כתב סופר גיטין חלק ב מו

רשב"א ובשיטתו דס"ל נתינה כשיר' הגם דוודאי בעי שליחו' מ"מ כיון דעשה אותו שליח בשע' שהי' אפשר בידו לעשו' סגי ומוכש' שליחותו גם עתה וכן דע' הרמב"ם באמת ויבוא' לפנינו אי"ה וכן כתיבה גם אי בעי שליחו' כשר מה"ט וכ"ש אי לא בעי שליחו' וכ"ז כשמצוה כתבו ותנו ואפשר בשתי' בכתיב' ונתינה ע"י שליח אבל כשאמר רק כתבו בבריאותו א"א לכתוב בשטותו כיון דאין ראוי' עכשיו ליתן דלא עשה שליח והוא אין ראוי' ליתן לכן הכתיבה פסולה מטע' וכתב ונתן שחין ראוי' להנתן עכשיו כן הי' מקו' לומר אלא דא"א דא"כ דלא מפסל כתיבה רק בשאמר כתבו לחוד כבמתני' מה מקשה לר"י משחט שניי' או רוב שניים הא שם קתני כותבי' ונותני' ע"פ רמיזותו ככל שכ"מ דכתבו כתנו ובשע' שרמז הי' בר מינוי שליחו' כמ"ש תוס' לכן גם אח"כ שנתבלבל דעתו כותבי' ונותני' שפיר ולק"מ וע"כ דש"ס ס"ל לר"י אפי' באמר כתבו ותנו לא יכתוב ונ"ל הא דמקשה בפשיטו' ודלמא בכתבו לחוד ס"ל לר"י כמ"ש נ"ל דהוכיח מדאמר ר"ל יכתבו ויתנו וע"כ דר"ל רצה לומר באמר כתבו ותנו כמ"ש לעיל וע"ז אמר ר"י לא יכתוב ש"מ אפי' באמר כתבו ותנו ס"ל לר"י לא יכתוב ושפיר מקשה משחט שניי' כו' ועכ"פ מוכח דש"ס ס"ל דר"י אפי' בכתבו ותנו ס"ל לר"י לא יכתוב וע"כ כוונ' רשב"א בשם בע"ת דבכה"ג ליכא רק בכתיבה ולא בנתינה וזה בוודאי קשה מ"ש כתיבה ומ"ש נתינה נהפוך הוא בנתינה איכא קפיד' יותר וצע"ג:

והנה קושי' זו לא לבד על הרשב"א רובצת אלא גם על הר"ן דנרא' דלולי שמצא בירושלמי דאפי' בנתינה איכא קפיד' הי' ס"ל דוקא בכתיבה משום דר"י באמ' ל"א רק אין כותבי' וקשי' כהנ"ל. והנלפע"ד לחומר הקושי' לפמ"ש דאי אין קפיד' בנתינה צ"ל משום דמהני השליחו' שעשה ומינה בשע' שהי' בריא ואזלי' בתר עשי' השליח שהי' איהו מצי עביד וכן בכתיבה וכ"ש הוא אי לא בעי שליחו' אלא דמפסל מדרבנן משום גזיר' כמ"ש הפר"ח לשיט' הרמב"ם והיינו אם נכשיר בשמינה בשע' בריאותו לכתוב וליתן בשטותו וטעו שיוכל לצוות או ליתן בעצמו בשטותו וי"ל דזה שכיח שיצוה עכשיו שיכתבו ויתנו לימים הרבה או אחרו מלכתוב עד בנתיי' אחזו קורדייק' או נשתטה וחיישי' אי נכשיר בכה"ג לכתוב בעת שטותו יצוה בשטותו ויאמרו דמהני אבל אחר שגזרו אומר דל"מ אלא בשכתב בעת שהי' בריא שוב אין לגזור ליתן בשאחזו קורדייקס בין כתיבה לנתינה דע"פ הרוב הנתינה ביום הכתיב' ומיד אחר הכתיבה בוודאי ל"ש שיאחזו קורדייקס או נשתטה בנתינ' בזמן קצר כזה ל"ג בנתינה רק בכתיב' ועיי' כזה לעיל בסוגי' דזמן בגמרא ותוס' כנ"ל ועיי':

ומי אמר ר"י הכי כו' כ' תוס' דהקושי' משום שקוד' שיכתוב וינתן יתחלש ויתקלקל ועל שעת נתינה נרא' לו לדמו' שאחזו קורדייקס. צ"ב למה כ' תוס' על שע' נתינה ולא שע' כתיבה וצ"ל דס"ל לתוס' כ"ז כתיבה לא יחלש עד הנתינה וזה דוחק כי הכתיבה לפעמי' תמשוך איזה שעו' והנתינה במעט רגע מיד אח"כ לכן נ"ל דכוונ' תוס' דאזיל בשיטתו לעיל כ"ב דכתיבה לא בעי שליחו' ואין פסול בכתיבה רק משום שאין ראוי' ליתן מיד אח"כ כמ"ש פ"י ובעי' וכ' ונתן וזהו שכ' תוס' דמשום הנתינה שפסולה דבוודאי נתחלש אז וממילא פסול הכתיב' בין אם כבר נתחלש בשע' כתיבה ולא יהי' ראוי' ליתן אח"כ בין לא נתחלש עדיין בשע' כתיבה מ"מ עד אחר נתינה בוודאי לא יהי' שפוי ממילא בשע' כתיבה לא הי' וכ' ונתן וכתיבה ממילא פסולה כנ"ל ועיי':

והקשה הא גם לר"ל קשה דמודה בשוטה וכ' אה"נ ולתרווייהו מקשה והקשה מהרש"א מאחר דנראה דבשוט' פשיטא לש"ס דאין מי שסובר דמהני ומקשה לר"ל בפשיטו' ונדמהו לשוט' ש"מ דזה פשוט א"כ יקשה בעלמא משוט' מהא דשחט ב' והיא קושי' עצומה. ולפע"ד ליישבה בטוב טעם. הנה כבר כתבנו לעיל דיש מקום לומר ביותר לפסול בשאמר רק כתבו ולא תנו מטע' שאינו ראוי' לנתינה וכ' ונתן בעי' אבל באמרו כתבו ותנו ואח"כ נשתט' י"ל דכותבי' ונותני' דלא בעי' שיהי' ראוי' לעשו' בעצמו רק בשע' שממנה שליח וי"ל דזהו דפשיט לש"ס דבשוטה כ"ע מודי' היינו באומר רק כתבו מטע' דאז אינו בוודאי בונתן ובעי' וכ' ונתן אבל היכא דאמר כתבו ותנו לא פשיטא לש"ס די"ל אפי' בשוטי גמור כשר דשליח שעשה אז מהני גם עתה והא דהקשה לר"ל הגם דר"ל אמר יכתבו ויתנו והיינו ע"כ באמר כתבו ותנו ודלמא דוקא בהא ס"ל דמהני ואפי' בשוט' אבל בכתבו לחוד לא הא ליתא דהא במתני' לא קתני רק כתבו ומאחר דהוכיח דינו מדיוקא דמתני' ע"כ גם בכתבו לחוד ס"ל דמהני לפי דיוקו ומקשה שפיר בכתבו לחוד מ"ש משוטה דבהא בוודאי לית דפליג וא"ש סדור השקל' וטרי' תחלה אמר מ"ט דר"ל ממתני' ובתר דקאמר דאית לי' ממתני' שפיר מקשה משוטה כהנ"ל:

ומעתה לפי שאמרנו דפשיטותו בשוטה לא הי' רק בכתבו א"ש דלא מקשה בעלמא משוט' על דשחט בו שניי' כו' דהא לא פשיטא לי' רק בשוט' באמר כתבו לחוד ובשחט בו שניי' רמיזותו הוי כאמר בבריאותו כתבו ותנו ובהא לא פשיטא לן דלא מהני כמ"ש ולכן מקשה מכח פלוגתא דר"י ור"ל דעל ר"ל דאמר יכתבו ויתנו אמר ר"י דלא יכתבו והיינו אפי' אמר כתבו ותנו וכיון דע"כ הוצרכו לומר לר"ל דמחלק בין שוטה לקורדייקש באמר כתבו לא נעשה עוד פלוגתא בכתבו ותנו בשונו' אמרי' דגם ר"ל מודה בשוטה בכתבו ותנו ובהא כ"ע מודי' שלא לאפושי פלוגתא ושפיר מקשה משחט שניי' ומיושב קושי' מהרש"א ע"פ תי' ראשון של תוס'. ולפי הגרסא שלפני' ולר"י ג"כ א"ש דמדברי ר"ל. לחוד הי' מקום לומר בכתבו ותנו גם בשוטה מכשיר מדר"י נשמע לר"ל כמ"ש שלא לאפושי פלוגתא לכן מזכיר ומי אמר ר"י כנ"ל נכון מאוד ועיי':

וע"פ מ"ש יש להשוו' התלמודי' דבירושלמי לא מחלק בין שוטה לקורדייקוס ומקשה על דפוסל משחט שניי' ומגויד ונשאר בקושי' א"כ מסקנתו דאפי' בשוטה כשר דלא כש"ס דילן. ולפמ"ש י"ל ש"ס דילן לא פשיטא לי' רק בכתבו לחוד מטעם שכתבתי. וירושלמי הוכיח משחט שניי' רק בכתבו ותנו אבל בכתבו לחוד י"ל גם לירושלמי לאמת פסול כנ"ל ועיין:

והנה הרמב"ם פסק באחזתו ר"ר דפסול ותמה בכ"מ היכא דאין בידו סמי עכ"פ יהי' בטל. ובפר"ח העלה דס"ל לרמב"ם דכיון דעשה אותו שליח בעת בריאותו עדיין במקומו עומד הגם שהוא עכשיו אינו ב"ג דבתר מינוי השליחות אזלי' וכ"פ בג"פ ועיין בקצה"ח סי' קפ"ח שכ' הא דל"מ כשנתן הגט לשליח ומת למה לא עומד השליח במקומו והעלה משו' דכבר פקע' מרשותו ונכנס' לרשות עצמה. וכבר תמתתי עליו הא אגיד' בי' שזקוק' מכחו ליב' ומה שהגט יפעל להתיר' לשוק עדיין לא יצאה והיתה לעצמ'. ואמרתי אני בעניי דל"מ גט להתיר זקוק' אלא כשמתיר' לעלמא מאיסור א"א ול"מ גט כזה בדאורייתא ונכון הוא ועיין מ"ש לעיל י"ג ע"א ומ"ש בד' ס"ה ע"א ובד' ס"ו ע"א בכ"ז. ועכשיו מצאתי ראיתי בבית מאיר שנתעורר במ"ש הקצה"ח להקשות ממיתה וכ' ואין לומר משום שכבר יצאה מרשותו הרי אגיד' בי' ליבם. והוא מביא ראי' למ"ש מלעיל כ"ט ע"ב דאמר סברא דאבא דקטנותא אלו מת הבעל מידי חששא אית בי' וע"כ דכולם שלוחי הבעל ואי נימא דל"מ גט לפוטרו מיבם וה"ט דיא גט לאח"מ מנ"ל דכולם במקום בעל דלמא ה"ט משום דפקע' ממנו לאח"מ וע"כ דמשו"ה לא מפסל אלא משום דפקעי שליחותו דלא כפר"ח:

והנה בתחלת הרעיון הי' נ"ל ראייתו עצומה אלא אחר עיון מעט נ"ל דליתא דצ"ע על מבר"א דדחה לדאביי מדמת הבעל מידי חששא אית בהו לדס"ל לרב אשי כיון שמת שליח ראשון בטלו כולם דנתלי' זה בזה וכיון שמת שליח ראשון נדחו ובטלו כולם א"כ כ"ש כשמת הבעל שהוא משלח ראשון שבטל שלוחו שהוא שליח ראשון מטעמא דרב אשי והיינו דר"א ומה מקשה מבר"א לדאביי מהא דמת הבעל. ואני בער ולא אדע פתר לזה רק משנאמר דהכי קאמר מסברא כיון שסוף כ"ס הכל הולך ושב למקומו ותלי' בחיי הבעל כשמת הבעל בטלו כולם למה לנו לומר דשליח שווי' שליח כמותו ותלי' שליחות השני בחיותו וגם בחיי הבעל כיון שסוף כ"ס הכל שב ותלי' בחיותו של בעל ביותר לנו לומר כי שליח ראשון העמיד שליח שני במקומו של בעל ותלוי בחיי הבעל וכן שני וכן שלישי וזהו שאמר כי מת הבעל מידי חששא והכל תלוי' בו לכן איכא לבעל כו' ליתא לבעל בטלו לכולהן כנ"ל ועיין. וממילא דליתניי' לדברי הבית מאיר ולקושיתו וגם אם הטעם משום שכבר יצאה ממנו א"ש הא דמר בר"א דע"כ דאבא דקטנותא היא:

אלא בכ"ז לא הונח לנו דקשי' על הפר"ח מדרב אשי גופא דאמר מת ראשון בטלו כולם ולפר"ח בכוונ' הרמב"ם למה יתבטלו ניהי שמת הראשון עדיין שלוחו עומד בשליחותו כיון שמינה אותו בחיותו וצ"ע שלא הקשה הבית מאיר בפשיטות מדרב אשי וצ"ע:

ונ"ל דמאחר דבעל אחר מיתתו א"א לו להתיר אשתו לשוק ע"י גט מטעם שכתבנו דפקע' מיני' ול"מ ע"י שלוחו שמינה בחייו א"כ שליח זה שמינה שליח אחר לנפש אשתו של משלחו ומת פסק' שליחותו מטעם דכל דאיהי לא מצי בדנפשי' לא מצי להיות שליח לאחר וכיון שהוא לא יוכל לגרש אשתו ואפי' ע"י שלוחו שמינהו בחייו דאין גט לאח"מ גם לבעל זה שעודו בחיי' אינו יוכל להיות שליח וממילא שלוחו שעומד במקומו בטל הוא כן ס"ל לדר"א ומדר"א חולק עליו בזה דלאו במקומו של שליח אלא של בעל עומד כנלפע"ד. שוב הראוני מ"ש אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס א"ע ח"ב סי' ק"נ ד"ה לולי דמסתפינא והוא חידוד נאה ומקובל ומיושבי' כל הקושי' וש"י זכותו יגן עלינו:

ומלתא דתמי' זכור אזכיר מ"ש בקצה"ח סי' קפ"ח ראי' לשיט' הרמב"ם מדקיי"ל מת שליח ראשון עדיין לא נתבטל שליח דשליח והרי השליח עומד במקום שליח משלחו מדיכול לבטל ומ"מ ע"י מיתתו לא נתבטל ע"כ כהרמב"ם הנ"ל. והוא תמוהא שעשה מערכה לדרוש ולחקור אם עומד במקום שליח או במקום הבעל והי' נעלם ממנו לפי שעה סוגי' ערוכה כ"ט ע"ב הנ"ל. ומ"ש מדיוכל לבטלו כבר כתבתי שם כ"ט ע"ב דתלי' בשיט' הרשב"א ורמ"ה אם נסתלק משליחותו לגמרי לא מפני ששליח זה עומד במקומו אלא שגם הוא עדיין לא נסתלק. יהי' איך שיהי' דברי קצה"ח נפלאו:

נחזור לשיטת הרמב"ם דמ"ש הפר"ח בכוונתו מוכרח והסברא נכונה וכ' דהרי בקושי' ע"כ ס"ל לש"ס דגם בשוט' יש מקום לומר דלא נתבטל השליחות וס"ל לרמב"ם לאמת כן הוא ורק מדרבנן פסול. אבל בירושלמי מבואר נגד זה דהא בירושלמי איתא ומובא ברשב"א ור"ן אפי'