כתב סופר גיטין חלק ב נב

דפנוי הבא ע"פ עשאה זונה דווקא בשזינתה דרך פריצות ולכוונ' זנות אבל כשהיתה נשואה והיתה כאשה עם אישה ולבסוף אפקענהו רבנן לא נאסרה לכהן משום זונה דהא דרך נשואין הוא ולא פרוצה וזונה הוא כנ"ל פשוט. עד שנ"ל לומר שזהו כוונת ר"א דאמר פנוי הבא על פנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה הך שלא לשם אישות שפת יתר הוא פשיטא דבלשם אישות לאו זונה היא. ולדברינו הא קמ"ל דווקא כשהי' מעיקרא שלא לשם אישות אבל כשהי' לשם אישות הגם דאפקעינהו ולבסוף נתבטלו הקדושין לאו זונה היא כנ"ל. והא"ש דברינו בישוב מ"ש תוס' כאן לר"א א"ש דיש חומרא דחוששין ולא משום קדושין דע"כ יש אופן שתאסור לכהן באופן שכתבתי כנ"ל נכון מאוד ועיין:

וכל עין רואה יראה כי מ"ש רש"י דאי לכהן בלא"ה אסורה משום גרושה ומשום תרומה לא נפסלה רק בביא' ולא כ' זה גם לענין איסור לכהן דלא נפסלה רק בביא' איסור נראה דרצה אפי' לר"א דעשאה זונה ג"כ לא א"ש דלכהן בלא"ה אסורה משום גרושה ולתרומה לא נאסרה רק בביאת איסור אפי' לר"א כתוס' יבמות ס"ט הנ"ל. ולפמ"ש בישוב תוס' דכ' דא"ש לר"א. היינו לתוס' לשיטתו לעיל אבל לרש"י לשיטתו דר"ה בלא התנה קאי ורבה ורבא ס"ל מתקנתא ומשום אפקעינהו ראינו חוזר הכל בלא התנה אבל בהתנה חוזר. וא"כ בריי' דקאי על מתני' בהתנה ליתא למ"ש ורש"י ותוס' אזלו כ"א לשיטתיי' כנ"ל ועיין:

וכשאני לעצמי הי' נ"ל בישוב דקדוק רש"י ותוס' בלשון חוששין משום זנות בשנבין דאמרו רבנן בכפילא חושש' משום זנות וא"ח משום קדושין הי' סגי בשיאמרו חוששין משום זנות. והי' נ"ל תחלה דאי אמרו בנתן לה כספי' א"ח משום זנות ה"א דמשום שנתן לה כספי' ל"א וודאי זנות ולא קדושין דאין הוכחה זו דנתן כספי' חזק' כ"כ לדחות מוודאי הך חזק' דאא"ע בעילתו זנות אלא משווה לי' ספק כיון שיש הוכחה לכאן ולכאן נשאר בספק וא"כ יש בה תרי חומרא אסורה ליבם שמא זנות הי' ואסורה לעלמא שמא קדושין הי' לכן אמרו ואין חוששין לקדושין דוודאי לאו קדושין נינהו דוודאי באתנן יהיב לה כן עלה במחשבה לפני. אלא דעדיין קשה יאמרו נא נתן לה כספי' אין חוששין לקדושין ולמה להו כלל חוששין משום זנות. ולכן נ"ל דבאמת ס"ל דאין רק ספק זנות ספק קדושין. ע"פ תשוב' מיימוני בהלכ' אישות שהעלה בשם מהר"מ דכל ספק במעשה קדושין כגון ספק קרוב לו וכדומה אין כאן קדושין כלל דלו יהי' דקמי שמיא גלי' דקרוב לה הוא מ"מ הא עדים בשעת קדושין לא ראו ולא ידעו ומיד נסתפקו אם יש כאן קדושין וכ' והא דחזק' א"א בע"ד או הן הן עידי יחוד דחזקה זו משווה לוודאי קדושין וגם עדים יודעי' מיד כי נתקדשה מכח החזקה עיין בו היטיב והארכנו בשיטה זו בקונטרסי לנתנה היא ואכ"מ. ואומר לפ"ז שבנתן לה כספי' איכא ספק זנות ספק התכווין לקדושין אלא כיון דספק הוא ממילא א"ח לקדושין דאין כאן עידי קדושין וזהו שאמרו חוששין לזנות היינו שאין רק ספק שמא זנות וא"ח לקדושין וממילא דא"ח לקדושין ואי הוי אמרו סתם א"ח לקדושין ה"א דנתינ' כספי' משווה לנו וודאי זנות משו"ה א"ח לקדושין ולכן אמרו חוששין לזנות שאינו רק ספק וקמ"ל חידוש דין דבספק ממילא א"ח לקדושין כלל ורבותא רבתא איכא כתשוב' מיימוני הנ"ל:

ובזה אתי' לנו שפיר מה שהרגשנו בסגנון הש"ס אשר ז"ל נתן לה כספי' חוששי' לזנו' דאמרי' באתננה יהיב לה וא"ח משום קדושי' למה מפרש דאמרי' באתננה נתן לה בין חוששי' משום זנו' קודם דמסיי' כל דברי רבנן וא"ח משום קדושי' ומפסיק באמצע דברי'. ולדברינו א"ש דאי הוי אמר בתר וא"ח משום קדושי' דאמרי' באתננה יהיה לה ה"א דה"ט דא"ח לקדושי' דאמרי' ודאי אתנן הוא אבל באמת לאו ודאי הוא רק ספק. אלא דממילא לא חוששי' לקדושי' מספק כמ"ש ולכן במתכווין אמר חוששי' משום זנות דאמרי' באתננה כו' ומשו"ה חוששי' לזנות. וא"ח לקדושי' ממילא דהוי קדושי' בלא עדי' וא"ש עיי':

אלא אחר התבוננת מעט ראיתי כי יש לדחות כל מ"ש דעד כאן ל"א הר"מ שבתשובת מיימני רק כשנולד ספק לעדי' מיד בשע' קדושי' אבל כשבשע' קדושי' הי' ודאי קדושי רק אח"כ ע"י הוכח' כצמח לנו ספק עכ"פ בשע' קדושי' הוי קדושי' בעדי' ואח"כ כשנולד לנו ספק צריכי' אנו לחוש מספיקא דלמא הוי קדושי' והוי קדושי' בעדי' שהי' בשעתו קודם שנולד הספק וכי כן כאן חזק' א"א ב"ז ודאי הוא ובשע' קדושי' לא עלה בלבינו ובלב עדי' שנתקדשהו רק אח"כ אנו רואי' כספא בידה עולה ספק בלבינו וכספי' משווה לנו ספק בכה"ג חוששי' לקדושי' שמא לקדושי אכווין ומעות מתנה והוי קדושי' בעדי' דבשע' בעלה לא הי' ספק לעדי' ועיי':

ולקיי' דברינו בישוב כפילא דרבנן חוששין לזכו' וא"ח לקדושין וגם דקדוקינו בסגנון וסידור האקימתא. נ"ל כמ"ש דרק חוששי' לזכו' דכספי' ספיקא משווה לנו אלא דרבנן ס"ל כר"י לקמן דמגורש' ואינה מגורשת ולשיטת תוס' דר"י מספקא לי' אי כר"מ והוי גירושין מיד או כר"י שע' סמיך למיתתו וכי כן איכא כאן ס"ס שמא עדיין א"א היא ושמא לשם זנו' הוא ולכן א"ח לקדושין כלל וזהו שאמרו חוששי' משום זכו' מספיקא דכספי' משווה לי' ספק וא"ח לקדושי' משום ס"ס. וא"ש אריכ' דלשנא דרבנן וסגנון הש"ס יעיי'. וי"ל עוד הא דאמר ריב"י חוששי' לקדושין לאו דס"ל ודאי מתנה הוא אלא ס"ל כרבנן דספק מתנה ספק אתנן אלא דס"ל כר"מ וליכא רק חד ספק ולכן חוששי' לקדושין מספק דהא בשע' קדושי' לא הי' ספק והוי קדושי' בעדי' כמ"ש בסמוך והא"ש ג"כ הא דמקשה לקמן א"כ מאי אף והקשה פ"י י"ל ר"י אמר אין חוששי' לקדושין וגם משום זנות חוששי' דס"ל ספק אם עושה עיי' בו. ולפמ"ש לק"מ דאי ס"ל בספק עושה בע"ז ממילא ליכא קדושי' כלל דהא נולד הספק מיד בשע' קדושין אי יעשה בע"ז ממילא קדושי' אין כאן. וע"כ דהך דחוששי' הוא ודאי קדושי' קאמר ומאי אף דקאמר וא"ש עיי' בכ"ז. וע"פ כל האמור א"ש לכל אוקימתת חוששי' לזנו' היינו דאינו רק ספק זנו' ולא ודאי כמ"ש לאוקימתת ראשונה כספי' משווה ספק. ולשאר אוקימת' דס"ל ספק עושה בע"ז ועיי' בכל מ"ש בזה כי נכוני' דברינו בעזה"י:

א"כ מאי אף. יש להקשו' הא רב מנגיד אמאן דקדיש בביא' דפריצות הוא ועיי' לעיל ר"פ השולח רבותיו של רש"י דמפרשי' דשווי' רבנן בע"ז משום דמקדש בביא' ורש"י חולק דלא בטלו הקדושי' משום זה. אבל מ"מ לכ"ע כביאת זנו' הוא דבועל בלא קדושי' תחנה ושפיר אמר ר"י אף משום קדושי' דאמרי' דקידש בביאת וכעין ביא' זנות הוא וצע"ק:

כמאן דלא כחד עיי' פ"י שהקשה קושי' עצומה על רשב"א לקמן דהא דתנן במתני' לקמן איזה ג"י כל שנתיחדה עמו הרי גם ביחוד לחוד חיישי' ור"י אמר בלא ראו' כ"ע לא פליגו והעלה דוקא כשכבר גרשה והיא מאוס' בעיניו ל"ח שמא בא עלי'. ולפ"ז הכא דמגרשה שלא תזקק ליבם לטובתה אתכווין ואינה מאוסה גם ר"י ס"ל דחיישי' והיא קושי' שצע"ג:

וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' לתרץ ע"פ ירושלמי דמייתי רשב"א אפי' במסוכן חיישי' ובודאי רחוק יותר לחוש בשכ"מ וכ"ש מסוכן שבא עלי' מלחוש שבא עלי' אחר גירושין אחר שמאס בה ושפיר קאמר ש"ס לר"י דס"ל דל"ח ליחוד משום שמאוסה כ"ש וקו"ח שאין לנו לחוש בשכ"מ שבא עלי' אלו דבריו זצ"ל וש"י:

ולדידי נראה בשננון באמת מ"ט דמ"ד וכן הוא במתני' דכנה עמו בפונדק' ולא ראו' ג"כ חיישי' מאמר שמאוסה לו למה יוחש שיצרו תקפו וחשק בה נראה דכיון דהוא לא מאס עלי' חיישי' שיצרה תקפ' והתיפה עצמה ואלבישיהו יצר עד שנתרצה ונתפייס אחר שמאס בה וה"ט דמתני' ור"י אמר לא ראו' לא ס"ל דל"ח כ"כ. והנה בהא דבריי' בשכ"מ שגרש לפוטר' מיבם בודאי יש סברא שהיא לא תתרצה לו להבעל לו ושלא יהי' ביא' זנו' תתרצה להתקדש לו שחושש לנפשה שלא תהי' זקוקה ליבם והרי שנאתו ליבמה שמשו"ה חפיצה בגירושין ואיך תתרצה אח"כ לבעלה אולי לא ירצה בגירושין שכ' או ימו' פתאום וריב"י דחייש גם בלא ראוי' שנבעלה ע"כ דחושש שהוא יצרו תיקפו ופיתה אותה ואלבשהו יצר שלא חשה לנפשה ונתרצי' לו וזהו סברא דמתני' בלנה עמו אפי' לא ראו' שנבעלה דלא כר"י ושפיר קאמר ר"י דלא כמאן כי הכל סברא חד ועולי' בקנה א' כנ"ל נכון מאוד ועיי':

אמר רבה באומר מעת שאני בעולם. שיטת רש"י דוקא באמר מפורש מעת שאני בעולם אבל אם ימות לכ"ע מעכשיו קאמר ותוס' הקשה מתוספתא דמייתי על אם ימות מחולי זה פלוגתא דהנהו תנאי. ונ"ל דודאי מדאמר רבה באומר נראה דוקא הכי אמר וכפי' רש"י. ובתוספתא י"ל דקאי על אם ימות מחולי זה חזי' דקפיד כשימו' דוקא מחולי זה ואל"ה לא תהי' גרושה ואפי' לרש"י אפי' תוך חולי זה אבל כשיעמוד קצת וינתק אז לחולי אחר לא חזי' דקשי' מאוד עלנו הגירושין אז גם כשאמר מפורש מהיום מפרשי' שעה קוד' מותו כל דאפשר לו לרחוקו גירושין דהא חזי' דקשי' עליו הגירושין ותלי' בחולי זה וא"ש התוספתא אבל רבה דמתרץ מתני' דאיירי בין בחולי זה בין אמר סתם אם ימות לכן הוצרך לתרץ באמר מעת שאני בעולם כנ"ל ועיין ודוק בלשון רש"י במתניתין שכ' דבגמרא מוקי באמר מעת שאני בעולם אם ימות ולא נקיט מחולי זה וכן בהא דרבה כ' מתניתין לאו באמר מהיום אם ימות לא כ' אם ימות מחולי זה דבמחולי זה לא צריך מעת שאני בעולם וכמ"ש:

והא"ש בזה דלעיל כ"ה ע"ב כרמייתי לר"י מה הוא באותן הימים כ' רש"י דמהיום אם ימות קאי וסתר פירושו כאן דווקא בשאמר מעת שאני בעולם ולפמ"ש א"ש דשם ס' רש"י מהיום אם ימות מחולי זה וע"ז שפיר אמר ר"י מה היא אבל כאן מפרש לדרבה דאמר מעת שאני בעולם פשטו' דבריו באמר בלשון זה כ' רש"י אבל במהיו' אם ימות לא היינו כשלא אמר מחולי זה הוצרך רבה להוסיף במתניתין מעת שאני בעולם וא"ש ומיושב ג"כ מה דהקשה תוס' דמה היא משמע אדלעיל קאי ולהנ"ל א"ש דקאי ג"כ אדלעיל ומה דסמוך לו אם ימות מחולי זה אלא דבאינך אם ימות ול"א מחולי זה הוסיף רבה דווקא במעת שאני בעולם ס"ל ונתיישבו לנו ג"כ דברי רשיי בכתוב' ח' כ"ז שכ' טעמא דמתני' דידן משום גט ישן והבאנו לעיל במתני' דברי פ"י שהי' רש"י מוכרח לפרש שם משום ג"י לפי הסוגי' שם אלא דאין מובן הא לשיטת רש"י ליכא משום ג"י דמהיום אם ימות ולדברינו א"ש במהיום אם ימות מחולי זה איכא משום ג"י ועיין בכ"ז:

ושיטות תוס' דרבה לא שאמר כן אלא דמפרשי' מהיום כמו מחיים ור"ן כ' דמפרשי' מהיום אם שימות בו מהיום שימות אותה