כתב סופר גיטין חלק ב מה

כשאמר כתבו ותנו וכיון שא"א בלא ע"ח בכלל דבריו שי\חתמו ג"כ ומתני' ר"מ דע"ח כרתי וכן י"ל ס"ל לר"י אבל רמב"ם להלכתא דע"מ כרתי ואפשר בלא ע"ח הגם דלכתחלה תקנו שיהי' ע"ח מ"מ כל דלא פירש ואמר שיחתמו לא עשאו' שלוחי' לכך עד שיאמר חתמו ולק"מ ממתני'. והא"ש ג"כ דבריי' דאיירי רק מכתיב' ולא מחתימ' די"ל אתי' כר"א דע"מ כרתי ולא יחתמו כלל ולכן לא ביאר רק דין כתיבה ומזה ראי' לרמב"ם וטור וא"ש. וי"ל עוד במתני' דבכלל כתבו ותנו שיחתמו וכשאמר כולכ' מפרשי' דאינו מקפיד רק על החתימ' שיחתמו כולם ולא על הכתיבה דבכתיבה א"א לפרש רק שיכתבו במעמד כולם וזה רחוק בלשון כולכ' כתבו וחתמו רק כשא"א לפרש בענין אחר כגון שלא ציוה רק על הכתיבה כמו בבריי' דס"ל דאין כוונתו עה"ח רק על הכתיבה וע"כ לדחוק בלשונו במעמד כול' רק דלשון מגומגם הוא. אבל במתני' דחתימ' בכלל אמרי' דכולכם קאי על חתימ' שיחתמו כולם ממש ואמר כתבו וחתמו שיחתמו כולם וכולל גם הסופר שיחתום ובכה"ג לכ"ע ח"ס כשר כמ"ש ולכן אמר ג"כ כולכ' כתבו וחתמו לכלול הסופר ג"כ שיחתום ולכן קתני במתני' שיכתב במעמד כולם. אבל בבריי' דאין החתימ' בכלל דבריו רק הכתיבה עכצ"ל דכוונתו כולכם לכתוב במעמד כולם כנ"ל נכון. ומ"מ בהא כשאומר כתבו וחתמו דא"צ במעמד כולם רק שיחתמו כולם עדיין צריך להתישב לדינא דלא מצאתיו בפוסקים מי שיאמר כן וצ"ע לדינא:

ובמאי דכתיבנא נתישב לי מה שהרגשתי דבמתני' נקיט כתבו ותנו גט לאשתי ובבריי' נקיט כתבו גט ותנו לאשתי במתני' כייל כתבו ותנו והדר גט לאשתי ובבריי' מפסיק בין כתבו ובין תנו בתיב' גט והלא דבר הוא. והוא דקדוק עצום. ונלפע"ד דבאמת בבריי' תני כולכ' כתיבו והדר תני כולכם הוליכו נ"ל בשאמר כולכם כתבו גט ותנו לאשתי ל"א דכולכם קאי גם על תנו הגם שיש לפרש כולכם דעל תנו ג"כ קאי כמו כתבו במעמד כולכם כן תנו במעמד כולם א"א כיון שמפסיק בתיב' גט אמרי' דשני' ציווי' הם כולכם כתבו במעמד כולם ותנו גט א' מכם. אבל אי הוי אמר כולכם כתבו ותנו גט לאשתי הי' צריך בשני' במעמד כולם לכן עשה בריי' בבא בפ"ע אמר הוליכו כולכ' הוליכו כו' וכ"ז בברייתא דאיירי רק לענין כתיבה ונתינה ובשני' א"א רק לפרש לשונו במעמד כולם לולי דהפסיק בתיב' גט בין כתבו לתנו הי' מפרשי' כולכם קאי על כתיב' ונתינה שני' במעמד כולם. אבל במתני' דאיירי מחתימ' ומפרשי' כולם שיחתמו כולם שמתפרש שפיר ולא דחקי' לפרש על כתיב' ג"כ במעמד כולם וגם על הנתינה ל"א דכוונתו שיתנו כולם במעמד כולם ואפי' דאמר כתבו ותנו יחד בלי הפסק תיב' גט בנתיי' מ"מ אמרי' דכוונתו שיחתמו כולן ולא שיתנו במעמד כולם ולכן חברם מתני' יחד כתבו ותנו להודיענו חידוש דין זה כנ"ל. גם זה צריך עיון לדינא:

והנה הב"ש הקשה לשיטה זו משמואל דמספקא לי' באמר לב' כתבו ותנו אי כ"י או כתב הגט הא ל"א חתמו לרמב"ם בוודאי כ"ג הוא ולשמואל נהפוך הוא ח"י וודאי היא רק מספק או גם כתב הגט הוא. והניח בצ"ע ועיין בספר ג"פ. והנה הקושי' חמור' שמואל דהא ס"ל ע"מ כרתי כר"א ול"ש תירוצי ממתני'. ונלפע"ד דהנה כ"מ הרגיש ברמב"ם דלא כ' דבר זה שצ"ל מפורש חתמו רק באמר לעשרה אבל באמר לב' וג' לא הזכיר דווקא בשמפרש חתמו וכ' וצ"ל דסמך עצמו עמ"ש באמר לעשרה ועיין פר"ח. ולפע"ד נראה דווקא בעשרה הוכרך הרמב"ם וטור שיפרש שיחתמו. בשאמר הא דנכנס ספק בלבו של שמואל אי כתבו כ"י או ע"י כתב גט וסתמא דכתבו הוא כתב גט דלחתימ' הי' אומר לשון המורגש חתמו אלא מכיון דא"א שיכתבו ב' וגם אם כשר הדבר דלא כח"מ מ"מ לא שכיח כלל וכלל שיכתבו ב' ורחוק שיצוה הוא על דלא שכיח ואינו בנמצא. ולכן מסתבר לומר דכתבו היינו חתמו שניהם מלומר דכוונתו על כתיבה ורוצה לומר א' משניכם יכתוב ולכן פשיטא לשמואל דציוה על חתימה ומסופק אם גם על כתיבה ציוה אותם או רק על החתימה וה"ה באמר לג' כתבו יש לפרשו יותר ח"י קאמר ואמר כתבו ותנו שב' יחתמו וא' יתן אבל אי כתב גט קאמר ולא בעי שיחתמו כלל כתבו לשון רבים ל"ל ומסתבר יותר על כ"י כיוון הגם דאין קפיד' כ"כ בחתימ' מ"מ רוצה שיהי' כתיקון חז"ל לחתום עידם מפני תקה"ע. וח"ס מקשה מת"ק ור"י דמתני' בב' וג' דבמתני' דע"ח כרתי בוודאי כוונתי על ע"ח אלא דמפלפל ומקשה ימפרק אי גם כתב בנו בכלל דבריו וכ"ז באמר לב' או לג' יש הוכחה מדקדוק לשונו לשון רבים דכוונתו לחתימה אבל כשאמר לעשרה כתבו בנו אם נפרש שעל חתימ' ציוה עדיין צ"ל דכוונתו ב' מכם יחתמו איזהו ב' שירצו דכל דל"א כולכם בא מפרשי' דכולכ' קאמר וכיון דעכצ"ל דב' מכם קאמר הדרי' לפרש שרק על כתיב' ציוה כתבי שא' מהם איזהו שירצה יכתוב דסתם כתבו לשון כתב סיפר וגם לפי דקיי"ל לא בעי ע"ח אינו בכלל דבריו רק כתיב' שצריך עד שיפרש חתמו והא"ש דלא כ' הרמב"ם צריך שיפרש חתמו רק באמר לעשרה ולא באמר לב' וג' וכן הטור ולק"מ ג"כ משמואל דבב' לא צריך שיפרש חתמו ומיושב הכל ע"ד נכון בעזה"י. אחד כותב ע"י כולם כ' רש"י בשביל כוין. הלשון ע"י כולם דחוק והי' נ"ל דמפרשי' כוונתו שרוצה שיהי' כולם שלוחי' בדבר ויעשו מהם א' שליח שיכתוב בשליחותם והיינו כתבו אחד כותב ע"י כולם ואפשר שזהו כוונ' רש"י בשביל כולם כעין ושחטו אותו כל קהל עד"י וכי כולם שוחטי' אלא שעושי' שליח והוי כשחטו כולם וכן ה"נ מפרשי' כוונתו ויש לו קפיד' שיהי' שלוחו ושלוח' ולפ"ז אם א' מעצמו הולך וכותב ל"מ דבעי שיהי' כולם מבררי' אותו ועושי' אותו שליח וצ"ע:

וראיתי בס' ג"פ שכ' באומר כולכם במעמד כולם לא בעי' רק שיעמדו בשורה ראשונ' דקפידתו שתהי' מתבזה ומתבייש בפני הרבה כמ"ש רש"י לעיל י"ח ע"ב וסגי בשורה ראשונה כמו בפ"כ ובפ"נ דסגי בשורה ראשונה יוכל לומר בפני נכתב וזהו חידוש דין ונכון הוא:

אלא אמר רבא כתבי כ"ח מנכון. וכ' הב"י בשם ר"י דעכשיו כשאמר כולכ' לבד מפרשי' כוונתו כ"ח מנכין כתק' חז"ל והפר"ח כ' דכוונתו דחכמינו תיקנו שיהי' כוונ' דבריו מפורשי' כך בסתמא והקשה מדאמר רבא זמנין דגאיז הא מ"מ לא תצא תקלה כיון שמפרשי' כוונתו רצוי' כ"ח מנכון ולדעתי לק"מ דכ"ז בתר דאתקן רבא שלא לאמור כלל כולכ' מפרשי' דבריו שכוונתו כתיקון חז"ל או שתיקנו' שיהי' דבריו מתפרשי' כך כמ"ש פר"ח אבל קוד' דחידש רבא כן לא מיחו לומר כולכ' רק שאמרו כשירצה לומר כ"ח וכתוב כנוסח זו כלכ' או כ"ח והיינו כולכ' במעמד כולם וכשירצו כ"ח מנכין שפיר מקשה דלמא גאיז. ועיי' כעין זה לעיל ריש מכילתין דאומר בפנ"כ ומפרשי' כוונתו לשמה אבל אי מתקני' שצ"ל בפני נכתב לשמה כדגאיז ואמר רק בפ"נ לא נשמע לשמה ועיי' רמב"ן ורשב"א שם וכן ס"ל הר"י ה"נ בזה כנ"ל פשוט וק"ל. סליקא חי' פ' האומר בעזה"י, בריך רחמנא דסייען עד כאן. הוא יעזרני בפרקי' הבאי' לדרוש כמין חומר' יום ליום להביע אומר:

פרק מי שאחזו מתני' מי שאחזו קורדייקס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום נ"ל הא דנקט מתני' שאמר רק כתבו ולא שאמר כתבו ותנו דה"א דווקא בנתינה ל"א כלום כיון דנתינה בעי שליחו' ואין לו שליחו' בזמן שאחזתו קורדייקס אבל אפשר לכתוב כי אין כתיבה בעי שליחו' קמ"ל דגם כתיבה לחוד ל"מ דבעי לשמה ואין בדבריו כלום ולא הוי לשמה אלא דיש לעיי' הא סתם מתני' ר"מ וכדמהדר לאוקמי ריש מכילתי' כר"מ והא לר"מ מצאו באשפ' כשר ולמה אין בדבריו כלום כשכתב ע"פ הא בלא ציווי כשר ולפמ"ש תוס' לעיל ס"ו ע"ב דכל שצוה שיכתב שלוחו הגם דמצאו באשפ' כשר צריך לקיי' דבריו ועיי' פ"י שם דהא פשיטא לתוס' גם בתי' ראשון א"כ לכאורה א"ש מתני' כאן גם לר"מ אלא דעדיין קשה כיון שהוא כשוטה ואין בדבריו כלו' וסיפא דמתני' כשאמר אל תכתבנו אין בדבריו כלו' וא"צ לאמלוכי בי' כשנשתפה. הכלל דבריו לא מעלי' ולא מורידי' וא"כ כשאמר כתבו בעת שאחזו קורדייקס אין בדבריו כלו' שיכתב דווקא ע"י ולמה ל"מ הכתיבה כיון דמצאו באשפ' אפי' כשר ועיי' רשב"א דמתני' קמ"ל שנכתב עכשיו והדר נשתפ' ונתן לו ל"מ כיון שנכתב ע"פ דבריו עתה ובטור כ' שנכתב ונחתם אח"כ ועיי' ב"י ולכל הפירושי' קשי' על מתני' כהנ"ל וצ"ע:

ויש להוכיח מזה דגם באמר כתבו לבד גם חתומי בכלל אפי' בברי ולא אמר כלום היינו שכתבו וחתמו בשע' קורדייקס או אח"כ כשחזר בבריאותו ע"פ דבריו עכשיו אבל לטור סי' ק"כ דבעי שמפרש כתבו וחתמו ואפי' אמר תנו לא קשי' אלא לפמ"ש לעיל ס"ז ע"ב בישוב הטור ורמב"ם ממתני' דלר"מ דע"ח דווקא כרתי בוודאי חתימ' בכלל גם בל"א תנו וגם לפמ"ש דווקא באמר לעשר' כתבו צ"ל ולפרש חתמו ג"כ א"ש ועיי':

דף ע' ע"ב. אמר רשב"ל כותבי' ונותני' גט לאלתר. צ"ב הלא במתני' ל"ק רק שאמר כתבו ובברי שאמר כתבו אין נתינה בכלל ואיך אמר ר"ל כותבי' ונותני' לאלתר נ"ל דוודאי במתני' א"א לומר רק כותבי' אבל ר"ל קמ"ל היכא דאמר כתבו ותנו כותבי' ונותני' ורבותא קמ"ל דנותני' דמכותבי' ה"א דווקא כותבי' דכתיבה לא בעי שליחו' רק משו' לשמה אפי' נתינה דבעי שליחו' מ"מ מהני גם נתינה כנ"ל ועיי' בסמוך:

ר"י אמר אין כותבים. הפ"י חקר למה לא כותבי' בשלמא נתינה לא כיון דאיהו לא מצי עביד עכשיו שלוחו לא מצי משווה הגם שמינוהו שליח בעת בריאותי צריך שיהי' עכשיו בשע' נתינה ראוי' לעשו' בעצמו אבל בכתיב' למאן דלא מצריך שליחי' בכתיב' רק משי' לשמה שישמע מפיו הרי שמע בבריאותו ומצא לחדש מכח זה דבעי' וכ' ונתן שיהי' ראוי' לנתינה בשע' כתיב' דכיון דס"ל לר"י דאין ראוי' לנתינה משו' שליחו' גם כתיבה ל"מ והדברים נכוני' ויש להם דמיון בכתבו על מחובר' דבעי וכ' ונתן שלא יהי' מחוסר בין כתיב' לנתינה רק נתינה והכא ג"כ אינו בנתינה עד שיתרפא ולר"ל דנתינה כשיר' כ"ש כתיב'. אלא דהקשה קושי' חמורה על רשב"א בשם בעלי תוס' דליכא קפיד' רק בכתיב' ולא בנתינה מה טע' יש בה איפכא מסתברא דכתיב' לא מפסלא רק משו' נתינה אי לא בעי שליחו' בכתיב' ואי בעי מ"מ לא עדיפא מנתינה אלו דבריו ז"ל. ואני אפרש דלכאורה הי' מקום לומר בכוונ'