כתב סופר גיטין חלק ב לח

גרשתי משום שבידו לעשות כן. ותוס' ס"ל דצריך עידי אמירה דוקא דגם מגו כזו ל"מ להתיר א"א והא דבעל שאמר גרשתי נאמן י"ל ס"ל תוס' דמסקינ' בב"ב חוש לה דספק הוא וכ' הרשב"א בקידושין ס"ד דטעמא משום דל"מ מגו להתיר אשה ולכן ס"ל לתוס' דל"מ מגו שהוא ש"ק אפי' במגו טובא כזו ורש"י י"ל ס"ל דהא דבבעל שאמר מסקינ' חוש לה וספק הוא כמ"ש רשב"א שם משום דגירושין קלא אית לי' או כמ"ש הרמב"ן שמא בג"פ גרשה עיין א"ע רסי' קנ"ב אבל בלא"ה הי' נאמן במגו כן נ"ל לבאר. ולפי דפסקו בסי' קמ"א דצריך עידי אמירה ע"כ ס"ל דמגו ל"מ אפי' מה שבידו ובעל שאמר גרשתי ה"ט דספיקא הוא משום דל"מ מגו להקל בכה"ג ובסי' קנ"ב לא משמע כן וגם הרמב"ם דמצריך עידי אמירה זה דלא כשיטתו בטעמא דחוש לה וצ"ע בכ"ז:

ג) הר"ן מסופק לר"ח דנאמן השליש משום הימני' אי מגורשת רק משבאו יחד שליח ואשה או נימא דלא מקפיד בשעו' כתבתי דלרוב הפוסקים דיש לבעל פירו' וכל זכיו' עד שעת נתינה בוודאי קפיד בשעו' ואינה מגורשת מצד הימני' רק כשבאו יחד. ויש פוסקים כר"ל דהלכתא אין לב"פ משע' חתומה או כתיבה י"ל אין מקפידי' בשעו':

ד) העליתי מתוס' אין מוכרח דס"ל דבשני עיירו' לר"ה מהימן השליש דגם דליכא אם איתא מ"מ כיון דהימני' ל"ל וש"ס אמר אם איתא שעי"כ הבעל נאמן להקל אפי' דלולי אם איתא הוי רק ספק משום דאיכא סברא דלא מפקד גבי' כקושי' רשב"א וחזקה שליח ע"ש להחמיר דאמר לו שהוא ש"ק ולא מפקד ולכן הוי ספק לולי אם איתא ובשליח הולכה גם בשני עיירו' ודאי אינה מגורשת דליכא סברא הנ"ל להאמין לשליש כלל ואוקמי אתתא בחזק' א"א והא דכ' תוס' בסוגי' דהועילו חכמי' בתקנ' בפ"נ לר"ה בשני עיירו' לאו דנאמן נגד הבעל אלא במקום דליכא אם איתא אין אנו חוששי' שיבוא הבעל ויאמר לפקדון אבל בטוען כן נאמן וכן כוונ' הרא"ש מ"ש דמתני' קש' לר"ה דליכא דמכחיש היינו בשני עיירות דליכא אם איתא אבל בע"א חוששי' לעצמינו משום אם איתא ודלא כב"ש שכ' פעמיים דרא"ש ס"ל דלא חיישי' שמא יבוא הבעל ויטעון לפקדון ואפי' בע"א. ולפמ"ש דוקא בשני עיירות ס"ל דל"ח כיון דליכא אם איתא אנן ל"ח כ"ז שאין הבעל טוען לפנינו ועיין:

ה) וטוש"ע פסק בש"ע גם לר"ה השליש נאמן והעלינו בש"ק איכא טעמא רבא דמסייען סבר' הרשב"א דלא מפקד גבי' ואי דלא הודיעו שהוא ש"ק א"כ איכא סבר' ת"י דהוי פקדון דחד איך קרה שהפקיד בידו מ"מ הרי איכא סבר' הרשב"א דלא מפקד גבי'. ולכן בש"ע דלא מתנגד אם איתא השליש נאמן. אלא בשליח הולכה דג"כ פסק טוש"ע דשליש נאמן העלינו כיון שיש לנו לומר דלגירושין נתן בידו אמרים דאל"ה איך מסר לו שמא ישקר בו והארכתי בפנים:

ו) ולפי בשני עיירו' להנך פוסקים כר"ה איכא קולא נגד ר"ח דלר"ח דס"ל הימני' וי"ל דלפקדון נתן לו רק דהימני' אינה מגורש' רק משבאו יחד שליח ואשה ולר"ה דל"ל מנ' ע"כ לנו לומר שלגירושין נתן לו ומגורשת מקבלתו:

ז) ולפי שבררתי דבטוען לפקדון ע"ת גם ר"ה מודה די"ל הימני' לפמ"ש הר"ן דל"ל הימני' דאין דרך למחול אשתו בשביל שקרותו של שליש אם אין דעתו לגרש אבל בפקדון ע"ת דדעתו לגירושין רק שתולה בתנאי התנאי דרך למחול מודה ר"ח דהימני' וכיון די"ל דהימני' שוב אין להתירה רק משבאו יחד דאולי לפקדון נתן לו וכן בעל אומר להולכה דכתבתי בפני' דמודה ר"ה ג"כ דאינה מגורשת מיד ועיין:

ח) אלא לפמ"ש לעיל דבש"ק בלא"ה יש סברא להאמין לשליש בצירוף סבר' רשב"א עם סבר' פ"י מכח ממ"נ א"כ גם בפקדון ע"ת מגורשת משע' קבלה הגם שי"ל היינו דלכן נתן לו הבעל לפקדון אבל הא איכא סברא בלא זה דכדברי שליח כן הוא דלגירושין נתן אלא בפקדון ע"ת ליתא לסברא פ"י דהוי פקדון דחד כיון דנתן לו לגירושין במכווין נתן לו כיון שהוא ש"ק שלה שתהי' מגורשת בקיום התנאי וגם סברא רשב"א ליתא דלא מפקד גבה דבמגרש ע"ת לא שייך זה כמובן וגם כיון שסבר' פ"י ליתא ממילא גם דרשב"א ליתא דהא בלא הא אינו כמ"ש וא"כ בפקדון ע"ת אינה מגורשת בש"ק רק משנועדו יחד וכן בבעל אומר להולכה דלא שייך סברת רשב"א ופ"י כמובן אבל בטוען בפקדון סתם מגורשת מיד כיון דליכא הימני' לר"ה בפקדון סתם ע"כ שלגירושין נתן. ועוד בפקדון סתם איכא סבר' דרשב"א ופ"י ויש להאמין לשליש אבל בע"א לא דמנגד אם איתא ואין לומר רק הימני' ועיין בכל זה היטיב:

ט) עוד כתבתי מלתא בטעמא די"ל דלר"ח מגורשת משעה שקבל הגט כיון דמכח הימני' נאמן ומגורשת עכ"פ משעה שנועדו יחד שליח ואשה ויצאה לפנינו מחזק' א"א אלא דחזק' דמעיקרא עדיף אבל בצירוף עוד סברא מועטת אזלי' בתר חזק' דהשתא כמו שהאריך הפ"י בסוגי' דשמא יחפה מש"ס ריש נדה וכיון שיש בש"ק סבר' הרשב"א ופ"י גם אם נאמר דלא סמכי' על סבר' אלו להאמין לשליש מ"מ חזי לצרופי לחזק' דהשתא וכיון שמכח הימני' איכא חזק' דהשתא דגרושה לפנינו שוב נאמן השליש כדבריו כן הוא שקבל לגירושין והוא נכון. וכ"ז בטוען הבעל סתם לפקדון אבל בטוען פקדון ע"ת ליכא סברו' אלו להאמין לשליח כמ"ש לעיל. אוקמי' על חזק' דמעיקרא ואינה מגורשת רק משע' שבאר יחד כנ"ל ועיין:

י) העליתי דהימני' משום דהי' לו לחוש שתאמין לשליש בלבה ושוב אפשר לה להעיז נגדו לומר לדידי' יהיב וכי כן כשהיא עמדה שם בשע' מסירה שוב ליכה הימני' דיאמר הבעל דסמך שיטעון לפקדון והיא לא תעוז לכחש בו שלדידה מסר והסברה נכונה וצ"ע לדינא:

ולפ"ז גם לר"ת באומר' קמי' דידי' יהיבי ניהלי' לגירושין אינה נאמנ' לא משו' הימני' ולא משו' אינה מעידה רק משו' מגו ולכן כ' הרי"ף ורמב"ם הך ומודה ר"ה הגם דפוסקי' כר"ח:

יא) מ"ש הרא"ש ריש מכילתין דבצריך לומר בפ"נ כשם שנאמן ע"ז כך נאמן שהוא שליח הבעל כ' פ"י דווקא לענין נפילה נאמן ואני גם כתבתי טעמו דהוי נפילה דחד ובתוך התקנה שנאמן בפני נכתב ממילא נאמן גם כן על נפילה וכן י"ל לענין פקדון דהוי פקדון דחד אבל בפקדון ע"ת דבמכווין הוא שהפקיד בזה אין השליח נאמן וכי כן בע"א לפוסקים לר"ה חיישי' שיטעון פקדון ע"ת נתן וצריך הרשאה דווקא:

יב) כשיש הרשאה ביד השליח כ' הרמ"א בסי' קמ"א שאין חילוק בין בעל בעיר א' והוא מתשוב' מהרמ"פ והשואל שם כ' שמקובל מרבותיו שלא לחלק בשליחות דלעולם לא יהי' בע"א וכן משמע בקיצורי גט פשוט סי' קס"ג דלעולם לא יהי' בע"א וב' ואפי' הוא בעיר והוא בכפר הסמוך סגי'. ועיין במהרמ"פ שכ' היכא דאיכא טעם למה מתני' ע"י שליח כמו בעובדא דידי' שהי' ספק אם היא קטנה ואבי' מקבל גיטה או שהוא גרשה והיא תקבל ליכא אם איתא דהא איכא טעמא דהוצרך לשליח עיין בו ומזה יש לדון במק"א בכה"ג ודווקא שהטע' מפורסי' כמו התם אבל לסמוך שהשליח יאמר כן לא דזה עצמו יוכל הבעל להכחיש כנ"ל:

האומר לשלוחו לא וקדש לי אשה סתם ומת שלוחו כו' נלפע"ד דווקא מת אבל לא מת והלך למרחקי' ל"א חזק' דאלו קדש לו בוודאי הי' מודיעו איזהו קדש הגם בכ"מ אמרי' חזק' עשה שליחותו ול"א מדלא הודיעו שעשה ש"מ לא עשה דא"צ להודיע דחושב שהמשלח יסמוך שעשה שליחותו אבל בשליחו' זה צריך לאודיעונהי שידע איזה אשה קדש לו ולכן נקי' מת דווקא שאפשר שהי' רוצה להודיעו ואקרה ומת כנ"ל. אלא עיי' נזיר י"ב דלא קתני ומת ומ"מ צ"ל דקיצר וכוונתו ומת כדקתני כאן ועיי' אורח מישור שם ואיכא עוד שינוי שם בסיומא כיון שלא פירש לו כו עיי"ש וצריך ישוב. [אמר המגי' סוגי' זו יפה מבוארת בתשו' המחבר אה"ע סי' ד' ועיי' עוד בסי' ל"ג]:

ע"ב. וליהמנ' מדרה"מ כו' היכא דמסייע' לה מעיזה ומעיזה צ"ב למה אמרו רבנן בכפיל' מעיז' ומעיזה וכן הוא בכתוב' כ"ב ע"ב עיי"ש נ"ל דשם בתרי ותרי דאיכא דמסייע גם לו וצריכה להעיז נגד הבעל וגם נגד העדי' מ"מ כיון שיש לה סיוע מעיז' נגד הבעל לעדי' ולכן אמר מעיז' ומעיז' וכאן דלא אייר' בכך מ"מ הא לא אמר אבל הכא אלא היכא היינו בעלמא דמסייע לה לכן נקיט כלישנא בכתוב' מעיזה ומעיז' אפי יש סיוע לו מ"מ מעיז' ומעיזה תרי העזות וא"ש אלא בגיטין פ"ט ע"ב שלא בפניו נקיט מעיז' ומעיז' ובכתוב' כ"ג לא אסיי' רק מעיז' ישבתי בקונטרסי שהרחבתי ובארתי כל השיטו' בעזה"י. [אמר המגי' עיי' בתשו' המחבר אה"ע סי' פ"ד בישוב דקדוק זה וביאור שיטה זו עיי' ס' נ"ח ע"ח פ"ב פ"ג:

מתני' נערה המאורסה היא ואבי' מקבלי' את גיטה. שיטת רש"י כאן דווקא נער' אבל קטנה לא ותוס' כ' דרש"י בקדושין חזר בו דה"ה קטנה ונקיט נערה להודיע כחא דר"י וכ' דלרש"י צ"ל יד יתיר' קאי על יד האב דיד שלה מתחלת מקטנות' ולעולם וע"כ על יד דאב שאין לה בבגרו' ונדחק לפרש דר"י ועיי' מהרש"א ונ"ל דכ"ז לא צריך תוס' רק לשיט' רש"י דס"ל דכל שאינו יודע' לשמר גיטה גם ע"י אב אינה מגורש' א"כ אין זמן שיש לאב יד לקבל ולא לה לכך צ"ל יד יתיר' של אב שאין לה בבגרו' אבל לשיט' תוס' דווקא הוא אבל אב מקבל אפי' אינה יודע' לשמור גיטה א"כ בקטנו' עד שיודע' לשמור אבי' ולא היא וכשיודע' לשמור נתרבה ידה שייך שפיר יד יתיר' על ידה כנ"ל פשוט ונכון:

והנה מ"ש תוס' דנקיט נערה להודיע כחא דר"י הקשו ראשונים הלא דהתיר' עדיף ונ"ל לשיטת תוס' מפורש בסיפא כחא דהתירא דרבנן דקתני כל שאין יודע' לשמור כו' וסתמא קאי בחיי האב כמו ברישא ודוחק לאוקמי לאח"מ האב ולרש"י דגם אב אינו מקבל גיטה קאי שפיר בחיי האב ועל האב אבל לתוס' דווקא היא אינה מקבלת כל שיודע' לשמור גם בחיי האב ועלה קאי כשאינה יודע' אינה מתגרש' ומפורש בסיפא כחא דרבנן דמקבלת בחיי האב ולכן ברישא נקיט נערה להודיע כחא דר"י דהתירא נשמע מסיפא כי"ל פשוט וברור:

אלא לרש"י לא מוכח מסיפא כלום דנ"ל דעל האב קאי א"כ קשי' הא כחא דהתיר' עדיף אלא באמת ברש"י שלפנינו בקדושין סתר דבריו מיני ובי' דתחלה כ' נערה מאורסה ה"ה קטנה והא דפליגו בגדולה להודיע' כחא דר"י ושוב על דאמרו היא ואבי כ' דווקא נערה