כתב סופר גיטין חלק ב נה

מעכשיו ובקדושין משום דכסיפא למתבעי' וא"כ כשלא כפל תנאו דהתנאי בטל אי לאו מעכשיו קאמר א"כ מגורשת מיד וגם ממון ל"ל וכן בקדושין מקודש' מיד וממון לית לה בוודאי מסתבר יותר דמעכשיו קאמר ולא בעי כפלות תנאי ויהי' לו ולה כרצונם דמפני מה נאמר לאו מעכשיו קאמר שרוצה לאחר הגירושין הא כיון שתנאו בטל יחולו הגירושין מיד. וכן בקדושין שנאמר שרוצי' לאחר הא התנאי בטל ומקודש' מיד ואמרי' דמעכשיו קאמר גם לר"י והא דפליג ר"י אר"ה בשכפל לתנאו ור"ה מפרש מתני' דהכא מגורש' ותתן היינו לכשתתן קאמר והא קמ"ל מתני' דמפרשי' ע"מ אחר שתתן ובכגון שכפל תנאו. ומיושב קושי' המקנה על נכון. אלא דקשי' לפ"ז הא דמקשה על ר"ה מברייתא י"ל בדלא כפל לתנאו איירי וגם ר"י מודה דמפרשי' דע"מ מעכשיו קאמר וצל"ע:

ולאחר לא תנשא עד שתתן. הרמב"ם כ' בכל תנאי דמעכשיו מותר' להנשא מיד ולא כ' דבע"מ שתתנו לי לא תנשא פסק דלא כברי' ונרתק הה"מ מאוד ועיין ב"ש ויפה השיבו הבית מאיר דהא לרמב"ם להוציא מן הכלל הך דבריי' בע"מ שתתן דלא תנשא דהוי כאין בידה בתולה בדעתו או דעת אחרי' וע"כ גם בהא ס"ל דתנשא. ולפע"ד ליישב' דרמב"ם ס"ל בוודאי ל"ח שמא לא יהי' לה מעות או שלא ירצה ליקח או ירחיק נדוד דוודאי אי לא ידע' בנפשה שתוכל לקיי' תנא' לא נשאה ובוודאי יודעה שיהי' לה מעות מזומן והוא יקח ממנה וכ"כ פרישה בשיט' הרמב"ם בקיצור והא דבבריי' לאחר לא תנשא נ"ל דס"ל להרמב"ם הטעם דחיישי' שמא ימות ותוס' כרבנן דרשב"ג דווקא ולא ליורשיו ול"ת לקיי' אלא דהא וודאי ל"ח שהיא תתעצל מלקיים תנא' עד שלבסוף ימות שהי' ג"כ תחוש לנפשה ותהי' זריז' להקדי' נתינ' מעות כל האפשר מיד אחר נשואין. אלא דחיישי' שמא ימות מיד כשתנשא והבעל ימות ובהא מתני' יבמות כ"ו ע"א ד' אחין נשואין ד' אחיות כו' דלמא אדמיבם חד מת אידך עיי"ש אלא דתוס' לעיל כ"ח ע"א ד"ה הא ריב כ' דלמ"ד חיישי' שמא מת לזמן מרובה חישי' לשמא ימות לזמן מועט ולמ"ד ל"ח לשמא מת לזמן מרובה ל"ח שמא ימות לזמן מועט רק לזמן מרובה עיי"ש היטיב ובפ"י. והא"ש דבריי' דקתני ולאחר לא תנשא דחישי' שמא עד שנשא' מיד ימות ולא תוכל לקיים תנאה ואתי' כמ"ד חישי' שמא מת לזמן מרובה ולשמא ימות לזמן מועט. אבל להלכתא דקיי"ל לשמא מת ל"ח ולשמא ימות דווקא לזמן מרובה לא חיישי' שמא תאחר לקיי' תנאה לזמן מרובה עד שימות בעלה דהיא תחוש לנפשה ולא תתעצל כ"כ וא"ש פסק הרמב"ם בעזה"י. ועיין מה שאכתוב בסמוך עוד בזה אי"ה:

אבל לכ"ע דתנא' הוי כו' בקדושין הקשה תוס' דלמא כ"ע ס"ל לו וליורשיו רק פליגו אי ע"מ כמעכשיו עיי"ש. וכן הקשה רשב"א כאן ותי' דא"כ יפלגו במחיי' ונקרע הגט. ויש דוחי' תי' זה דלמא אגב קמ"ל דינא דאפי' ליורשיו. ולפע"ד נראה ליישב בשניישב תחלה דקדוק עצום של ריטב"א בקדושין על דאמר רשב"ג נותנ' לאביו לאחיו ולקרוביו הא פלוגתא דרשב"ג ורבנן לענין זקוק' ליבם וע"כ שיש לו אח לא הו"ל לרשב"ג לומר רק נותנ' לאחיו מה לו לומר נותנ' לאביו ולקרוביו שאין לו שייכות כאן. ונ"ל דלכאורה לפי דקתני בבריי' ולאחר לא תנשא בחייו וה"ה לאח"מ לרשב"ג לא תנשא לאחר עד שתתן לאחיו שמא לא תתן. אלא לפמ"ש בסמוך דל"ח שלא תקיים התנאי רק דחיישי' למיתת הבעל וס"ל כרבנן דרשב"ג. אבל לרשב"ג דאפי' ליורשיו ואחיו ליכא למיחש ומותר להנשא קוד' נתינה. אלא לאח"מ אם לא תוכל ליתן רק לאחי של בעל גם לרשב"ג יש לחוש שמא ימות אח זה אחר שנשא' ולא תוכלי לקיים התנאי והיתה באיסור למפרע אלא כיון שתוכל ליתן ליורשיו וקרוביו ואין לך שאין לו קרוב ויורש ולחוש שמא ימותו כולם למיתה דרבי' ואפי' דתרי ל"ח ומותר' לנשא לאח"מ הבעל דגם אם ימות האח תתן ליורשיו וקרוביו והיינו דאמר רשב"ג תתן לאחיו ולאביו או לאחד הקרובים ואיכא נפקותא בדין זה שתוכל להנשא קודם שתתן כנ"ל וא"ש נכון:

ומעתה מיושב קושי' תוס' דאי נימא כ"ע מודי' לי' וליורשי אלא דפליגו אי ע"מ כמעכשיו א"כ בריי' דקתני ולאחר לא תנשא אמאן תרמייא דכרשב"ג לא אתי' דאפי' ליורשיו קאמר ולמה לאחר לא תנשא והא משו"ה פרט רשב"ג דאו לאחד מקרוביו לומר דמותר להנשא. וגם כרבנן לא אתי' דהא כ"ע מודי' לי ואפי' ליורשי ועכצ"ל דרבנן ס"ל ולא ליורשיו שוב גם בבריי' בהא פליגו דאפושי פלוגתא לומר בתרתי פליגו בוודאי לא מפשינן ותו' לא הקשו אלא דלמא במעכשיו לבד פליגו וכ"ע מודי' לי וליורשיי ולפמ"ש זה א"א וא"ש:

והרווחנו עוד לישב דקדוקו של פ"י בקדושין דבתוספתא קתני תחלה פלוגתא דרשב"ג ואח"כ קתני הך בבא דנקרע או נאבד כו' וש"ס מהפך הסגנון ומיית' תחלה סיפא ומקשה והדר מייתי פלוגתא דרשב"ג ורבנן עיי"ש. ולפמ"ש א"ש דמפלוגתא דרשב"ג ורבנן לא הי' יוכל להקשות תחלה דס"ל כקושי' תוס' דלמא במעכשיו פליגו ובלי וליורשיי כ"ע מודי' ולכן מייתי תחלה הך דנאבד או נקרע הגט ומקשה ממנה. ומאחר דמביא הך בריי' מקשה ג"כ שפיר גם מהך בריי' דפלוגתא דרשב"ג ורבנן דמוכח מקמייתא דיש פלוגתא בלי ולא ליורשיי ומנ"ל לאפושי עוד פלוגתא במעכשיו וכמ"ש וא"ש הכל על דרך חידוד ישר וסלול לפענ"ד:

הרמב"ם כ' דבמתנה ע"מ שתתנו לי ולא קבע זמן ומת חולצת ואינה מתיבמ' וכ' הה"מ טעמא דהוא ספיקא דדינא שמא בעי' ביטול תנאי בפועל כמו קיום תנאי בפועל דנשאר בספק לקמן ס"פ. והמחבר פ' להא דרמב"ם והקשה בבית מאיר דרמב"ם בהלכ' אישות והמחבר סי' ל"ח כ' באמר ה"א מקודש' ע"מ שאתן לך ולא קצב זמן ומת בטלו קדושין ומותר' לשוק ול"א חולצת שמא צריך ביטול בפועל ונדחק מאוד בישוב קושי' זו החמורה. ולפע"ד נראה דהא דמספקא לן בע"מ שתתן שמא כוונתו ואם לא תתן היינו בפועל שלא תרצה ולא כשלא תוכל לקיים הגם שהוא רוצה בממון עכצ"ל כיון שגירושין אלו לטובתה והוא אינו רוצה רק כשתתן לו מספקא אולי אינו רוצה להטיב לה רק כשלא תרצה ליתן מי יחוש לטובתה חוץ ממנה בכה"ג אינו רוצה לגרשה אבל כשהוא רוצה רק שלא תוכל לקיים אולי כיון שבלא"ה מת וליכא רק שתהי' זקוק' אפשר כיון שהוא רוצי' בקיום התנאי רק שא"א לה מרוצה בגירושין שלא תהי' זקוק' ומידי ספיקא לא נפקא וכ"ז בגירושין אבל במקדש ע"מ שיתן לה היא מתרצי' להיות שלו כשיתן ואם מת ולא נתן מהיכי תיתי נימא שדעתה שלא יתבטל הקדושין רק כשיבטל בפועל מה לה בקדושין ואין לה רק רעתה שתהי' זקוקה ליבם מה לה לצרה הזא' בוודאי הי' דעתה כשיתן אבל כשלא יתן ורוצה ליתן מה לה משו' רצונו לאסור נפשה בזיקו' יבם וא"ש פסקי הש"ע כנ"ל נכון וברור:

הטור סי' כ' באומר ע"מ שתתני לאחר למ"ד יום כשתתן הוי גנו למפרע ועיי' ט"ז דהקשה למה שינה מגווני דמתני' דקתני ע"מ שתתני ולא איירי בקביע' זמן ומה שתי' לרבותא את הטור דאפי' קבע זמן אמרי' ע"מ כמעכשיו קשה למה במתנ' לא אשמועי' הך רבותא ומנ"ל לטור באמת הך דינא אי יש סברא לחלק ובש"ס לא נמצא רק בהתנה בלי קביעו' זמן כלל ולכן הנ"ל בישוב זה דפ"י האריך למעניתו כאן ובקדושי' דלר"י גם ע"מ לא כמעכשיו למה יגרע מאמר אם מפורש דלמ"ד זמנו ש"ש מוכיח הוי כאמר מעכשיו ובמקנה כ' דנפקותא באותו יום דאין זמנו ש"ש מוכיח ועוד כ' ע"פ מ"ש תוס' ריש כתוב' ג' ע"ב דהי' לו לכתוב שבוע חדש שנה וכ' מהרש"א דאל"ה לא הי' זמנו שש"מ כיון שצריך לכתוב זמן. ולפ"ז י"ל דפלוגתא דר"י ור"ה בכתב באמת חודש שבוע עיי' בו שם. ולזה אומר אני דלכן נקיט הטור בקבע זמן דהא יש דס"ל הלכה כר"י דזמנו ש"ש מוכיח אפי' בגיטין וכי כן גם אם לא ע"מ כמעכשיו מ"מ הוי מעכשיו משום זמנו ש"ש בשכתב זמן היום של כתיבה ועוד י"ל גם למ"ד דל"פ זמנו ש"ש כפ"י ועכ"פ בגט או בע"פ לא דוקא כשלא אמר מהיום אלא אם אבל כשאומר ע"מ שיש לפרשו מעכשיו בצירו' לזמנו ש"ש אמרי' מעכשיו קאמר ומכ"ש אי קיי"ל כר"י רק בע"פ לא והיינו משום שאמר תנאי בע"פ ול"א הזמן בע"פ אמרי' שחזר מזמן הכתוב. אבל כשאמר ע"מ שיש לפרש ג"כ מעכשיו מנ"ל לומר שחזר מזמן הכתוב דהוכח' ליכא מדלא אמר מהיום ע"מ שחזר בו י"ל שדעתו ע"מ מעכשיו וכזמן הכתיב בשטר ויש להאריך בזה בסוגי' בפלפול ולכן התחכ' הטור ונקיט בקבע זמן דבלא"ה שיטת הרמ"ה דבמקום שצריך זמן כדי לברר קביע' ןזמן התנאי ל"א זמנו ש"ש מוכיח ואין לנו בע"מ רק משום דע"מ מעצמו בלי שום צירו' הוכח' אחר' מפרשי' כמעכשיו כדס"ל לר"ה והיינו רבותא דטור אבל מתני' דס"ל דל"א זמנו ש"ש מוכיח כלל כמתני' דלעיל אם ימות ליכא רבותא יותר בקבע או לא קבע זמן ולכן סתם ע"מ שתתן כנ"ל עיי' והבן:

א הרמב"ם כ' בתנאי דאם לכתחלה ל"ת ואם נשא' לא תצא ותמה הה"מ כיון דגם אינו חל רק אחר שתתן למה ל"ת וכ"מ כ' כשם שאסורה לבעל ולא מצאו אנשי חיל לישבו רק בקושי ועיין פ"י. ולפע"ד י"ל לחומר הנושא דאמדי' דעתי' הא דמתנה באם ול"א מעכשיו דבקושי מגרש אותה ורוצה לאחר הגירושין כל האפשר שמא בתוך כך תתרצה לו ויחזור בו ויבטל הגט ועיי' רש"י דיה דלרחוק' קאתי דמסתמא בקושי מגרשה וקסבר אדהכי והכי מפייסינא לה והנה מדלא כ' דרוצה לרחק הגירושין משום מע"י שלו ומשום ירושה שמא תמות בחיי' דמשו"ה אינו מאחר כיון שרוצה לגרשה ויש בידה ליתן לו מיד וגם נגד זה יש לה חיובי' נגדו ולכן כ' משום שמא תתפייס לו בנתיי' ויעקור ויבטל הגט. ולזה י"ל ס"ל לרמב"ם אם נשא' לאחר בנתיי' דבלא"ה אסורה לו מן אז והלאה אמדי' דעתי' שחפץ שיהי' הגירושי' חל משע' שנשא' ונבעלת לאחר כי לו עוד תיקוה לפייסה ולהחזיק בה ומה לו באיסור שלה וכ"ש כשיהי' לו בני' שיהי' ממזרי' על ידו וכיון שנכנס לגירושין נוח לי' שתהי' מגורשת משע' נשואי' ולכתחלה ל"ת שמא לא תקיים התנאי לבסו' ואם נשא' לא תצא כנ"ל לפי חומר הענין יש בדברינו ישוב דעת קצת דעדיין קשה מנא לרמב"ם כן ומ"ש דקדייקא לי' מדלא אמר א"ב שפשטה ידה לפמ"ש עדיין קשה זה דבקבלה קדושי' תצא ועיי' היטיב:

ע"ב. רשב"ג אומר תתן לו את דמי' כו' הרשב"א בשם תוס' הקשה במה איירי אי במדעתו תפשיט דל"מ מחילה ואי בע"כ קשי' למ"ד נתינה בע"כ ל"ש נתינה וקושי' זו הקשה תוס' עירוכין ע"א ותי' דבעל האיבעי' לא אזיל אליבא ל"ק דרבא ואזיל אי נתינה בע"כ שמי' נתינה וצ"ל הא דאמר תבעי' לרשב"ג כו' משום דמפייסא לי' בדמים הך לשון דמפייסא משמע דמרצונו מקבל וי"ל בהך צד דאמר תבעי לרבנן דמחילה מהני עכצ"ל דפלוגתא דרשב"ג ורבנן בנתינה בע"כ ושמי' נתינה אבל להך צד דתבעי' לרשב"ג י"ל לא שמי' נתינה ומשום דמפייסא לי' ולוקח ברצון דוקא ובעל האיבעי' נמי בהכי מספקא לי' אי בע"כ שמי' נתינה ותלי' אי מחילה