כתב סופר גיטין חלק ב לז

ומעתה א"ש דמייתי הרי"ף ורמב"ם באומר' בפני נתן לגירושין שנאמנ' מכח מגו דמכח הימני' ליכא דיאמר הבעל האמת שהיית באותו מעמד אבל לפקדון נתתי ולא הי' לחוש לשום דבר ולא מכח הימני' ולכן צריך למגו דידה שנאמנ' שבפני' נתנו לגירושין כנ"ל והוא ישוב נכון ע"ד חידוד ישר ועיין:

וע"פ דברינו אלו שכתבנו היכא שהיא מאמנ' לשליש ליכא העזה לדידה לשקר בבעלה מצאנו מקום ישוב לקושי' לח"מ לפמ"ש הרא"ש דבא' מסייע איכא העזה וסמכי' שלא תעיז. א"כ לא הי' צריך לומר דנאמנ' במגו אלא משום א"א מעיזה ונדחק דלרווחא אמר. ולפמ"ש באמת ליכא העזה כיון דשליש עומד ואומר לגירושין מסר לו אולי היא מאמנ' לדבריו בלבה וחושד' לבעל שמשקר וחוזר בו לכן מעיז' להכחיש כיון שכבר מוצא' ממנו לדעתה והא דנאמנ' במגו שאמרה לה נתן ולפמ"ש הרא"ש שהגט ביד שליש רק שהיתה יוכלת לומר שהחזירה לו ונאמנ' משום אינה מעיזה לפמ"ש ליכא כאן חזקת אינה מעיזה היינו באופן שבאה עכשיו לפנינו והשליש אומר לגירושין נתן לו ואם הי' מאמנ' לו מעיזה לשקר בפני' נתן לו אבל הי' בידה לבא לפני ב"ד לומר לדידה נתן והחזירה והפקידה ביד זה וכן הי' אומר השליש הי' מאמיני' לה שלה נתן הבעל דאינה מעיזה כי אז הי' העזה כיון שאין כאן שליח שממנו קבל שנאמר שעליו סומכ' ופשיטא שאנו לא נחוש שמא כך הי' שא"כ אזלא לה החזק' לעולם שנאמר שמא כך הי' ע"ד שתוכל להעיז ולכן אם היתה אומר' מעיקר' לדידה נתן היתה נאמנ' שוב נאמנ' כמו שאומר' עכשיו שבפני' נתן הבעל משום מגו ולא הוי מאינו מעיז למעיז דלפי שאומר' עכשיו היא ושליש קבלה ע"י שליח שאמר לגירושין נתן לו אם מאמנ' בלב' שכן הוא כדבריו שוב הי' תוכל לומר שלדידה נתן שבאופן זה תוכל להעיז כיון שסבורה שמוצא ממנו א"כ הי' תוכל לומר כן שלדידה נתן והב"ד הי' מאמיני' כיון שלא ידעו מכל זה היו סומכי' על אינה מעיזה ומיושב קושי' לח"מ ומובנים דברי הרא"ש עיין והבן כי נכון הוא:

אלא לפמ"ש לעיל בישוב הרי"ף והרמב"ם דמביאי' הך דנאמנ' במגו דליכא הימני' שיאמר הבעל כדברי' כן הוא בפני נתן לשליח אבל לפקדון ולא הי' לחוש לשום דבר וליכא הימני' עדיין קשה למה צריך למגו דלפי דברי הבעל שבפני' נתן לפקדון שוב הוי העזה גמורה שתשקר בפניו לומר בפני' נתן לגירושין כיון שיודע' לפי דברי הבעל בוודאי שאינה מגורשת ממנו ונאמנ' משום העזה מה תאמר שמא הכל שקר שלא עמדה שם וסומכ' על השליח ולכן מעיזה שוב הוי המני' סוף כ"ס לא צריך למגו רק משום אינה מעיזה כמובן למעיין. ועכצ"ל דרי"ף ורמב"ם ס"ל דבא' מסייע ליכא העזה כלל. וא"כ אולי עמדה שם וליכא הימני' והעזה ליכא לכן צריך למגו דווקא וע"כ בשגם בידה דאי לא למה תאומן במגו שאמרה לדידה נתן זה עצמו לא היתה נאמנ' כיון שא' מסייע לה ליכא העזה כ"כ שנסמוך לומר אינה מעיזה. ואי שהיתה אומר' לבדה בלי סיוע עוד א' ואז היתה נאמנ' לנו זה אינו מגו דהוי מאינו מעיז כיון שעשתה שליש מסייע למעיז שלא הי' א' מסייע וכצ"ל לרא"ש עיין. וע"כ לרי"ף ורמב"ם דמוכח דס"ל דבסיוע א' ליכא העזה ע"ש דמיירי שהגט בידה וכ"כ הרמב"ם דבהכי איירי. והא"ש דמביא הטור פלוגתא דפוסקים אי מהני כשהגט בידה ולא מצינו פלוגתא מפורשת בזה ובטור סי' י"ז כ' הטור בפשיטות דמעיזה בע"א מסייע וכן פסק בש"ע ועיין ב"ש שם. ולפמ"ש ע"כ רי"ף ורמב"ם הכי ס"ל כנ"ל עיין בכל זה היטיב:

והנה הרא"ש דמייתי גם כן הא דמודה ר"ה ולדיד' בע"א מסייע הוי העזה א"כ לפמ"ש נאמנ' ממ"נ מכח הימני' או מכח אינה מעיזה מ"מ הא הוא פסק כר"ה ול"ל הימני' ועיין:

וטוש"ע מייתי שני דיעות של הרי"ף בנוסחא ישנה והרא"ש ורמב"ן דפסקינן כר"ה וגם דעת הרמב"ם ודעימי' דהלכה כר"ח אבל כ' היכא דצ"ל לומר בפ"נ נאמן ג"כ על השליחות. ומביא ב"י בסי' קמ"א וקמ"ב דמשמע ברא"ש ריש מכילתין דווקא בח"ל שהצריכו לומר בפ"נ והאמינו ע"ז כן האמינוהו על זה לומר שליח הבעל הוא. והנה בדברי הרא"ש הנ"ל נלאו כל חכמי לב ז"ב למצוא פירש נכון דכ' כשם שהאמינו לומר בפ"נ כך האמינו האיך מצינו תקנה זו בש"ס ולא מצינו רק שהאמינו בפ"נ לענין קיום וגם מקשה התומים כיון שאם ידענו שהוא שלוחו שוב ל"ח שהוא מזויף כמ"ש הרא"ש ותוס' א"כ לא הי' צריכי' להאמינו על זיוף אלא על שליחות וממילא ליכא טענ' וחשש זיוף. גם לשון כשם קשה ועיין תומים ובית מאיר. ואשר חנן ד' אותי בזה דרך נכון וקצרה עפמ"ש הפ"י בסוגי' דלנפילה דחד ופקדון דחד ל"ח. ונ"ל בשאומר השליח בפ"נ אם הבעל טוען ממני נפל וזה מצאו הוי נפילה דחד דאיך קרה מקרה שזה שעמד בשעת כתיבה וחתימה הוא מצא הגט וכן בטענ' פקדון הוי פקדון דחד אלא שבעל יאמר כי שקר הוא שלא עמד שם ולא בפניו נכתב ונחתם והוא מרובא דעלמא אלא כיון דחכמים האמינו לשליח כתרי ע"ז לומר שבפניו נכתב ונחתם ונאמן נגד הבעל וברור לנו שכן הוא שוב ממילא אין הבעל נאמן שלא עשאוהו שליח רק נפל ממנו או הפקיד אצלו דהוי נפילה דחד ופקדון דחד. וע"כ ששלוחו הוא ובמכוון נתן לזה שעמד שם והעמידו שם כדי שיוכל לומר בפ"נ כדינא וא"ש לשון הרא"ש כשם שהאמינו לומר בפ"נ ממילא בתוך התקנה זו כלול שנאמן ג"כ לומר שלוחו הוא כנ"ל נכון מאד:

ועפ"ז נתיישב לנו קושי' חמורה שהקשו על השיך דס"ל בשיטת תוס' דס"ל כשיטת י"א שבבעה"ת וסוגין איירי באומר לפקדון ע"ת א"כ מה תי' תוס' דמערסא לערסא כר"ח אתי' עדיין קשה ניחוש שיבוא הבעל ויטעון לפקדון סתם או לנפילה לפמ"ש הש"ך דתוס' ס"ל דנאמן שנפל ממנו. ולפמ"ש א"ש דתוס' ס"ל ג"כ לחשש נפילה או פקדון י"ל כהרא"ש כיון שנאמן בפ"נ כן נאמן ממילא שהוא שלוחו שלא נפל ממנו ולא הפקיד בידו דהוי נפילה ופקדון דחד אלא דקשי' לתוס' עדיין שמא יבוא ויטעון לפקדון ע"ת וזה לא הוי פקדון דחד כיון שרוצה לשלוח גט ע"ת לאשתו הוצרך לבחור ולבקש זה שיוכל לומר בפ"נ ובמכווין נתן לו וע"ז תי' תוס' שפיר דכר"ח אתי'. וכן י"ל רא"ש לפמ"ש הש"ך דס"ל כשיטת י"א בבעה"ת כנ"ל והדברים ברורים בעזה"י. ומדי דברי משיטת י"א שבבעה"ת שהקשה בעה"ת מסוגי' בעל אומר לפקדון דס"ל הימני' אפי' בכה"ג וש"ך כ' דלפקדון היינו ע"ת וכבר תפסו עליו א"כ מה מקשה לר"ח ממתנ' וגם דוחק לפקדון היינו דווקא על תנאי. ולפע"ד י"ל דלפקדון כלול תרתי סתם פקדון וע"ת. וס"ל לשיטה הנ"ל בגט באומר לפקדון סתם נאמן השליש בלא"ה כיון דשמא דלא מפקד גבי' ולא צריך להימני' כקושי' הרשב"א ובפקדון ע"ת דלא שייך סברת הרשב"א כמובן לזה צריך הימני'. וי"ל עוד בפקדון סתם דאיכא סבר' הרשב"א הגם שאינה אלי' כ"כ כדחיית הרשב"א או סברת פ"י דלא מקדים פרענותא הגם דלא אלים לסמוך מ"מ איכא קצת הימני' ובצירוף שניהם השליש נאמן ובפקדון ע"ת דליכא סברות הנ"ל של רשב"א ופ"י מ"מ בזה אלא הימני' ולכן קאמר ש"ס לר"ח הימני'. ולר"ה לעולם אינו נאמן בפקדון ע"ת דל"ל הימני' כלל. ובפקדון סתם דס"ל אם איתא ולאו לגירושין והימני' לא שייך בפקדון סתם כשיטה הנ"ל וא"ש הסוגי' דצריך לאם איתא ג"כ כמובן ומקשה שפיר ממתני' דלר"ח בגט לעולם השליש נאמן. וי"א רק בממון אמרו לפקדון סתם אין השליש נאמן דשם אין טענ' פקדון גרוע כמובן ולכן אין השליש נאמן רק בעשאוהו שליש משא"כ בגט כנ"ל ומיושבי' כל הקושי' ע"ד נכון ויש להאריך עוד בזה והקצרתי במובן עיין והבן. עיין בית מאיר שתמה על קושי' רשב"א דלמה צריך לר"ח להימני' יאמר דטעמו משום דלא מפקד גבי' דידו כידה. והקשה ב"מ הא צריך דנגד סברא זו איכא אם איתא וצריך להמני' והניח בצ"ע. ולדידי ל"ק דכוונת הרשב"א דיאמר נא דר"ח ל"ל אם איתא די"ל משום כסופא ומה לש"ס לחדש סבר' הימני' דקשי' בגירושין דלא אתיהב במחילה כדס"ל לר"ה ע"כ ולמה לש"ס לעשות פלוגתא בהימני' ובאמת מסתברא כר"ה דאין דרך למחול בגירושין יאמר דל"ל אם איתא לדידה הוי יהיב משום כסופא וע"כ דקשה לש"ס עדיין למה יאומן השליש עכ"פ מדי ספיקא לא נפקא וע"ז קשה לרשב"א הא איכא סברא דלא מפקד גבי' וע"ז תי' דאולי לא אמר לו שהוא ש"ק הגם דחזק' שליח ע"ש להחמיר אבל לא להקל ונשאר ספק ולכן צריך להימני' דווקא כנ"ל פשוט וק"ל:

נקיטנא בקצרה פירות הנושרים, דינים מחודשים, היוצאים מדברים האמורים עד כאן, בביאור הסוגי' ושיטות הפוסקים, והעלנו דינים מחודשים לפרקים, ואוסיף ביאור לדינא כיד ד' הטובה עלינו א) שליח מצטרף להיות מעידי קבלה אבל לא מעידי אמירה דמירושלמי כאן לא מוכח רק להיות מע"ק וכ"כ בס' ב"מ ודלא כב"ש סי' קמ"א ונ"ל לר"ה דא"צ קבלה אבל בגט קרוע צריך לעידי ראה שליח לא מצטרף דהא הוא מוכחש דאמר לגירושין ומתנגד לו אם איתא וע"א האומר שראה בידו ע"א הוא וצריך דוקא שיאמר העד ושליח לגירושין ותרי נאמני' נגד אם איתא חוץ בשני עיירו' דלא שייך אם איתא כששליח אומר לגירושין ועוד ע"א אמר ראה מהני דאין השליח מוכחש כנ"ל כן העליתי בחידושי:

ואפשר לומר לפמ"ש הרשב"א דהי' מקום להאמין לשליש משום דלא מפקד גבי' אלא אולי לא אמר לגירושין וכתבנו שע"ז יש לפקפק חזקה שאמר כן אלא דאם איתא מתנגד ואיכא ספק ומכח הימני' נאמן א"כ י"ל דאינו מוכחש מכח אם איתא דיש סברא כדבריו דלא מפקד גבי' ואם כי משום ספק אין להאמינו אבל מוכחש אינו ויש לצרפו לעד אומר ראה כן י"ל ועיין:

ב) שיטת רש"י דא"צ לעידי אמירה היכא שהגט שלם ביד השליח דנאמנ' במגו שנתן לה לכאורה מוכח דס"ל דמגו מהני להתיר אשה מחזק' א"א ומהא דקאמר ש"ס ומודה ר"ה ליכא ראי' די"ל דמגו בצירו' אינה מעיזה כמ"ש לח"מ דלרווחא אמר מגו וגם י"ל בצירו' הימני' הגם דל"ל לסמוך על הימני' בגט מ"מ מצטרף למגו וביותר י"ל דלר"ה דמשו' אם איתא אינו נאמן ובלא"ה הוי נאמן כמ"ש בפנים משום סברא רשב"א דלא מפקד או כסבר' פ"י דפקדון טענה גרוע רק אם איתא מתנגד ונגד אם איתא מהני מגו אבל להתיר אשה במגו אין ראי' והלא מגו במקום חזק' מסופק ש"ס בב"ב ג' וי"ל הא דסבירא לי' לרש"י דנאמן במגו שהוא ש"ק היינו מגו שבידו לעשו' בהיתר ועדיף ממגו שיוכל לשקר לומר ד"א וכמ"ש הר"ן בקדושין ס"ד ורשב"א שם וכה"ג נאמן הבעל