כתב סופר גיטין חלק ב לו

צד שתהי' מגורשת וע"כ כדברי הבעל כן הוא שנתן בידו רק לפקדון ולא לגירושין כלל ולא חש לנפשי' אלי ישקר בו והוא יצא ע"כ מן הכל דאמדו חכמינו דאינו מוסר לפקדון אם לא שיתרצה שיהי' כשקרותו אם ירצה. ור"ח הגם דלא פליג על סברא אם איתא וא"א לומר הך צד דלאמת לגירושין נתן לו אבל ס"ל דיש לומר לאידך גיסא דלפקדון יהיב לו אבל נתרצה שיהי' כדבריו אם ישקר בו ומיושב הסוגי' דצריך לאם איתא לר"ה. ומיושב ממילא פסק טוש"ע בשני עיירו' דליכא שם איתא וכן בבעל אומר להולכה אפי' בע"א דליכא אם איתא השליש נאמן לר"ה הגם דל"ל הימני' אבל כיון דאית לנו צד אחר לומר שכדברי השליח כן הוא הדרינן לסברא דוודאי לא יהיב לפקדון כיון שיוכל לשקר בו ואין דרך בגירושין למחול ע"כ שהאמת כדברי השליש מתחלה לגירושין מסר לו כנ"ל והוא נכון וברור ופשוט לפע"ד:

ולפמ"ש יש בזה לכל א' היינו לר"ה ור"ח קולא וחומרא לפמ"ש הרשב"א כאן דהימני' שייך אפי' במקום עדים ואפי' כשעדי' מכחישי' ואומרי' לפקדון אמרי' הימני' וזה דוקא לר"ח היינו בע"א דא"א לומר דלגירושין יהיב לי' אם איתא וע"כ דלפקדון והימני' ואפי' באו עדי' ומכחישי' אותו נאמן משא"כ לר"ה בשני עיירו' דלא שייך אם איתא והימני' ל"ל רק דאנו אומרי' ע"כ כדברי השליש כן הוא דלגירושי' נתן לו ואם יש עדי' לפנינו מכחישי' אותו דלפקדון יהיב לו שוב אין צד לומר שמגורשת ויש ג"כ קולא לר"ה וחומרא לר"ח לפמ"ש הר"ן דלא הימני' רק כשבא עם האשה יחד דאז בידו לעשו' כרצונו וכתבנו כבר לעיל דמ"ש הר"ן אולי אין מקפיד בשעו' אינו מובן להלכתא דיש לבעל פירו' עד נתינה בוודאי מקפיד א"כ לר"ח אינה מגורשת רק כשנתוועדו שליח ואשה יחד והיינו לר"ח דס"ל הימני' לא מבעי' בע"א דאין צד רק לומר הימני' דלגירושין לחלוטין בוודאי לא נתן אינה מגורשת רק מעת שהיו במקום אחד' ואפי' בשני עיירו' דליכא אם איתא וי"ל דלגירושין מיד נתן לו כדברי השליש מ"מ כיון שיש צד לומר ג"כ שלפקדון נתן לו רק דהימני' מהיכי תיתי לנו לומר שכדברי שליח כן הוא דלמא לפקדון רק דהימני' ואין להקל רק שמגורשת מעת שבאו יחד שליח ואשה ולא מקודם אבל לר"ה דל"ל הימני' בשני עיירו' דאין לנו לומר רק שכדברי השליח כן הוא מגורשת מיד מקבלת השליח ואיכא קילא לר"ה כנ"ל עיין:

ובזה נתיישב לנו מה שכבר הקשנו לעיל לפי דס"ל לר"ן וחזקנו דבריו דאינה מגורשת רק משבאו במקום א' א"כ מה מקשה לר"ח ממתני' דלמא צריכה עדי' כדי שתהי' מגורשת מיד בקבלת ש"ק שלה וכתבנו לעיל לתוס' דסוגי' בש"ק א"ש דאמר שליש נאמן ע"כ דמגורשת מיד אבל לרי"ף דר"ח בשליח הולכה קשה כהנ"ל דהא מתני' בשליח קבלה וצריכה עדים כדי שתהי' מגורשת מיד. ולפמ"ש י"ל דקושי' ש"ס לר"ה אזיל דהא מתני' סתמא קתני משמע אפי' בשני עיירו' ותוס' נדחק דהקשה רק לר"ח ולא לר"ה די"ל מתני' בע"א וזה דוחק דמתני' סתמא קתני אפי' בשני עיירו' וגם לפמ"ש תוס' דרבותא דמתני' שלא חיישי' דשכרתה ע"כ מתני' בש"ע ותוס' נכנס לדוחק דלא ניחא לי' דקושי' לכ"ע דמשמע מאחר שהביא פלוגתא דר"ה ור"ח דמקשה רק על א' או דמשמע לתוס' משו' דהקשה תחלה מבריי' ואח"כ ממתני' ע"כ דקושי' מבריי' לר"ה וקושי' ממתני' לר"ח ותחלה מקשה לר"ה כסדר דמייתי הפלוגת' ר"ה ור"ח כנ"ל. אבל באמ' תי' תוס' דוחק דמתני' אפי' בשתי עיירו' ונ"ל לדברינו דמקשה רק לר"ה דלר"ח ל"ק דלדידי' דס"ל הימני' אינה מגורשת רק משבאו יחד וצריכה עדי' שתהי' מגורשת מקוד' אבל לר"ה דל"ל הימני' וא"כ בשני עיירו' אין צד רק להאמין לשליח כדבריו כן הוא שלגירושין נתן ומגורשת מקבלתו שפיר מקשה קבל ל"ל וא"ש דהקשה לר"ה כ"א ועל פלוגתא קאי הקושי' וא"ש ג"כ הא דהקשה לר"ה תחלה מבריי' ואח"כ ממתני' דבלא"ה הי' יוכל לומר לר"ה ל"ל בשום מקום דשליש נאמן ואפי' בשני עיירו' דל"ל כלל הך סברא דהי' לי' לחוש שמא ישקר בי ויעשה מה שבידו ולעולם אין השליש נאמן ול"ק גם עליו ממתני' אבל אחר שהקשה מבריי' דמוכח דאמרי' דהי' לו לחוש שיעשה השליש כאשר בידו רק דס"ל לר"ה בגט לא אתיהב למחילה ולגירושין נמי א"א לומר משו' אם איתא א"כ בשני עיירו' לדידי' השליש נאמן בכל דבריו שלגירושין נתן לו הקשה שפיר לדידי' ממתני' וא"ש הכל עיין היטיב:

ובדברינו אלו מצאתי מקום ישוב לפסק הרמב"ם כר"ח נגד ר"ה רבו וגם לר"ח צריך לשנויי דחיקא דמתני' כר"א ובליכא ע"ח ובכ"מ אשנויי דחיקא לא סמכי' ובוודאי ראוי' לפסוק כר"ה והראי' שהביא הרי"ף כבר דחוי' מכל צד ולדברינו א"ש דס"ל דקושי' ש"ס לר"ה דווקא ולר"ח ל"ק וכיון דלר"ה צריך לאסוקי בשינוי דחיקא ולר"ח א"צ לכן פסק כר"ח כנ"ל ועיין:

וארווח לן ג"כ ליישב מאחר דפסקו הרי"ף לנוסחא שלפנינו והרמב"ם כר"ח למה מייתי הא דמודה ר"ה באומרו בפני נתנו לגירושין דנאמנ' במגו הא לפי דפסקו כר"ח השליש בלא"ה נאמן ולפמ"ש דס"ל דמכח הימני' לא נאמן רק משבאו יחד אבל מכח מגו נאמנ' שמתגרש' מיד בקבלתו השליח כנ"ל:

והנה במ"ש דלר"ח כיון דמצד הימני' אתי' עלה אינה מגורשת בש"ק רק כשבאו יחד כמ"ש הר"ן וכבר הערנו לעיל דקשי' לשון ר"ח שליש נאמן ולרש"י ותוס' דבש"ק איירי אינו כדבריו רק מגורשת מעתה. ונלפע"ד לדינא דלר"ה נאמן כדבריו דבאמת יש לנו סבר' להאמינו כמ"ש רשב"א דלא מפקד גבי' ומ"ש דלא אמר לבעל שהוא ש"ק כבר כתבנו דמצד חזק' שע"ש בוודאי אמר לו אלא דלא סמכי' על חזק' זו להקל אבל עכ"פ סברה טובה איכא שכן הוא כדבריו וגם סבר' פ"י דלא מקדי' אינש פרענותא לנפשי' אלא דכתבנו דגם סברה זו אינה כדאי להתיר אשה מאיסור חזק' א"א וצריך דווקא לסבר' הימני' וי"ל כיון דאמרי' הימני' ומגורשת לפנינו אלא ע"פ הימני' אינה מגורשת רק מעכשיו שוב הוי חזק' דהשתא שהרי גרושה לפנינו אלא חזק' דמעיקרא עדיף ואנו מחזיקי' אותה לא"א עד עתה והא הכלל היכא דאיכא עוד סבר' או חזק' מועט' מסייע מחזק' דהשתא אזלי' בתרה ועיין פ"י לעיל סוגי' דשמא יחפה על קושי' תוס' נוקמי בחזק' א"א ותירץ שהרי גרושה לפנינו שהאריך פ"י שם בהאי כללא וכ' דאפי' בברי מסייע לחזק' דהשתא אזלי' בתרה עיי"ש היטיב וא"כ כאן שיש לשליש סיוע חזק' שליח עושה שליחותו ואמר שהוא ש"ק אלא דלא סמכי' להקל וגם בש"ק דליתא לזה יש סבר' פ"י עכ"פ דלא מקדים אינש כו' רק דלא סמכי' ע"ז להוציא אשה מחזק' א"א אבל מכיון שבלא"ה יצאה מהשתא מחזק' א"א שהרי שהרי גרושה לפנינו ע"י הימני' ואין דנין רק אם תהי' מגורשת מאז שנתן בידו או משבא עמה יחד וחזק' דמעיקרא עדיף שוב מצרפי' הנהו סבר' דאיכא סיוע לדברי השליש ונאמן השליש שמיד נתן לו לו לגירושין ומגורשת מיד כשיקבל הגט כנ"ל נכון לדינא כל מ"ש בזה בעזה"י:

והנה לפמ"ש דלר"ח ג"כ מגורשת מיד בקבלתו הדרא הקושי' לרמב"ם ורי"ף דמייתי הא דמודה ר"ח וכתבנו כדי שתהי' מגורשת מיד והא גם מצד הימני' מגורשת מיד כדברי השליש ולכן כ"ל ליישב קושי' הג"ת הנ"ל באופן אחר דיש בו נפקותא רבתא לדינא:

הנה תוס' ורשב"א נתקשו במסרו בעדי' מה הימני' שייך ונדחקו שמא אזלו למדה"י נראה דלא ס"ל דהימני' דשמא יתן לה יתנשא בו קוד' שיבוא הבעל ויטעון לפקדון דא"כ לא מקשה מידי מעדי' גם יש חשש הנ"ל קודם שיביא עדי' תנשא ותהי' מקולקל וע"כ דס"ל לתוס' להא לא חייש אלא שמא יתן לה ואם יבוא הוא לטעון לפקדון תאמר היא שממנו קבלה ונגדה אינו נאמן לפקדון הגם שכ' תוס' דליכא מגו שלא תרצה לקבל היינו דמגו ליכא אבל הבעל הי' לו לחוש שמא תתקבל ממנו וכשהוא יבוא ויטעון לפקדון נתן לשליח תשקר בו ותאמר לה נתן כצ"ל והקשה בתומי' גם אם יבואו עדי' שלפקדון נתן לשליח תוכל לשקר כי זה דבר אחר לשליח נתן גט לפקדון והוא החזיר לו ונתן שוב לה או שגט אחר נתן לה ואם יאמר שבטח בה לב בעלה שלא תעיז לומר שקר בפניו א"כ גם בלא עדי' קשה שיאמר שבטח בה שלא תעיז לומר שקר נגדו ולומר לדידה נתן וכשתאמר שמשליח קבלה יטעון הוא לפקדון וע"כ דא"א לו לומר שבטוח שלא תעיז נגדו כן בעדי' כן הקשה התומי' והוא קיצר ויש לפקפק על הקושי' ואני הרחבתי ועפ"ז צ"ע:

ונ"ל ליישב בשאומר מסברא בוודאי יש כאן סברא דבעל בטח בה שלא תעיז לומר ממנו קבלה הגם בגט בידה מעיזה היינו שאין העזה גדולה כ"כ כיון דאיכא מידי דמסייע' אבל מ"מ העזה איכא דהוא הבעל יודע בשקר אלא שאין ב"ד סומך על חזק' אינה מעיזה שאינה גדולה העזה כ"כ כיון דאיכא בידה שמסייע לדברי' מ"מ הבעל יוכל לומר שסמך שלא תעיז להעיז בפניו להוציא עצמה ממנו בשקר והוא יודע שקרה אלא י"ל סברא זו דאין אשה מעיזה בפני בעלה היינו שתאמר שקר להוציא עצמה ממנו ויודע' שהוא לא גרשה אבל כשבלבה סבורה שהוציא אותה רק שהוא משקר עתה וחוזר בו בוודאי משקר' בפניו לחזק דברי' כל האפשר כיון שבדעתה שמוצא' ממנו ואיננה אשתו מעיזה בפניו לשקר כנ"ל פשוט. ולפ"ז הי' לו לבעל לחוש שיתן לה השליח ויאמר לגירושין נתן בידו והיא תאמין לדבריו כיון שיש סבר' שכדבריו כן הוא דלא מפקד גבי' כמ"ש רשב"א וכן משו' דלא מקדי' פורענותא הגם שאין אנן סומכי' על כל הנ"ל לדינא להאמין לשליש אבל היא תאמין בלבה לו וגם כשיבוא הבעל ויאמר לפקדון תאמין יותר לשליש וכיון שלדעתה כבר הוציא ומוצא' ממנו וסבורה שהוא חוזר בו עתה ומשקר כי לפקדון נתן גם היא משקר' בו ואומר' לדידה נתן לגירושין כדי להחזק עצמה לגרושה ע"פ דין וכזה שפיר מעיזה לשקר בפניו ומדלא חש הבעל לכ"ז ש"מ דהימני' ונתרצה אם ישקר בו השליש וכ"ז כשמסר לו שלא בעדי' אבל כשמסר בעדי' יאמר הבעל שסמך שיטעון לפקדון ויביא עדי' ויתברר לאשתו שהשליח משקר הגם שתוכל לומר שנתן בידה גט אחר סמך שלא תעיז נגדו לשקר להוציא עצמה ממנו בשקר ויודע' בבירור שלא גרשה ע"י שליח וזה קושי' תוס' ורשב"א ותירצו דלמא אזלו למדה"י ומיושב קושי' התומי' כנ"ל נכון מאד:

ולפ"ז יצא לנו ד"ח דכשטוען הבעל שהיא היתה באותו מעמד כשנתן לו לפקדון שוב ליכא הימני' דמה הי' לו לחוש שלדידה יהיב לגירושין כמ"ש כיון שלדבריו ידעה שלפקדון נתן לו ולא חש שתשקר ותעיז לומר שלדידה יהיב לגירושין כמ"ש וצ"ל הא דאמר ר"ח שליש נאמן באינו טוען שהיתה באותו מעמד ולא נאמן הבעל במגו שהי' טוען כן דהימני' באנן סהדי ולא מועיל מגו או באופן שנתבררה שלא היתה באותו מעמד כנ"ל: