כתב סופר גיטין חלק ב מ

גם אתם מ"מ כיון דקרא לא איירי בי' לא ידענא שליחות בנכרי ומ"ש קטן. ונ"ל דלמ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא וקטן בר אפרושי תרומה הוא כמבואר בנדה מ"ו ע"ב וכמ"ש תוס' לקמן וא"כ קרא דתרומה אתם גם אתם דמרבי' שליחות גם מתרומ' קטן איירי באיתא ומרבי' שליחות גבי וכל היכא דאיתא בדנפשי' וי"ל ר"א הכי ס"ל מופלא סל"א דאוריי' כר"י ור"ל שם. ובזה א"ש להבין במאי פליגו ובאיזה סברא פליגו ר"א ושמואל ור"ן כ' דל"ש כל דאיתא בדנפשי' ועדיין לא ידענו לבאר פלוגתיי' ולפמ"ש י"ל שמואל ס"ל מופלא סמל"א דרבנן כאינך אמוראי שם והא דמתרץ שמואל בנדה מ"ו ע"ב לס"ד מופלא סמל"א דאוריי' בריי' דבעל קטנה מיפר מתרץ לדדהו ולדידי' ס"ל דרבנן וכן משמע מדאמר אי מופלא סל"א דרבנן ואי דאוריי' נראה דס"ל לעצמו דרבנן אלא דאמר גם למ"ד דאוריי' א"ש דמיפר ממ"נ עי"ש. וא"כ שמואל כשיטתו שפיר ס"ל אינה זוכי' לאחרי' כנ"ל. והא"ש בזה מ"ש הר"ן בשם תוספ' דהלכה כר"א וכן כ' רשב"א בקדושין בשם תוס' דמייתי פ"י לעיל בסוגי' דנערה המאורסה. ולפמ"ש לפי דקיי"ל מופלא סע"ל דאוריי' ממילא הלכה כר"א כנ"ל ועיין:

אמר ר"ח אשתק וורדאן כו' בפ"י הרבה לתמוה תיקשי ר"ח לדנפשי' דס"ל כשמואל והאריך למעניתו בישוב קושי' זו. ונ"ל עפמ"ש בסמוך (א"ה עיין תשו' המחבר או"ח סי' קכ"ט ישב קו' זו בב' אופנים ובסי' קכ"ח שם עוד אופן א'. עיי"ש:

דף ס"ה ע"א. אמר רבא ג"ת בקטן כו' הקשה תוס' מב"ב ק"ג ונ"ל דקושי' תוס' רק לשיטתי דס"ל דעת אחרת מקנה לו מדאוריי' וקטן שווי' לקטן ימ"ש קטן דתיקנו לו זכי' ע"י אחרי' ומ"ש גדול. אבל לרש"י דדעת אחר' מקנה דרבנן י"ל כמו דתיקנו לו לזכות בעצמו מדרבנן כן תיקנו לו זכית אחרי' משא"כ בגדול דלעצמו מדאוריי' לא תיקנו לו מידי כנ"ל:

ועיין בהג"א בב"ב שם שכ' דבין בקטן בין בגדול לא מבואר שם ודברי' אלו אין להם שחר ותמוהים מאוד וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' דר"י דאמר בקטן קו"ח בגדול דיש לו שליחות ולפ"ז י"ל לאמת דווקא בקטן דל"ל זכו' כגון בפחו' מצרור וזורקו תיקנו לו זכי' ובגדול דאית לי' זכו' לנפשי' מ"מ הא מדין דאחרי' זכי' לו דיש לי' שליחות אבל קטן דצרור וזורקו דאית לי' זכי' ושליחות ל"ל מנ"ל דתיקנו לו חכמים היכא דאין צריך לו וזהו ספק של הג"א אלו דבריו זצ"ל ונכונים למאוד וש"י:

וממכרן ממכר במטלטלי'. אבל בקרקע לא תיקנו לו כלום והרמב"ם פכ"ט ממכיר' כ' ירא' לי שאם קנה קרקע קונה דזוכין לאדם שלא בפניו ועיי' הה"מ. (א"ה ביאור דברי רמב"ם וכל סוגי' זו עיין בתשו' או"ח סי' קכ"ח:

מתני' קטנה שאמרה התקבל לי גיטי כו' שאין שליחות לקטן. הרמב"ם כ' הטעם דאין עדות למעשה קטן והראב"ד השיג עש עליו דבלא"ה אין שליחות לקטן והלח"מ הקשה הא הרמב"ם כ' גם בממון אין שליחות לקטן אף אם לא בעי עדות לשוי' שליח וכ"ז צע"ג. (א"ה ביאור דברי הרמב"ם בתשו' המחבר או"ח סי' קכ"ח):

ויש לעיין לפי דס"ל לרמב"ם דיש שליחות לקטנה בגט לולי דצריך עדות ואין עדות לקטן למה אינה מגורשת במתני' עד שיגיע הגט לידה ומשום אדם יודע ומשוה לי' שליח הילכ' נימא כיון דגלתה דעתה ועשתה מעשה לשלוח שליח קבלה רק דל"מ לה מ"מ השליח זוכה לה כיון שזכות הוא לה ואפשר לו לשליח לזכות בעדה בציווי הבעל וגם אם זכי' מטע' שליחות הלא יש שליחות לקטנה רק הזכי' דבעי עידי' א"א והי' לזכות מטעם דזכות היא ולהיות שליח של הזוכה לא בעי עידי' בגט דבאשת מומר ומוכה שחין דזכות הוא לה דס"ל לפוסקי' דזוכה בלא ידיע' דאנן סהדי דניחא לה וכילנו עידי' וכן הדבר הזה כיון שכבר גלתה דעתה ועשתה מעשה למנות שליח דזכות הוא לה ולמה אינה מגורש' עד שיגיע לידה וצ"ע:

ונ"ל מזה ראי' דרמב"ם ס"ל כשיט' הר"ן שבריש פרקין דאם האשה מתמנה שליח ובעל עוקר השליחות שלה ואמר שרוצה שיהי' שליח שלו לזכות לה ל"מ דאמרי' שמא חזר' בה עיי"ש ולפ"ז א"ש הך דהכא כמובן ועיין:

ובזה א"ש מה דצ"ב במתני' עד שיגיע לידה לפיכך אם הבעל רצה לחזור חוזר זה משנה שאינה צריכ' פשיטא כיון שעד שיגיעו לידה אינה מגורש' שיוכל לחזור. ולפמ"ש י"ל דלשיט' רי"ף ורמב"ם בשחרור דזכות הוא מ"מ אינו זוכה רק שלא יוכל לחזור בו אבל אינו משוחרר עד שיגיע לידו. ולפ"ז ה"ה בגט כה"ג כגון בגט מומר הדין כן וכן כ' הר"ן מפורש לעיל במקומו לרי"ף. ולפ"ז מהא דעד שיגיע לידה הא ניהי דשליחו' ל"ל משום דבעי עידי' אבל הוא הבעל מזכ' ע"י השליח כיון דזכות הוא לה ומ"מ בעי לידה ממש דבמילי דזכות כשחרור ובגט בעי' דיגיע לידה אבל אינו חוזר לכן הוצרך לפרש דחוזר דלא זכי השליח כלל ומטעם שכתבתי ע"פ הר"ן הנ"ל וא"ש עיין:

והנה בהבני כוונ' הר"ן הנ"ל נתקשיתי בר"פ ועכשיו נפל מלתא בטעמא בדעתו דקשי' לן מ"ש בעשתו שליח לקבלה ל"ח כל שע' דלמא הדרא בה וכשעקר הוא שליחו' ורוצה שיהי' שליח דידי' חיישי' דלמא הדר'. והר"ן נסתיי' מן ירושלמי וירושלמי איירי בגילוי דעת בלא מעשה של עשי' שליח. ונ"ל דוודאי חיישי' כל שע' לשינוי דעת ומשתנה דעת אדם בכל שעה ותחלה רצתה ועכשיו חזר' במחשבתה ודעותה וממילא עכשיו חוב הוא לה אלא לענין ביטול שליח שכבר עשתה באמרי פיה א"א לה לבטל גם לר"י דס"ל ר"פ האומר בקדושין אתי דבור ומבטל דבור וקיי"ל כוותי' דווקא בפה מלא אבל לא במחשבה ולכן גם אם חוזר' במחשבתה לא בטל השליחות ולחוש שמא בטלה אותו בפה אחר שכבר עשהו לא חיישי' שתבטל מעשה שלה אבל המחשבה ורצון משתנה ולכן ל"ח כשעשהו שליח קבלה שמא חזר' דחזר' במחשבה ושינוי רצון אין מבטל ולבטל בפה ל"ח. אבל כשבעל עוקר השליחות וחוזר ועושה מעצמו משום דזכות הוא לה אמרי' שמא כבר נשתנה מחשבתה ורצונה ונעשה מזכות חוב והוא נכון מאוד. שוב הראוני שכבר קדמני בזה קדוש' אבי מאוה"ג זצ"ל בח"ס ח"ב סי ס"ח ושמחתי כי זכיתי לכווין לדעתו הקדושה זכותו יגן בעדי. והנה הריטב"א בשם רבו הרא"ה בריש פרקין ל"ל שיט' הר"ן הנ"ל דהיכא דעקר לשליחותה ואמר שיהי' שלוחו ויזכה לה מהני. צ"ל דל"ל כהרמב"ם אלא כראב"ד דקטן אינו בשליחו' משום דבעי' דעת ולכן גם אין זוכי' לה ועיי'. ונ"ל הא דקתני תרתי עד שיגיע' לידה ואם רצה חוזר דהי' מקום לומר כיון דתיקנו רבנן זכי' לקטן שיזכה לו אחר וכיון שגלתה דעתה דניחא לה ומ"מ מדאוריי' לא זכה לה דאין שליחו' לקטנה אבל מדרבנן יזכ' לה וניהי מדאוריי' בעי שיגיע ליד' מ"מ הבעל אין יוכל לחזור בו דכבר קנה השליח לה מדרבנן קמ"ל דיוכל לחזור והטע' דלא תיקנו רבנן זכי' לקטן רק לענין ממון ולא לענין איסור וכ"ש בגט לעשו' גירושין דרבנן כנ"ל וק"ל:

ואם אמר לו אבי' צא והתקבל כו' ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שנסתפק אם עשה האב שליח ומת אם יוכל לקבל גט הגם שמת המשלח מ"מ היה הקטנה קיימת ע"כ ולכאורה אין מקו' לספק זה למה יועיל כיון דמת המשלח פסק כח שליחותו. ונ"ל לבאר ע"פ שיטת הרמב"ם דפקח שעשה שליח ונשתטה יוכל השליח מדאוריי' ליתן הגט לאשה ובקצה"ח סי' נתעורר גם בגט כה"ג כשמינה שליח בחייו ומת יתן השליח לאח"מ ומבואר במתני' דגיטין לעיל י"ב דלא יתנו לאח"מ וכ' כיון דמת פקע' מיני' וזוכי' בעצמה ועיי' בחידושינו לעיל שכתבתי שטעמו ליתא דהא בדבר הזה דיועיל הגט לנתק קשר זקוק' ליבם היא ברשותו ואגידי' בי' ויועיל הגט לכן העלתי דלא מצינו גט רק להתיר איסור א"א אבל לא להתיר זקוק' ליבם עיי"ש. ולפ"ז יש מקו' לספק הנ"ל בעשה האב שליח ומת דמהני שליחותו כיון שהבעל ואשה קיימי' ומועל הגט להתיר א"א מטע' שמת המשלח לא מזיק כמו אם נשתטה דליתא בגירושין מ"מ שליח עומד במקומו כנ"ל. ונ"ל דמסתבר דמהני מדאוריי' ואפשר אפי' מדרב' הגם בגט כ' הרמב"ם דמדרבן ל"מ שלא יאמר שוטה מגרש אפשר כאן ל"ש לומר שיאמרו יש גט לאח"מ דהא בעל ואשה קיימי' מה יאמרו מת עושה שליח הא בוודאי אח"מ לא יעשה שליח ובחייו ומת הא מהני כנ"ל:

אלא דקשי' לי לפ"ז בש"ס קדושין מ"ד ע"ב מקשה לר"נ ממתני' זו ומקשה מי מצא לאוקמי בשאין לה הא קתני סיפא ואם אמר לו אבי' עי"ש ולפמ"ש י"ל לעולם רישא בשאין לה אב היינו עכשיו כשעושי' שליח ודווקא קטנה אבל נערה עושי' כיון שאין לה אב וסיפא אבל אבי' היינו שהי' עושה שליח בחייו ומת מהני שלוחו ורישא אחר שכבר מת אחר שעשה שליח וצ"ע:

ע"ב. פשיטא לא אוכל להבין הא בסיפא הי' לנו לומר דר"א מודה כיון שאמרה שיקבל בכ"מ שהוא רק אחר הקבלה ילך דרך מקו' שם ותלי' ברצונה ומה איכפ' לו לבעל שיעכב הא כבר זילזל נפשו במקומו שנתן ושליח עובר במקו' שרוצי' שם לא נתפרס' ע"י עובר ולחד תי' בתוס' ניחא דצריך לעשו' שם שליח ויתפרס' אבל לתי' שני קשה וצ"ל אולי מקפיד שתהי' מגורש' מיד ועיי' לעיל ר"פ ומ"ש שם בשם ב"מ ע"פ תוס' ב"מ ומ"מ לאו פשיטו' הוא ולא נלמד מרישא וצל"ע:

ל"ק הא רבנן הא ר"א ור"י אמר הא והא רבנן כ' רש"י בגט אמרי' קפיד דאינה רוצי' לזלזל נפשה במקו' פלוני לא אוכל להבין בסיפא שאינה מקפד' במקו' הקבלה כל היכא שהוא יקבל רק אומר' שלא תהא מגורש' רק במקו' פלוני מה קפיד' שייך בזה מצידה וצל"ע וד' יאיר עיני:

(שייך לעיל) במתני' התקבל לי גיטי אסור' לאכול בתרומ' מיד כ' תוס' משו' חומרא כמו דלעיל בצא וקדש עיי"ש מ"ש בביאור תוס' דכאן מלעיל וצ"ל שם כ' תוס' דקנסו' משו' שעשה ושליח סתם ולאחרי' ל"ק וקשה למה החמירו עלי' כאן ומה קנס ראוי' לה וצ"ל דחומר החמירו ולמה החמירו שם לכ"ע ולא קנסו רק לדידי' וצ"ע ונ"ל דלעיל ליכ' חזק' כלל כיון שאמר לקדש לו אשה איזהו שתהי' ש"מ שכולן שוות אצלו ואינו יודע איזהו תתקדש לו ואין ביד השליח לקדש לו א' מהנה שמא לא יתרצו לו ולכן ליכא רק קנסא לדידי' ולאחרי' לא החמירו אבל כאן ששלח שליח לקבל לה גט לולי שיש לה רגלי' ונרא' לה שקרוב דע' הבעל לתת לה גט לא הי' עושי' שליח וקרוב לנו שמסר לו הבעל גט לשליח כיון שחזק' לנו שעשה שליח שלו והלך אל הבעל ומ"מ חזק' אלימא ליכא שמא לא נתרצה הבעל וחזר מדעתו