כתב סופר גיטין חלק ב לג

השליח ולא אלימא סבר' אם איתא כ"כ קמ"ל אפי' לא' לא חשדינן ששכרתה כנ"ל ועיין:

אלא דכ"ז בששניהם בעיר א' דשייך סבר' אם איתא. אבל בשני עיירות לא שייך כ"ז אלא בשני עיירות איכא סבר' תוס' דה"א שכרתה משום איך אתרמו שהיו באמירה ובמק"א בקבלה וא"ש. ולפ"ז י"ל דתוס' ג"כ להכי אתכווין ואי מתני' בשנים בע"א א"ש בלא"ה ול"ק לתוס' רק אי מתני' בשני עיירות וע"ז שפיר כ' מ"ש הגם דתוס' ל"ל סבר' הרשב"א משום דעשתה שליח קבלה דהא ס"ל גם בשליח להולכה שייך אם איתא וע"כ דל"ל כרשב"א כמ"ש פ"י מ"מ בוודאי אלי' לתוס' אם איתא בשליח קבלה ע"פ סבר' רשב"א ואיכא רבותא במתני' ע"ד שכתבתי. ולהעמיד כ"ז בדברי תוס' הוא ע"ד פלפול. אבל אנו לעצמינו הדברים נכונים ועיין:

אתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין כו' משנויחו' לשון רש"י וכן ס"ל לר"ן בשיטתו דאיירי דליכא עדי' שעשתה אותו שליח לקבלה ג"כ דס"ל דא"צ לעידי' דנאמן במגו כמ"ש ר"ן וכן ס"ל לרש"י לקמן בקושי' ש"ס ממתני' דקושי' ראשונה אמרה ל"ל ותוס' ודעימי' ס"ל עידי אמירה לכ"ע צריכה ופ"י תמה למה לא יאומנו השליח והאשה דעשתה ש"ק במגו ואי משום דעידי' לא ידעו בשעת נתינת הבעל בבירור דהוא ש"ק א"כ גם בבאו עידי' אח"כ לא יועילו דבשעת נתינה עכ"פ לא ידעו ע"מ ובבית מאיר זצ"ל כיון דאיכא עידי' בעולם מהני משא"כ כשליכא עידי' רק במיגו גרע וכ' אבל צ"ע מנ"ל לחלק בזה ואפשר דתוס' הוכיח כן מלקמן אחר כל השקלא וטריא דמקשה לר"ה ור"ח מקשה קרע ל"ל לכאורה אין זה שייכות להא דאיירי תחלה דבלא"ה קשה קרע ל"ל. וי"ל דבלא"ה הי' מקום לומר דבגט שלם א"צ לעידי' כיון דגט שלם בידו או משום הימני' או משום מגו כדס"ל לתוס' בשיטת רש"י ולכן נקיט מתני' בשיקרע הגט אז צריך לעידי' אבל בתר דמקשה לר"ח גם בקרע ל"צ עידי' וצ"ל עידי' היינו ע"מ ובזה אין חילוק בין קרוע לשלם מקשה קרע ל"ל כנ"ל. וי"ל דקשי' לתוס' לרש"י דבגט שלם נאמני' עם האמירה בלא עידי' משום מגו עדיין י"ל דנקיט קרע דמשו"ה בעי עידי אמירה משא"כ בגט שלם. וע"כ דלעולם צריך עידי אמירה אפי' בגט שלם דמגו ל"מ בזה כנ"ל. והא דבאמת ל"מ מיגו חילוקו של הב"מ דחוק מאד והי' נ"ל דבאמת קשה לסמוך על המגו להתיר אשה ולהוציאה מחזק' א"א. ומגו להוציא ממון ל"א ואיך נימא מגו להוציא אשה מחזקתה והא דאמר לקמן באומר' בפני נתתי לו לגירושין נאמנ' במגו י"ל כיון דאיכא הימני' רק ר"ה ס"ל בגט רחוק לומר הימני' וכ' הר"ן דאין דרך למחול מ"מ איכא קצת סבר' הימני' בצירוף מגו מאמיני' לה או י"ל הא כ' לח"מ דא"צ למגו כלל דאיכא חזק' אינה מעיזה לרא"ש ומגו לרווחא קאמר וי"ל עיקר הסמיכה על אינה מעיזה אבל משום מגו אין מתירין אשה כנ"ל. אלא דעומד נגדינו הא דבעל נאמן גרשתי אשתו מכאן ולהבא משום מגו דגרשה עתה חזינן דמתירי' אשה משום מגו. ומהא דיבמות פ' האשה שלם דמשמע דאמרי' מגו באיסור א"א י"ל שאני שם שהקילו טובא בנאמנ' ע"א ובנאמנ' אשה סמכי' גם על מגו אבל מהא דבעל שאמר מוכח שפיר ובאמת י"ל בכל מגו דעלמא דאי בעי אמר הכי לא סמכי' להתיר אשה והא דבעל נאמן משו' דבידו לגרשה היינו כל שבידו נאמן וכ"כ הר"ן בקידושין גבי זה נאמן דאפי' נגד חזקה נאמן כיון שבידו לגרשה הגם מגו במקו' חזקה מספקא לש"ס ריש ב"ב היינו מגו אי בעי סוי אמר משא"כ מגו שבידו לעשות עדיף טפי עיי"ש ועיין קצה"ח סי' רע"ט. ולפ"ז א"ש בעל שאמר גרשתי נאמן כיון שבידו אבל מגו בעלמא י"ל ל"מ ועיין. אלא הא באמר השליח והיא שהוא ש"ק כ' הר"ן שבידו ליתן לה ומה להם לשקר שהוא ש"ק א"כ הוי בידו ועדיף ממגו דעלמא ודומה לבעל שאמר גרשתי וצ"ע בכ"ז:

אלא דבאמת קשי' לי על המגו שכ' הר"ן שהי' בידו ליתן לה עכשיו לפי דפסקינ' יש לבעל פירות עד שעת נתינה א"כ היא רוצה להפסידו לבעל משע' שנתן לשליח אבל כשיתן לה עכשיו אינו מפסידו רק משע' שבא עמה וליכא מגו ואפשר י"ל משו"ה לא ס"ל לתוס' כרש"י. ולרש"י י"ל ס"ל דקושי' הש"ס ממתני' מאמירה לכ"ע והיינו הא לר"ל משע' כתיבה אין לבעל פירות א"כ מזמן הכתוב מפסיד הבעל ואין חילוק אם הוא ש"ק או הלכה או אפשר רש"י ס"ל כשיטו' דסוברי' דהלכ' כר"ל עיין ברא"ש לעיל י"ז בסוגי' שם וא"כ א"ש ועיין:

ודע מ"ש הר"ן אבל אינה מגורשת רק משבא עמה דאיכא מגו לא זכיתי להבין כן מצינו בבעל שאמר גרשתי נאמן מתוך שבידו נאמן מכאן ולהבא הואיל שבידו עתה ונאמן שעכשיו גרשה ועיין ב"ב קל"ד דפליגו אי נאמן דוקא כשאומר גרשתי עתה אבל כשאמר גרשתי כבר לא פלגי' דיבורא לומר עכשיו גירשה הואיל ובידו ולהך מ"ד היא אמרה שעשתה כבר ש"ק איך תאומן מעתה כיון שבידו לתת לה ואפי' למ"ד התם פלגינ' דיבורא ואמרי' עכשיו גרשה ועיין ב"ש רסי' קנ"ב דרמב"ם וטור פסקו כן תינח התם י"ל עכשיו גרשה ולא מכבר כמו שאמר אבל כאן אי לא עשתה אותו כבר שליח קבלה אינה מגורשת בנתינ' בעל לידו ואיך נאמר מעכשיו מגורשת על קבלתו וא"א לומר פלגינ' דיבורא כלל לא ירדתי לדע' הר"ן בזה וד' יאיר עיני:

והנה הא דפשיטא לתוס' ורש"י דשליח אומר לגירושין היינו שליח לקבלה כ' מהרש"א דס"ל ביצא השלישי' מידו שוב אינו נאמן ואי טוען שליח הולכה ע"כ שכבר נתן בידה דאי עדיין ביד השליח א"כ השליחו' ממילא בטל בטענ' הבעל לפקדון א"כ אינו רוצה בשליחותו מעכשיו וע"כ שכבר הוא ביד האשה ושלישי' יצא מתח"י ס"ל לתוס' דאין השליש נאמן כן כוונ' מהרש"א ומ"ש ב"ש בסי' קמ"א דבשליח הולכה וגם ביד שליש אין הבעל נאמן במיגו דביטל השליחו' דהוי במקו' אנן סהדי תמוה דזהו עצמו הטוען לפקדון הוא הביטול. והנה כבר תפס הפ"י על מהרש"א דע"כ תוס' לא ס"ל כן דהא כ' לאמוראי' דמצרכי מערסא לערסא כר"ח והא שם כבר אין השלישית בידו וע"כ דגם בכה"ג מהימן כמ"ש הרשב"א דוקא לחובה אינו נאמן אחר שיצא השלישי' מידו וצ"ע:

ולפע"ד יש ליישב ולקיים דברי מהרש"א דס"ל הא דקשה לתוס' מה הועילו בתקנתם לכאורה ל"ק די"ל דל"ח שיבא ויטעון לפקדון רק בטוען לפקדון אז חוששי' לדבריו כמ"ש הרא"ש בסוגי' דלכן קשי' לש"ס ממתני' גם לר"ה דל"ח שיבוא ויטעון לפקדון וממילא ל"ק קושי' תוס' אלא דבאמת הא גופא קשיא למה לא נחוש לטענ' פקדון הא קרובה משום אם איתא ובאמ' דבר זה קשה גם לרא"ש הנ"ל ויבואר לפנינו לקמן אי"ה וכן ס"ל לתוס' ולכן הקשה מה הועילו נחוש שיטעון לפקדון והא לטענ' פקדון ביותר יש לנו לחוש מלטענ' מזויף דאיכא אם איתא וע"ז תי' דבשני עיירו' לא שייך אם איתא ואין חוששין שיבוא ויטעון לפקדון דפקדון בלא אם איתא גרוע יותר כמ"ש פ"י בסוגי' דלא מקדי' אינש ושוב מקשה מהנך דמצרכי' מערסא לערסא דאיכא אם איתא ומתרץ כר"ח ס"ל היינו דס"ל דר"ח ל"ל אם איתא כלל הגם שאין מוכרח דפליג על אם איתא דמ"מ נאמן משום הימני' הגם דלפקדון מסרו מ"מ אין מוכרח דמודה לאם איתא וס"ל להנך אמוראי כר"ח הגם דהימני' לא שייך כיון שיצא השלישו' מידו מ"מ כיון דל"ל אם איתא אין חוששין שיטעון לפקדון כנ"ל ליישב דברי מהרש"א התמוה מאד ועיין כי נכון הוא:

והא דאמר לר"ח דהימני' דקשי' ניהי דל"ל אם איתא מ"מ למה יהי' שליש נאמן בוודאי נגד חזקה א"א דלמא לפקדון לכן הוצרך להימני' ולר"ח אם איתא דלמה הבעל נאמן יהא ספק דלמא בשליש וכ"כ בית מאיר לר"ה אבל אי בעל אינו מכחיש ל"ח רק משום אם איתא וזה ל"ל לר"ח ועיין. וכשאני לעצמי הי' נ"ל ליישב דהוכיח תוס', דע"כ בש"ק איירי. לפמ"ש הש"ך ח"מ סי' נ"ו דתוס' ס"ל כתשוב' הרא"ש דכשטוען הבעל טענ' נפילה נאמן והנה הפ"י נתקשה על תשוב' הרא"ש נהמני' לבעל לפקדון במגו דנפילה ותי' דהוי כמגו במקום אנן סהדי. והנה מלבד שיש לפקפק ע"ז נהי אם נימא בממון כן דאלא הימני' כאנן סהדי אבל בגט דפליג ר"ה ול"ל כלל הימני' דלא אתיהב למחילה ואם ר"ח ס"ל הימני' גם בגט קשה לומר דאלים כ"כ בגט כמו אנן סהדי דלא יועיל מגו ואם נקיים כדברי פ"י דגם בגט ולא המני' כ"כ מ"מ עדיין קשי' לר"ח לשיטתו דס"ל בב"ב ל"ב ע"ב דמגו במקו' עדי' מהני מכ"ש דמגו מהני נגד סברא אלימא דאם איתא וצ"ע. ולכן כ"ל ליישב קושי' פ"י עפמ"ש הרשב"א הא ע"כ צריך ליתנו בפני עדי' דע"מ כרתי ומה מועיל המכי' וכ' אחרונ' כיון דע"כ הימני' גם הוא מוסר בפני עדי' וצ"ל דהוי מסיר' בעדי' דעדי' יודעי' דהמני' כיון דמסברא כן הוא וי"ל לפי סברתינו דהימני' ומוסרו בעדי' רק הבעל טוען דלא האמינו מעולם וגם לא בפני עדים מסרו ואנו טועני' שע"כ שקר ענה דמסברא הימני' רק המגו אלימא שיאומן הבעל נגד סברתינו והיינו אם א' אפשר להשוותם אבל כאן לפי סברתינו שהימני' ומסרו בעדי' שוב ליכא מגו דטען נפל דירא פן יבואו עדי' ויכחישו אותו שמסרו מידו לידו ויתברר שקרותו הגם שאז יבורר כי השליח שקר בימינו אבל גם שקרותו יתוודע ולית כאן מגו לפי סברתינו שהאמינו ונתנו בעדי' ועיין תוס' כתובו' י"ח מודה בשטר א"צ לקיימו דליכא מגו דמזויף שירא שיבואו עדי' ובכל מגו ל"א שמא יודע דאיכא עדי' נגד טענה אחר' הא ל"א דא"כ כל מגו ל"ל מקום אבל בקיום כיון שמודה שכתבו ירא דוודאי יש ויש לקיימו ומאן דס"ל צריך לקיימו ל"ל שירא שיבואו עדי' שמ"מ אינו ברור כ"כ שיש עידי קיום או יבואו העדי' לקיים משא"כ כאן לפי דברינו ע"כ נתן יעשה מעשה זה בעדי' ליכא מגו הגם שכ' תוס' דגם במקום עדי' איכא הימני' שמא ילכו למדה"י היינו שיש לו לחוש מעיקרא שמא ילכו למדה"י ולא יהא לו עדי' אבל גם הוא ל"ל מגו נפל שמא יבואו עדי' ואין לדחות שאם יבואו עדי' שמסר לו מידו לידו יאמר כבר החזיר לו ושוב נפל ממנו ומצא זו ודאי אינה טענה אפי' לרא"ש דחייש לטענ' נפילה היינו כשאנו רואי' חפץ פלוני ביד אחר ואין אני יודעי' איך בא לידו כל זה יוכל לטעון בנפילה אבל כשכבר אנו יודעי' שמסר לידו בוודאי אין שום ה"א שיוכל לומר החזיר לי ושוב נפל ממנו וזה פשוט לכל ומיושב קושי' פ"י הנ"ל. והא ל"ק עכ"פ לר"ה דל"ל הימני' ל"צ לאם איתא י"ל דנאמן במגו י"ל ש"ס רצה לומר אפי' כשבעל טוען דמסרו בעדי' לפקדון ול"ל מגו כמ"ש מ"מ נאמן משום אם איתא ולר"ח נאמן משום הימני' גם שבעל אינו טוען שמסרו בעדי' מ"מ לפי דאנו אמרי' הימני' ע"כ מסרו בעדי' שוב ליכא מגו מתנגדת לנו כמ"ש וא"ש ועיין:

ואומר מעתה דתוס' ס"ל ככל מ"ש וס"ל כשיט' הרמב"ם דא"צ הבעל ליתן לשליח להולכה בעדי' וא"כ בשליח הולכה דאנו אמרי'