כתב סופר גיטין חלק ב נג

שעה לפ"מ תהי' מגורשת ורא"ש כ' מהיום יתחיל תנאי זה שאם ימות שמ' קודם תהי' מגורש' ונ"ל לתוס' ור"ן במפרש מעכשיו א"א להעמיס לא מ"ש תוס' ולא מ"ש הר"ן אבל לפירש הרא"ש י"ל גם במעכשיו אם ימו' שמעכשיו יתחיל תנאי זה דאפשר שאותה שעה שנותן הגט הוא שעה שימות ויתחיל תנאי כנ"ל וצ"ע לדינא:

ובפ"י הקשה לתוס' ור"ן לר"י דזמנו ש"ש מוכיח א"א לומר לא כתוס' ולא כר"ן. ועיין רשב"א שהרגיש בזה וכ' דלר"י אמרינן מכח אומדנא שעקר הזמן הכתוב וכוונתו מעת שהוא בעולם ולפע"ד נראה דלפי מ"ש הב"י וכ"מ לעיל דבאמ' בגט ליכא הוכחה מדכ' זמן בגט דהא צריך לכתוב והא דס"ל לר"ה אפי' בגט ס"ל לר"י וכן ס"ל לרבנן דשרו משחא לקמן ס"פ ע"כ הגם דליכא הוכחה מ"מ אמרינן שסמך דבריו על זמן הכתוב בגט ותנא סיום הענין ומה שחסר בכתב מפרש בע"פ נ"ל כ"ז כשלא אמר בפה זמן אבל כשבע"פ אומר זמן חזי' שלא סמך על הכתוב בגט ותנאו מלתא באנפא נפשי' הוא שאמר זמן ותנאי מפרשי' דבריו שבע"פ כפי האומדנא מהיום מחיי' או מיום שימות בו ואין זמן סתיר' דבכה"ג ל"א זמנו מוכיח דהא הוכח' ליכא בגט ובאמת כשאינו אומר בע"פ רק אם ימות ואמרי' לר"י דמהני דסמך על הזמן שכתב בגט באמת א"א לומר מחיים ומשע' שמת אבל הלא ר"י על מתני' דאיירי מאמר מהיום קאי והשיג עם ר"י שפיר ס"ל ספיקא הוא אבל כשאומר רק אם ימות לר' יוסי וודאי מגורש' מעכשיו כנ"ל לנכון מסברא ולדינא לדפוסקים כר"י דזמנו ש"ש מוכיח גם בגט צריך תלמוד:

והנה תוס' הקשה לדנפשי' מהא דיוצא למלחמת ב"ד ג"כ כותב ופי' רש"י ע"ת והא אינו חל רק שע' א' ק"מ ולפמ"ש לעיל דלתוס' באמר מעכשיו מיד קאמר לק"מ אלא בלא"ה גם לשיט' הרא"ש שכתבנו דגם במעכשיו מפרשי' מעת שהוא ג"כ ל"ק די"ל דפרשו לשון ברור שיהי' חל מיד ועיי' תוס' כתוב' ט' ע"ב שכ"כ:

עוד הקשה תוס' לרש"י דגירשו ע"ת א"כ דוד חטא שהכניס עצמו בספק הגם דלבסוף מת במלחמ' הי' לו לחוש שמא לא ימות ובוודאי מי שאכל ספק איסור ולבסוף נתברר לו שהי' היתר מ"מ חטא שעבר על איסורא דספיקא שהוא אסור כ"ז שהוא בספק ובזה מצינו דדרשו וד' יסלח לה כשהפר לה בעלה והיא לא ידע' דעשתה עבירה ועיין פ"י:

והעלה ר"ת דג"כ כתבו בלי שום תנאי ועיין פ"י שכ' דתוס' לשיטתו אזיל דבגט שכ"מ בלא התנה לכ"ע אינו חוזר אבל לרש"י עדיין קשה גם שלא התנה מ"מ מדינא יוכל לחזור בו. ולי נרא' דגם לר"ת יוצאי מלחמה הי' מדינא שיכולים לחזור דווקא בגט שכ"מ אין אומדנא כ"כ דלמא רוצה בגירושין גם כשלא ימו' כי יש לו שנא' עלי' אבל במלחמות ב"ד שכולם כותבים ג"כ בכולם נאמר שחפץ בגרושי נשותי' ואין לך אומדנא מזה שמגרשי' רק משו' שמא ימו' במלחמה או יהי' נשבה כמ"ש רש"י בשב' וקשי' גם לשיטת ר"ת אלא די"ל שהי' מפרשי' שמגרשי' בלא שום תנאי ולק"מ ועיין:

וי"ל כך דהי' מגרשי' בלי תנאי ומ"מ מי שבא בחזרה וחזר בו הי' יוכל לחזור כי האומדנא שע"ד שלא יחזור גירש אבל מי שבא בחזרה ואמר כי אינו רוצה לחזור עמדה בגירושין הגם שכ' הרא"ש לעיל בדר"ה אם עמד חוזר שא"צ שיאמר שחוזר הלא חזרה ממילא היא מ"מ כשאומר שדעתו הי' בגירושין לגמרי נאמן ומ"מ היתה מותר' לדוד מכח ס"ס שמא מות במלחמה ושמא יבוא ויאמר לגירושין גמורים התכווין ולבסוף בא אורי' וחזר בו ולכן שלחו במלחמה שימית במלחמה ונתקיים הגט כיון שסוף כ"ס מת במלחמה כמ"ש תוס' בשב' ובכתוב' והא"ש ג"כ שסו' כ"ס דקרו לי' ספק א"א דמ"מ בספק הי' אלא דהית' מותר' מס"ס אבל מ"מ לאו וודאי גרושה היתה כנ"ל ועיין:

וכשאני לעצמי הי' נ"ל דכך גרשו כשלא יחזור או ימות או ישבה וכשיחזור ותהי' ראוי לו הגירושין בטלי' ובכלל זה כשזינתה תחתיו או אמרה שמת במלחמ' שהיא אסורה אם יהי' הגירושין בטלי' חפץ היא בגירושין כדי שלא תאסר עליו ולמ"ש ר"ת שהי' מגרשי' סתם ולמ"ש פ"י ואני בעניי דמ"מ איכא אומדנא דיוכל לחזור אין האומדנא שיהי' הגט בטל כשזינתה תחתיו אדרבא ע"י ביטול הגירושין תהי' אסורה עליו. והא"ש דהיתה ב"ש מיתרי לדוד כיון שזנתה תחת אורי' ממילא לא יתבטל הגט בשובו ממלחמה. וי"ל לכן אמר דוד לך רד לביתך שבזה מרא' שחפץ בה ואינו מאוס לו ועי"ז יש אומדנא שחפץ בגירושין כדי שלא תהי' אסורה לו אחר הזנות ויש להאריך עוד עיין:

דף ע"ד ע"א. מאי איכא בין ר"מ לר"י אמר ר"י א"ת א"ב. שיטת רש"י דטעמא דר"י דבשע' שבא עלי' הי' ספק אם זו היא השע' שימות או לא וס"ל אין ברירה. אבל כשלא מת חייב חטאת. ולא אבין בעניי הא בשעה שבא עליה היתה בחזק' א"א וגם רוב חולי' לחיים והוי וודאי מכח חזק' ורוב ואם לבסוף מת מ"מ הא בשעה שאכל הי' עושה וודאי איסור מכח חזק' ורוב וכיון שלבסוף נתברר שלא זו הי' השעה שמת בו והית' א"א באמת למה לא יתחייב חטאת גם כשאין ברירה וגם חנק יהי' חייב וכבר כתבנו מזה במתני' דלהכי חייב חנק לר"י ולא הוי התראת ספק כיון שהי' בשעת ביא' כוודאי מכח חזק' ורוב. וכן וכ"ש דיהי' חייב לחטאת לר"י מה"ט בלא ברירה וצל"ע. ויש לעיין לעיל כ"ח ע"א שעה א' קודם למותו אסור' לאכול בתרומה מיד דחיישי' שמא ימות באות' שעה חזי' דחיישי' לשמא ימות עכ"פ ול"א רוב כשהוא חולי לחיים רק בברי שמגרש של"א חזק' חי וחזק' א"א והיתר לתרומה ועיין פ"י שם וה"ה לענין חיוב חטאת ספק הוא. אלא דבשר' זו לא ידענא וגם מ"ש גם וכ"ש שיהי' התראת ספק וצלע"ג בכ"ז. ועיין פ"י שנתעורר לתת טעם למה לא רצה רש"י לומר כתוס' דספיקא דר"י דמספקא לי' אי כר"מ או כר"י. ונלפע"ד דרש"י לשיטתו לא יוכל לפרש כתוס' דלשיטתו דאיירי במפרש מעת שאני בעולם ולשון זה בוודאי יותר ראוי' לפרש שעה ח' סמוך למיתתו מדליא מעכשיו או היום ומ"מ ס"ל לר"מ דמיד ומעכשיו קאמר. ולר"י דס"ל זמנו ש"ש מוכיח דיש לנו הוכח' עוד דלאו מעכשיו קאמר דלא הי' צורך לומר כלל למתי או מאמיתי דהי' לי' לסמוך על זמן הכתוב בגט ומזה נראה מה שאמר מעת שאני בעולם לא נתכווין לומר מעכשיו או מהיום. ואיך עלה ספק לר"י אחר משמעות הלשון מעת שאני בעולם ואחר הוכח' דבלא"ה זמנו ש"ש מוכיח דיהי' כוונתו לומר מעכשיו כר"מ. ומן כל הנ"ל בוודאי לנו לומר בפשיטות כר"י. ולכן חידש רש"י דוודאי לר"י מתפרש מעת שאני בעולם כר"י. אלא דמשום דל"ל בריר' ס"ל דל"ח בחטאת. ותוס' לשיטתו דמתני' בל"א מעת שאני בעולם אלא מהיום וברור מללו מהיום אלא דר"י ס"ל משום אומדנא אמרי' דלאו מהיום אלא מחיים קאמר ולשנא קטיע' אמר שפיר י"ל דר"י מספקא לי' או כר"י הגם לדידי' יש עוד מקום לומר דוודאי שעה קודם מותו אמר מדלא סמך על הזמן הכתיב' מ"מ כיון ששפתיו ברור מללו ומפורש אמר מהיום שהוא לשון מעכשיו מספקא לי' אי משום הוכחת אלו נאמר דכוונתו מה שאין במשמעו' לשונו דמחיים קאמר כנ"ל נכון ולקמן ניישב עוד בזה:

והנה תוס' הרבה להקשות על רש"י דאי ר"י ל"ל ברירה א"כ למה כשמת מהני הגט משע' קוד' כמותו הא אין ברירה ולעיל כ"ה ע"ב הוכיח משו"ה דר"י אית לי' ברירה. ומצאתי ראיתי לס' ג"פ סי' שהעלה סברא א' דכל שמת לבסוף משום בירור השעה איזה שעה הי' סמוך למיתתו לא שייך לברירה דא"א צריכ' לידע השע' שהי' הגט חל וכיון שסוף כ"ס מגורש' כיון שמת תו לא נפקא לן בשעה. ולפ"ז א"ש שיטת רש"י לר' יוסי ול"ק קושי' תוס' למה הגט מהני הא ל"א הוברר השעה למפרע שהי' מת. א"א צריכי' לומר הובררה השעה לענין חלו' הגט אבל לענין חיוב חטאת כיון שבשעה שאכל הי' ספק שמא זו היא השע' שימות בה צריך לברירה הוברר שזו לא הי' השעה שמת בה זה ל"א. וכן ל"ק מה שהקשה תוס' דא"כ גם כשלא מת לא יתחייב חטאת כיון דלסוף מת וסוף כ"ס אינה מגורש' ל"צ לברירה כלל עיין בו. והנה הוא הולך שם ע"פ שיטת רמב"ן שבר"ן לעיל דמה דתלי' הגט באם ימות או לא לא שייך לברירה כיון שלא תלה רק בד"א רק שע' שמת בה לזה צריך ברירה בין השעו' וע"ז מוסיף הג"פ כיון שאם ימות או לא לא תלי' בברירה שוב גם הך דבירור השעו' לא תלי' בבריר' דא"א צריכי' לפי השע' עד שנצטרך לומר הוברר מעיקרא וכ' דוודאי רב משרשי' ל"ל הך סברא מדהקשה ר"י אדר"י. אבל לאמת י"ל כן לעצמינו שלא תיקשו שמואל אדשמואל בגט שכ"מ. ועיין פ"י שכ' דברי' דברי הג"פ:

והנה בכל דבריו עדיין לא יצא חובתו בישוב רש"י ניהי דלעצמינו ולשמואל י"ל ככל הנ"ל. אבל הא רב משרשי' ל"ל ע"כ סברו' אלו או דס"ל דכל דתלי' לתנאי צריך ברירה כמ"ש רש"י לעיל וכמ"ש תוס' מדהקשה מאם ירצה אבא ורמב"ן כ' ע"מ שירצה אבא ותוס' ורש"י לא ס"ל כן לעיל או שצ"ל דקושי' ר"מ משום בירור השעו' באמר מעת שהוא בעולם וא"כ עדיין תיקשי לדידי' מר' יוסי ומי ניחא הא ס"ל אין ברירה מדלא מחייב חטאת וא"כ למה מהני הגט או משום דאם ימות צריך לברירה או משום דלמא סמוך למיתה גירשה ואין ברירה בשעו' וצ"ע:

ונ"ל עפמ"ש בסמוך לעיל דלא רצה רש"י לומר דטעמא דר"ז דמספקא לי' אי כר"מ או כר"י דלשיטתו אזיל דמפרש הא דרבה כפשוטו דווקא שאמר מעת שאני בעולם ולר' יוסי בוודאי לנו לומר דווקא שעה א' קאמר ולכן הוצרך רש"י לומר דס"ל אין ברירה אבל ר' משרשי' י"ל לא ס"ל דרבה אלא מתני' מה היא אדלעיל קאי באמר מהיום וס"ל גם בהא ס"ל לר"י דמחיים ושע' א' קודם מותו כוונתו ולפ"ז לא צ"ל טעמא דר' יוסי משום אין ברירה אלא דמספקא לי' אי כר"מ אי כר"י כשיטת תוס'. ושפיר רב משרשי' כפי שיטתו דס"ל דחלות הגט תלי' בברירא ל"ק לי' ר"י מדר' יוסי די"ל ג"כ דס"ל יש ברירה. ורש"י כאן לפרושי דרבה דאמר במעת שאני בעולם דווקא פליגו הוצרך לפרש טעמא דר"י משום אין ברירה והיינו דס"ל לרבה דגט עצמו לא תלי' בברירה כסבר' רמב"ן וג"פ דבין תנאי דמיתה ובין תנאי דשעות לא תלי' בברירה ודלא כרב משרשי' ובתרתי פליגו רב משרשי' ורבה דר"מ מוקי פלוגתא דתנאי דמתני ודברייתא באמר מהיום ורבה מוקי באמת מעת שאני בעולם. ור"מ ס"ל דחלו' הגט תלי' בברירה ורבה ס"ל דלא תלי' בברירה וא"ש:

ותא חזי דבהא מיושב מה דסתר רש"י פירושו לעיל כ"ה ע"ב דשם פירש הא דר"י מה היא באותו הימים באמר מהיו' וכאן במתני' וברבה כ' כאמר מעת שאני מעולם. ולפמ"ש א"ש דלעיל לפי הסוגי' דרב משרשי' הוצרך לפרש דקאי במהיו' דע"כ ר"מ ס"ל כן כמ"ש והכא מפרש