תנאי כ"ש בתנאי לשעבר לא יהי' בעי דני תנאי אלא דקשה מסוטה דמתרץ לר"מ חנקי כתיב והרי תנא לשעבר הוא ועיין חי' ר"ן לעיל גבי המוציא אשתו משום ש"ר שכ' דבתנאי לשעבר לא בעי דיני תנאי רק ת"כ דמכלל הן נשמע לאו ל"א ונ"ל דר"מ ס"ל גם במעכשיו בעי ת"כ וה"ה לשעבר ומהיכא יליף מתנאי בגוב"ד דהוא תנאי שלא במעכשיו לא ידענו זה רק מסוטה דהוא לשעבר ומ"מ בעי ת"כ ה"ה במעכשיו ובע"מ אי כמעכשיו וש"ס בקדושין מקשה מסוטה על ר"מ דידע דר"מ ס"ל גם במעכשיו וה"ה בלשעבר חדא מכאן מוכח דס"ל במעכשיו דע"מ כקושי' הרמב"ן הנ"ל או מדלעיל גבי מוציא אשתו דמתרץ רבא בדלא כפלי' ש"מ גם בלשעבר בעי' ת"כ דשם לשעבר הוא ולכן מקשה בקדושין מסוטה ומתרץ לר"מ חוקי כתיב ומשם לא נשמע רק ת"כ אבל תנאי קודם לא מוכח אדרבא הקשה תוס' על רש"י שם הא הוי מעשה קודם ולהנ"ל לק"מ דלשעבר ל"ב רק ת"כ ולא קודם למעשה דמגוב"ר לא ילפינן ומיושב קושי' רשב"א מהכא דבעי ת"כ ולא קודם למעשה דע"מ כמעכשיו לא ילפינן מבגוב"ר רק מסוטה שם הוי מעשה קודם וא"ש נכון עיין:

ובהכי א"ש קושי' רמב"ן על הרי"ף הא ר"מ ס"ל כאן ת"כ גם בע"מ ולפמ"ש א"ש דאנן ניהי דקיי"ל כר"מ דבעי דיני תנאי היינו דילפי' מבגוב"ר חבל במעכשיו לא ילפי' משם וגם ר"\מ לא יליף משם אלא דהוי יליף מסוטה אבל אנן נקטי' בהא כרחב"ג דמתרץ ש"ס אליבי' דבסוטה הי' צריך לכפול ב א"ה כי כן אין לו דיני תנאי ואפי' כפילות רק באם ולא במעכשיו ובע"מ דקיי"ל שהוא מעכשיו. והוכיח הרי"ף כן מכמה משניו' דלא קפיד בכפילות תנאי וכן מדרבא באתרג ע"מ ש"מ לא קיי"ל בהא כר"מ דלא ילפינן מסוטה ואפי' כפילה ל"צ ובעיקור חילוק שבין ע"מ ומעכשיו ותנאי בגוב"ר לאו במעכשיו ילפינן מר"מ גופא מהכא דאמר לפי של"א ע"מ שתשמשי ואם לא ולא קפיד על תנאי קודם ש"מ