כתב סופר גיטין חלק ב לב

אם יכולי' להיו' שלוחי' אלי' או לא. ולפי דברי הרדב"ז א"ש דכל שיכולי' להיות שלוחי' להוליך לה עדיין לא פסק' שליחות' ונמשך ויכולי' ג"כ לכתוב גט אחר משא"כ בהולך ס"ל דלא יכולי' לעשו' שלוחי' להוליך לה ולכן מספקא לי אי נפסק שליחו' הכתיבה וא"ש:

ומה שהקשה עוד דהא הרמב"ם פ' בפ"ט דבין אמר לפלוני או לשליח סתם אין יכולי' להוליך לה א"כ ליתא לזה ובאמת כן הקשה ב"ש בשם מהרש"ך על הב"י וכ' ודוחק דרמב"ם דוקא בהולך קאמר. ולפע"ד בוודאי כן הוא דהא הרמב"ם מדייק תנו לשליח שיוליך לה וכופל זה פעמי' גבי לשליח פלוני או לסתם שליח ש"מ דבדיוק כ' דוקא במפרש שיוליך לה כמ"ש הר"ן לרי"ף דבהולך לה יותר מסתבר דקפיד דוקא שליח אחר ולא הם וכן נרא' הרמב"ם הוציא דינו מהא דאבא בר מניומא לעיל כ"ט ע"ב ושם המעשה שאמר תן לאבא ב"מ ויולך ויתיב לה מדפרש כ"כ ס"ל דוקא לאב"מ קאמר והבו דלא לוסיף דוקא במפרש כ"כ שיוליך לה כנ"ל ברור:

והנה הרא"ש והר"ן כתבו דר"יף מפרש האיבעי' אם יכולי' העדי' בעצמן להיו' שלוחי הולכה ונפקא להם דין מדכ' הרי"ף הלכך לא יתנו הם בעצמו דאולי סלוקי מסלק להי באמת פי' זה רחוק דפשטו' הסוגי' משמע דאיבעי' לי' במאי דאיירי לענין נפסל או נאבד והא אי יכולי' לתת לאשתו ענין אחר הוא ואינו ענין לכאן. ולכן נלפע"ד דגם הרי"ף מפרש כרש"י ורמב"ם דהאיבעי' במאי דאיירי לענין נאבד או נפסל ביד שליח אי כבר פסק' שליחותי' דבאמת בלא"ה צל"ע סידור ולשון הרי"ף דתחלה כ' דכל תיקו ספק דאוריי' להחמיר ושוב כ' הלכך כו' הא כבר דהאיבעי' להחמיר ופשיטא שלא יכולי' להוליך לה הא היא האבעי' וסלקא בתיקו וצ"ע. ולכן נ"ל דרי"ף ס"ל דמבעי' לי' אי פסקה שליחו' אחר שנתנו לשליח ושוב נאבד או נפסל אלא דדבר זה תלי' אי יכולי' לתתו לה לעצמה ואי גם גם הם שלוחי להולך בוודאי לא נפסק' עדיין שליחו' דדהו גם לענין כתיבה כסבר' הרדב"ז ואי לאו שלוחי' להוליך רק לכתוב ולמסור לשליח בוודאי כבר פסק' שליחותי' שעשו שלהם רק דבעל איבעי' מסתפק בהא גופא אי יכולי' להיו' שלו הולכה וממילא נצמח גם ספק זה כשמסרו לשליח אי פסקו שליחותי' והאיבעי' דהכא לענין אי מסרו לשליח כדלעיל שמסרו לאשה ולא איירי אם הם יכולי' להיות שלוחי הולכה רק לענין אי מסרו לשליח ותלי' בספק אי יכולי' להיו' שלוחי הלכה ועלתה בתיקו וספק דאוריי' להחמיר וכ' הרי"ף לכן כיון שעלתה איבעי' דהכא בתיקו ממילא גם אם יכולי' להיות שלוחי עלתה בתיקו לכן לא ימסרו לידה שמא סליקו סלקינהו משליחותי' שלא יהי' רק שלוחי כתיבה ונתינה לשליח וא"ש הכל כנלפע"ד נכון מאוד בכוונ' הרי"ף ועיי':

והנה הרי"ף לא כ' האיבעי' רק באמר תנו והשמיט בהולך ותמה במל"מ הא הולך איכא רבותא דיש ג"כ ספק ונ"ל ע"פ הנ"ל דרי"ף ס"ל דתלי' אי יכולי' להיו' שלוחי' להולכה ממילא איכא ספק גם באבד מיד שליח ועלו שני' בתיקו ונ"ל דרי"ף ג"כ ס"ל להלכה דבמדייק ואמר הולך לא יכולי' להיו' שלוחי להולכה כהא דאבא ב"מ לעיל ושם לא מוכח רק בהולך וגם שם פליגו תרי לשנא לרבא ור"א עיי"ש וקמ"ל להחמיר כל"ב והא דמבעי' לר"ה בהולך הוא מסתפק בהולך ג"כ ועלה בתיקו אבל לדינא נפשוט מלעיל דבהולך ס"ל לר"א דווקא הוא ולא אחר וממילא אין לספק ג"כ באבד ונפסל ביד שליח כמ"ש ולכן לא העתיק האיבעי' רק בתנו לבד דאיכא ספק אי יכולי' להיו' שלוחי' וממילא איכא ספק באבד השליח או נפסל כנ"ל ליישב ועיי' היטיב:

סוגי' דשליש האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה ש"כ עדי' כו' ואחת שאמרה בפני קבל כו' בירושלמי הוא מודה יצטרף השליח תפתר שהי' קרוב הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח ע"כ. הנה הא דפשיטא לירושלמי דשני כיתי עדים בלא צירוף השליח נראה דהוכיח כן מסיפא דקתני אפי' א' מן הראשוני' כו' ואי מתני' דשליח מצטרף א"כ גם ברישא הכי הוא דא' מצטרף עמהם וע"כ מתני' בלא שליח צריך שני עדי' אלא זצ"ל למה נקיט מתני' בכה"ג דשליח קרוב ולא אשמעיני' הך דינא דשליח מצטרף כשאינו קרוב ואין לומר דאשמעיני' דקרוב נעשה שליח הא אין מפורש במתני' דבהכי איירי רק דמוקמי' ע"כ מתני' בהכי ביותר הי' מוכרחי' ממתני' דאין שליח מצטרף דאין שליח נעשה עד אלא לפי דס"ל דשליח נעשה עד צ"ל ע"כ מתני' בקרוב אבל אין מוכח ממתני' דין זה ולמה לא נקיט באינו קרוב ונעשה עד וצ"ע:

ונ"ל ליישב בשאומר דלר"ח דשליש נאמן בגט בידו אבל בקרוע אין נאמן רק בעדי' שראו בידו הגט כשהי' שלם נ"ל דלעדו' זו א"א לצרף השליח דהא השליח ע"כ אומר שלגירושין נתן בידו דע"ז אנו אומרי' דלהכי הימני' כשיאמר שקר שיהי' כדבריו ועד אחר אומר שראה הגט בידו וכיון שמשניה' אנו יודעי' שהבעל נתנו לידו ע"כ דהמכי' כ"ל דבכה"ג אינו מועיל כלום דשליח הוא אומר שלגירושין לחלוטין נתן בידו וזה א"א דאנו מכחישי' אותו משו' אם איתא לדידה הוי יהיב וע"כ שקר אמר אלא דר"ח ס"ל הגם דבוודאי לפקדון נתן בידו מ"מ מגורשת דהימני' כשיאמר שקר היינו שיהי' כדבריו. עכ"פ השליח שאמר לגירושין הוא כפרן ודבריו לא מעלי' לנו כלל כדי שנדע שעכ"פ נתן בידו שלם והימני' דהא הוא עד שקר ואנו אין לנו אלא א' שאמר שראהו בידו והוי ע"א ואין ע"א נאמן בדבר שבערוה ולכן צריך שיאמר השליח ועד המצטרף שנתן בידו לגירושין ותרי מהימני' נגד סבר' אם איתא דתרי נאמני' בכל התורה נגד כל הסברו' ואומדנו' וחזקו' אבל ע"א אמר ראה ושליח אמר לגירושי' לא מהני לר"ח כנ"ל לדינא ועיין:

ואומר מעתה לפי פשטו' מתני' קמ"ל דצריכה עדי קבלה דבלא"ה אין השליח נאמן שקבלו לגירושין ולר"ח נדחק ש"ס בשינויי דחיקא ר"א היא ובליכא ע"ח אבל לר"ה מתני' כפשוטו דצריך עידי קבלה להאמין לשליח ומוכח דווקא עדי קבלה אבל עדי ראה ל"מ דל"א הימני' ואי הוי נקטה מתני' דשליח א' משני עדי' קבל ה"א דלעולם עדי ראה ג"כ מהני משו' הימני' והא דצריך קבלה משו' דשליח א' מהם והשליח ע"כ אומר לגירושין ואי ע"א יאמר ראה ליכא רק ע"א דשליח מוכחש משו' אם איתא והוא ע"א שאמר לגירושין והוחזק כפרן שוב ליכא רק א' ראה ול"מ לכן בעינן שיאמר ע"א ושליח שקבל אבל בשני עדי' בלא השליח ה"א דמהני ראה לכן נקטה מתני' דשליח קרוב וצריכה שני עדי' אחרי' ומ"מ דווקא קבל מהני ולא ראה דל"א הימני' כלל כנ"ל ועיין:

והא דלא נקיט דשליח בעדי אמירה דל"ל כהנ"ל מעידי אמירה ל"ק לירושלמי דעל עצמו אינו נאמן שיעשה שליח כמ"ש הב"י ומזה לא הי' קשה לירושלמי וכ"כ בבית מאיר ודלא כב"ש ועיין:

אלא דכ"ז לר"ה אבל לר"ח דבאמ' מהני ראה ומתני' דאיירי בשני עדי' מלבד השליח עכצ"ל כתירוץ הש"ס אליבי' ר"א היא א"כ ל"ל כל מ"ש דהא באמ' מהני ראה משו' נאמנ' השליח א"כ הדרא הקושי' למה לא קמ"ל מתני' דשליח מצטרף אלא דכל זה אי שליח נעשה עד וירושלמי ע"כ הכי אזיל וי"ל כמ"ש אבל לר"ח י"ל ס"ל אין שליח נעשה עד ולא צריך לכל זה וי"ל דר"ה ור"ח בהך פלוגתא דאמוראי בקידושין מ"ג פליגו דר"ה ס"ל שליח נעשה עד והוכיח דינו ממתני' ור"ח ס"ל אין שליח נ"ע לא מוכח מידי וי"ל ביותר דר"ה לשיטתו תלמיד דרב וש"ס מקשה בכ"מ דכרב ס"ל ורב ס"ל בקידושין שליח נעשה עד וגם הוא ס"ל כן וא"ש:

ולפ"ז להלכתא דפסקינ' שליח נ"ע ע"כ הלכתא כר"ה וכשיטות כמה פוסקים דהלכתא כוותי' ומוכח עוד הא דמקשה לקמן לר"י ונהמני' לשליש דלאו לר"ח דשליש נאמן מקשה אלא גם לר"ה נאמן כמ"ש הרא"ש דבזה ר"ה מודה דהא ר"י מוכח ס"ל שליח נעשה עד דהא אמר בעל אמר לגירושין ושליש אמר לגירושין הוי דבר שבערוה כו' משמע אי הוי סגי בע"א הוי די באמירה דשליש דהוא ע"א ע"כ דס"ל דשליח נעשה עד ומ"מ מקשה ש"ס ולהוכי' לשליש מצד נאמנו' שליש ולפמ"ש מאן דס"ל שליח נעשה עד ע"כ ס"ל כר"ה כדמוכח ממתני' וע"כ דס"ל לש"ס היכא דבעל מודה גם ר"ה מודה דשליש נאמן ועיין:

וממ"ש דמוכח מדברי ר"י דס"ל דשליש מחשב לעד לולי דהוי דבר שבערוה צל"ע על הרא"ש דס"ל דאין שליח מצטרף וכתבו זצ"ל דרא"ש ס"ל שליח נעשה עד דווקא בשעשה שני שלוחי' נחתו לעדו' ג"כ. משא"כ בעשה שליח א' עיין סי' קמ"א בב"ש ובית מאיר אבל מהא דר"י מוכח אפי' בשליח א' וצלע"ג:

אפי' הן הראשוני' הן האחרוני' כו' כ' תוס' וראשוני' דהרבותא דה"א שלא נאמין לעדי' דאיך היו באמירה ובקבלה קמ"ל. ופשוט דכ"ז כשהם בשני עיירות וכ"כ הר"ן מפורש ולפ"ז צ"ע איך כ' תוס' לקמן דלר"ה ל"ק ממתני' די"ל מתני' בשניה' בע"א דווקא הא א"א דמתני' בע"א דווקא דא"כ מה רבותא דאפי' הן הראשוני' והן האחרוני' ופ"י כ' דמתני' גם בשהם בשני עיירות ולא הרגיש דקשה ממ"ש תוס' לקמן ומצאתי בבית מאיר שהרגיש בזה וצ"ע:

ועד"פ נ"ל לישב די"ל דרבותא דמתני' דה"א דלא נאמין לעדי' שבפניה' קבל לגירושין משום סבר' אם איתא שהי' סברא חזקה וזה מסתבר יותר לומר דה"א להכחיש העדי' ולומר שכרתה מסבר' תוס' שהיא מחודש' ודחוקה וסברי אם איתא בגמרא ור"ה מאמין לבעל בשביל כך אלא דזה מוכח מרישא דשניי' אמר קבל ונאמני' ולא חושדי' בשכרתה משו' אם איתא ואפי' הן הראשוני' ל"ל ואין בזה רבותא יותר לכאורה. ונ"ל ע"פ שכ' הרשב"א די"ל משום כסופת' לא נתן לה ותי' כיון שהיא עשתה שליח לקבלה וחפיצה בגירושין תו ליכא כסופא. וי"ל דמ"מ אין סברא חזקה כ"כ דאולי אין מאמין הבעל לשליח שעשתה שליח לקבלה ולכן לא נתן בידה שמא אינה רצונה כלל בגירושין ולכן ניתנו לשליח. אבל כשעידי אמירה הם עידי קבלה ועמדו שם ואמרו לבעל שהוא שליח לקבלה אלימא יותר אם איתא דוודאי ליכא כסופא כיון שיודע בבירור ע"י שניהם דרצונה בגירושין וה"א משום סבר' דאם אלימא כזו נכחיש לעידי' קמ"ל אפי' הן הראשוני' כו' מ"ע ל"א שכרתה לעידי' וקמ"ל עוד אפי' א' מן הראשונים וא' מצטרף דבעל יודע ע"י שליח וע"א שהי' באמירה ג"כ שהוא שליח לקבלה ואלימא סבר' אם איתא דהא שמע משניים דעשתה שליח קבלה ה"א דנחשוד לא' המצטרף עם א' מן האחרוני' שהוא שקר אמר ולא הי' בקבלה ולא נודע לבעל שהוא שליח לקבלה רק מא' מן