כתב סופר גיטין חלק ב לה

לבעל שהוא ש"ק בזה יש סבר' פ"י דהוי פקדון דחד כיון דבמקרה הפקיד בידו וממ"נ יש להאמין לשליש אי ידע שהוא ש"ק לא מפקיד בידי' ואי לא ידע שהוא ש"ק הוי פקדון דחד אלא דנגד סברו' אלו איכא אם איתא והוצרך לאם איתא לר"ה אבל בשני עיירו' דליכא אם איתא השליש נאמן גם לר"ה כנ"ל ועיין היטיב:

אלא דכ"ז לא יועיל רק במה דפסקו בטוש"ע בש"ק אבל בשליח הולכה נראה ג"כ דס"ל בשני עיירו' נאמן השליש ובש"ה לא שייך כל מ"ש כמובן וצריכי' אנו לדברי פ"י בסוגי' שכ' דטענ' פקדון גרוע בגט מעצמותה דלא מקדי' אינש פרענותא לנפשי' ומה"ט לולי אם איתא הי' השליש נאמן וא"ש פסקא דטוש"ע ג"כ:

אלא דעדיין קשה מה דפסקו בשליח אומר לקבלה ובעל אומר להולכה דשליש נאמן דליכא אם איתא מ"מ למה נאמן לשליש שאין סברא לסייעתו ופ"י הקשה כן על תוס' שכ' הא דל"א בעל אומר להולכה דלא שייך אם איתא הקשה פ"י מ"מ למה יהי' השליש נאמן דטענ' בעל אינה גרוע ונדחק גם זה טענה גרוע ודוחק. ובאמת על תוס' ל"ק דלמדייק בתוס' לא כ' השליש נאמן אלא דלא שייך אם איתא והיינו דליכא לר"ה סברא דבעל נאמן כמו לר"ח דשליש נאמן וגם דלא שייך זה לפלוגתא דפליגו בה דנאמן לר"ה דווקא משום אם איתא ואין השליש נאמן משום דהולכה טענ' טובא ואינו מענין פלוגתא דפליגו ולא שייך להקשות יפלגו בזה שהיא פלוגתא אחרוני' בסברו' אחרו' כנ"ל פשוט. ובב"י סי' קמ"א מקיים דברי תוס' הללו וכ' דמשמע דס"ל דבכה"ג השליש נאמן לא כ' בפשיט' דתוס' ס"ל כן די"ל כמ"ב. אלא דמשמע לי' לב"י דשליש נאמן כיון דליכא אם איתא וכן פסק בטוש"ע ולדדהו צ"ע למה יהי' נאמן בכה"ג וצ"ע. והי' נ"ל ליישב הנה הב"י כ' בשם רי"ו דס"ל דלכן מפרש הרי"ף בשליח הולכה דבש"ק לא שייך עם איתא ולא גילה לנו טעם למה לא וכ"ל ע"פ מ"ש הרשב"א כיון דידו כידה הוי כנתן בידה ומה אם איתא לדידה הוי יהיב ויש לחזק הקושי' כיון שגילתה דעתה שרוצי' ע"י ש"ק עשה רצונה וצ"ל דמ"מ ראו חכמי' דביותר לדידה הוי יהיב אבל הרי"ף ס"ל בש"ק לא שייך אם איתא רק בשליח הולכה י"ל סבר' אם איתא. דמ"ש הר"ן דבשליח הולכה י"ל דרוצה שלא תהי' מגורשת מיד כבר דחה היש"ש סבר' זו בשתי ידים כיון ששניהם בע"א ומיד יתן לה השליח מה קפידא יש בשע' מועט'. וכי כן בוודאי בשליח הולכה עדיף סבר' דאם איתא מבשליח קבלה ומשום כסופא דהעיר רשב"א וכ' בש"ק לא שייך כסופא ע"כ תוס' לא ס"ל כן כמ"ש פ"י וכבר דחאו כסופא כאן שאין דומה לכסופא גבי כנסי שט"ח. ולפ"ז י"ל דבבעל אומר להולכה ושליח אומר לקבלה נאמן השליח דאי להולכה לדידי הוי יהיב מה תאמר גם לדברי שליח לדידה הוי יהיב לדברי השליח לא אלי' כ"כ סבר' לדידה הוי יהיב די"ל כיון דידו כידה לא קפיד אבל לפי דברי הבעל בוודאי לדידה הוי יהיב ולכן ביותר מאמיני' לשליש וא"ש פסק הטוש"ע כן נ"ל ועיין:

אלא דלפ"ז הי' חידש דין דבבעל אומר להולכה הי' הדין מהופך מבעל אומר לפקדון דבבעל אומר לפקדון לדפסקו כר"ה בשני עיירו' השליש נאמן ובע"א הבעל נאמן ובבעל אומר להולכה בע"א השליש נאמן משום אם איתא כמ"ש ובש"ע הבעל נאמן דלא שייך אם איתא ואין סיוע לדברי השליש ובטור שכ' דבע"א דבעל נאמן כ' כשבעל אומר להולכה השליש נאמן י"ל דווקא בע"א דעלה קאי אלא דבש"ע משמע דלעולם השליש נאמן אפי' בש"ע וגם הטור לא הוי לי' למסתם והי' לי' להשמיענו חידוש דין זה:

ולכן היותר נ"ל דבבעל אומר להולכה איכא טעמא לשבח להאמין לשליש לר"ה עפמ"ש הר"ן דשאני ממון דאתיהב למחילה גם באיסור יוכל למחול אלא דאין דרך למחול היינו אם נותן לפקדון ואין דעתו לגרש אין דרך שיהי' קל בעיניו הגירושין שאם ישקר השליש ויאמר לגירושין שיהי' כדבריו ויסכי' לדעתו אין דרך לעשות כן וקשי' גירושין וי"ל בבעל אומר להולכה שנתן דעתו וחפץ בגירושין רק דקפיד בשליחו' שיהי' להולכה שפיר י"ל דהימני' אם ישקר בו ויאמר לקבלה נתן לו שיהי' כדבריו ואתיהב למחילה קפידא זו בין לקבלה ובין להולכה וגם ר"ה מודה דהימני' ואין אנו צריכי' לפ"ז סבר' תוס' דבבעל אומר להולכה לא שייך אם איתא אלא דשליש נאמן משום דמודה ר"ה בזה דהימני' כנ"ל נכון וישר ועיין:

והנה לפמ"ש דבבעל אומר לפקדון היכא דלא שייך אם איתא השליש נאמן משום דפקדון טענה גרוע דלא אקדי' אינש פרענותא לנפשי' כמ"ש פ"י נ"ל פשוט דבטוען הבעל לפקדון ע"ת נתן לו כמ"ש הש"ך ח"מ סי' נ"ו טענה זו טענה מעולה דלא שייך לא מקדי' אינש כו' כיון דע"ת נתן לו וכן כל מגרשי ע"ת. א"כ בטענה זו הבעל נאמן ולא לשתעו בטוש"ע להשמיענו דין זה דמשמע בטוען פקדון בשני עיירו' הבעל נאמן אפי' בפקדון על תנאי ועוד אפי' בטוען פקדון סתם יאומן במגו לפקדון ע"ת יהיב בתנאי שכבר עבר ובוודאי אין סבר' דלא מקדי' אינש פרענותא אלי' כ"כ עד שנאמר דהוי מגו במקום אנן סהדי שלא יועיל מגו וא"כ הדר קיימא התמי' על פסקא דטוש"ע וצ"ע:

וליישב ג"ז ונקדים ליישב דצ"ל בסוגי' דתחלה מקשה מבריי' והדר מקשה ממתני' במקומו ובכ"מ סגנן שקלא וטריא דמקשה תחלה ממתני' במקומו. ונ"ל הנה הש"ך ח"מ יצא ליישב י"א דמביא בעה"ת דאין השליש נאמן רק דעשאוה שליש והקשה בעה"ת מבעל אומר לפקדון וטוען שלא עשאוהו רק נפקד. וכ' הש"ך דבעל אומר לפקדון היינו ע"ת. וכבר תמה בתומי' א"כ מאי מקשה ממתני' לר"ח קבל ל"ל להכי צריך עידי קבלה שמא יטעון הבעל לפקדון סתם ומזה הוכיח בעה"ת דפקדון היינו פקדון סתם וצ"ל מנ"ל לש"ס להקשות דלמא פקדון היינו כמ"ש ש"ך וצ"ל דלשון פקדון משמע סתם בלי תנאי וביותר נ"ל דש"ס הוכיח כן מדמתרץ לר"ה שאני ממון דאתיהב למחילה וכ' הר"ן דאין דרך בגירושין שיתרצה אם ישקר ויאמר לגירושין שיהי' כדבריו ונ"ל דזה דוקא כשטוען לפקדון סתם נתן לו ולא הי' דעתו שיהי' לגירושין בידו ס"ל לר"ה דאין זה סברא שיהי' דעתו אם ישקר ויאמר לגירושין שיהי' כן לגירושין אבל כשנותן לפקדון על תנאי שתתן מאתיים זוז או תנאי אחר מה שיהי' עכ"פ דעתו לגירושין רק שתולה בתנאי, תנאי שתולה בו הוי כממון ושארי דברי' דדרך למחול וגם לר"ה מודה דשייך הימני' ואתיהב למחילה כמו בכל דבר כנ"ל. ומשו' זה הוכיח ש"ס דלפקדון היינו סתם פקדון בלי תנאי וא"ש. והא"ש דלא מקשה תחלה ממתני' דהי' מקום לומר דר"ח לא ס"ל הימני' רק בפקדון ע"ת ולא בפקדון סתם ול"ק ממתני' דצריכה עדי' שמא יטעון לפקדון סתם וי"ל ר"ה ל"ל הימני' אפי' בפקדון ע"ת משום דל"ל הימני' כלל היינו דלא ס"ל כלל דהי' לבעל פקדון לחוש שמא ישקר בו ויעשה כל שבידו לעשו' ואפי' בממון ל"ל אבל בתר דמקשה מבריי' דחזי' דאמרינן הימני' שיש לו לחוש שמא ישקר בו וצ"ל גט שאני דלא אתיהב למחילה עכצ"ל דלפקדון היינו סתם פקדון דבע"ת גם בגט אתיהב למחול כמ"ש ושפיר הקשה ממתני' לר"ח ומיושב הדקדוק כנ"ל:

וצריך אני לבאר כיון דע"כ צריך לומר כדמתרץ שאני ממון כו' דלפקדון היינו סתם פקדון א"כ בפשוט הי' יוכל לתרץ דר"ה מפרש בריי' דשליש נאמן כשהימני' לשליש אבל במפקיד לא וכאן טוען הבעל לפקדון בלי תנאי דהא עכצ"ל עתה דבהכי איירי כאן כמ"ש. ובאמת שהש"ך נתקשה בזה על בעה"ת מנא לש"ס להקשו' על ר"ה הלא יש לחלק כהנ"ל אלא דבעה"ת כ' דש"ס לא נחית לחלק בין מינוהו שליש או לפקדון ולית לי' סברא לחלק אבל לפמ"ש דלהכי לא הקשה מתחלה ממתני' דהי' מקום לומר פקדון ע"ת ודוקא בזה ס"ל לר"ה דנאמן א"כ נחית ש"ס לסברא הנ"ל א"כ קשה כדמתרץ שאני ממון ועכצ"ל דפקדון דהכא היינו סתם פקדון שוב לא הי' יוכל לומר ר"ה ל"ל הימני' אפי' בממון רק היכא דמינוהו שליש ובריי' בהכי איירי. וי"ל כיון דר"ח ע"כ ס"ל דהימני' אפי' במפקיד ואפי' בגט דאין דרך למחול לא רצה לאפושי פלוגתא דר"ה אפי' בממון דאתיהב למחילה ל"ל הימני' רק במינוהו שליש ולכן אמר דר"ה מודה בעיקר הדין לר"ח דשייך הימני' אפי' בטענ' פקדון סתם ומפרש הברייתא כר"ח. אלא בגט לחוד פליג עליו מסברא דאין דרך למחול כנ"ל ועיין:

ומעתה י"ל דבטוען פקדון ע"ת באמת ר"ה ג"כ מודה דשליש נאמן דהא הימני' וכה"ג אתיהב למחילה כמ"ש והא"ש פסק הלכה דבשני עיירו' השליש לעולם נאמן לר"ה דאי טוען פקדון סתם טענה גרוע היא דלא מקדי' אינש פרענותא. ובטוען פקדון ע"ת דלא שייך האי סברא כמ"ש לעיל אלא בזה השליש נאמן דמודה ר"ה בכה"ג דהימני' כמ"ש וא"ש עיין כי נכון הוא:

אבל כל זה אינו שווה לי ולא נחה דעתינו אם כי כבר אמור עם הספר פ"י סברא זו דפקדון טענה גרוע דלא מקדי' פרענותא לנפשי' וכל מ"ש ע"פ זה דברי' נכוני' המה לפע"ד אבל לאמת לא נ"ל שסמכו ז"ל על סברא זו דלא מקדים אינש פרענותא לנפשי' להתיר אשה האמת כי הא דלא מקדי' אינש פרענותא איתא לעיל בסוגי' דשמא יחפה דמקשה אותבי' בכסתא מה הועילו חכמי' בתקנת' אם כן יעשה ומתרץ דלא שכיח שיקדי' פרענותא לנפשי' והועילו חכמי' בתקנת' ע"פ הרוב ולא על מגן תיקנו תקנתם אבל לבנות על זה להאמין משום סברה לשליש להתיר אשר מאיסור חמור דא"א אשר חששו משום חומר א"א אפי' למיעוט דלא שכיח כמבואר. לא נ"ל ולא סבירא לי הגם כי אמרה פ"י זצ"ל אשר דעתו רחבה. וא"כ קשי' הסוגי' מה צריך לאם איתא לר"ה ואם הסוגי' בש"ק כשיט' רש"י ותוס' כבר כתבנו לעיל דא"ש הסוגי' בסברו' נכוט' וגם פסק הש"ע א"ש בש"ק אבל בשליח הולכה לא א"ש וגם לפי דמפרש הרי"ף הסוגי' בשליח הולכה גם הסוגי' צ"ע:

והנה יגעתי ומצאתי והאיר ד' עיני בישוב הסוגי' ופסק טוש"ע. ואומר כיון דמוכרח מבריי' דשליש נאמן דירדו חכמינו לדעת בני אדם כשמפקיד ביד א' שיש לו לחוש שיעשה בו מה שבידו לעשות. בוודאי שקר בימינו שמכחיש השליש ויש לנו שני דרכי' או דאמת כדברי השליש שלכך נותן בידו כמו שאומר או שמעיקרא לא הי' דעת הנותן בידו כן אבל ע"כ נתרצה למחול כשישקר בו השליש הנפקד דאם לא נתרצה איך נתן בידו והוא יוכל לשקר בו ולעשות כרצונו כן הוא במילי דממון ובגירושין ס"ל לר"ה דא"א לומר צד זה דהאמינו היינו שנתן לידו לפקדון ונתרצה שאם ישקר בו יהי' מרוצה שיהי' כדבריו דאין דרך בגירושין למחול אם אין דעתו לגירושין שאם ישקר בו יהי' מרוצה שיהי' כדבריו אבל הי' לנו לומר צד האחר דאמת כדברי השליש שמתחלה לגירושין לחלוטין נתן לו והלא יש ויש שמגרשי' נשותי' דאם כדברי הבעל לפקדון איך מסר לו אולי יעשה בו כל מה שבידו ולכן הוצרך הש"ס לומר דגם זה לר"ה דא"א דאם לגירושין יהיב לה לדידה הוי יהיב ולכן א"א בשום