כתב סופר גיטין חלק ב נד

לפי הסוגי' דאמר רבה מפורש באמר מעת שאני בעולם דוקא וא"ש ועיי' בכ"ז:

והנה כמה טרחות טרחו ראשונים ה"ה תוס' לעיל כ"ה ע"ב ור"ן בשים רמב"ן שם ובמרדכי בפרקין לישב הא דגט שכ"מ דאתקין שמואל אם ימות אם לא ימות הא קיי"ל אין ברירה אפי' בתולה בדעת אחרים ושמואל עצמו קשי' דידי' אדידי' ולתי' תוס' ומרדכי צ"ל דרב משרשי' ושמואל פליגי בסברא אי מה מוברר לבסו' תלי' בברירה היינו אי יש ברירה או לא ולרמב"ן שבר"ן כל שתלה בדבר א' לכ"ע לא תלי' בברירה והא דמקשה מע"מ שירצה אבא משום דתלי' במה שבלבו נ"ל כוונתו כיון דצריכי' אנו לומר כמו שמתרצה עכשיו רק הי' דעהו ורצונו בשעת קדושי' זה תלי' אי אמרי' ברירה הוברר דעתו מעיקרא כך היתה אבל בירור השעו' כ' רמב"ן תלי' בברירה והא"ש דשמואל באם ימו' מעכשיו קאמר כר"מ במתני' וברייתא ולפ"ז לדפוסקים כר' יוסי דספקא הוא עדיין לא יצאנו ידי חובתינו להך צד שמא סמוך למיתה קאמר וצריך לבריר' השע' ועיי' בספר ג"פ שהאריך למעניתו בכ"ז ומשו"ה העלה סברתו דא"צ לומר הוברר השעה כי א"א צריכ' לידע השע' שחל הגט. ואם סברתו סברה מ"מ לא יצא מידי דוחק לומר דרב משרשי' פליג על זה רק אנן קי"ל כשמואל. וכ"כ הוא מפורש דלדבריו ר"מ ושמואל פליגי בסברא זו. ובאמת כ"ל דל"צ שום פלוגתא די"ל דרב משרשי' קשי' לי' דר"י מדמחייב חטא' ע"כ דס"ל ברירה והא חייב חטא' לומר הוברר שאותה שעה לא הי' סמוך למיתה תלי' בברירה כמ"ש רש"י והוא בעצמו כ' דכן הוא ומ"מ ס"ל לר"י חייב חטא' וע"כ דיש ברירה אבל תנאי דאם ימות דתלה בחד דבר י"ל דלא תלי' בברירה כמ"ש רמב"ן דר"מ מודה לזה אלא שכ' דבירור השעו' תלי' בברירה משו"ה הקשה מדר"י ולג"פ י"ל דמודה דאין בזה שום ברירה רק דקשי' לי' מדמחייב חטא' כנ"ל. ומ"מ א"ש מ"מ בסמוך לרש"י דהוכיח דר"מ מפרש הא דמה הוא כו' באמר מהיום דהא רש"י ס"ל דרב משרשי' ס"ל דכל תנאי אם ימות ג"כ תלי' בברירה מדהקשה ר"מ מאם ירצה אבא כמ"ש תוס' שם ול"ל כרמב"ם ע"מ שירצה אבא שאני ול"ל סברא רמב"ן דתלה בד"א שאני ולכן הוכרח לרב משרשי' לפרש מהיום ככל מ"ש עי' והבן כי הקצרתי:

אבל לפי דרכו וסבר' רמב"ן בצירו' מה שחידש הג"פ דתני אם ימות לא תלי' בברירה והוספ' הג"פ דגם בירור השע' לא צריכ' אנן לידע ומה שירצה אבא שאני כמ"ש רמב"ן. י"ל דרב משרשי' ג"כ הכי ס"ל אלא שהקשה דמדחייב ר"מ חטאת ולא פליגי בסברא כלל כנ"ל עיי':

וכשאני לעצמי לולי שאינו כדאי הוי אמינא מלתא חדתא מסברא דנפשאי דשכ"מ שאמר אם ימות והיינו סתמא או מחולי זה או כשינתק מחולי זה לחולי אחר' כשלא אמר מחולי זה ל"צ לברירה כלל דנ"ל מסברא דלא פליגו אי יש ברירה או לא רק כשאין הדבר עומד בפנינו וא"א לנו לומר אוקמי מלתא כמות שהיא לפנינו אלא לבסו' נתברר לנו ע"י מעשה שכך הי' זה תלי' ופליגו אי אמרי' ברירה הוברר למפרע או לא אבל בשכ"מ זה שמוטל בחולי קשה עד שמגרש אשתו שלא תזקק ליבם כמות שהוא עכשיו אם לא ישלח לו ד' רפואה ימות בחוליו הגם רוב חולי' לחיי' היינו כי משתנה הענין וד' מרפאהו בצירו' סמי רפוא' וכדומה ותלי' בדע' ורצון מי שיש בידו לרפאו ומרפא לרוב חולי' בחסדו ית"ש מ"מ וזה שינוי הענין מדעת רופא חכם והחולי כמו שהוא לפנינו אם לא בשינוי מעשה רפואו' סופו שימות וכשמת לבסו' אמרי' הוברר שלא נשתנה בו ענין והוא כמות שהי' לא נתרפא עד שלבסו' מת בזה שפיר אמרי' הוברר לכ"ע הוברר שלא נשתנה והי' כמות שהי' כנ"ל מסברא נכונה וישרה לפי שכלי הקנו:

וכ"ז לא יועיל לנו רק דאם מת או לא לא תלי' בברירה היינו יש ברירה דבכה"ג כ"ע מודי' אלא אם תלי' בשע' א' קודם מותו ל"ש כל זה כמובן. ולזה נ"ל דהא שע' א' לאו דוקא אלא זמן מה קודם מותו רוב גוססי' למיתה הם עומדי' וסמוך למיתתו כשהוא גוסס אנו יודעי' ע"פ הרוב שימות בקרוב והמבין יבין כי קרוב הוא אלא דמיעט שנתרפאי' וחיים וכיון שסופו מת אנו יודעי' למפרע שלא יצא מן הרוב ל"צ הוברר למפרע שהי' שע' זו סמוך למיתתו הרי ידענו זה קודם שמת שימות ע"פ הרוב ול"צ לבריר' כלל והיינו לפוסקי' דגוסס ה"ה כחי לתת גט וגם לדסוברי' כעת הוא היינו באינו מדבר ובמדבר כ"ע מודי' כנ"ל נכון מאוד:

ולפ"ז אין בגט שכ"מ שום ענין ברירה לא מצד התנאי דאם ימות דתלי' באם ימות או לא כמ"ש וגם משום בירור השעו' לא תלי' בברירה כמ"ש וא"ש הא דשמואל בגט שכ"מ וא"ש הלכתא דעבדינן עובדא כשמואל ועיי':

אלא דקשי' עלינו הא דרב משרשי' דהקשה דר"י אדר"י ולפמ"ש לק"מ דבהא כ"ע מודים נ"ל דר"מ הקשה ממתני' דמה היא דס"ל דמתני' איירי גם בברי שכותב מהיו' אם ימות ואכל מתני' קאי ר"י וגם בברי שמגרש כשימות פעם בחיי' והוקשה לו שפיר דבזה ל"ש סברת דהא עכשיו הוא ברי לפנינו וצריכ' אנו לומר כשמ' לבסוף בחיי' הוברר למפרע שהוא בחיי' והגט גט זה תלי' בברירה ואני לא כתבתי רק בשכ"מ שמוטל בחולי לא תלי' בברירה משא"כ בברי המגרש ואם נימא גם בברי דמפרשי' שע' א' ק"מ וכשיבוא הזמן ויהי' גוסס אפשר י"ל דלא תלי' בברירה לסברא שכתבתי דאז כשיהי' גוסס אנו יודעים שזה שעת תלי' הגט והוי באומר לשע' ההיא יהי' גט חל ושע' ההיא מבורר לנו לשעתו מ"מ גם א"כ הוא לסברתינו מ"מ הא מתני' גם במעכשיו איירי דאמר מעכשיו וצריכ' אנו לומר הוברר למפרע כשמ' בחיי' דמעכשיו חל הגט וזה ענין ברירה כיון שלא הי' אז חולי כנ"ל ועיין:

וע"פ דברינו עלה בידינו ליישב קושי' תוס' לעיל לרבא דליל לחלק בין תולה בד"ע לד"א וניהי דמתרץ דר"י אדר' יודא דס"ל ברירה ובשני לוגין משום שמא יבקע הנוד הא ר"י ס"ל בערובין אין ברירה ובגט יש ברירה ולדברינו י"ל עד"פ די"ל הא דהקשה ר"מ בפשיטות ר"י אדר"י וכתבנו דס"ל דמתני' גם בברי איירי מנ"ל הא בפשיטות עד דהקשה דר"י אדר"י נ"ל ע"פ שהקשה תוס' לעיל ע"ב ד"ה גיטו כמתנתו ומתני' דקתני אם ימות הרי לר"ה ל"ב להתנו' ונדחק דקמ"ל הלשונות ועיין מהרש"א שכ' דל"צ לזה די"ל מתני' בבריא ומסיפא דמחולי זה וודאי ל"ק דהא סתמא לאו מחולי זה דווקא כמ"ש הר"ן וא"ש ולפ"ז י"ל ר"מ כר"ה ס"ל והוכיח דמתני' ע"כ בברי ג"כ קאי והוקשה לו שפיר דר"י אדר"י ורבא השיב לו לר"מ לפי הוכחתו ל"ק דר"י אדר"י די"ל אית לי' ברירה ושמא יבקע הנוד אבל לרבא לעצמו לשיטתו ל"ק לי' ר"י אדר"י וגם ר' יוסי אדר"י דהוא חולק על ר"ה לעיל ע"ב לא צריך לומר דמתני' בבריא ג"כ ולק"מ לא דר"י אדר"י ולא ר' יוסי אדר' יוסי ומיושב קושי' תוס' ע"ד פלפל נכון ועיקר דברינו בישוב הלכתא נ"ל כי דרך סלולה הוא אחר שראיתי דברי גדולי אחרונים כמה כרכרי' וכמה יגיעות יגעו להעמיד הדבר על מכונו' נלפע"ד כי נראי' דברינו בעזרת החונן דעת ודעת תורה מכרעת:

מאי ותתן ר"ה אמר והיא תתן כו' ע"י פ"י קדושין שנתקשה מנ"ל לר"י לומר לכשתתן מנ"ל דמתני' ס"ל ע"מ לאו כמעכשיו עוד נתקשה שם דשם לא הקשה מאי ותתן רק ר"ה ור"י פליגו נפשייהו אם והוא יתן או לכשיתן עיין בו שהאריך ועיין במקנה ישוב להא דל"מ שם כמו כאן מאי ותתן ובמח"כ לא הרגיש בשינוי הסוגיו' דהכא מקשה גם על מתני' דקדושין מאי ויתן ולפי תירוצו בסוגי' דשם לא א"ש דמקשה הכא גם על מתני' דקדושין. והנ"ל ע"פ ירושלמי דמייתי הרשב"א דמתנה שיתן ומת תלי' ג"כ בפלוגתא דרשב"ג ורבנן אי יורשין יכולי' ליתן או לא ואומר דכד דייק' במתני' דקדושין קתני מקודש' והוא יתן נ"ל דמדייק מתני' והוא יתן לומר דווקא הוא בעצמו ולא יורשיו וי"ל דלכן לא מקשה מאי והוא יתן היינו פשיטא שצריך ליתן דהא קתני והוא יתן לדייק דווקא הוא ולא יורשיו וטובא קמ"ל אבל ר"ה ור"י בדינא פליגו ולא מדיוקא דמתני' ולר"י הא דקתני מתני' והוא יתן אוד רצה לומר משא"כ לאח"מ ל"מ נתינה דע"ח לאו כמעכשיו או דמתני' דהתם כמ"ד כמעכשיו וקמ"ל דהוא דווקא יתן ולא יורשיו כהנ"ל אבל כאן במתני' חתני ותתן ולא אמר היא תתן מדייק שפיר מאי ותתן פשיטא שצריכי' לקיים התנאי ע"ז אמר ר"ה דמתני' רצה לומר היא תתן דווקא היא ולא יורשי' היינו כשנשא' בחייו ומתה ולא נתנה ל"מ מה שיתנו היורשי' אח"כ ובני' ממזרים או הנפקותא שאין הגט למפרע לענין מע"י וירושתה וכדומה ור"י לא ניחא לי' דמתני' רצה לומר דהיא תתן דווקא דהול"ל והיא תתן לכן אמר דמתני' רצה לומר ותתן לכשתתן כנ"ל והכא מקשה על מתני' דקדושין ג"כ מאי ויתן דהכא מייתי מתני' דקדושין ויתן ולא גרס והוא יתן שפיר מקשה מאי ויתן כדמקשה ממתני' דהכא אבל לפי הגרסא שלפנינו במתני' דקדושין והוא יתן לק"מ ולכן לא מקשה שם ועיין רי"ף קדושין דגרס במתני' ויתן וא"ש הכל ועיין:

איכא ביניי' דפשטה ידה עיין ר"ן קדושין וכן הוא בחי' ר"ן כאן הגם דלר"ה אזיל דס"ל א"א מעיזה ואפי' שלא בפניו וא"כ תהי' צריכה גט משום הך חזק' לר"ה ותי' דליכא חזק' שמא סבורה כמו שלא נתן עד עתה כן לא יתן ולא יקיי' עוד תנאו ולכן פשטה ידה עכ"ד. ולפ"ז נראה דלק"מ קושי' תוס' דיאמר גם בגט א"ב שפשטה ידה כיון דפשטה ידה צריכ' גט משני משום חזק' דל"ש תי' הר"ן הגם דלהלכתא לא קיי"ל כר"ה אלא שלא בפניו מעיז' והי' יוכל לומר שפשטה ידה שלא בפניו מ"מ הא רצה לומר איכא ביניי' לר"ה אי הי' ס"ל כר"י ולדידי' ליכא ביניי' דלעולם צריכה גט משני כנ"ל וא"ש אלא דקשי' לי על חי' ר"ן כאן שהקשה ג"כ קושי' תוס' ואמר א"ב בגט שפשטה ותי' כמו שתי' תוס' בקדושין משום דלר"י ג"כ ספיקא הוא ולדבריו לק"מ כמ"ש וצ"ע ואפשר י"ל דס"ל כיון שנתן דעתו לגרשה אחר שתתן מאז ולהלא' הגם שמעכשיו אינו מגרשה מ"מ חזק' דאינה מעיזה ליכא שאומר' גרשני ומקבלת קדושין מאחר כיון שדעת' לקיים התנאי ותהי' מוצא' ממנו אח"כ גם עכשיו מעיז' לומר שגרשה בגט אחר מעכשיו וכעין שכ' הר"ן שלהי נדרים כשהוא רוצה להוציא' מעיזה אפי' בפניו עיי"ש ועיין:

עיין במקנה קדושין שהקשה לרמב"ם דבע"מ ל"ב כפילת תנאי הי' יוכל לומר א"ב לר"ה דע"מ מעכשיו ל"ב כפילת תנאי ולר"י אי לא כפל התנאי בטל ומעשה קיים. ולפע"ד י"ל כיון דר"י ג"כ ס"ל דיש לפרש ע"מ כמעכשיו דהא עשה ש"ס צריכותא ולאמת י"ל בגט אמרי' לאו