כתב סופר גיטין חלק ב מא

והי' לנו לאוקמי אותו אחזק' מ"מ מחומרא אסור' מיד לאכול בתרומה כנ"ל ועיי':

ודע דנלפע"ד דווקא בשאיש ואשה בשני עיירו' אז אמרי' חזק' שעשה שליח שליחותו ואיכא עכ"פ ספק לנו שמסר לו הבעל אבל בעיר א' דאיכא חזק' לדידה הוי יהיב לה וגם למ"ד דשליש נאמן כשטוען כך ועוד דאמרי' כיון שחזי' שמסר אם גם לפקדון מסר לו מ"מ הא הימני' וניחא לי' במה שיעשה כמבואר בסוגי' דשליש וכ"ז כשראינו' בידו אבל כ"ז שלא ראינו בידו אמרי' בוודאי לא מסר לו דאם רוצה בגירושין לדידה הוי מסור ומותר' בתרומ' כנ"ל לדינא:

מתני' בראשונה אמרו היוצא בקולר כו' פי' רש"י יוצא להרג וראשוני' בשם ירושלמי ה"ה מחמת ממון ולכאורה רש"י נגד הירושלמי וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל דרש"י לא כ' כן רק בראשונה שאמרו היוצא בקולר ולא מפרש ויוצא בשיירא דביוצא בקולר טרוד ובהנ"ל טפי ס"ל לרש"י דווקא יוצא בקולר להרג וירושלמי אמר ה"ה מחמת ממון לבתר דאמרו אף המפרש ויוצא בשייר' אלו דבריו זצ"ל וש"י:

ר"ש שזורי אומר אף המסוכן פי' רש"י חולי. משמע לכאורה דווקא חולי אבל גוסס לא דס"ל דמת הוא וכן שיטת רש"י באמת וכן כתבו הראשוני' בשמו עיי' טור סי' קכ"א ובכתוב' כ"ה ע"א כ' רש"י מסוכן גוסס וצ"ע ועיי' בספר גט פשוט סי' קכ"א ס"ק כ"ב בסופו שמתרץ הא דפי' בכתוב' דלא סתר שיטתו ומה דס"ל דגוסס כמת היינו באינו מדבר אבל מדבר הרי הוא כחי והיא שיט' רשב"ם בב"ב אבל סתיר' פי' רש"י מ"ש כאן חולי ובכתוב' גוסס לא מיישב ודא בוודאי צ"ע ליישב:

דף ס"ו ע"א. דאמר ר"ה גיטו כמתנתו מה מתנתו כו' כ' רש"י ומינה ילפי' דמה גיטו כו' ונתקשה מנ"ל לרש"י דלמא ר"ה בעצמו אמר מה גיטו ועיי' במהרש"א מהדורא בתרא ועיי' פ"י ולולי דברי' הי' נ"ל דלפי דמדמה גיטו כמתנתו ומה גיטו אמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו כו' כי כן ביוצא בקולר ובאינך דמתני' אם היוצא בקולר שב וכן מפרש ויוצא בשייר' חוזר כמו שכ"מ ולמה לי' לר"ה לומר מה גיטו דאמר כתבו כו' כך מתני' כיון דאמר תנו א"ע דל"ק מיני הול"ל באותו ענין דאיירי מתחלה מה גיטו כי' כך מתנתו כיון דאמר אם שב יוכל לחזור בו ועוד גבי גט עצמו הי' יוכל לומר כן גיטו כמתנו בשכ"מ יוכל לחזור ומה גט אומר כתבו גם כן יוכל לחזור בו כמתנה ולמה לי' לומר נפקותא וילפותא לענין קנין ולכן הוכיח רש"י דלאו ר"ה עצמו אמר' והוא לא אמר רק גיטו כמתנתו ור' זירא הוא דלמד מיני בעובדא דידי' דלא בעי קנין דמה גיטו וא"ש דאמר כך מתנתו לא בעי קנין וה"ה דאם שבי' יוכלי' לחזור אלא דל"צ לזה בעוברא דילי' ולא רצה למילף רק דלא בעי קנין וזהו שכ' ומינה ילפי' כנ"ל נכון:

ובזה א"ש לן שפיר ליישב הא דנתקשה פ"י מלקמן ע"ב דמייתי לדר"ה דגיטו כמתנתו ומייתי נמי מתנתו כגיטו ואי לאו ר"ה אמרה למאי מייתי מתנתו כגיטו ש"מ דלא איירי רק לענין גט ואי ר"ה בעצמו אמר' א"ש עיי' בו. ובאמת גם אי ר"ה בעצמו אמר לכולה קשה קצת דבענין גט דאיירי שם ל"צ להביא רק ריש דברי ר"ה ולמ"ש א"ש דגם אם לאו ר"ה אמר' לכולה מייתי שפיר מתנתו כגיטו דאיכא ממילא נפקותא גם לענין גט ד"ד אלו דמתני' שאמרו כתבו אם שבו חוזרי' כמתנה דאם עמד חוזר ולאו דוקא שכ"מ ה"ה יוצא בקולר ומפרש דדין שכ"מ להם כנ"ל וק"ל:

אלא גט לאח"מ מי איכא כ' רש"י לאח"מ מי מגרשה ומשע' מיתה הוזקק' ליבם עיי' מהרש"א שרצה רש"י בזה דלא תיקשי דלמה באמ' למה לא נילו' גט ממתנה דמועיל לאח"מ לכן כ' משו' דלא אפשר מיד נזקק' ליבם. ועדיין צריך תבלין נילו' כמו דמהני המתנה שיזכ' בה הזוכה מיד עם המיתה כן יהי' הגט מהני מיד עם המיתה ותהא מותר' לשוק. ונ"ל להסביר עפמ"ש קצה"ח סי' קפ"ח דא"א לגט אח"מ לא מחמת חסרון הנותן דכל שנתן לשלוחו בחיי' הי' מהני כמו לרמב"ם בעושה שליח כשהוא ברי ונשתטה אח"כ וכן לאח"מ אלא הטע' משום שכבר יצא' עם המיתה מרשותו לרשותה ואני בארתי דמשו"ה מ"מ הי' ראוי' דמהני דהא זקוקה ליב' ולא יצא' לרשותה לענין זה שיש בו צורך לאח"מ לגט ובארתי משום דל"מ גט להתיר' לשוק ולא מצינו רק גט כריתות שכור' בינו לבינה לענין איסור א"א וממילא נתר' לשוק ואינה זקוק' ליב' אבל להתיר ליב' לחוד ל"מ גט כריתו' ועיי' לעיל ס"ה ע"א מ"ש. ובקצה"ח כ' ששיטת רש"י כרמב"ם ועיי' מ"ש ד' י"ג ע"א. והא"ש מ"ש רש"י כאן לאח"מ מי מגרשה ומשע' מיתה הוזק' ליבם ולהא מלתא ל"מ גט כלל כמ"ש ועיי':

שאני הכא דמצוה מחמת מיתה הוא. הרי"ף פסק בכל ד' דמתני' הוי כמצווה מחמת מיתה וחוזר ואינו צריך קנין והרבינו יונה שברא"ש חולק דבמפרש ויוצא בשיירא ל"ש שלא תטרו' דעתו עליו ובנמק"י בב"ב כ' בשם הר"י דבמפרש ויוצא בשייר' דעתם לשקוע לכן כשחזרו אפי' בקנו יוכלי' לחזור ויותר שיטתו שהביא הרא"ש בשמו וכ' בקצה"ח סי' רנ"ג די"ל דרבינו יונה שבנמק"י לא אמר רק לענין חזר' איכא סברא כיון שהי' דעתו לשקוע לא נתן רק שסבור שלא יחזור וכשחוזר חוזר ממתנתו אבל שלא יהי' בעי קנין הוא משום שלא תטרוף דעתו טעם זה בוודאי ל"ש במפרש וי"ב ס"ל לר"י דיוכל לחזור וזו שיטתו דמייתי הרא"ש ואין סתיר' אלו דבריו ז"ל ונכוני' מאוד:

והנה הרי"ף ס"ל בין לענין חזר' ובין לענין קנין דין מצווה מחמת מיתה יש להם ולענין קנין בוודאי הנכון כר"י דמה טירו' דעת שייך כשיוצא מדעתי ורצונו וכ' הר"ן דמשמע לרי"ף כן מסתימ' ר"ה ומתנתו כגיטו משמע לכל ד' דברי' וצ"ל דרשו' כל שהיא כמצווה מחמת מיתה שלא בעי קנין:

ולפע"ד נרא' דיש לו לרי"ף הוכח' בחזק' דקאי לכל ד' דברי' שבמתני' הי' קשי' לי' אי לא קאי ר"ה רק על מסוכן ויוצא בקולר הי' לי' לומר ביותר דמתנתו כגיטו לענין שאם שב היוצא בקולר ונתרפ' המסוכן דיוכלי' לחזור במתנה ובגט דאיכא רבותא טפי דהא בש"ס ב"ב במתנה במקצת רצה לומר תחלה דלא בעי קנין ובקנין אם עמד אינו חוזר כיון דשייר לנפשי' לא נתן מחמת שיעו' אבל קנין בכ"ב שלא תטרו' דעתו ומסיק לבסו' דבעי קנין וחוזר חוץ במצווה מחמת מיתה עכ"פ חזי' במתנה במקצת איכא סברא יותר לומר דל"ב קנין מלומר אם עמד חוזר א"כ ר"ה דאמר ביוצא בקולר ובמסוכן דהוי כמצווה מחמת מיתה ול"ב קנין ביותר הי' לי לומר דאפי' אם עמד חוזר הגם דהוי מתנה במקצת וע"כ דקאי גם על מפרש ויוצא בשייר' נהפוך הוא דאי הוי אמר אם עמד חוזר ה"א דוקא לענין חזר' כיון דדעתו לשקוע כסבר' הרבינו יונה שבנמק"י ב"ב. אבל קנין בעי דל"ש שלא תטרו' דעתו קמ"ל רבותא רבתא דאפי' קנין לא בעי הגם דוודאי ל"ש טריפ' דבמה מ"מ השוו מדעתי' כמ"ש הר"ן וא"ש שיטת הרי"ף והיינו לפי דנרא' מתוס' ור"ן ורשב"א דכולם כתבו בשם ר"ה הא דמתנתו כגיטו דר"ה עצמו סיים למלתא ודלא כרש"י, ורש"י דאזיל בשט' הרבינו יונה וכ' דמינה ילפי' ליוצא בקולר ומסוכן ושביק למפרש וי"ב ש"מ דס"ל כרבינו יונה שברא"ש ולא נרא' לו לומר דהשוו מדותי' הוצרך לומר דלאו ר"ה סיים מתנתו כגט דא"כ קשי' יאמר נא ביותר מתנתו כגט לענין חזר'. וע"כ דר"ז אסיק זה. ויליף מה שהוצרך לדינא דידי' בענין קנין כנ"ל לבאר והדברים נכונים לפע"ד ועיי':

מתני' כל השומע קולו כי' כ' תוס' דלא דמי לנודר דתורם לו באומר כל הרוצה לתרו' דלענין הנא' לא מחשב מהנהו כיון שלא צווה לו לעצמו או שמא יש לחלק דוקא השומע קולו דייחד יחדי' למי ששומע קולו וב"ש סי קמ"א הקשה על תי' ראשון מכתוב' פ' נערה דמקשה מהא דכל הזן אינו מפסיד ממתני' דהכא כל השומע ולתוס' לק"מ דלענין נודר לא מקרי הנא' עיי' בו. ודבריו תמוהי' התם דכיון דהזן הוא שלוחו היא נהני' מבעלה אבל בנדרים שמודר הנא' שפיר כ' תוס' כיון שלא מצווה אינו מהנהו כיון שלא ציוה לו לעצמו שוב מצאתי שכבר תמה עליו בס' בית מאיר שם. וכ' אבל יש להקשו' על תי' ב' של תוס' דשומע קולו דוקא לא מקשה ש"ס מידי. אמנם עיי' ר"ן נדרי' שכ' דתלי' הכל גבי בעל אם חייב לשלם וא"ש הכל ועיי':

מתני' הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לצחק בה כ' רש"י הואיל ול"א תנו ועיין רש"י חולין ל"ט ע"ב שכ' דתלי' דהיא בקשתה גט מאתו ושחק בה ואמר כתבו. וכ"ז כשהלך לו אחר שאמר כתבו לא אמרי' דכוונתו הי' לכתוב וליתן לה דהי' לי' לפרש וע"כ לשחק בה אבל כשהוא לפנינו ואמר כתבו בוודאי כותבין לו ונותני' בידו ליתן לה והיינו מתני' דלקמן ר"פ מי שאחזו קורדייקס ואמר כתבו אין בדעתו כלום אבל אם הי' ברי הי' כותבין ע"פ ציוויו. אבל עכשיו אין בדבריו כלום אפי' חזר לדעתו אח"כ ל"מ ציווי בשע' קורדייקס לכתוב ע"פ ועיין רשב"א ועיין טור ריש סי' קכ"א ובב"י. ובסיפא דמתני' כאן ונפל ומת אז כותבין ונותני' דל"א שהי' מתחלה דעתו רק שיכתבו והוא יתן אלא הוכיח סופו שרצה להפיל עצמו ומתוך בהילות כ"א תנו. אבל כשלא הפיל עצמו כותבין ולא נותני' ואם הלך לו לא כותבין שאינו כאן מי ליתן ושליח לא עביד מדלא פי' תני כנ"ל ועיין שמיושבי' בזה איזה דברי' הצריכי' ביאור:

ועלה לגג ונפל ומת אמר רשב"ג כו' הרמב"ם כ' אמר כתבו וכתבו ונתנו לה ועלה לגג ונפל כו' מפרש הרמב"ם מתני' שכתבו ונתנו קודם שהפיל עצמו וכשהפיל עצמו אמרי' אגלאי מלתא למפרע דכוונתו הי' שיתנו וכ' הה"מ דנראה לרמב"ם כן מלשון מתני' נראה משום דקתני ונפל ומת משמע נפל ומת מיד ולא אפשר לכתוב וליתן אחר שנפל ומת מיד וע"כ שכתבו ונתנו קודם שנפל ומת. אבל בתוספתא איתא כותבין ונותני' אחר שנפל כ"ז שעוד נשמתו בו. כ' הה"מ דרמב"ם לא פליג על התוספתא אלא חדא מינייהו נקיט:

ולדעתי צ"ע איך יועיל מה שכתבו ונתנו לה קודם שהפיל עצמו הרי אז אמרי' דלא אמר אלא לשחק או שלא הי' דעתו רק שיכתבו ולא שיתנו מדל"א תני ואקר' שכתבו ונתנו איך מועיל אגלאי מלתא למפרע הרי בשעת מסירה לא ידע ע"מ כלל שמינה אלו שלוחי' ליתן וסתמא אמרי' דלא ציו' אותם לנתינה מדל"א תני ומה מועיל לזה אגלאי מלתא. ומבואר דעידי מסיר' צריכי' למקרי הגט קודם נתינה שידעו מה כתיב בו דאל"ה ל"מ שצריכ' שידעו בשעת מסירה מה הוא. ועיין ר"ן סוגי' דשליש דלרש"י לא בעי עידי קבלה דמהימן במגו ועיין