כתב סופר גיטין חלק ב מד

מצא מאן דפליג עליו דר"מ דס"ל בג' אמר תנו יאמרו לאחרי' הוא משו' דאלי' כח ב"ד ואפי' מילי ממסרן להו וגם הא פסק דלא כוותי' דלא אלי' כח ב"ד ומנ"ל לומר א"א כשר דלא כר"י וצ"ע כ"ז:

ולכן להבין כ"ז שיירתי דרך לעצמי במסקנ' הסוגי' דהנה חי' ר"ן כ' דפלוג' דר"מ ור"י למ"ד משו' מילי דר"מ ס"ל אלי' כח ב"ד ור"י ס"ל לא אלי' ולמסקנא דר"י ס"ל א"א פסול י"ל דר"מ ס"ל דאומר לג' תמו הוי כא"א שיאמרו לאחרי' ור"י ס"ל א"א פסול וצ"ב א"כ למה ס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא כיון דפליג עלי' בחדא דא"א כשר ממילא אומר לב"ד כשר דכל עצמו של ר"י דפוסל רק משו' דס"ל א"א פסול וצ"ע ונ"ל דטעמא דשמואל דס"ל כוותי' בחדא דס"ל דר"מ ור"י פליגו מן הקצה אל הקצה דר"מ ס"ל א"א כשר ולאו במפרש א"א אלא כשיש לפרש דעתו שיהי' כא"א דנעשה כא"א כשר כדמסיק ש"ס בתחלה לר"י נעשה כא"א ולכן ס"ל באמר לג' תנו הגם שאין מוכח דרוצה לומר אמרו מ"מ אנו מפרשי' כן ונעשה כא"א וכשר ור"י פוסל ולא לבד בא"א כזה דל"ל דנעשה מהני אלא אפי' במפרש א"א כדמוכח לקמן ע"ב ומבריי' ועיקר סמיכ' שם על הבריי' כדכ' תוס' ורשב"א ומהרש"א ושמואל הכריע בא"א מפורש ס"ל כר"מ ובנעשה כא"א כמו באמר לג' ס"ל כר"י והא"ש לשון ש"ס ר"י תרתי אמר דנעשה כא"א פסול ואפי' מפרש א"א פסול ושמואל ס"ל כוותי' בחדא דנעשה כא"א פסול ואפי' מפרש א"א פסול ושמואל ס"ל כוותי' בחדא דנעשה כא"א פסול ופליג בחדא וס"ל כר"מ במפרש אמרו כשר כנ"ל לבאר על דרך נכון מאוד ועיי':

ומעתה א"ש תי' הלח"מ על הרמב"ם בהלכ' זכי' דלא כ' הא דאמר לג' כתבו ותנו דבטל נמי הוי דכ"ש הוא מאומר אמרו דאפי' מפרש א"א דבטל כ"ש דאינו מפרש רק דנימא דנעשה וא"ש:

אלא דעדיין קשה מדלא כ' בהלכ' גירושין דכ' דא"א ספק דאבל אם אמר לג' כתבו ותנו דוודאי בטל דנעשה כא"א ל"א וליישב גם זה אקדים:

הנה הלח"מ תמה לא למה העתיק הרמב"ם ספיקו' שמואל לב' כתבו ותנו אי כ"י או כתב הגט קאמר עיי' בו מה שתי' וכשאני לעצמי נ"ל ליישב ע"פ מ"ש בסמוך דלאמ' פלוגתא דר"מ ור"י בג' בפלוגתא אי א"א כשר ושמואל הכריע כשמפרש אמרו כשר ונעשה כא"א בטל לפ"ז צ"ב מה דמבעי' לשמואל באמר לב' כתבו ותנו אי כ"י או כתב הגט ונעשה כא"א וכשר הא כעשה כא"א ס"ל דפסול דהא ס"ל כר"י בחדא באמר לג' דהוא נעשה כא"א וצ"ל דספיקו' שמואל משו' דס"ל ח"ס פסול ועכצ"ל דאחר יכתוב והו' כמפרש בפה ולא אמרו כמ"ש תוס' וספיקתו אי יצטרפו אחר לחתימ' או לכתיבה כמ"ש תוס' וכ"ז למסקנא דר"י ס"ל א"א פסול ולס"ד דס"ל כשר ע"כ הא דבאמר לג' תנו ס"ל דפסול לאו משו' דא"א פסול דהא ס"ל כשר וע"כ דכל שאמר לג' לדדהו מכווין והו"ל מילי ול"ש דאלי' כח ב"ד כמ"ש בחי' ר"ן בה"א פליגו בזה וס"ל לשמואל הלכה כר"י דלא אלי' כח ב"ד אבל כל שי"ל דכוונתו אחר יכתוב הגם שאין מוכח מדבריו מ"מ נעשה כא"א וכשר והיינו ס"ד דש"ס תחלה דשמואל ס"ל ח"ס כשר וא"א כשר לר"י ג"כ ונעשה כא"א וכשר לכ"ע אבל למסקנא דס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא עכצ"ל דשמואל מפרש פלוגתא דר"י ור"מ משו' א"א וס"ל כוותי' בחדא בלא מפרש אמרו ופליג עלי' בחדא במפרש דכן ס"ל לר"מ דא"א כשר ואפי' בלא מפרש והוא שמואל הכריע במפרש אמרו כמ"ש עכצ"ל דספיקו' שמואל משו' דלאמ' הא ס"ל ח"ס פסול והוי לי' כמפרש אמרו וספקתו אי כוונתו לצטור' חד לכתיב' או לחתימ' כן ביאורן של דברי'. והא"ש הרמב"ם דפסק ח"ס כשר וכיון דפסקי' בג' הלכה כר"י בוודאי בטל דל"א נעשה כא"א ממילא ליכא מקים לומר דכ"י קאמר דלו יהי' כן י"ל מ"מ לא עדיף מנעשה כא"א בג' דבטל כ"ש הא וא"ש השמטתו של הרמב"ם ספיק' שמואל כנ"ל והדברי' אמיתי' בעזה"י:

ומעתה יש מקו' ישוב גם לקושי' לח"מ דלא כ' הרמב"ם בהלכ' גירושין באומר לג' תנו דבטל לפמ"ש הלח"מ ע"פ דרכו דרמב"ם רמז לנו באומר לב' כתבו ותנו וכתב אחר דבטל מדמסיי' מפני שלא כ' מי שצוה לכתוב ולא סיי' מפני שכתב וחת' בזה הודיע לנו דגם אי אם רק כ' אחר בטל והוא לדרכו בישוב הרמב"ם ואנן לפי דרכינו ג"כ א"ש דיוק זה דס"ל דבטל ומרומז בדברינו ולפמ"ש דשני' הא דשמואל דנימא נעשה כא"א והא דג' דקיי"ל כר"י ג"כ משו' דאינו רק דנעשה כא"א ובטל בוודאי דכל שאינו מפרש אמרו קיי"ל דבטל וכיון שהודה לן בדבריו בב' כתבו ותנו גם בכתב אחר בטל דל"א נעשה כא"א ולכן ליכא ספק שמא לא התכווין לכתיב' דלו יהי' כן בטל דל"א נעשה כא"א כשר שוב ל"צ להביא באומר לג' תנו דבטל כמובן עיי' בכ"ז:

עוד פש גבן חדא מלתא שהרגשתי בלשונו' הרמב"ם דבהלכ' גירושין כ' אמר אמרו כתבו וחתמו וכתבו וחתמו ונתן לו ולא הזכיר שאמר ג"כ תנו ובהלכ' זכי' כ' שאמר אמרו כתבו וחתמו ותנו ואמרו לאחרים כו' והלא דבר הוא נ"ל. עפ"מ שהבאתי כבר לעיל בשם המרדכי דנרא' מדבריו שהי' מקום לומר כל שאמר ג"כ תנו נתן להם ענין גמור לא הוי מילי אלא ממתני' כאן מוכח דמ"מ מילי הוי דכתיב' ענין בפ"א. ונ"ל דמה"ט בהלכ' גירושין דכ' דספק אם א"א בטל קמ"ל אפי' ל"א תנו מ"מ יש ספק שמא א"א כשר ובהלכ' זכי' כ' דא"א בטל נקיט באמר תנו דאפי' בתנו בטל וסמך במ"ש בהלכ' גירושין אמ"ש בהלכ' זכי' דאפי' בתנו הול"ל מילי כנ"ל ויש להאריך עוד ותן לחכ' ויחכם עוד עוד בזה:

והנה המרדכי בגיטין כ' דשליח קבלה עושה שליח דגמר ענין מסר בידו ס"ל דלא תלי' במילי דחלישת. מילי הוא אלא כל דליכא גמר בשליחו' לא ממסר וכל דאיכא גמר ענין אפי ע"י מילי ממסר. ולזה כל שאמר כתבו ותנו גט דכתבו שליחו' בפ"ע ולא הוי גמר. מ"מ אחר שכתבו יוכל למסור לאחר ליתן גם אם ניזל בתר הציווי והוי אז מילי הא במילי עצמו אמסר' כל שמסר לו מילי בגמר הענין כמו ש"ק. והרשב"א בסוגי' ס"ל אין שליח קבלה עושה שליח ולעיל כ"ט ס"ל דנתינה אפשר עי"א צ"ל או דס"ל דהא מילי לא ממסרן דוקא כשהשליח מוסר לשני ג"כ מילי כמו כתבו וחתמו. אבל מסיר' הגט שמוסר לשליח שני מעשה וגמר ענין גם שלו לא נמסרו רק מילי יוכל למסור הגמר לאחר משא"כ בשליח קבלה מוסר שליח לשליח מילי ול"ל כמרדכי הנ"ל דתלי' בגמר הענין רק במעשה או מילי או אפשר ס"ל בגוף הסברא כמרדכי דתלי' הכל בגמר הענין ולא בחלישו' דברי' רק בש"ק ס"ל לא הוי גמר כיון דתלי' ברצון ודע' הבעל כסברת הקדוש מרדוש שבהגהו' מרדכי קדושין לענין שליח קדושין וה"נ בשליח קבלה כן הוא ומרדכי לשיטתו אזיל דל"ל כשיט' הגה"מ בקדושין לכן ס"ל ש"ק הוי גמר כנ"ל ועיי':

והנה בקצה"ח סי' רמ"ד כ' לשיט' ק"מ בקדושין ה"ה במוסר חפץ לשליח שימסור במתנה לפלוני א"א לו לעשו' שליח דלא הוי גמר מעשה דתלי' ברצון המקבל. כבר תמהתי עליו לעיל כ"ט דבמתנה נא בעי שליחו' ואפי' טלי מע"ג קרקע ואפי' ע"י קוף מהני. אלא דכאן מצאתי דיש מקום לדבריו עפמ"ש תוס' אפי' למ"ד מצאו באשפ' כשר מ"מ בעי שליחו' כיון דקפיד שיהי' ע"י שלוחו ועיי' פ"י וא"כ י"ל ה"ה במתנה כל שנותן לשליח ועיי'. אלא דבלא"ה נ"ל דלא דמי' לקדושין דיש ספק אם תקבל וא"א לזכו' לה ע"י שליח שלא ברצונה דחוב הוא לה לאסור עצמה לכ"ע ובעי' לשמוע רצונה ס"ל דלאו גמר הוא משא"כ אי בעי יוכל לזכו' לו בלי גילוי דעתו דמסתמא זכו' הוא לו וחפץ ורוצה רק כשלבסו' עומד וצווח שאינו רוצה לא זכ' אבל סתמא חפץ ורוצה א"כ מיד כשמוסר' לשליח הוי גמר דאין ספק שיגמור שליחותו וכבידו הוא כנ"ל ברור:

ומ"ש עוד הקצה"ח והקשה מאשה עצמה שמביא' גיטה הא תלי' ברצונה שלא תרצה להיו' שליח ותחזור בה ושוב כ' שי"ל כשמסר' לשליח שוב אין ביד' לחזור אלא מסדר גט נרא' שיש בכח שליח ראשון לבטל שלוחו קשה עיי' מ"ש ע"ז לעיל כ"ו דזה תלי' בשיט' הרמ"ה ורשב"א אם נסתלק השליח משליחותו לגמרי ולרמ"ה לא נסתלק ויוכל ג"כ לבטלו וכ"ז בשליח לגירושין שחסר עוד נתינה לידה לא נסתלק עד שיותן לידה אבל בשליח למסור לשליח כמו באשה שמביא' גיטה שאמר שתעשה שליח מכיון שנתינה לשליח נסתלק' לגמרי שעשת' כל שעלי' שוב בוודאי א"א לבטלו לכ"ע ועיי"ש ביתר ביאור. מלבד כ"ז לא אבין דבריו בכל שליח יהי' מילי כיון שיוכל לחזור וע"כ כיון שהסכי' בדעתו להיו' שליח ובידו הוא כשירצה לא הוי מילי וכן אשה שהסכימה להיו' שליח כמ"ש ופשוט:

[א"ה עיי' עוד בדברי המחבר בתשו' אה"ע סי' צ"ב בסופו ד"ה ועיי' קצה"ח] ביאור שיטת הרמב"ן ור"ן ורא"ה עיי' בפר"ח ובס' ג"פ והעולה מדברי' העיקר דלרמב"ן כל שאמר אמרו לאחרי' אפי' לא הזכיר שמו בגט פסול משו' שלא בפניו ובמתנה ובשליח קבלה כשר ולר"ן והרא"ה אפי' אמר לפלוני ופלוני עדי' ולפלוני סופר פסול אפי' במתנה וש"ק חוץ כשאומר אני מניתיו אותו כשר ואפי' בגט וכן נ"פ שכן שיט' הרמב"ם בהלכ' זכי' דכ' אמרו לפלוני ופלוני ונ"ל הא דבהלכ' גירושין לא דייק פלוני ופלוני דבכ"מ רבותא קמ"ל בהלכ' זכי' אפי' בפלוני ופלוני בטל ובהלכ' גירושין אפי' ל"א לפלוני איכא ספק שמא כשר הוא כנ"ל להוסיף ע"ד:

ולשיט' רמב"ן כ' הפר"ח דפליגו שמואל ור"י אי שלא בפניו כשר או לא ולפ"ז גם כשמפרש אני מניתיו כשר לשמואל. ולדעתי י"ל דשמואל ג"כ ס"ל בגט שלא בפניו לא הוי לשמה רק ס"ל אומר אמרו מהני היינו דמסר והם עושי' מדעתם ומהני אבל שלא בפניו ל"מ ולכן באני מניתי' גם שמואל מודה וגם לדס"ל כשמואל בא"א או מספקא להו כמי מ"מ באני מניתי לשיט' רמב"ן י"ל לכ"ע פסול ויש לעיי':

ודין כגרמיז' הבא' באחרונה שיט' מהרי"ט. [א"ה ביאור שיטת מהרי"ט תמצא מבואר יפה בתשו' המחבר יו"ד סי' ק"ג]:

ע"ב. ת"ר אמר לעשרה כתבו גנו כו' אמר כולכי כתבו א' כותב במעמד כולם. צריך להבין למה לא הוזכר בבריי' מחתימ' העדי' והר"ן במתני' נראה דמפרש דבריי' מוסיף על מתני' דבמתני' לא קתני רק לענין חתימ' ובריי' מפרש לענין כתיבה וזה בעצמו צ"ע למה במתני' ל"ק כלל מה בין כתיבה ובבריי' ל"ק רק לענין כתיבה ונ"ל דיש מזה ראי' לשיט' רמב"ם וטור סי' ק"כ וקכ"א ובב"י שם דווקא כשאמר כתבו וחתמו אבל אם אמר רק כתנו ותנו אז אין חתימ' בכלל. אלא דהב"י כ' דצ"ל במתני' לשנא קטיע' הוא שאמר כתבו וחתמו ותנו וזה דוחק. ולפע"ד י"ל מתני' וודאי אי ע"ח דווקא כרתי וא"א לגט בלא ע"ח