כתב סופר גיטין חלק ב נז

זה אונס לא מצינו פלוגתא בין ר"י לר"ל ומנ"ל לשווי' פלוגתא בסברא זו ומיושב קושי' קצה"ח מגט לרבא לל"ק. רבא י"ל ס"ל כר"י וכהלכתא וליכא טענת אונס דרחמנא חייבי' ל"א. ומיושב ג"כ קושי' דידי מדשקלו וטרו אי בפניו ג"כ הי' מתקן דס"ל אונס רחמנא חייבא ל"א כנ"ל נכון וישר ועיין:

ובדברי קדשו של אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל מצאתי כתוב לאמור דל"ל כאן אונס רחמנא חייבי' לא אמרי' דמה לו לאונס דידי' זה דווקא כשאונס בא לו ממק"א אבל הכא הוא מאנסו ואינו רוצה לקבל ועל ידו בא לו האונס איכא שפיר טענ' אונס. ומהא דגט לק"מ דלמ"ד ל"ש נתינה אמרי' דהכי אתני ע"ש שתתן לי ואני אהי' מרוצה לכך ואקבל וא"כ ל"ש אנוסה היא הא זה הי' בכלל תנאו אלו דברי קדשו זצ"ל וש"י זכותו יגן בעדי:

ועל עיקר ראי' האגודה מכאן דכל שהתאחר עד זמן האחרון מקרי פושע ולא אונס לא זכיתי להבין דמנ"ל הא י"ל דווקא בתקנ' הלל דהי' שכיח שהטמינו עצמם ביום אחרון לכן הוי לזרוזי נפשי להקדי' לפדות ולא להמתין עד שיטמין עצמו ביום אחרון. אבל בכ"מ לא אסיק אדעתי' שיארע לו אונס בסוף הזמן ואין העניני' דומי' וצלע"ג:

בעה"י סוגיא דת"כ ע"ה ע"א. ת"ר ה"ז גיטך והנייר שלי וכו' מ"ש רישא מ"ש סיפא וכ' הקשה ברשב"א דבלא רישא קשי' סיפא ואפי' ברישא מגורשת דל"א אותיות פורחו' מ"מ בסיפא לא תהא מגורשת דכשמחזור במה תתגרש ונדחק. ונ"ל דלפי מה שכ' הטור דבעשה מעשה ממש קודם התנאי פשיטא דלא מהני התנאי וכ' הט"ז ומביאו ב"ש דה"ה בממון הדין כן. ולפי"ז הי' מקום לומר דע"מ שתחזירי לי שנתן הגט בידה ואח"כ אמר ע"מ ולכן מגורשת דאין תנאי מועיל בתר מעשה לכ"ע אלא דא"א דבריש' בהך איירי דא"כ ברישא ה"ז גיטך והנייר שלי בתר דנתן לא יוכל לומר והנייר שלי וע"כ דלאו במעשה ממש איירי אלא באמירה ולכן הקשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא דאם במעשה ממש איירי ולא תנאי דהוי חזרה ואפילו תכ"ד לא מהני ה"ה ברישא ורבא חיפש דמעשה קודם לתנאי בדיבור לא מהני משום דיני תנאים וזה ל"ש ברישא ומה דקשה על הרמב"ם מזה יבוא לפנינו אי"ה ומיושב קושיות רשב"א ועיי':

אלא אמר אביי הא מני ר"מ הוא דאמר בעי' ת"כ. יש לעיין אפשר בכה"ג דע"י התנאי עוקר המעשה לגמרי ולא עשה כלום ל"א מכלל גם לרבנן דר"מ ולא פליג אלא היכא דאפשר למעשה להתקיים עפ"י תנאי אמרי' מכלל הן א"ש לאו כיון דגילה דעתו שיהי' כך אבל כל שע"י תנאי לשוא עשה מה שעשה כ"ע מודו דבעינן כפילא ובלא"ה ל"א מכלל [א"ה עיי' בתשו' המחבר אה"ע סי' כ"ד ד"ה ובלימוד הישיבה עד וצ"ע עיי"ש] ויש ליישב דבאמת י"ל דכ"ע מודו אלא דאינו מפורש ומבואר אבל ר"מ מפורש דבעי ת"כ ולכן מביא ר"מ וכן מצינו בדוכתא טובא בראשונים. אלא דקשה לשיטת תוס' ור"ן דרחב"ג פליג אכל דיני תנאים מה מתקיף לי' רבא דהוי מעשה קודם לתנאי ומסיק מה"ט הא שפיר אמר אביי משום דלא כפל אתי' ככ"ע אבל אי כפל ועשה מעשה קדם לא אתיא ככ"ע וצ"ע:

ובזה י"ל קצת הא דנתקשו בו כולם הא ודאי אביי אסיק דבעי תנאי קודם דמשנה מפורשת היא בב"מ ס"פ הפועלים ולא אמר משום דלא כפלי' וזה לא ברירא דלא כפלי' די"ל קיצור הלשון הוא אבל מעשה קודם הרי מפורש דבהכי איירי כן הקשו בביאור תוספ' משלי. ולפמ"ש י"ל דודאי אביי ידע מתני' דב"מ אלא דס"ל דזה דוקא לר"מ אבל לרחב"ג לא בעי כלל דיני תנאים ולכן אמר משום דלא כפל דאתיא באפשר לכ"ע כמ"ש ורבא הקשה לו דס"ל בפשיטות דכ"ע מודים בתנאי קודם ומסיק משום דמעשה קודם דמבואר יותר בברייתא דבהכי איירי ועיי' ריטב"א שכן כתב דזה טעמו דרבא דנאיד מדאביי דמעשה קודם יותר מפורש בברייתא ועיי'. ולשיטת תוס' ור"ן י"ל דהכי מקשה רבא הא ברייתא נקיט באופן שמעשה קודם ואי בדלא כפלי' איירי הו"ל לינקט בתנאי קודם מ"מ מגורשת דלר"מ מגורשת מתרי טעמא משום דלא כפל ומשום דמעשה קודם ואי נימא ברייתא רחב"ג דלא בעי תנאי קודם א"כ אתיא ברייתא דלא כהלכתא וע"כ ברייתא בדכפלי' וקיצור ומעשה קודם בדיוק נישנית וכר"מ אתי' אבל אי משום דלא כפלי' ע"כ רק כרחב"ג אתי' וא"ש עיי':

אלא אמר רבא משום דמעשה קודם לתנאי וכ' דאמרי' בין לרבנן בין לר"מ וכן כ' רש"י במתני' קידושין ותוס' הקשה עליו מש"ס ב"מ דמקשה מי אית לי' ה"ס ר"מ אבל רבנן דפליגי בכפילא ה"ה בכל דיני תנאים עוד הא דלא אמר אביי משום דמעשה קודם והלא מתניתי' היא הנה הפ"י בקידושין בסוגי' נתקשה טובא כיון דמחלק ר"מ בין איסור לממון מנ"ל שוב מבגוב"ר איסורא דאית בי' ממונא כממון לחודא והעלה דיליף מדכתיב חנקי בסוטה והוא איסורא דאית בי' ממון ובשבועות ע"י בו ויש לעיין עדיין מנ"ל דאיסורא דאית בי' ממון תנאי קודם למעשה הא בסוטה לא מצינו כן ולפמ"ש תוס' בקידושין דכהן אמר ואת כי שטית והוי תנאי קודם מ"מ אינו מפורש בקרא דבעי כן למהוי. ונ"ל שזהו טעמו דאביי דס"ל דמתני דב"מ בממון קאמר שיש מעשה בתחילתו אינו תנאי ולא באיסור' דאית בי' ממון ורבא חידש דגם בהא בעינן תנאי קודם. ונראה למש"כ ראשונים דיותר מסתבר דבעינן תנאי קודם יותר מכפילא דילפינן מבגוב"ר תנאי קודם ובסוטה מצינו באיסורא דבעינן ת"כ כ"ש תנאי קודם למעשה וייע"ש. ולפי"ז לרחב"ג דיליף שארי דיני תנאים מתנא דבגוב"ר כמ"ש רש"י עדיין באיסור דאית בי' ממון מנ"ל דלדידי' ע"כ צ"ל בסוטה כתב רש"י בקדושין דהא לא בעי כפילא וכי כן מנ"ל דאיסורא דאית בי' ממון דבעינן תנאי קודם והא"ש קושי' ש"י בב"מ כדמתרץ שם ה"א דמתני' כל המתנה עמ"ש בתורה כר"י ובאיסור וא"כ סיפא וכל תנאי שיש מעשה ג"כ באיסור מקשה מאן אית לי' וכו' ר"מ דהא לר"י ורבנן הגם דמודים להאי כללא דוקא בממון ומתני' באיסור קאי ורישא דקידושין דכתב דרחב"ג מודה לר"מ היינו בממון דעל קרא קאי וא"ש רש"י קדושין ועיי':

אלא דבזה לא הצלנו רש"י ממ"ש כאן דברייתא גם כרבנן אתי' דהא הכא איסורא דאית בי' ממון הוא ול"ל כמ"ש:

והנה הפ"י כי בקדושין וכאן דבודאי משמע מדרחב"ג לא פליג רק את"כ דבכולהון מודה דלא מצא מענה לחלוק אבל רש"י בב"מ דייק מברייתא דאבא חלפתא דאמר משום ר"מ משמע דיש חולק ובעל פלוג' דר"מ ר"י ומקשה ע"כ מתני' דלא כר"י אלו דבריו ז"ל וכ"כ בש"ס ב"מ דקושי' ש"ס דר"י ל"ל כר"מ מדיוקא דר"מ אמר ור"י בעל פלוגתי' חולק עליו בזה ור"י לטעמי' דלא בעי ת"כ באיילוני' וכן בנדרים אלא דצ"ל דיהי' לפי"ז ג' פלוגתות ר"מ ורחב"ג ור"י וגם לא ידענו טעם פלוגת' דרחב"ג דמוד' בכולהו חוץ מת"כ ור"י חולק בכל על ר"מ ומה טעם יש בדבר. ונ"ל לבאר עפ"י מ"ש דלרחב"ג אין לנו אלא בממון אבל באיסור דאית בי' ממון מנ"ל דמסוטה לא יליף ורש"י דכתב הכא אבל באיסור דא"ב ממון לרחב"ג דלא פליג נפקי' לי' ממתני' דקדושין דקאי אכל תנאי דמשמע כל תנאים אפי' איסור וקאי על מתני' דקמי' בקדושין וש"מ רחב"ג מודהו בכולהון בכ"מ חוץ לענין כפילא וצ"ל באמת מנ"ל באיסור וי"ל דבאמת מסבר' לא עלה על דעתינו לחלק בין איסור לממון ולא תליא בקילתא וחמירתא אלא דמוכח כן מקרא דיין ושכר אל תשת דבאיסור לא בעי ת"כ וע"כ יש לנו לחלק לר"מ בין איסור לממון וכ"כ הרמב"ן בספ' הזכות לשיטות דאין הלכה כר"מ דילפינן משתיי' יין דלא בעי כפילא וע"כ בבגוב"ר משום שצריך הדבר. וכיון דצריכה לחלק בין איסורא לממון שוב א"א למילף באיסור דא"ב ממון ג"כ אולי גם בהא אין צריך כקושי' פ"י וצ"ל מסוטה ילפי' וכ"ז לר"מ אבל לרחב"ג דלא בעי ת"כ אין אנו מוכרחים לחלק בין איסור לממון דמשתיי' יין אין מוכרח לדידי' חילוק זה ומסברא אין לנו לחלק ולכן בין דיליף לענין שארי דיני תנאים מבגוב"ר ה"ה בכ"מ אפי' באיסור כנ"ל ועיי':

ואומר לפי"ז ר"י דל"ל ת"כ באיילוני' היינו באיסור' דא"ב ממון דס"ל כר"מ דילפי' דצריך הי' לכפול כבש"ס קדושין ולכן באיסור דאית בי' ממון ל"ל ת"כ וה"ה בכל דיני תנאים אבל בממון לחוד מצריך כל דיני תנאים והא דאמר ר"ח בשם ר"מ דתנאי בעי קודם היינו לר"מ בעי בכל מקום ואפי' באיסור דא"ב ממון משא"כ לר"י דווקא בממון והא"ש דמקשה ש"ס כאן דר"י עכ"פ באיסור לית בי' והא מתני' באיסור איירי ואיך מתוקמי כר"י ומיושב הכל ועיין:

עוד נ"ל ליישב שיטת רש"י עפמ"ש הפלא"ה בקדושין לפמ"ש רש"י דלא אתי תנאי ומבטל דיבור של מעשה דווקא לר"מ דל"א מכלל ועיקר התנאי הלאו ולא הוי תכ"ד של המעשה משא"כ לרחב"ג דלא בעי כפילו' ואמרי' מכלל והוי הלאו תכ"ד וזהו לשיטת תוס'. ונ"ל דהא דכתב רש"י דבאינך לא פליג היינו כשכופל התנאי כיון שכופל מגלה דעתו דאינו סומך על המכלל ולא גילה רק מפרש הלאו והוי שלא תכ"ד ובעי תנאי קודם כמו לר"מ אבל בלא כפל לא בעינן לרחב"ג תנאי קודם למעשה שהוצרך לכפול בלא"ה הוצרך תנאי קודם. ועד"ז צ"ל לרש"י דרחב"ג מצריך הן קודם ונתקשה במהרי"ט בקדושין הא לרחב"ג לא אומר רק ההן ונדחק באומר רק הלאו והקשה במכתב מאלי' באינו אומר רק הלאו פשיטא דמהני לרחב"ג כיון שאין ההן רק במשמעות ואיך נימא שהמעשה קיים בלי תנאי שאין המעשה רק במכלל ולכן העלה דכוונת רש"י היכא שכופל לרחב"ג צריך ההן תחילה כיון דכופל ואם יאמר ההן לבסוף אסיי' בהן וכן אני מפרש הא דלא פליג אתנאי קודם היינו במאי דאיירי ר"מ בכפילא התנאי ומ"ש רש"י כאן דאתי' ברייתא כרבנן ג"כ היינו לפי דמסיק רבא משום מעשה קודם והיינו בדכפל וקיצר לשון היא בבריית' ומשו' דמעשה קודם היכא דכפל גם לרבנן ל"מ. ומיושב קושיות תוס' מש"ס ב"מ דבמתני' קודם כ' שהמעשה קודם ואי אתי' כר"י דלא בעי כפילות תנא וסתם תנאי בלא כפילות ואיך קתני כל שהמעשה קודם בטל התנאי הא מאן אית לי' האי סברא ר"מ אבל לרבנן לא בעי דהיינו ר"מ דמצריך ת"כ בכ"מ וממילא צריך תנאי קודם משא"כ לר"י דלא בעי ת"כ לא בעי תנאי קודם חוץ אם רצה וכפל ובהך לא איירי מתני' וא"ש ועיי'. והא"ש ליישב מה שנתקשה הר"ן לרש"י דכ"ע מודי' בתנאי קודם מה הרוויח ר"א דמוקי כמ"ד ע"מ במעכשיו מ"מ התנאי בטל לכ"ע והנה משום תנאי ומעשה בדבר אחד ל"ק די"ל ס"ל היכא דאינו סותר