כתב סופר גיטין חלק ב ס

מל"מ דתנאי דלשעבר כמעכשיו הוא ובחדו' ר"ן גיטין גבי איילוני' נרא' דעדיף ממעכשיו דהא הר"ן ל"ל במעכשיו כרי"ף ורמב"ם ובלשעב' כ' דאין למדי' מבגוב"ר ור"ע ס"ל גם בע"מ וכן באיילוני' מלשעבר הוא נראה דיליף מסוטה מדכתיב חנקי ול"ל כמו רחב"ג דה"א לא קללה אלא אסורא אבל אנן קיי"ל כר"מ דילפינן מבגוב"ר אבל מסוטה לא ילפינן דס"ל כרחב"ג דהא אסורא ולא קללה ולכן במעכשיו לא ידענו כנ"ל לבאר. ולפי"ז אומר אני ממקום שמקשה על הרי"ף משם איכ' ראי' לחלוקו בין מעכשיו לאם דרשב"א הקשה קושי' חמור' דר"מ אמר בע"מ שתשמשי מפני שלא כפל מהני הא איכ' מעשה קודם לתנאי והניח בצ"ע. ולפמ"ש א"ש דר"מ ס"ל דמבגוב"ר אין למדין במעכשיו רק מסוטה ושם הא הוי מעשה קודם כמ"ש התוס' וגם למ"ש תוס' די"ל דכהן אמר ואת כי שטי' חנקי מ"מ אין מוכח מקרא כן דכן הוא. ולכן ס"ל במעכשיו לא בעי רק ת"כ ולא תנאי קודם ומיושב קושי' רשב"א ומהא ראי' לחלוקו של הרי"ף כנ"ל נכון:

ודברינו אלו א"ש גם לרמב"ם דא"ש בשיטת הרי"ף בזה אלא דלרמב"ם ליכ' ראי' מדלא קפיד ר"מ בקדימת תנאי דהא לרמב"ם לא בעי תנאי בדיבור קודם וי"ל ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי בדיבור הוא ואין ראי' כמובן:

ולחזק הך חלוקא גם לרמב"ם נ"ל עוד דממה שהקשו משם איכא ראי' בשנבון בלשון ר"מ מפני שלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי התחיל בע"מ ומסיי' באם הול"ל מפני של"א ע"מ שתשמשי ואם לא תשמשי ובאמת בתוספת' הגרסא מפני של"א ואם לא אבל לפי הגרס' ש"ס בתוספתא מפני של"א אם תשמשי וא"ל תשמשי קשה כהנ"ל וזה דקדק עצום וצריך ישוב. ונ"ל דר"מ רצה להשמיענו דל"ל ע"מ כמעכשיו ולא נטעה דאפי' במעכשיו בעי ת"כ ולהשמר מזה אמר מפני שלא אמר אם תשמשי היינו בודאי אם הי' אומר מעכשיו ל"ב ת"כ אלא מפני שאמר אם דע"מ ג"כ פירושו אם ול"א אם תשמשי ואם לא תשמשי לכן המעשה לעולם קיים כנ"ל. והא"ש דלא קשה מה שהקשה רמב"ן אי ס"ל ע"מ לאו כמעכשיו הו"ל לחלוק בסיפ' בנקרע הגט לדברינו לא קשה הרי גילה דעתו דס"ל ע"מ כאם דהא אמר מפני שלא אמר אם תשמשי ושוב א"צ לחלוק בסיפא והיינו לפי גירסת ש"ס לפנינו בתוספתא ומיושב קושי' רמב"ן ומהא איכא ראי' ברורה לחילוקא בין אם למעכשיו וגם ר"מ כן ס"ל כנלע"ד נכון מאוד:

עוד הקשו מהא דשמואל דע"כ במעכשיו הוא ובשעה"מ כ' דלשופרא דשטרא תיקן דר"מ ס"ל גם במעכשיו בעי ת"כ ולפמ"ש לעיל ע"כ תנאי קל"מ ל"צ לר"מ במעכשיו קשה הא דבעי לשמואל תקליוו. והנלע"ד בישוב הקושי' דנ"ל הא דצ"ל לאו והן בגט שכ"מ הוא רק משום כיון שעכצ"ל לאו משום לא מקדים ובלאו בודאי לא סגי להיות נשמע הן באם ימות מגורשת דלומר מעשה מכלל לאו ל"א וכ"כ רמב"ם מפורש בהלכ' גירושין דיהיו גירושין מכלל לאו ל"א ועיי' רמב"ן במלחמות ביצה גבי ונסב ברתא ועכצ"ל תהי' מגורשת כשימות ולאו צ"ל משום ל"מ והא דקאמר ש"ס יאמר אם ימות יהי' גט ואם לא ימות לא יהי' גט אלי' ומתרץ ל"מ בה"א דלא ידע מזה לא הי' צ"ל כי אם ימות יהי' גט. נ"ל דאין אדם רוצה לומר רק פרענות' אם ימות ומקפיד לומר ההיפך אם לא ימות אלא דלא ידע דיש קפיד' להקדים שלא ימות ולכן מקשה יאמר יהי' גט א"י ואם לא יהי' גט ומתרץ לא מקדים דיש קפיד' שלא להתחיל בפרענות' כנ"ל ומה דמתקיף רבא הא לאו קודם להן ל"ק לפמ"ש הב"ש במעכשיו לרמב"ם בעי הן קודם כדמשמע מרמב"ם רק מדצריך שמואל תנאי. וליישב ג"ז כ"ל עפ"י דרכו של הלח"מ ברמב"ם דס"ל דקפיד' כהקמת מעשה ממש הא דמשני לשמואל בעי תנאי קודם היינו כיון שא"א לעשות המעשה תחילה תקנו הלשון עפ"י סדור המעשה וקלסי' לדנפשי' בתי' זה. וכן קלסוה גדולי האחרונים. והנה להרמב"ם הא דלא יהי' מעשה בפועל תחילה שייך לדיני תנאי וס"ל במעכשיו גם מעשה ממש תחילה מהני אבל לטור דמעשה ממש תחילה ל"ל לדיני תנאי שאין אחר מעשה כלום גם לדסוברי' במעכשיו לא בעי דיני תנאי מ"מ מעשה ממש תחילה ל"מ ואין אחר מעשה כלום. והא"ש לרי"ף דמשני ש"ס בעי תנאי קודם היינו מעשה ממש א"א בתחילה אפי' במעכשיו וסדרו הלשון לפי הענין כמ"ש לח"מ עפ"י דרכו של הרמב"ם כנ"ל. אלא דלרמב"ם לא א"ש זה דהא לרמב"ם מעשה ממש תחילה שייך לדיני תנאים ובמעכשיו מהני א"כ קשה למה בעי תנאי קודם לשמואל אלא לרמב"ם בלא"ה לא קשה דס"ל גט שכ"מ לאו מעכשיו הוא וכ"כ ר"ן לרמב"ם. ואנן את הרי"ף באים ליישב וא"ש כל מ"ש ועיין:

ודע דצל"ע על הרמב"ם דכ' בגט שכ"מ דצ"ל כתיקון זה משום דבעי ת"כ והן קודם ולא ידעתי למה צ"ל משום ת"כ הא בלא"ה א"א רק לכפול כיון דבלאו בוודאי לא סגי וע"כ צריך להן ולאו משום ל"א פרענותא וממילא צריך אח"כ ללאו משום תן קודם ללאו וצל"ע. ו) עוד הקשה על הרי"ף מהא דחליצה מוטעת כשירה משום שא"א לעשות ע"י שליח חזי' גם בע"מ בעינן דיני תנאי' ובאבני מלואי' והפלא"ה הקשו מש"ס יבמות דאיכא אוקימתא דפליגי דתנאי בחליצה מוטעת משו' דלא כפל והא חליצה א"א אלא במעכשיו דקנין משיכה לא מהני לאח"ז דהדר' משיכה. והי' נראה לפע"ד ליישב שיטת הרי"ף הנה הראב"ד נתן טעם לשיט' זו דבמעכשיו אין כאן ביטול מעשה כ"כ וכ"כ הרמב"ם בפירוש בסוף הפרק עיין בו ותשכח. ולרי"ף הי' נ"ל דס"ל דאין חילוק בין במעכשיו לאם משום דיש בזה ביטול מעשה יותר מבזה אלא הטעם לענין כפילא דבעי לר"מ דלא אמרי' מכלל דבביטול התנאי יהי' המעשה בטל אלא דהכל שוה לו וס"ל לסוף כשאמר מעכשיו או ע"מ כמעכשיו מדאמר מעכשיו ש"מ דכוונתו דאם לא יתקיים לא יתבטל המעשה דאל"כ ל"ל לומר מעכשיו הא ממילא הוא מעכשיו כיון שאין המעשה תליא בתנאי מיד הוא ומדאמר מעכשיו ש"מ דבביטול התנאי יתבטל המעשה ואין המעשה רק בקיים התנאי ואם הי' אומר באם לא הי' המעשה חל רק כשיתקיי' התנאי לכן הוצרך לומר מעכשיו כשיתקיי' התנאי יהי' מעכשיו וזה דווקא לענין כפילות התנאי אבל לענין שארי דיני תנאי ל"ש זה כ"כ כמובן ורי"ף לא כתב כע"מ שתשרשי דאין הלכה כר"מ היינו במה דאיירי בכפילות תנאי ומעתה לא ק"מ מחליצה מוטע' דכל חליצה מעכשיו הוא היינו שא"א בלא מעכשיו מ"מ אין לנו הוכחה דרצה בביטול המעשה כשלא יתקיים התנאי וצריך כפילת תנאי ומכ"ש דלא קשה מאפשר לקיים ע"י שליח דזה בכ"מ לא תליא במעכשיו כנ"ל נכון ועיין:

ועפ"ז א"ש ביותר דלא קשה מדאתקין שמואל דכבר כתבנו לעיל דכפילת לא מוכח דהא ע"מ ע"כ הן ולאו משום למ"פ. ומהן קודם ללאו גם בלא חדושו של ב"ש וגם ממעשה קודם לתנאי לא ק"מ דרי"ף אין מחלק בין מעכשיו לאם רק לענין כפילא כמ"ש וא"ש ועיין:

אלא דלרמב"ם א"א כל מ"ש דמפורש ונתן טעם לשיטתו כמ"ש הראב"ד משום דבעינן כאן ביטול מעשה עיין במתק לשונו והדר קשי' לדידי' קושי' ראשונים מחליצה מוטעת וקושי' אחרונים לענין כפילא בחליצה:

והנה הרמב"ם בלא"ה קשו בו דל"מ הך כללא ולא מנה אותה בין כללי תנאי דבעי אפשר לקיים ע"י שליח וכ"מ העלה דס"ל דל"ל כלל הך טעמא משום שאפשר לעשות אלא משום דאמרינן אחלי' לתנאי'. ולח"מ נתקשה מנ"ל לרמב"ם לומר כן לנקוט עיקר הטעם דדחי בש"ס ולמשבק טעמא דמסיק הש"ס משום שא"א ע"י שליח כנ"ל. ונ"ל הנה באמת קשה לרמב"ם לפי שיטתו דבמעכשיו לא בעינן דיני תנאי הא כל חליצה מעכשיו אלא לפמ"ש כבר לעיל דנקטו דר"מ ס"ל אפי' במעכשיו י"ל בריי' דחליצה מוטעת ר"מ הוא ולפי דקיי"ל בהא דלא כר"מ מהני תנאי בחליצה והנה הך דחליצה מוטעת ברייתא היא ופליגי ר"י ור"ל בפירוש חליצה מוטעת וביבמות נ"ג איכא עוד ברייתא חליצה מוטעת כשירה גט מוטעה פסול ובגי' ש"ס שם בשאלתות איתא אמר רבא ואין זו ברייתא ובוודאי ברייתא ג"כ איכא דמייתי בש"ס כתובות ע"ד וביבמות ק"ג אלא הך דיבמות נ"ג ת"ר בשאלתות שרבא אמר' מהא מוטעת כשירה ע"כ דרבא ס"ל טעמא דחליצה מוטעת משום דאחיל ופסק הרמב"ם כרבא בתרא משום דאחיל אבל משום דבע"מ לא בעי דיני תנאי כנ"ל. ואיידי דאיירי אמינא מילתא בטעמא דלא מהני תנאי בדשאא"ל ע"י שליח עיין תוס' כתובות ע"ד והי' שם ובגיטין ע"ה. לא א"ש לשון ר"ת שאי אפשר לקיימו ע"י שליח הול"ל כל מעשה ולכן נראה לי להסביר עפ"מ שכתבו הראשונים דע"י שליח לא בעי דיני תנאי דבקל שיתבטל המעשה כיון ששינה השליח מתנאי בג"ד יתבטל מעשה השליח. ונ"ל כל מעשה שאפשר לעשות ע"י שליח ושלוחו פיו כפיו וידו כידו כאלו הוא עשה המעשה ואפשר לו לבטלו המעשה אחר שנעשה ע"י שלוחו בביטול התנאי שהתנה כן יוכל לבטל המעשה שמושה בעצמו ע"י תנאי בתנאי שיהי' בו חיזוק ודיני תנאי לר"מ ולרחב"ג לא בעי והכלל כיון שמעשה זה כ"כ בידו שאפשר לעשות ע"י שליח ויוכל לבטלו ע"י תנאי אבל כל שא"א לעשות ע"י שליח אין אופן שיבטל המעשה ע"פ גילוי דעתו גם ע"י תנאי וכל חיזוקי' אינו יוכל לבטל וזהו שדייקו כל תנאי שאפשר לעשות ע"י שליח כנ"ל לומר ועיין:

ז) עוד הקשו ראשונים מירושלמי דקדושין דמבואר איפכא דבע"מ ומעכשיו בעי ת"כ ובאם לא חזי'. דבמעכשיו איכ' יותר ביטול מעשה מאם וא"ש ש"ס דילן ס"ל אפי' באם בעי דיני תנאי וחולק בזה על הירושלמי אבל לא יפלגו בסבר' הפוכו' וכ"ש במעכשיו דבעי דיני תנאי והיא קושי' חמורה אבל עיין רמב"ן במלחמות ביצה גבי ונסוב ברתא דמפרש הירושלמי בדרך אחר דיש חילוק בין אם וע"מ לאם אמר אחר שירדו גשמים ולא לחלק בין ע"מ לאם. ונ"ל דירושלמי ס"ל ע"מ לאו כמעכשיו ולכן בעי ת"כ בע"מ אבל בלאחר לא בעי ת"ב וכן פסק הרמב"ם ומביאו הרא"ש דלאש"ג וע"כ דמפר' כפי' רמב"ן ולק"מ. ועיין ירושלמי שם גבי סמפון דמקשה ל"ל כר"מ אפי' כרבנן ומפרש המפרש דבאם אפילו רבנן מודו נר' דס"ל לירושלמי דבאם לא פליג ר"מ ורחב"ג רק בע"מ כמעכשיו ותנאי דב"ג במעכשיו הי' אבל באם כ"ע מודי' ובגמר' דידן ס"ל דאפי' באם פליגי דהא מוקי כאן כר"מ בס"ד דע"מ כאם אבל מ"מ נראה מבואר דירושלמי ס"ל דאם גרע מע"מ והיא היא סברת הרי"ף ורמב"ם דס"ל עפ"י ש"ס דילן דהלכתא באם בעי ת"כ ולא בע"מ ומעכשיו וע"כ לפרש בהאם דלאחר שירדו כפי' רמב"ן דלאחר שאני ועדיף מע"מ ואם. ולר"ן ורא"ש דלא מפרשי' כן אין אתר כהא דירושלמי בסמפון וצ"ע:

וגם לפי פי' רא"ש ור"ן בירושלמי דס"ל דוקא במעכשיו בעי ר"מ דיני