כתב סופר גיטין חלק ב לד

הומני' ל"צ לומר ונתנו בעדי' דא"צ עדי' א"כ הדרא המגו דנפל ונאמן הבעל לר"ח דבזה אין לומר שמא מסרו בעדי' וליכא מגו דכבר כתבנו אם נאמר כן פסקה כל מגו ול"א כן רק בידענו שיש עדי' או שקרוב שיש עדי' ובש"ק אם הימני' ע"כ צריך עדי' ממילא ליכא מגו משא"כ בשליח הולכה ולכן הוכיח תוס' דר"ה ור"ח בשליח לקבלה איירי והא דכ' תוס' הני דמצרכי מערסא לערסא כר"ח והא בשליח ל"מ הימני' י"ל דתוס' ס"ל די"ל דהוי מגו במקו' אנן סהדי א"א דכתבתי ר"ח ס"ל מגו במקום עדי' וצ"ל כתירוצי ושייך דוקא בשליח קבלה אבל אמוראי דלעיל ס"ל כהלכתא דמגו במקום עדים ל"מ גם בשליח הולכה ל"מ מיגו נגד אנן סהדי דהימני' וא"ש:

אלא דכבר כתבתי לעיל דסבר' פ"י דהימני' בגט אלים כ"כ נגד מגו מסופק אצלי וא"כ קשי' עדיין מלעיל כמובן. ונ"ל עפמ"ש הפ"י בסוגי' דלפמ"ש הש"ך דהתוס' ס"ל דלטענת נפילה מהני צ"ל דל"ק מלעיל מה הועילו בתקנתם שיטעון ממנו נפל צ"ל דס"ל לתוס' דנגד טענ' נפילה נאמן השליח דהימני' כמ"ש הרא"ש ריש מכילתין ול"ק לתוס' רק מטענ' פקדון וע"ז תירץ בשני עיירו' או כר"ח. ולפ"ז א"ש דברינו דלעיל דמשום טענ' נפילה אין הבעל נאמן דהימני' לשליח שוב אין מגו לבעל בטענ' פקדון ואין מגו מתנגדת לסבר' הימני' כנ"ל עיין בכ"ז כי חידוד נכון הוא לפע"ד:

והרי"ף מפרש בשליח הולכה כמ"ש הר"ן וצ"ל ג"כ מנ"ל בשליח הולכה דוקא י"ל בקבלה והולכה איירי נ"ל עפמ"ש הר"ן דלר"ח נאמן השליש משום הימני' דוקא מאז שבא עם האשה יחד וכ' ואפשר דלא מדקדק בשעו' והב"י סי' קמ"א כ' ספק זה משם הר"ן ולפע"ד לדידן דיש לבעל פירו' עד שעת נתינה בוודאי איכא דקדוק וקפידא לבעל בין שנתגרשה מיד בקבלתו או רק כשבא עמה יחד ולכן מסתבר דאינה מגורשת רק משבא עם האשה יחד כנ"ל. אלא דקשה לי לפ"ז לשון ר"ח שליש נאמן הלא באמת אינו נאמן שלגירושין נתן בידו רק אנו אומרי' אם כי לפקדון נתן לו מ"מ הימני' שיהי' כדבריו אם ישקר ואיך אמר השליש נאמן אלא באמת גם על הבריי' צ"ל דקתני שליש נאמן משניה' וצ"ל כיון דסו' כ"ס כדברו' כן עושי' שייך דשליש נאמן וכן לשון ר"ח שליש נאמן שעושה כדבריו אלא לפמ"ש דאיכה מגורשת רק משו' שבאי' יחד ולפי דברי השליש מגורשת מיד בוודאי קשה לשון ר"ח השליש נאמן הלא אינה מגורשת כדבריו משבא הגט לידו ולא הול"ל רק מגורשת וצ"ע. ונ"ל שמזה הוכיח הרי"ף דבשליח הולכה איירי וגם לדברי השליש אינה מגורשת רק משבא עמה כנ"ל נכון ולתוס' דמפרש בש"ק קשה כהנ"ל וצ"ל דס"ל כמ"ש הר"ן דאפשר אין מדקדק בשע' וס"ל לר"ח אין לבעל פירו' משע' חתימה או כתיבה כר"ל ואין קפידא שוב בשעו' ולהלכתא דיש לבעל פירות עד שע' נתינה באמת אינה מגורשת רק משבא עמה יחד כנ"ל ועיין ולקמן נדבר עוד בזה לדינא הנלפע"ד:

ולפמ"ש י"ל עוד דהוכיח תוס' דש"ס ידע דשליח אומר לגירושין היינו שליח לקבלה דקשי' לי להר"ן דאינה מגורש' רק משבא יחד עם האשה שבידו למסור לה מה מקשה ממתני' לר"ח י"ל דצריכה עדי קבלה כשרוצי' להתגרש מיד משע' קבלת השליח צריכה עדי' ואיכא נפקותא רבתא לאשה לענין פירו' ואם נתקדשה בנתיי' וכיוצא בה וצ"ע. ולפמ"ש מדאמר ר"ח השליש נאמן מוכח דמתגרשת מיד ועכצ"ל דס"ל דאינו מקפיד בשעו' דס"ל אין לבעל פירו' משע' כתיבה ומקשה שפיר ממתני' וכ"ז אי ר"ח בש"ק קאי אבל אי בשליח הולכה י"ל בשליח קבלה ס"ל דאינה מגורשת מיד כדברי השליש חוץ ביש לה עדי' ולא מקשה ממתני' ומוכח דש"ס ס"ל דר"ח בשליח קבלה איירי וידע דבהכי פליגו כנ"ל ועיין ולשיטת הרי"ף דבשליח הולכה איירי קשי' באמת קושיתי מדמקשה ממתני' ונדבר לקמן אי"ה בביאורינו שיטו' הפוסקי':

בעל נאמן דאם איתא כ' הרשב"א דנ"ל משו' כסופא כיון שהיא עשתה שליח קבלה שוב ליכא כסופא והיינו כשידע הבעל שהוא ש"ק ואח"כ כ' הרשב"א דלא אמר דנאמן השליש משו' דלא מפקד גבי' כיון דידו כידה דלא הודיעו שהוא ש"ק ולכאורה לפ"ז הדר טעמא דכסופא נ"ל בכוונ' הרשב"א דלשלש אנו מאמיני' משו' דידו כידה לא מפקד גבי' דיאמר הבעל דלא הודיעו שהוא ש"ק ושליח שאמר שלגירושין קבלו והודיעו שהוא ש"ק אומרי' לדבריך ליכא כסופא דהא הודעתיו שעשתה אותך ש"ק בוודאי לדידה הוי יהיב לה כנ"ל פשיט:

והנה כבר העירו כל גדולי אחרוני' בתומי' ופ"י וב"מ כיון דר"ה ע"כ הימני' ל"ל שוב א"צ לומר סבר' אם איתא בלא זה מהיכי תיתי להאמין לשליש ובתחלת הרעיון נראה דקשי' לש"ס דאמר בעל נאמן משמע שנאמן בוודאי שכדבריו כן הוא ואפי' להקל שקבלה קדושי' מאחר שאינה צריכה גט וזה קושי' לש"ס למה יהי' לנו וודאי כדברי הבעל ולכן הוצרך לסבר' אם איתא ומצאתי שכ"כ בית מאיר בשם ע"פ אלא דזה אינו נכון כיון דאתתא בחזק' א"א קיימת ויש לנו ספק אם כדברי הבעל או השליש מוקמי' בחזק' א"א להקל ול"צ לסיוע כלל סבר' אם איתא והב"מ הרגיש בזה וכן התומי'. ונ"ל לקיים דברים אלו ע"פ קושי' רשב"א נהמני' לשליש משו' כמו שאין הבעל נאמן שהפקיד ביד האשה כן לא נאמינהו שהפקיד ביד ש"ק שלה דידו כידה וכ' מ"מ אינו כאשה עצמה כיון שעוקר השליחו' וזה אין מובן גם כשנותן לאשה ועושה אותה לנפקד עוקר כח גירושין שלה מ"מ אמרי' כיון שתוכל לומר לגירושין לא מפקד גבה כן השליח שהוא במקומה ממש וידו כידה מה מועיל לזה שאין רצוני בשליחותו מ"מ ידו כידה מצידה רק הוא אינו חפץ בגירושין. עוד כ' הרשב"א שלא הודיע לבעל שהוא ש"ק היינו דבעל טוען כן גם ע"ז יש לפקפק דחזק' שליח עושה שליחותו ומכ"ש שעמד עם הבעל והפקיד בידו בוודאי הודיע שהוא ש"ק ואיך הפקיד בידו ולתי' זה צ"ל דלא סמכי' על חזק' שע"ש להקל רק להחמיר כצ"ל וכי כן הדבר בספק אצלינו כיון דחזקה להחמיר שליח עושה שליחותו והודיע שהוא ש"ק תו לא מפקד גבי' ואם קבלה קדושי' מאחר להחמיר צריכה גט מכח חזק' הנ"ל רק להקל לא סמכי' ואיך אמר ר"ה בעל נאמן בוודאי לכן נגד זה הוצרך לאם איתא כנ"ל ועיי':

ולפ"ז בשליח הולכה גם היכא דלא שייך אם איתא כגון בש"ע מ"מ וודאי אינה מגורשת דליכא שום סברא שיעשה לנו דברי השליש מקום ספק נגד חזק' א"א לר"ה. אלא וצ"ע לפ"ז מ"ש תוס' ורשב"א דמביא גט ממדה"י לא חיישי' לר"ה שיטעון לפקדון דבש"ע ליכא אם חיתא לפמ"ש גם בלא אם איתא לר"ה אין השליש נאמן ולא לבד דמספק הוא ולא וודאי א"א משום דאוקמי אחזקתה בשליח הולכה כמ"ש וצ"ע:

ונ"ל עפמ"ש כבר לעיל בישוב המהרש"א די"ל שיבוא הבעל ויטעון לפקדון רק בטוען ס"ל לר"ה דבעל נאמן וכן הוציא הב"ש מן הרא"ש יש סובר כן אלא דקשי' לתוס' כיון דאיכא סברא דאם איתא אלימא למה לא נחוש שיבאו הבעל ויאמר לפקדון וגם אנו לעצמינו הי' לנו לחוש לפקדון וע"ז כ' דבשני עיירו' לא שייך אם איתא ולכ"ן ל"ח לעצמינו וגם ל"ח שיטעון הבעל כן אבל באמת כשבא הנעל וטוען כן חוששי' לו גם דליכא אם איתא והא דכ' תוס' דלר"ה לא מקשה ממתני' די"ל בע"א אבל בשני עיירו' גם לר"ה היינו דבשני עיירו' גם לר"ה לא חיישי' כ"ז שאין הבעל לפנינו ומכחיש כמ"ש הרא"ש אבל בע"א גם כשאין הבעל לפנינו חיישי' לעצמינו מ"ש בקושי' ש"ס מבריי' דשליש נאמן דלמא שם משו' דליכא אם איתא מ"מ מקשה ש"ס שפיר כיון דהימני' ל"ל בלא אם איתא אין השליש נאמן זה בלא"ה קשה על תוס' וצריך לדחק מ"מ קושי' ליכא י"ל דעיקר יסודו על אם איתא ודוחק כנ"ל בשיטות תוס':

והנה הרא"ש דכ' דש"ס מקשה גם לר"ה ממתני' משו' דאין הבעל מכחיש נראה דס"ל כל שאין הבעל מכחיש ל"ח וצ"ל למה ל"ח ואפי' בלא הבעל משו' סבר' אם איתא וגם נ"ל דבריש מכילתין נראה דס"ל לרא"ש דחוששי' לטענ' פקדון לולי שחכמי' נתנו לו נאמנו' במקו' שנאמן בפ"ע וצ"ע לכאורה. ונ"ל בשיט' הרא"ש דהרא"ש בפשוט הי' יוכל לומר דקושי' ש"ס לכ"ע דהא מתני' סתמא גם בש"ע איירי ודוחק לאוקמי רק בע"א ומכ"ש לפי הרבותא דאפי' הן הראשונים כו' צ"ל משי' שכרתו ע"כ מתני' עכ"פ גם בשני עיירו' וא"כ קשה לר"ה ג"כ אלא דס"ל לרא"ש גם בשני עיירו' דליכא אם איתא מ"מ למה נאמין לשליש ומידי ספיקא לא נפקא ול"ק לר"ה ולכן כ' הרא"ש כיון שאינו מכחיש ל"ח במקו' דליכא אם איתא ולכן קשי' לר"ה ג"כ משו' דמתני' גם בש"ע איירי אבל כשבעל טוען לפקדון ס"ל לרא"ש אפי' בשני עיירו' חוששי' לדברי הבעל ובעיר א' דאיכא אם חיתא אפי' בלא טענ' הבעל אינו חוששי' ומיושב הרא"ש ריש מכילתין ודלא כב"ש שכ' היכא דאין הבעל מכחיש אפי' בע"א ל"ח כנ"ל נכון ועיין:

והנה אחר הוצעה זו אנחנו לא נדע מה נאמר ובמה נצטדק הטור וש"ע דפסקו לר"ה בשני עיירו' השליש נאמן בדבריו במה יאומן גם דליכא סיוע לדברי הבעל אבל גם לשליש ל כח סעד לדבריו והייתי עומד משתומם על פסקא דנא עד שבינותי בספרי' מצאתי שכבר ישב על מדוכה זו בספר בית מאיר והאריך מאד בדבר הזה ואחר כל האריכ' לא העלה דבר המתיישב ומתקבל על הלב עיין בו ולא מצאתי לא' מן המחברי' מגדולי קמאי אחרונים שהעלו מזור ותרופה:

ואומר אשר בעניי הכינותי בעזר לאל גומר עלי הנה בש"ק העיר אותנו הפ"י בסוגי' דטענ' פקדון הוי כנפילה ושאלה דחד דל"ח וכן בזה רחוק דאתרמי שהפקיד נזה שהוא ש"ק שלה. ולפ"ז בש"ק י"ל גם לר"ה היכא דליכא אם איתא נאמן השליש דפקדון בעצמו רחוק. אלא דסבר' פ"י מפוקפק אצלי דח"ב כ' שפיר בשאלת כלים למי שיש לו סימן אמצעי בגופו דסי' שיש לו בגופו הוא בלא מכוון דאין השאלת כלים תלוי' בסימן זה והוי כנפילה דחד אבל בטענו פקדון דכאן היינו כמו בס"ס לעיל כתבו ואותבי' בכיסתי' אם תפייסה תפייס. כן אומר הבעל ע"כ כאן שכתב גט והפקיד בידו שאם תפייסאה תפייס ואם לאו יגרשה דלחנם באין דעתו לגירושין כלל מי פתי יכתוב גט על מגן עד שמפקידו אצל אחר וע"כ שכתב והפקיד שאם תפייס' כו' וא"כ י"ל במכוון הפקיד אצל זה שהוא ש"ק שלה שאם לא תפייסה יהי' לגירושין בידו ולא הוי פקדון דחד ואינו דומה כלל לשאלה דחד כנ"ל פשוט:

אלא דכ"ז אם ידע הבעל שהוא ש"ק י"ל במכוין הפקיד בידו דווקא אבל כשאינו יודע שהוא ש"ק ובמקרה הפקיד בידו הוא כשאלה דחד ולפ"ז י"ל בצירוף דברי הרשב"א כיון דידו כידה לא מפקד גבי' כמו שאינו מפקיד בידה ופשיטא שאפי' בספק אם תפייסה כו' לא מפקד גבה כיון שתוכל לומר שמגורשת מיד כן לא מפקיד ביד שליח לקבלה שלה אם תפייס' כו' ובסברא זו הי' לנו להאמין לשליש אלא דרשב"א כ' דלא הודיע