כתב סופר גיטין חלק ב נא

ת"ר הרי זה גיטך מהיום כו' ונפל הבית עליו או הכישו נחש אינו גט. שיט' רש"י אשו' דל"ש הוא ויש טענת אונס ובהא פליגו רישא וסיפא וקשי' אהדדי ולזה גם בשאומר אם ימות ול"א מחולי זה ונפל הבית כי' ג"כ אינו גט וצ"ב למה נקט הבריי' בהתנה אם ימות מחולי זה דיש מקום לומר משום דאמר מחולי זה דווקא הגט בטל הול"ל רבותא טפי באמר סתם לכשימות דבטל משו' אונס דל"ש הוא וי"ל דקמ"ל הא גופא גם במחולי זה דווקא בלא שכיח הגט בטל אבל בדבר דשכיח לא בטל דמחולי זה לאו דווקא וא"ש וי"ל מה"ט לא נכנס ש"ס דידן לחלק בין רישא לסיפא כמו שחילק בתוספתא וירושלמי דברישא מחולי זה דווקא דא"כ קשה ונקיט דבר דשכיח דגט בטל דמחולי זה דווקא קאמר וע"כ דלאו מהאי טעמא הוא וירושלמי ס"ל דמשו"ה נקיט בל"ש משו' סיפא דאפי' בלא שכיח הוי גט דאין טענת אונס וש"ס דידן דקאי דיש טענת אונס לא רצה בזה ועיי':

אלא לשיט' רוב ראשונים דבעי חולי זה דווקא קשי' למה לא נקיט ברישא מלתא דשכיח דמ"מ הגט בטל ונפקע דמשו' דמחולי זה דווקא הוא ולא משום מלתא דל"ש ויש טענת אונס וצ"ע. והי' מקום לומר דווקא בל"ש כלל כי הנהו אבל בשכיח הוי גט משום צניע' ומשום פריצות כיון שאמרו אין טענ' אונס בשכיח ול"ש משו' צייעו' ופריצות כן חששו במחולי זה משום צנוע' שיראו שמא אירע לו דבר אחר וכן משום פריצות דישאו הגם שידעו של"מ חולי זה ולכן נקיט דווקא דל"ש כלל דל"ח כמ"ש תוס' אלא הא הראשונים לא כ"כ אלא במתנה מחולי זה גם בחולי דשכיח ול"ש דליכא טענת אונס כיון שאינו מחולי זה הגט בטל ולא ס"ל דחששו משום צניעו' ופריצות כהנ"ל וטעמא באמ' לא ידענא מ"ש טענת אונס מחששו מהא דאחולי זה ומשום צניעו' בוודא' יש לחוש וצ"ע:

שלחו מתם אכלו ארי אין לנו. שיטת הרמב"ם דברישא אם ימות מחולי זה וודאי אינו גט ובסיפא בשלא יעמוד ספק הוא שמא מחולי זה דווקא קאמר וע"כ ברישא הא דאינו גט לאו משו' טענת אונס אלא משו' דמחולי זה דווקא ובשלא יעמוד ספק הוא וכ' הה"מ דמפרש אכלו ארי אין לנו דספק הוא ועל סיפא כשלא יעמוד קאי וכן פסק בש"ע סי' קמ"ה והקשה ב"ש מ"ש מדלעיל סי' קמ"ד בהתנה כשלא יבוא אחר יב"ח ונפל הבי' ונשכו נחש דגט בטל משום דיש טענת אונס וע"כ כל דל"ש כלל יש טענת אונס ולמה באם לא יעמוד ספק שמא מחולי זה מ"מ הא ל"ש ויש טענת אונס והניח בצ"ע ובאמת היא קושי' חמורה בסתי' הש"ע מלבד זה קשה על הרמב"ם דע"כ מוכח דבל"ש כלל יש טענת אונס כמ"ש תוס' וראשוני':

והנה טרחתי ויגעתי למצוא ישוב לזה. בשנבין תחלה לרמב"ם דספק הוא וע"כ דס"ל דאין טענ' אונס גם בל"ש כלל וה"ט משום צניעו' ופריצות מה הועלו חכמי' בתקנת' בזה עדיין הצניעו' תתעגנה דיחושו שמא נשכו נחש או נפל בית עליו ויהי' ספק גירושין ויראו לנפשם וכיון שלא יצאנו מזה שוב הו"ל להניחו על הדין דיש טענת אונס והגט בטל לגמרי וגם משום פריצות קשי' דעדיין הפרוצו' כשידעו שנשכו נחש יעלימו וישאו באיסור ספק גירושין ומה הועילו באמר' שאין טוע"א עדיין החשש קיי' דתנשא בספק. ונ"ל דמשום צניעו' ליכא אם יחוש משום שמא אירע אונס דאנן ל"ח לי' מ"מ כאן איכא תרתי ספיקא שמא לא אירע אונס רק מת מחולי' ואת"ל שאירע אונס עדיין בספק שמא מחולי זה לאו דוקא ואיכא כעין ס"ס וכל כי האי לא יחוש. וגם משום פריצות הרוויחו טובא דאי משום טענת אונס יהי' בני' ממזרי' ודאי דהגט בטל לגמרי וירבו ממזרי ודאי בישראל אבל כשיאמרו בהא אין טענ' אונס לא יהי' רק ספק גירושין ואם תפרוץ ותשא לא יהי' רק ספק ממזרי' ואין בו רק איסור דרבנן וטובא הרוויחו ומשום דידה לא חששו הלעיטהו לרשע ולא תיקנו רק משום שלא ירבו ממזרי' ויתערבו בישראל עיי' רש"י ריש כתוב' ופ"י שם וא"ש עיי':

אלא דיש לעיי' סו' כ"ס מאחר שאמרו אין טענ' אונס והיינו ע"כ דהפקיעו הקדושין א"כ אין כאן ספק גירושין שמא מחולי זה קאמר כיון שהפקיעו הקדושין ל"צ לגט כלל וקדושין מעיקרא לתנייהו וצ"ע לכאורה והי' נראה לי מזה דס"ל לרמב"ם כרא"ה שהבאנו לעיל דסו' כ"ס אמרי' דמתנה במה שאמרו שלא יהי' בע"ז וא"ש. ועוד נ"ל עפמ"ש הפ"י דבלא"ה י"ל דניחא לי' בתיקון חכמי' כיון שכתוב בגט בדוו"י אלא שמא לא ניחא לי' בתקנ' חכמי' והנה במת דבלא"ה מותר' לכ"ע צ"ל שרוצה בטענת אונס שתהי' זקוק' ולכן הוצרכו לאפקיענהו וי"ל זהו דוקא כשיהי' טענת אונס לא תהי' זקוק' משו"ה ל"נ בתקנ' חכמי' ורוצה שיתבטל הגט אבל בשלא יעמוד דאיכא ספק גט בלא"ה והיא זקוקה משום ספק ובעי חליצה למה לא יאבה בתק"ח דאין טענת אונס מה איכפ' לי בוודאי ניחא לי בתקנת' ולצ"ל לאפקיענהו. ואין לפקפק דלמא רוצה שיהי' הגט בטל לגמרי כדי שתהי' מותר' להתיבם מלבד שזה רחוקה גם י"ל אטו אנן ידעי' בודאי דלא ניחא לי' בתקנ"ח רק שמא וכי כן גם שבלבו דלנ"ל בתק"ח והוא מת ולא גילה לנו וליכא רק ספק לנו שמא ניחא או לא ניחא לי' וא"א להתיר' ליבם ולא הועיל בהא דל"נ לי' רק של"ת מותרת לשוק ותצטרך חליצה ורוצה לזקק' לחליצה באונס דל"ש וכיון בלא"ה איכא ספק גט וצריכה חליצה שוב בודאי בלבו ניחא לי' בתקנ' חכמים ול"צ לאפקעינהו והא"ש דכ' הרמב"ם דאסור מספק דלא בעי' אפקיענהו כלל ועיי' היטיב:

ואחר הוצעו' אלו אומר דל"ק מסוגי' ש"ס דמקשה רבינא לרבא מסיפא דבריי' דאין לטענ' אונס ומזה הולידו תוס' וראשוני' דבל"ש כלל לא תיקנו משום צניעו' ופריצות ולרמב"ם קשה דס"ל דחששו י"ל הא דלא תיקנו בל"ש למה לא יחושו וכיון שכבר תקנו יגזרו אומר בכ"מ אפי' בל"ש ומה אכפת להו נ"ל כיון דצרכי' לומר אפקעינהו ולעשו' בעילותיו זכו' בזה לא רצו וקשו להו לומר כן אם לא בשיש הכרח ביותר ובלא שכיח סלקו תקנתא דדהו שלא לשווי' בע"ז וא"ש הסוגי' דקאי על בריי' דוודאי אינו גט. אבל הרמב"ם דאזיל בספק גט דכתבנו דשוב ל"צ ואפקעינהו גם ללא שכיח גזרו אומר שלא יבטל מחמת אונס כל דאפשר לתקוני כיון דל"ב אפקיענהו וא"ש:

ומהאמור מיושב סתיר' הש"ע דבסי' קמ"ד דודאי גט הוא לולי טענת אונס וצריך לאפקיענהו והכא דל"ש כלל לא בעו למימר אפקיענהו ומיושב הכל וטרחתי יגעתי ומצאתי בעזה"י:

מתני' לא תיתיחד עמו אלא בפני עדי' כ' רש"י שמא יבוא עלי' ולמ"ד דל"ח לקדושי' רק בבא עלי' מ"מ אסור להתיחד משום יחוד דפנוי' ועיי' כתוב' כ"ז ע"ב כ' רש"י משום גט ישן ועיי' פ"י שכ' דרש"י הוכיח לפי הסוגי' דשם דע"כ דס"ל לאו משום חשש קדושי' אלא משום ג"י. ובכל דבריו לא נתיישב הא לרש"י ליכא משום ג"י דלכ"ע נתגרשה מיד ובאמת גיטה קוד' לבנה כמ"ש תוס' ור"ן ונ"ל דכוונ' רש"י שם דמייתי מתני' דלקמן דאין מגרשי' בג"י משים גיטה קוד' לבנה וגם משו"ה לא תיתיחד במתני' דכאן היינו כמו דאין מגרשי' בגט אחר שנתיחדו מחשש שמא יבוא עלי' כיון שהי' ביחוד מה"ט לא תתיחד עמו לכתחלה דיבוא לבעול עלי' הגם משום גיטה קודם לבנה ליכא אבל משו' איסור ביאת פנוי' איכא כצ"ל. והא דליכא לפי הסוגי' דהתם משום חשש קדושי' והא מתני' דלקמן דאפי' בלא ראו' שנבעלה חיישי' לקדושי' הן הן ע"י כו' צ"ל דס"ל דמתני' כאן בליכא עדי' בשע' יחוד או הם איש ואשה לא ידעו מן העדי' וק"ל ולקמן ע"ב תמצא ישוב יותר נכון לרש"י ע"פ דברי פ"י שם:

ר"י אומר ה"ה כאשת איש לכל דברי' כ' רש"י והבא עלי' בחנק. צ"ב הא הוא התרא' ספק שמא זו השע' שימות ולענין התרא' בודאי ל"מ ברירה וגם כשלא מת לבסוף ג"כ לא יהי' בחנק דבשע' שבא הי' ספק שמא ימות ויהי' גט וזו שעה א' ק"מ. ולזה י"ל כיון דרוב חולי' לחיים וגם איכא חזק' א"א וחזק' חי הוי התרא' ודאי בשעתו וכמ"ש תוס' נדה דמשום חזק' דרבא היי התרא' וודאי. אלא כשמת לבסוף קשה הא לאמת ויצא מן הרוב חולי' לחיים ומחזק' א"א והי' ספק התרא' שמח זו היא השעה שימות והלא איכא תנאי לר"י אי ס"ל התרא' ספק שמה התראה עיי"ש חולין ר"פ גה"נ. וצ"ל כיון דבשע' התראה הי' חזקה ורוב העדים התרו בוודאי שיהי' חייב הגם לבסוף אתקלה שמת מ"מ בשעת התראה וודאי הי'. ולפמ"ש תוס' יבמות פ' דכל דסופו להתברר הוי כהתראת וודאי א"ש כל זה אלא דתוס' יבמות הנ"ל צל"ע מדוכתא טובא והארכתי במק"א בקונטרסי לנעשה סריס למפרע ואכ"מ להאריך יותר בזה:

ע"ב. ראוהו שנתיחדה עמו באפילה כו' כ' תוס' בהזורק תנן ולנה עמו בפונדקא ה"ה נתיחדה עמו באפילה. נ"ל כוונ' תוס' די"ל ולחלק בין לנה עמו בפונדק' שהוא במקרה באו יחד ונזדמנו בפונדק א' בזה ס"ל לר"י דווקא ראו' שנבעלה אבל בלא"ה ל"א חזק' מכיון שנתיחדו בחדר א' בא עלי' אבל נתיחד עמה במכווין באפילה וכ"ש כשישנה עמו תחת מרגלותיו במטה יש לחוש יותר אפי' לא ראוה' שנבעלה והחילוק רב אלא דש"ס מייתי לקמן הא דמתני' לקמן ודר"י דאמר דווקא ראוה שנבעלה על הך בריי' נראה דדמי להו להדדי כנ"ל. אלא דצל"ע לקמן דאמר לאוקימתא דהכא הא דאמר ר"י מחלוקת כשראוה שנבעלה כו' דלא כמאן. הא י"ל בגווני דבריי' שנתיחדה עמו במכווין גם ר"י ס"ל דחוששין גם בשלא ראו' שנבעלה. וי"ל דא"כ הו"ל לר"י לומר בלא ראו' שנבעלה כ"ע ל"פ וה"מ בלנה עמו בפונדק אבל בנתיחדו במכווין באפילה פליגי וע"כ דס"ל גם בכה"ג לכ"ע אין חוששין ודלא כר"י ב"י כנ"ל וק"ל:

חוששי' משום זנות וא"ח משו' קדושין כ' רש"י דחוששין לאו דווקא דמשו' איסור לכהונה בלא"ה אסורה לכהן משום גרושה ומשום תרומה אינה נפסלת רק בביא' איסור ותוס' כ' לר"א דפנוי הבא עה"פ שלא לשם אישות עשאה זונה א"ש. ועיין נב"י חלק ב' חא"ע ססי' ד' קושי' עצומה לפמ"ש תוס' ביבמות ס"ט ע"א דגם לר"א לא נפסלה לתרומה רק אסורה לכהן א"כ גם לר"א לא ניחא הכא דלכהן בלא"ה אסורה משו' גרושה ולתרומה הרי לא נפסלה לר"א עיין שם מה שהעלה הנב"י בקושי' חמורה זו שהיא צע"ג. ולפע"ד נראה דתוס' לשיטתו לעיל ע"ב ע"ב סוף ד"ה אמר ר"ה. דלר"ה כשאמר אם ימות מחולי זה ועמד ולבסוף מת מאותו חולי חוזר ולרבה ולרבא אינו חוזר והיינו מתקנתא ואפקיענהו לקדושין מיני' א"כ יש חומר דחיישי' לזנות שאם יעמוד מחולי זה ולבסוף מת דאינו חוזר מתקנתא ואפקעינהו לקדושין ולפי הפשוט מותר' לכהן שאין כאן גרושה עיין ש"מ כתוב' ג' ע"א. אבל משום ביא' זנות אסורה לר"א והיינו חוששין ולא מבעי' במגרש ארוסה דמותר' ע"י אפקעינהו כהנ"ל חוץ משום ביא' זו דזנות גם כשהיתה נשוא' ואפקעינהו דמותר' גם לר"א