כתב סופר גיטין חלק ב סא

תנאי ולא באם נ"ל דלא פליג על ש"ס דילן בסבר' הפוכה ובסברא דס"ל דבאם צריך חיזוק תנאי יותר מבעכשיו משום דבאם יש ביטול מעשה יותר מבעכשיו בזה לא פליגי רק דטעם אחר לירושלמי דס"ל דבמעכשיו צריך תנאי יותר מבאם דס"ל דאזלינן בתר הענין היכ' דיש ג"ד דרוצה וחפץ בזה המעשה ונפשו איוותה יותר צריך כפל התנאי דאל"ה לא אמרינן מכלל ובהאי סברא כ' הראב"ד הלכ' מכירה בקדושין אנו אומרי' כיון שחפץ ורוצה בה מסתמא משום תנאו לא יבטל הקדושין אם לא שכפל תנאו עיי"ש וסברת הראב"ד אינה מוכרח' מנ"ל שחפץ בה דלמא כל עיקרו משום תנאו וקיומו מתרצה לה וכן בהיפוך בגירושין אבל י"ל כל שאומר מעכשיו חזי' שחפץ בקדושי' דאל"ה מה לו להיות נמהר וממהר לקדשה מעכשיו די לו שתהי' מקודשת כשיתקיי' התנאי חזי' שחפץ בקדושי' ובקירוב וזה סברת ירושלמי דוקא בע"מ מהני מעכשיו ס"ל לר"מ דבעי ת"כ דאיכ' גילוי דעת שחפץ בה ונפשו חשקה בקדושי' ונתקרב דעתו לה משא"כ באם אין כאן הוכח' ומקשה מאם כלאחר דסבור דבתנאי מה לי ליכ' ג"ד וחפץ במתנה ומתרץ דבמעכשיו החזיק אותם כי רצה במתנה זו מדנתן מעכשיו כנ"ל. ולפ"ז אומר אני דגם ירושלמי מודה די"ל באם יש ביטול מעשה יותר מבעכשיו אלא דס"ל דלא תלי' בביטול מעשה אלא באם דעתו קרובה לקיום המעשה או לא ובמה מעכשיו גרע מאם ולאחר כמ"ש ועיי' סברא זו גיטין ע"ד ע"א דבקדושין דלקרובה קאתי מפרשי' יותר ע"מ מעכשיו כיון שדעתו קרובה לה אומר מעכשיו אבל ש"ס דידן ס"ל דתנאי מרע"ה לא הי' מעכשיו שלא נתן להם מיד כדס"ד דמקשן בירושלמי ולכן ס"ל באם בעי תנאי כפול וכיון דתנאי מרע"ה באם י"ל איפכ' דלא תליא בקירוב וריחוק דעתו אלא שהכל תלוי' אם יש ביטול מעשה גמור ומנ"ל לומר דתליא בקירוב דעת דלמא בבטול מעשה שדוקא באם אבל במעכשיו לא כיון דבאם ליכ' קירוב דעת ומ"מ הוצרך מרע"ה ת"כ ע"כ דתלי' בביטול מעשה שוב אמרינן דבמעכשיו ל"ב ת"כ כיון דליכא ביטול מעשה כ"כ ואין כאן סברא הפוכו' אלא דפליגו התלמודי' אי תנאי מרע"ה הי' באם או במעכשיו כנלע"ד נכון ועיי':

ח) עוד אמינא דאין כאן פלוגת' לדינא בין הירושלמי לתלמוד' דידן בשנחקור מ"ט דר"מ דבעי לכפול תנאו ולא סגי במכלל אם תאמר דאמרי' דדעתו גם בלא קיום התנאי יהי' מועיל מאי מועיל בתנאו מהיכי תיתי יקיי' הלה תנאו וצ"ל דלא אלים דבר הנשמע מכללו לבטל המעשה ועפי"ז ירד הרמב"ם ודעימי' לחלק בין אם למעכשיו דבמעכשיו ליכא ביטול מעשה כ"כ יש בכח מכלל לבטל המעשה קצת אלא די"ל עפמ"ש קצה"ח סי' ובאבני במלואים סי' כ"ח ול"ח דכל שהתנ' אפי' לא כפל דתנאי ל"מ מ"מ חיוב איכ' לעשות כמה שהתנה מצד שכיר' כמבואר ברשב"א יבמות ק"ג עיי"ש שהאריך למעניתו וא"כ נ"ל דס"ל לר"ל דל"א מכלל הן לאו דיתבטל מה שעשה אלא שבין כך יקיים התנאי או לא יקום הדבר ומ"מ פעל בתנאו שחיוב איכ' עליו לעשות כמו שהתנה ואם לאו גזלן הוא לכן אפי' היכ' דאיכא ביטול מעשה כ"כ מ"מ לא בעי ת"כ דאל"ה ל"א מכלל מנ"ל דרצה שיתבטל הענין אלא דרמי בתנאו חיובא לעשות לו כמו שאמר ואם לא יקיים גזלן הוא ומעשה לא יתבטל. ומעתה אומר אני הא דמחלק הירושלמי בין ע"מ לאם ע"פ פירושו של רא"ש ור"ן דמעכשיו איכ' ביטול מעשה יותר היינו במה דאיירי ירושלמי בע"מ שירדו גשמים בהא ודאי איכ' מכלל דאם לא ירדו לא תהי' מקודשת דאל"ה למאי יאמר התנאי וכי לצחק בא וע"כ דחפץ כשלא ירדו גשמים שיתבטלו הקדושין ואין לנו טעם למה בעי ת"כ רק לומר דלא אלי' דבר דאתי' מכללא לבטל המעשה בזה ס"ל לירושלמי דוקא היכא דאיכא ביטול מעשה ממש כמו במעכשיו אבל באם דליכא ביטול מעשה כ"כ לא בעי ת"כ אבל ש"ס דידן בע"מ שתחזור לי הנייר בס"ד דע"מ לאו כמעכשיו וכן באם תשמשי ואם לא תשמשי הגם דליכ' ביטול מעשה באם מ"מ בעי ת"כ כיון דליכ' מכלל כ"כ די"ל דאין כוונתו שיתבטל המעשה אלא שמחויב להחזיר את הנייר או לשמש ולהניק ואם לא גזילה היא ביד' ואין כאן מחלוק' בין לפי שיטת רא"ש ור"ן כנלע"ד. ועיי' כי הדברים ברורי' בעצמותן ויש להאריך עוד ולא תיקשי מהא דסוטה דליכא ביטול מעשה וגם א"א להעמיס דבר אחר רק הלאו דבר והפיכו ומ"מ בעי ת"כ לר"מ דבר זה לא קשה למעיין ברמב"ן מלחמות ביצה להוכיח מלאו גרע טפי עיי"ש ותבין. וי"ל בזה קושי' פ"י קדושי' בסוגי' דשבועות דלא מקשה מע"מ שתשמשי ועפ"ז דוק ותשכח:

והיתה לבאר דלא תיקשי מדשמואל בגט שכ"מ דשם ע"כ איכ' מכלל הן לאו אלא דגם שכ"מ מעכשיו הוא ולר"ן ורא"ש במעכשיו איכ' ביטול מעשה גמור וגם ע"מ שירדו גשמים צריך לירושל' ת"כ כמ"ש ולפמ"ש כבר לעיל דבגט שכ"מ צריך הן ולאו בלא דין תנאי ע"כ צ"ל דהן ולאו משום לא מקדים א"ש בלא"ה ועיי':

אלא לפי פרושינו בירושלמי לא א"ש מה דמקשה מהן אם לא כלאחר דהא בתנאי של בגוב"ר ג"כ ליכא מכלל כ"כ דפעל בתנאו דחיוב' הוא שיעברו חלוצים אל"ה גזילה בידם ועונשם משמי' ומפורש אמר ודעו חטאתכם וגם אי הי' באם צריך ת"כ. אלא למעיי' בירושלמי יראה כי אין מוכרח דהך הן אם לא עיי' במפרש בירושלמי ותבין מ"ש:

ט) והנה הגירסא בירושלמי שלפנינו והן אם לא כי לא חד הוא והראשונים גרסו והן אם לא כלאחר הוא ומפרשינן דקאי הקושיא על דמחלק בין ע"מ לאחר שירדו גשמים ולפי גירסא שלפנינו אין פירוש זה באפסר. ותי' ירושלמי שני' שהיתה מוחזק' לפני' והוא בא להוציא' מידם ומפרשינן לפי פירושם שהי' מעכשיו זה דוחק בלשון ירושלמי כמובן וגם דקארו לי' למקשן מה קארו לי' בפשיטו' דבאם הא דמקשה כפשטי' והן אם לא כלאחר:

והנה לפי גירסא שלפנינו הן אם לא כי לא חד נדחק המפרש בקושי' ופרושו בתי' ירושלמי אין לו מובן כלל. ובינדותי אמרתי בזה דבר ע"ד חידוד ופלפל ע"פ שהעיר בהפלא"ה קדושין על רחב"ג דצריך הי' דבר לאומר' דה"א אף בא"כ לא ינחלו וכ' תוס' משום דמחלו שאמרו כי לא ננחל אתם הקשה הא מחל ע"ת כי באה נחלתינו כו' אבל אם לא יותן להם לא וע"כ משום דלא כפלו לתנאי א"כ מוכח גם לרחב"ג ת"כ עיי"ש ונ"ל שזה קושי' ירושלמי דקאי על מתני' על רחב"ג שאמר צריך הי' הדבר לאומרו ולא מוכח ת"כ מקשה והן אם לא שאמר משה אם לא יעברו דמזה הוכיח ר"מ דבעי ת"כ כי לא חד הוא היינו לרחב"ג צ"ל משום שהם אמרו כי לא כנחל לכן צריך הי' לאומרו א"כ מוכח דמחילתם מהני הגם שהי' ע"ת מהני כיון שלא כפלו א"כ מוכח מזה מכי לא ת"כ ומה מרווח רחב"ג אם מוכח מאם לא דאמר משה או מכי לא דאמרו הם והיינו אם לא כי לא חד הכל שוה מאיזה מוכח או מזה או מזה:

ומשני שני הי' שהיתה הארץ מוחזקת לפני' והוא בא להוציא' מידם. נראה לפרש ע"פ סברת הראב"ד בהלכ' מכירה דבממון שאפי' מוחזק בשלו לא בעי ת"כ ובבגוב"ר לא היתה במתנה ובירושה וכבר כתבתי שיש לפקפק וכי מה שהורישו בחרבם ובקשתם לא יהי' דומה למה שיש לאח' במתנה וירושה וש"מ אפי' בכה"ג צריך ת"כ וכ"ז אי מוכח ת"כ מתנאי שהתנה משה אם לא יעברו' אבל לרחב"ג דמוכח רק ממה שאמרו הם כי לא ננחל אתם ומחלו ע"ת ומשום דכפלו לא מועיל התנאי לא מוכח רק כשמתנה בד"א שאין מוחזק ולא בא לידם אבל בנותן משלו ובידו מנ"ל דבעי' ת"כ וניהו כוונ' התרצן שיי' בין ר"מ לרחב"ג שהי' הארץ לפניהם היינו לפני ישראל שכבר כבשוה הארץ וחילוקא רבא איכא בין אם למדי' מאם לא או מכי לא והארכתי עוד עד"פ ודבר חידודא הוא ועיין:

. י) הר"ן בקדושין ומובא בח"מ וב"ש רס"י ל"ח מביא פלוגת' דר"י ור"ל בירושלמי אי אמרי' אונס' כמאן דלא עביד דמי או כמאן דעביד דר"י ס"ל כדלא עביד ור"ל ס"ל כדעביד ור"ן ביאר הפלוגת' ועיין בבית מאיר וא"מ ובני אהובה ועיין ש"ך ח"מ כ"י כ"א:

צל"ע לר"י דאונסא כדלא עביד דמי מנ"ל לר"מ להוכיח מתבגוב"ר דאי לא כפל אינו תנאי דלמא אמרי' מכלל נשמע לאו דאי לא קיים התנאי רוצה בביטול המעשה דאל"ה למאי אמר התנאי אלא דאם באונס לא יתקיים התנאי זה לא נשמע ממכלל כ"כ ל"ל ממכלל ואם היו בגוב"ר אנוסי' מ"מ הי' צריכים ליתן להם את הארץ לכן הוצרך לכפול שאם לא יעברו שלא יותן להם אפי' כשיאנסו ומנ"ל כ"כ דלא מכלל כלל דתנאי בטל אפי' אם ברצון אינו מקיים התנאי שיהי' המעשה קיים:

ובפתי' לב"י בדרוש אגדה אמרתי לפרש מענה בגוב"ר דכתיב ויענו בגוב"ר כל אשר דבר ד' נעשה אנחנו נעבור חלוצים לפני כו ואתנו אחוז' נחלתינו וכו' והרגיש הרמב"ן שאמרו את כל אשר דבר ד' הלא משה דבר עמהם וכ' שאמרו כי דבריך ג"כ דבר ד' המה וצ"ב מה רצו בזה ותחילה אמרו כל אשר אדוני מצווה. ואתנו אחיזת נחלתינו פי' רש"י בידינו וברשותינו צ"ב מה כוונתם בזה. ואמרתי עפ"י הירושלמי הנ"ל דאונסא כמאן דלא עביד ואין באפשר להוציא מן המתנה שלו שהתנה עליו אם חבירו נאנס ולא יוכל לקיים תנאו דאונס רחמנא חייבא ל"א אלא רחמנא פטרי' שלא לתת משלו כשחייב עצמו בתנאי והנה בגוב"ר כשהיו אנוסים לא הוצרך לתת להם דאונ' חייבי' ל"א לתת של ישראל להם ולהשמר מזה אמרו כל אשר דבר ד' נעשה כי במצות ד' לא כן הוא הקב"ה התנה אתנו אם בחוקותי תלכו וכו' ומשו' הדין נאנס ולא עשה מצוה לא יקבל שכר כי אונס' לא כדעביד דמי ומ"מ חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה כאלו האדם מוחזק ורוצה להוציא מידו וכל שנאנס אין קנסי' ואין מוציאין כי אונס רחמנא פטרו והיינו שאמרו כל אשר דיבר ד' נעשה שהוא כאלו השם התנה אתנו ומצוה מד' לעבור חלוצים ואמרו נחנו נעבור חלוצים לפני ד' דייקא ולכן ואתנו אחוזת נחלתינו שהוא בידינו וברשותינו ואנן מוחזקים בו ואונס רחמנא פטרי' וזהו דרושי נאה וי"ל קושיתו כמובן:

דף ע"ה ע"ב. מתני' הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי כו' מת הבן או שמת האב כו' שיטת רש"י דווקא בשהתחילה להניק ולשמש דנתקיים התנאי. ותוס' הקשה מאי רבותא דמת האב הא לא אמר רק שתשמשי סתמא וכל זמן שיחי' ונ"ל דס"ד במתנה שתשמשי את אבא והאב לא הגיע לשנות רוב חיות ב"א כדכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ושיער שיחי' כ"כ שני' עד מלואו' לו שבעים שנה כרוב ב"א ומת בתוך זמן זה ס"ד דנתבטל התנאי כמו בבן שסתמא ימי הנקה ב' שנים וקמ"ל בשני' כיון דלא פירש כל זמן הצריך קאמר ועכ"פ איכא רבותא באב כמו בבן כנ"ל נכון:

ועוד נ"ל עפמ"ש הרשב"א דברישא באמר האב א"א לרבנן ל"מ וכן