כתב סופר גיטין חלק ב כט

רצה ר"א בזה הא מרישא מפורש יותר ומסיפא צריך להקדי' ואוקימנא לה כו' וזה אין מפורש במתני' ונ"ל כד מייתי ראי' מרישא ולא ידע טע' למה באמ' נשי' בהולכ' צ"ל הגם דלא שייכי' בדנפשה כיון שעכ"פ איתא בענין גירושין נעשי' נמי שליח הולכ' וה"ה איש נעשה ש"ק הגם דליתא בדנפשי' וצ"ל דשייך בבתו קטנה וה"ה בכל כדומה לו מקרי איתא הגם דל"ש במעשה זה בדנפשי' וע"ז בא ר"א ואמר מסיפא נמי ש"מ דקתני האשה עצמה כו' וחידש דבאשה איכא אופן שנעשי' שליח לקבלה בדנפשה וכיון דשייכ' בדנפשה לכן נעשי' ג"כ שליח להולכ' לאחרי' והיינו רישא דמתני' וע"י סיפא נודע לנו טעמא דהש"ס אבל כל דלא שייך בדנפשי' לא נעשה שליח ולכן אין פשוט איש מאשה לולי דאיש שייך בדנפשי' לקבל גט לבתו הקטנה אבל היכא דל"ש כ"ז לא וזהו שרצה ר"א לחדש כנ"ל. והא"ש דכ' רי"ף מסקנתו דרב אשי ושביק לרישא ומייתי רק דר"א וכ' טעמא אשה בשליח הולכ' משום דאיתא בדנפשה והא דאיש נעשה ש"ק משום דאיתא בבתו הקטנה ולא זולת זה כנ"ל נכון:

ולפ"ז אין ב"ח יוכל לעשו' שליח לקבל גט שחרור לעבד דליתא בדנפשי' ומתני' דלעיל פ"ק תן גט זה לעבדי דלרבנן זוכה לו בשליחותו של עבד זכי' מטע' שליחו' צ"ל בעבד ולר"מ נעשה שליח הולכה דחוב הוא לו דעבד איתא בדנפשי' כמו אשה שיוליך שחרורו ומצאתי ראיתי שהתעורר בזה אא"ז מאוה"ג זצ"ל בחי' גיטין וצ"ע:

ודע דצל"ע על שיטת הר"י מגא"ש דמייתי רשב"א ור"ן לעיל כ"ב דעבד נעשה שליח הולכ' דלשליח הולכ' ל"ב איתא בדנפשי' דלאו גמר ענין הוא א"כ איך מסופק כאן אי אשה נעשי' שליח להולכ' כיון דליתא בדנפשה הא בהולכ' ל"ב איתא ואם נדחוק דבה"א מספקא לי בזה עצמו אי בהולכ' בעי' איתא ולאמ' דמביא ממתני' דאשה נעשי' שליח הולכ' י"ל באמ' מה"ט דלהולכ' ל"ב איתא בדנפשי' ואיש נעשה ש"ק משו' שנעשה ש"ק בבתו מ"מ צ"ע כדמייתי ממתני' דהכא אשה אמר' התקבלה והוא אמר א"א וס"ד דבשליח אשה מיירי ודחי דלמא באיש אבל כדסבור בשליח אשה רצה לפשוט תרתי איש בקבלה ואשה בהולכ' איך אפשר למפשט איש מאשה להולכ' הולכה שאני דלאו גמר מעשה גירושין הוא כסבר' הרימגא"ש הנ"ל וצלע"ג:

אתמר הבא לי גיטי כו' כ' הר"ן דהוא שליח האשה שיהי' ידו כידה ותהי' קבלתו לידו כאלו קבלה לידה ובתנאי שיתנהו לידה ויש לעיי' אם התנאי כך כשיגע לידה תהי' מגורש' מעכשיו משע' שקיבל או דוקא כשיגיע לידה תהי' מגורש' משע' קבלתה ופשיטנא דבר זה ממתני' לקמן ס"ה ע"א הבא לי גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע לידה ש"מ דאינה מגורשת למפרע כמובן. אלא דעדיין אני מסופק אם רצונה שיזכה לה עכ"פ שלא יהי' הבעל יוכל לחזור בו אלא שלא יהי' גירושין עד שיגיע לידה כעין דס"ל לרי"ף בזכה ותן בשחרור אלא דשם הראשוני' חולקי' עליו כיון דזכו' הוא לו משוחרר מיד אבל בשליח הובא' שתנאה כך היא והוא שותק ומסכי' לרצונה אפשר כך תנאי ולא מצאתי דבר זה מבואר ונרא' לפשוט ממתני' דקתני האשה שאמר' התקבל לי גיטי אם רצה לחזור ל"י לחזור ול"ק רבותא אפי' אמרו הבא לי משמע דוקא התקבל אבל בהבא יוכל לחזור בו ולפ"ז א"ש מה דנתקשו ראשוני' במתני' פשיטא ועיי' פ"י ולמ"ש י"ל דקמ"ל דוקא התקבל אבל בהבא יוכל לחזור ועדיין צריך תלמוד:

ש"מ אדיבורא דידי' סמיך עיי' ב"מ שכ' לר"ן דשליח הובא' שליח דידה ממש הוא א"כ לו יהי' דאדבורי' דידי' סמוך מ"מ הא היא עשתה אותו שליח להבא' והא א"א שיעשה אותו שליח והולכ' כיון שעשתה אותו להובא' וכ' דצ"ל דוקא כשמודיע שעשתה להובא' אבל כל שלא ידע אולי כשידע לא יהי' מרוצה אלא שתתגרש מיד עיי' בו:

דף ס"ג ע"א. אלא הכא משום דעקר שליח לשליחותי' בפ"י הקשה לדחולקי' על ירושלמי וס"ל כל דאיכא גילוי דעתה יוכל לעשו' שליח לקבלה ואפי' כדס"ל כירושלמי דוקא בלא עשא' שליח אבל כאן שעשתה שליח להביא לה הגם ששליח שקר ענה בו מ"מ עכ"פ רצונה לקבל גט למה לא יועיל מה שהוא מקנה לה ע"י השליח ולקמן הקשה שני' קושי' זו אם ל"א כמה שאמרה ל"ש תי' שתי' כאן. ולדעתי לק"מ אפי' לחולקי' על ירושלמי דאמרי' כיון שרצונה בגירושין לא איכפ' לה אם עי"ש קבלה או שיבוא לידה אבל היכא שעשתה שליח הובא' לר"ן שבוח' היא ולאינך שיט' גילתה דעתה שיתרא' לפני הבעל שנעשה שליח הולכ' ול"א שיהי' שליח קבלה כשירצה הבעל וכ"ש לר"ן שעשתה שליח הובא' ותנאי הוא שיגע ליד' דוקא חזי' דאית לה קפידי שאין רצונה להתגרש רק עד שיבוא גט לידה בוודאי ל"מ שוב זיכוי הבעל לשליח כנ"ל פשוט וק"ל:

אמר רבא ת"ש קטנה שאמרה כו' בפ"י הקשה רבא דלא ידע מהא דאדם יודע למה לא הקש' ממתני' דכאן ונדחק בישוב הקושי' ולפע"ד י"ל דבמתני' דכאן ידע לתרץ אדם יודע שאין שליחותו לקבלה ומה שאמר התקבל רצינו שיהי' שליח הולכ' והתקבל והולך קאמר וכ"ז כשהוא עושה שליח הגם שאמר בלשון התקבל מפרשים דבריו כי דעתו להולכ' אבל בקטנה שהיא עשתה שליח לקבלה ואין בשליחו' כלום והוא נותן לשליח סתם לא נרא' לרבא לומר שנאמר שיודע שאין בשליחו' קטנה כלום ודעתו שיהי' שלוחו דהו"ל לומר שממנה לשליח שלו תחת שבא שהוא שליח שלה וע"כ דזה אינו יודע והוא ממיעוט שאין יודעי' שאין במעשה קטנה כלום או לאו כ"ע יודעי' זה ומ"מ מהני ע"כ משום כיון שנתן עינו אמרי' אלו ידע הי' עושה אותו שליח וע"ז מתרץ דגם בזה אמרי' מסתמא יודע ודעתו שיהי' עכשיו שלו הגם דסתם ולא פירש כך כ"כ אמרי' אדם יודע בוודאי כן דעתו ותא חזי כדמתרץ דהכא אמר אדם יודע כו' וגמר ונתן לשם הולכ' ולא סיי' להולכ' דידי' וכשמתרץ בקטנה מסיי' ונתן לשם הולכ' דידי' משום דבמתני' דהכא שהוא משוו' שליח אמרי' לא לקבלה אתכווי' אלא להולכ' ושני' שליחו' דידי' הם. אבל בקטנה צ"ל תחת שהוא שליח דידה שווי' שליח דידי' וזהו שחידש ולכן מפרש וגמר ונתן לשם שליח הולכ' דידי' שסתמא אמרי' לשליחו' דידי' איכוין כנ"ל וק"ל:

[אמר המגי' כשנרצה לעמוד על בירור דברי המחבר תעיין היטב בתשו' הנ"ל סי' ע"ג וע"ד]:

אב"א רבי א"א אתי לאשמועי' ואיב"א הא קמ"ל רבי היינו ת"ק צ"ב הלא וודאי רבי חידש יותר וקמ"ל א"א ומה האי דאמר ואב"א הא קמ"ל רבי היינו ת"ק נ"ל דבאמת צ"ל להך תי' א"א אתי לאשמועי' למה לא מביא מיד רבו דכלל יותר דהולך כזכי וגם הך דאמר א"א. נ"ל הנה הר"ן כ' במשנה חידש דין דאמר א"א חלא הולך ותן לא ע"י שאמר א"א מגלה דהולך לא זכה אלא שדעתו זכה אלא שא"א לו בשליחו' האשה רק שיהי' שלוחו לזכו' לה וג"ז ל"מ וזה דלא כפי' רש"י שע"י שאמר א"א מגלה דעתו דהולך לאו שיזכה לה וכבר כתבנו במתני' דדינו של הר"ן קשה להבין אם כך דעתו למה ל"מ ומשו"ה לא פי' רש"י כוותי'. ונ"ל דוודאי כל שאפשר לפרש לשונו שהוא כפשוטו הולך או הילך כזכי יש לנו לפרש ולכן כשאמר א"א אלא הולך ובכ"מ הולך כזכי יש לנו לומר שדעתו הולך זכה אלא שא"א שיהי' בשליחותה ואם כן דעתו ממילא מהני ולא יוכל לחזור דלא כר"ן אלא לרבי לפמ"ש תוס' דבמתנה ל"ל הולך כזכי רק בגט שהיא עשאו שליח לקבלה כשאומר הולך אמרי' מסתמא אדעתא דהכי שאמר' יהיב לי' וכ"ז כשלא אמר א"א אמרי' מסתמא בדעתה ורצונה יהיב לו הגט דסתם הולך לאו כזכי אבל כל שאמר א"א אלא הולך והרי אינו רוצה בשליחות שלה מהיכי תיתי נפרש אלא הולך וזכה בשליחותי כיון דהא סתם הולך לאו כזכי והא אדעתה לא סמך ובתר רצונה לא הלך ולכן ס"ל לרבי דיוכל לחזור בו וכ"ז לרבי אבל למאן דס"ל בכ"מ הולך כזכ' שפיר י"ל גם שאמר א"א אלא הולך לא מוציאי' הולך ממשמעותו אלא רצונו שיהי' בשליחותו וכיון שהיא גילתה דעתה ועשתה שליח תו מקרי זכות גמור ומהני. והא"ש דרבי לשיטתו אמר ואם אמר א"א יוכל לחזור אבל ת"ק לאו רבי וס"ל בכ"מ הולך כזכי לכן גם באמר א"א אינו יוכל לחזור זה תי' ש"ס רבי א"א אתי לאשמעי' מה שאינו כן לת"ק. ואיב"א הא קמ"ל מאן ת"ק רבי והיא היא דאמר א"א יוכל לחזור כנ"ל. ויש לעיין לפ"ז מתני' דקתני א"א יוכל לחזור ע"כ דס"ל במתנה ל"א הולך כזכי והא דקאמר לעיל שם הולך כזכי היינו בגט ורבי ולאפוקי ר"נ או בחוב ובגט כדכתבו ראשונים דגט דמי' לחוב אבל במתנה מוכח איפכא דל"א הולך כזכי ורש"י דכ' דלעיל פליגו היינו בחוב ולא במתנה דמוכח ממתני' איפכא וגם צ"ל כדמתרץ בהילך ור"נ א"כ הא דבא"א יוכל לחזור צ"ל דר"נ לא ס"ל דהילך מהני רק בגט ולא במתנה אבל הפוסקי' פוסקי' דהילך מהני אפי' במתנה ויש להאריך בכ"ז ותן לחכם ויחכם עוד עד"פ:

ע"ב. מאי לאו בהילך ור"נ. הקשה מהרש"א הא לעיל מתרץ לא אקבלה וכ' דדוחק לומר אקבלה דקשי' פשיטא דאי אהולך או אהילך קאי י"ל קמ"ל הולך או הילך כזכי אבל אי אהתקבל קאי פשיטא. וקשה איך מתרץ כן לעיל לא אקבלה וצריך לדחק. ולפע"ד נראה לישב דבאמת הריטב"א הקשה כן לעיל על תי' ש"ס לא אקבלה פשיטא וכ' בשם רבותיו דקמ"ל אפי' לא ידע' הוא שעשתה שליח לקבלו מהני וריטב"א פקפק ע"ז וכבר כתבנו בזה לעיל. ונ"ל ראי' דלא כרבותיו מבריי' דקתני התקבל לי ואשתך אמרה התקבל והוא אמר הולך ותן זכה וכו' לכאורה הקדמה זו ואשתך אמרה ללא צורך לא הול"ל רק אשה אמרה התקבל והוא אמר תן הולך ותן זכה כו' נראה דרצה בזה דווקא שידע הבעל שעשהו שליח לקבלה אבל בלא ידע והוא אמר א' מן הלשונ' לא. ועדיין י"ל דלמא דווקא באומר הולך ותן דאינן לשון מבורר כ"כ צריך דווקא שידע אבל בהתקבל לא בעי ומטע' שכתבתי במתני' כיון דאמר התקבל אמרי' מספק אמר זה שמא עשתה שליח לקבלה מ"מ כיון דקיי"ל הולך תן והתקבל משמע דדומי' דהולך ותן גם התקבל דווקא כששליח אמר לו שנעשה ש"ק. ועוד קשה לי מה קמ"ל בריי' בהתקבל פשיטא כיון ששני' התקבל כקושי' ריטב"א על תי' ש"ס לא אקבלה קשי' בריי' דאיירי שידע ששליח אמר לו וע"כ דקמ"ל איפכא דווקא ביודע שנעשה ש"ק ואפי' בהתקבל צריך שידע לאפוקי מרבותיו כנ"ל. והא דמשני לעיל לא אקבלה קוד' שהביא הבריי' ס"ל דגם בלא נודע מהני וקמ"ל הך רבותא כתי' רבותיו של ריטב"א אבל בתר דמייתי בריי' זו דמוכח דווקא נודע כמ"ש מקשה שפיר ממתני' דאי אקבלה פשיטא כנ"ל ועיין:

אמר רב נעשה שלוחו ושלוח' וחולצת וכו' מדלא אמר רב שצריכה גט מחיי' כדלקמן חולצת וצריכה גט. נראה כמ"ש רשב"א די"ל דהולך תנאי הוא שאם יבוא לידה מגורש' למפרע ואפשר לקיים תנאי זה אח"מ ועיין בית מאיר סי' ק"מ שצ"ל להך צד דהא דרב איירי שכבר נתן לה אח"מ דאל"ה לא יתן לה ולא יקיי' התנאי ותתיבם מוודאי וע"כ דאיירי