כתב סופר גיטין חלק ב כח

לי מפלוני והוא אמר שקנה מפלוני אז מרתת ורשב"א ס"ל גם בשלא אמר קח מפלוני והוא אמר מפלוני לקחתי מהני ונ"ל דיש סברא לומר כשמצוה ליקח מן מומחה ואינו אומר מפלוני נרא' שמאין לו וסומך שיקח מן מומחה ולא ידרוש אחרי' גם כשהוא בא ואמר מפלוני לקחתי לא מרתת כ"כ שישאל מפלוני כיון דחזי דנאמן לו לכן מ"מ בדרבנן כגבינה וכיוצא ס"ל לרשב"א דסמכי' אבל בדאוריי' לא עד שיאמר קנה לי מפלוני והא"ש בתה"ב איירי בשלא אמר קנה מפלוני לכן נקיט דוקא בגבינה אבל איסור דאוריי' לא כמ"ש ב"י אבל בחי' חולין נקיט רשב"א באמר קנה לי מפלוני לכן סתם דסמכי' אפי' באיסור דאוריי' כנ"ל. והא"ש הא דחשוד נאמן פלוני מומחה שחט לי וכן נכרי ביצי' של עוף פלוני הם דשם לא ציוה' כלום רק הוא משיב לשואליו פלוני שחט או של עוף פלוני ואין לו הוכח' דמהימן לי' גם בדאורייתא מהני כנ"ל נכון ועיי'. ועיי' בכורו' ל"ו ע"ב התם דאית לי' תובע מרתת ובפי' רש"י שם ותמצא כדברינו הנ"ל והדברי' ברורי' בעזה"י:

ואין כופלי' שלום לנכרי' עיי' ר"ן משום שמשיבי' שלום שלום ולנכרי אין כופלי' בשלומו ולכן ר"ח הקדים שלום לנכרי ועיי' מהרש"ל ומהרמשי"ף. ונ"ל עוד בשננועי' טעם שמשיבי' פעמים שלום שלום או ברוך ברוך דכתיב ואברכה מברכיך נמצא כל המברך או דורש בשלום ישראל מתברך מאת ד' והנדרש בשלום מברכו ג"כ והיינו שכופלי' שהוא מבורך מאת ד' וגם הוא מברכו משא"כ אומר רק פ"א שהוא מברכו כנ"ל. ובתוס' חולין פ' אלו טריפו' גבי ישמעאל כהנא כו' מייתי לדירושלמי דנכרי מברך לישראל ג"כ מתברך ונ"ל כ"ז דוקא במתחיל לברך ישראל ולשאול בשלומו שכל כוונתו לברכו ולדרוש שלומו אבל המשיב מוכרח הוא להשיב לא מתברך מאת ד' רק מתברך מאד' המשיב ולכן הקדי' ר"ח והקדי' שלום לנכרי כדי שלא יהא נכרי המתחיל ויהי' מתברך מאת ד' כנ"ל וק"ל:

שלמא עלייך מלכא שלמא עלייך מלכא נ"ל ע"פ המדרש גם אויביו ישלי' זה יצה"ר וכן וישם לך שלום מיצה"ר ואמרו כל הגדול מחבירו כו' וגם שלום שב"א לחבירו בת"ח שכיח יותר בטבע מחלוק' בעניני לימודם כדאמרו ז"ל אויבי' בשע' אפי' אב ובנו כו' וכן אמרו ת"ח דרתת אוריי' דארתחו לי' ולכן צריכי' ת"ח יותר לברכ' שלום בכפליים ונקראי' מלכי רבני' שמולכי' ביצרם וכובשי' יצה"ר הגדול בהם ע"י התורה וכן כובשי' הכעס ומרבי' שלום בעולם נגד הטבע ולכן נקראי' מלכי' שמולכי' ומושלים בעצמם ובטבע' ואמר ש"פ שלום עליך מלכא שלום עליך מלכא שמולכי' בשניהם כנ"ל וק"ל:

בי מלכי' ימלוכו כ' אאמ"ו זצ"ל ע"פ שאמרו ת"ח שבבבל נוהגי' כבוד זה בזה ועומדי' זה מפני זה וכ"א מלך הוא ומולך חבירו על עצמו והיינו בי מלכי' ת"ח שהם מלכי' ימלוכו אחרי' ת"ח על עצמם ורצה גניבא בזה לפי שלא קמו מפניו שגם הוא ת"ח כמותם אלו דבריו זצ"ל וש"י זכותו יגן עלינו עד ביאת מבשר שלום ויגאלינו במהרה בימינו אמן:

סליקא פ' הניזקין בריך רחמנא דסייען עד כאן כן יחזקינו לתורתו למען שמו הגדול להגדילה ולהאדירה ע"ע נלך לאורה אמן:

פרק האומר ע"ב האומר התקבל ג"ז לאשתי כו' אם רצה לחזור יחזור ובגמרא מפרש דקמ"ל דמ"מ מהני שיהי' שליח להולכה דהתקבל והולך קאמר ומשו' שאדם יודע שאין שליחו' לקבלה ויש לעיי' לפי דאיתא בירושלמי אפי' צווחת שרוצי' בגט אמרי' דלמא חזרה בה ויש דלא פוסקי' הא דירושלמי חזי' דאין פשיטו' כ"כ שאינו יוכל לזכו' לה היכא דגילתה דעתה דרוצי' בגט ול"ש לומר דאדם יודע מה שאין פשוט כ"כ ולפ"ז לפוסקי' כירושלמי גם היכא דצווח' וגם מתני' אפי' בכה"ג איירי דיוכל לחזור א"כ גם כשנותן לה תהני דאולי לא יודע דלא יוכל לעשו' ש"ק כה"ג וגם שליח הולכה לא יהי' וצל"ע. וי"ל בוודאי מתני' לאו בכה"ג איירי דאי צווח' שרוצי' בגט בכה"ג לאו כ"ע יודע וגם שליח הולכ' אינו וירושלמי רק דינא קאמר דל"מ שליחו' לקבלה ממנו גם בזה וגרע דאפי' שליח הולכה אינו והא"ש מה דקשי' לכאורה דשקל וטרי' ברביתא דרישא דמתני' ומתרץ אתקבל איצטרכא לי' ולא קאמר דקמ"ל אפי בגווני דגילתה דעתה ל"מ התקבל עד דעשתה הוא שליח קבלה ופירש ורביתא רבתא ברישא ולמ"ש א"ש דבגילתה דעתה שרוצי' בגט גם דמטי גיט' לידה ל"מ וע"כ רישא לאו בהכי איירי ועדיין צ"ע לדינא דמסתימ' הפוסקי' לא משמע כן ולא לשתמיט דיאמר הכי וצ"ע:

האשה שאמרה התקבל לי גיטי כו' הריטב"א כ' בשם רבותיו דאפי' לא ידע היא שעשתה שליח קבלה והוא אמר התקבל אם רצה לחזיר ל"י דבכל אופן שתתגרש קאמר ומיושב בזה כדמשני ש"ס לא אקבלה וקשה פשיטא כיון דהיא אמר' התקבל והוא אמר פשיטא דל"י לחזור ולזה ניחא דקמ"ל אפי' הוא לא ידע [אמר המגי' עיי' בתשו' רבינו אה"ע סי' ע"ג ביאר ענין זה היטב] והריטב"א פקפק ע"ז מה זו סברא כיון שלא ידע שעשתה שליח לקבלה מהיכי תיתי לומר שדעתו שאם עשתה אותו שליח לקבלה שיהי' לקבלה בוודאי התקבל והולך קאמר. ונ"ל כיון דאמר התקבל וסתמא דהאי לשנא לשון מבורר התקבל וזכה לה אלא כיון שיודע שאין שליחו' לו לקבלה ע"כ דלשון גרוע וקטיע' אמר התקבל והולך אבל כשיש לפרש דבריו בטוב בוודאי עדיף ולכן כשנתוודע שעשתה שליח לקבלה אמרי' דלכן אמר לשון התקבל ול"א הולך לבד דהי' מסופק שמא עשתה שליח לקבלה וגם הוא מסכי' עמה ולכן אמר לשון התקבל דמתפרש התקבל וזכה וגם התקבל והולך ודווקא בהתקבל אבל בהולך או הילך לכל מר כדאי' לי' כל שלא ידע משליחותי' אמרי' להולך ותן ליד' אתכווין כנ"ל. והא דלקמן באשתך אמר הבא לי והוא אמר התקבל ול"א במה שאמרה דאמרי' דשווי' דווקא שליח להולכה כמו שאמר השליח הגם שהיא עשתה שליח לקבלה התם שאני כיון דשליח אמר להובא' ומאמין לו ול"א כמו שאמרה היא לא נשאר לו ספק שיהי' שליח לקבלה בוודאי התקבל והולך קאמר משא"כ בשלא אמר השליח כלל ובהכי איירי מתני' וא"ש עיי':

לפיכך אם אמר הבעל אי אפשר כו' כ' הר"ן דקמ"ל הגם שיש לפרש דהא דאמר א"א היינו שאינו רוצה שיהי' שליח דידה אלא הולך ותן או הילך לכל מר כדאי' דהולך או הילך כזבי שיהי' זוכה לה בשליחותו וה"מ כיון שגלתה דעתה ועשתה שליח לקבלה רק הוא עיק' שליחו' שלה ורוצה שיזכה בשליחותו דמהני קמ"ל דמ"מ ל"מ שמא חזר' בה כבירושלמי וצ"ל כיון דסו' כ"ס זוכה לה ומה רצה הבעל בעקיר' שליחו' שלה גם כשהוא מזכה על ידו נעשה שלוח' דזכי' מטע' שליחו' ומה לו לומר איני רוצה בשליחותה וי"ל בשני פני' או לשיט' הרי"ף בפ"ק דבתן כזכי אינו יוכל לזכו' רק שלא יוכל לחזור ואינה מגורש' עד שיגיע לידה ולכן עוקר שליחותה אבל הולך לה וזכה לענין חזרה ואין רצון שתהי' מגורש' עד יגיע לידה אלא דהר"ן בפ"ק חולק על הרי"ף בזה עיי"ש שהרבה להקשו' עליו. ולכן נרא' לי דס"ל להר"ן כהרשב"א שכ' לקמן ס"ג ע"ב דבהולך כזכי מ"מ תנאי התנה שיגיע לידה ומגורש' למפרע ומה דמספקא לרשב"א פשיטא לר"ן ועפ"ז א"ש מ"ש אלא דהר"ן לא הזכיר כלל ממ"ש הרשב"א ולכן צ"ע:

עוד צ"ב הלא וודאי אין דבר זה פשוט כ"כ שאם עשתה שליח לקבל והוא אמר הולך וזכה רק שאמר א"א בשליחו' שלה דלא מועיל ואפי' לירושלמי' כל דצווח' אמרי' חזר' היינו בלא עשתה שליח מפורש אבל כל שעשתה שליח מהיכי תיתי לחוש שחזר' בה הלא בכל שעשתה שליח לקבלה ל"ח אולי חזר' ושוב נתרצי' עכשיו ומה"ת לחוש בזה וצ"ל דלמא היא לא רצתה שיזכה לה בתנאי שיגיע לידה ורצונה דווקא בשליח קבלה ממש כצ"ל ואם נסבול כ"ז שאמר הר"ן אבל בוודאי אין זה פשוט לכ"א וא"כ איך קתני אמר א"א רק הולך כו' רצה לחזור כו' אבל כל שמסר' לידה מהני למה כיון שאינו יודע דלא מהני שליחותו לזכו' לה בכה"ג הולך ותן כפשיטו' אמר זכה לה כפשטו' הלשון וגם אם קבלה הגט לא תהי' מגורשת וצל"ע. [אמר המגי' עיי' בתשו' כ"ס א"ע סי' ע"ד בזה]:

וראיתי בריטב"א כ' לאמור דקמ"ל מתני' דווקא כשאמר א"א אבל הולך ותן דאינו לשון מבורר כ"כ אמרי' דעקר לשליחו' רק הולך ותן אבל כשאמר א"א והתקבל לה אמרי' דחזר מדבריו שאמר א"א וחוזר ומסכי' לשליחו' קבלה שלה ובאמ' כן נרא' לקמן בבריי' דת"ק כולל הולך תן התקבל וזכה ורבי אמר בכולן ואם אמר א"א כו' אלא הולך ותן ושביק זכה דאיירי בי' דאמר על כולן והול"ל ואם אמר א"א יוכל לחזור וידענו דעל כולם קאי או דהול"ל אלא הולך ותן וזכה מזה נרא' בעין דהאריך ופרט לשלול התקבל בזה ל"א דעקר שליחותה אלא חזר מדבריו. וכ"כ לח"מ אליבא דרמב"ם מדנפשי' ובב"ש סי' ק"מ ס"ק ח' כ' בפשיטו' היפך מזה ועיי' בית מאיר שכ' ובלח"מ לא כ"כ ולדינא צ"ע והרי לנו הדבר מבואר בריטב"א דלא כב"ש. והראיתי שיש פני' וראי' והכי נקטי'. [אמר המגי' עיי' ג"כ בזה בסוף התשו' הנ"ל סי' ע"ג:

גמ' איש להלכה ואשה לקבלה כו' אשה להולכ' כו' רש"י נדחק בפירושו ועיי' מהרש"א ולתוס' דקאי מצד השליח נרא' דהאיבעי' משו' דבכ"מ צריך להיו' שליחו איתא בדנפשי' ועבד פסול לשליחו' הגט משו' דליתא בדנפשי' ולכן מבעי' לש"ס כאן אי איש בקבלה דל"ש קבלה בדנפשי' וכן אשה להולכ' כיון דל"ש בדנפשי' בה"א דלא ידע דנעשי' שליח להולך גט עצמה כמ"ש מהרש"א או דלמא כיון דאיתא איש ואשה בענין הגט הגם דל"ש במעשה זה דגט מקרי איתא בגט כנ"ל פשוט ונכון ועיי' בסמוך:

אמר רב אשי מסיפא נמי ש"מ כי' הרי"ף כ' דאיש נעשה שליח לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו הקטנה ואשה נעשי' שליח להולכ' דכן נעשי' לעצמה נרא' דס"ל דלא"מ בעי דווקא שנהי' שייך במעשה זה בדנפשי' איש לקבלה ואשה להולכה אלא דבתרווייהו איתא בדנפשי' איש בבתו לקבלה ואשה להולכ' שנעשי' הוא שליח בגט שלה ולפ"ז כדפשיט אשה ממתני' אף הנשי' כי' ורב אשי מסיפא לא נפשוט איש מאשה רק לכ"א טעם בפ"ע. נ"ל דרי"ף הוכיח זה מדאמר רב אשי מסיפא נמי ש"מ צ"ע מה