כתב סופר גיטין חלק ב יט

וממילא ליכא משום מהב"ע עכשיו כיון שהוא לאחר קנין דרבנן כע"ש תוס' דכן מוכח ממטללתא אף של"ק רק מדרבנן מ"מ ליכא מהב"ע כיון שאינו עוד בעמוד והשב ודריש קרבנו או והבאתם את הגזול כו' ומשום מהב"ע אבל עכשיו ליכא מהב"ע ושפיר אמר ד"ת מכפרי כיון דקנה ביאוש ושלו הוא והקדש דאוריי' הוא וליכא רק משום מהב"ע וכיון דקנה מדרבנן ממילא ליכא מהב"ע מדאוריי' גם דקנין דרבנן לא מועיל לדאוריי' מ"מ מהב"ע ליכא וכבר הארכנו בזה לעיל. אבל עולא אמר יאוש כדי ל"ק אפי' מדרבנן והוי מהב"ע כנ"ל פשוט. והא"ש בזה מה דצ"ב על רבא דהקשה לעולהו והא הוא ג"כ דריש קרבנו ולא קשי' לי' לדנפשי' וצריך לדחק שזה הי' קודם שחזר בו. וי"ל דבאמת משו"ה הדר בי' דבאמ' דוחק לאוקא קרא בגזל קרבן דחברי' ולאוקמי בפסח כמ"ש תוס' ב"ק אלא דתחלה קשי לי' ברכ' כמו שהקשה לעולא ולכן נדחק בקרא לקיי' יאוש דאוריי' אבל לבתר דשמע לדרב שיזבי והוא מיישב דבריו אוקמי ברשותו שוב ניחא לי' יותר לומר קרבנו ולא הגזול בשלו גזלן מלדחוק בקרא וגם ניחא יותר כעולא מדרב יוד' דלר"י צריך לדחק במתני' דיוקא קאמר וזה דוחק לי' כמ"ש כ"מ שלר"י אתי' מתני' בדוחק כן י"ל. אבל לפמ"ש א"ש יותר די"ל רבא ס"ל יאוש קונה מדרבנן וליכא מהב"ע וחייב שפיר כרת ולכן הקשה לעולא דס"ל אפי' מדרבנן ל"ק ואיכא משום מהב"ע והא"ש דל"ק לר"י ולרבא רישא דמתני' מגנב והקדיש הגם דקונה מדרבנן לא חייב בדו"ה כמ"ש היש"ש דמשום קנין יאוש דרבנן לא פטרו רק מהשב' חפץ עצמו ולא רצו לפוטרו מדו"ה שיהי' נשכר כ"כ וא"ש עיי' והא דאמר מאימתי אוקמי ברשותו היינו לעולא דיאוש ל"ק כלל:

ובהא מיושב קושי' תוס' דהקשה לר"י כיון דמדאוריי' מכפר איך יאמרו בנודע שאינה מכפר' לפמ"ש דמשום דקני' ביאוש מדרבנן ממילא מכפרי מדאוריי' ובנודע אפקי' ולא הקנוהו ביאוש ממילא הוי מהב"ע ואינה מכפרת מדאוריי' כנ"ל:

ג) שיטת תוס' סוכה ט' ע"א דמבה"ע דרבנן וקרא דוהבאתם אסמכ' היא והא דעולא ד"ת אינה מכפר' משום דלא הי' קרבנו בשע' הקדש והיינו דאמר יאוש ל"ק הגם שקנה הקדש ע"י יאוש וש"ר או שה"ש מ"מ קרבן שלו אינו ופסול להקרבה וס"ל גם לדנפקא לי' מוהבאתם וכן ס"ל לעולא בב"ק ג"כ אין הטע' רק משום דלאו קרבנו הוא. וגם רמב"ן במלחמו' בב"ק קי"ד כ' דיש לפוסלו משום דלאו קרבנו הוא אלא כ' דג"כ משום מהב"ע פסול מדאוריי' ותוס' סוכה הנ"ל ס"ל רק משום קרבנו ומשום מהב"ע רק מדרבנן פסול. ונראה מתוס' סוכה הנ"ל דכל דרק משום דרבנן אמרו שלא יצא מ"מ מדאוריי' יצא. וכן מוכח מתוס' כאן דהקשה כיון דמדאוריי' מכפר איך יביא קרבן אחר דס"ל הגם דרבנן אמרו שאינו מכפר מ"מ יצא מדאוריי' ועיי' תוס' סוכה ג' ע"א בסופו שכ' כל שאמרו רבנן דלא יצא גם מדאוריי' לא יצא סותר למ"ש דף ט' וכאן וצ"ע. ועיי' בכלל זה אריכו' בשעה"מ הלכ' לולב דתלי' בפלוגתא דתנאי דר"י ור"מ עיי"ש:

ונ"ל דכשיט' תוס' סוכה ט' בביאור הא דעולא נ"ל היא שיטת רש"י בסוגי' דסתם לן בכל הסוגי' וכ' דהקדש הוא רק דפסול להקרבה ולא גילה לנו טע' ולא הזכיר כלל מעהב"ע נראה דס"ל דפסול משום דלאו קרבנו הוא בשע' שהקדיש ור"י ס"ל יאוש קונה הוי שלו קודם שהקדיש וקרבנו הוא ומכפר ד"ת. ועוד נראה לי הכרח דרש"י מפרש משום דלאו קרבנו הוא דהא רש"י ס"ל כר"ת דגם לאחר קנין איכא משום מהב"ע כדכ' גבי אווכרי וכאן לעולא דיאוש ל"ק בלי ש"ר אחר יאוש נרא' דלא מפרש כר"ת דל"ק לענין הקרבה ומשום מהב"ע ובאמת דוחק לפרש כך כמ"ש תוס' בסוכה דע"ז ל"ש לומר לא קנה אלא דקשה באמת סו' כ"ס טעמא משום מהב"ע אם כי דעולא לעצמו ס"ל יאוש ל"ק. אבל כאן דמשום מהב"ע אתי עלה מה לו לומר דיאוש ל"ק דלענין מהב"ע ליכא חילוק בין קנה או לא לעולם איכא מהב"ע לשיטת רש"י ור"ת א"כ לא הו"ל לומר רק מ"ט דהוי מהב"ע ואין עסקינו פה בדין יאוש אי קנה או לא וע"כ דרש"י מפרש דבאמת לאו משום מהב"ע אתי עלה או דל"ל מהב"ע או דמהב"ע רק דרבנן רק משום דלאו קרבנו בשע' שהקדיש הי' כנ"ל ועיי' ויש לדחות דאמר יאוש ל"ק היינו אפי' מדרבנן דאי קנה מדרבנן לא הוי מהב"ע ומ"מ מסתימ' רש"י בסוגי' כראה דלאו משום מהב"ע אתי' עלה וכן משמע מדלא הזכיר כלל ממהב"ע וכ"כ רמב"ן בחי' בגיטין מסתימ' עולא נראה דמשום דלאו קרבנו פסול:

ומלתא דתמיה' לי טובא על רמב"ן בחי' כאן שהקשה לדנפשי' דאי משום דלאו קרבנו בשע' הקדש פסול א"כ איך יליף ר"ש מוהבאתם מהב"ע דלמא משום דלאו קרבנו הוא ותי' דמשמע דומי' דפסח דפסול ואם עלה ירד אבל משום דלאו קרבנו הוא היינו שאינו של בעלי' ואם עלה לא ירד דלאו קרבן פסול הוא עיי' בו. וצלע"ג א"כ איך כ' דעולא כאן משו' דלאו קרבנו אמר שאינו מכפר אם כי לבעלי' אינו מכפר למה יהי' כהני' עצבי' הא קא אכלו חולין בעזרה. ולזה י"ל מ"מ לאו חטא' הוא אלא שהוא של הקדש כעולה לקיץ המזבח ובזה א"ש הא דקאמר ש"ס בשלמא לעולא היינו דקתני חטא' וכבר נתקשינו לעיל למה בעולה לא יהי' עצבי' שהקריבו חולין בעזרה והא"ש דבאמ' כשר לעולה דשל הקדש הוא אבל לכפר לבעלי' לשם חטא' אינו ראוי' ונתפס להקדש לקיץ מזבח שהוא כליל כן י"ל. אלא דהא וודאי קשי' מה מקשה רבא לעולא הא אין ראוי' לפני' הא וודאי ראוי' כמ"ש רמב"ן דקרבן כשר הוא רק לבעלי' אינו ראוי' שיכפר עליו וצלע"ג:

ובלא"ה צ"ע הא עולא דריש מוהבאתם את הגזול ולדרש זה ע"כ משום מהב"ע פסול ולא משום דילי' הוא כמ"ש רמב"ן ואיך כ' דעולא משום דלאו קרבנו הוא ואפשר י"ל בכוונ' רמב"ן מדסתם עולא משמע גם בלא מהב"ע פסול דלאו שלו הוא ולכן לא הוצרך להזכיר מהב"ע אבל באמת מדרש דעולא מוהבאתם פסול לגמרי משום מהב"ע דומי' דפסח. והא"ש דמקשה רבא עליו דעולא הא אין ראוי' לפני' דלדידי' פסול לגמרי ואין ראוי' לפני' כנ"ל ועיי'. וא"ש בזה דלא תיקשי רבא לנפשי' דדריש מקרבנו ולא הגזול וכבר כתבנו בזה לעיל ולרמב"ן א"ש דרבא ממעט מקרבנו משו' דלאו קרבן דילי' הוא ומ"מ ראוי' לפני' אבל לעולא מקשה שפיר דפסול לגמרי ועיי':

וע"פ דברי חי' רמב"ן הנ"ל עלה בידינו ליישב קושי' תוס' על ר"ת מהא דהקשה אביי לרבה דלמא משו' מהב"ע ואי דל"ל מהב"ע גם אי יאוש ל"ק לא א"ש וכתבנו לעיל דבלא"ה צ"ל איך יפלגו בסברת הפוכו' דאביי ס"ל יותר יש להוכיח יאוש ל"ק מלחדש מהב"ע ועולא ס"ל איפכא וע"פ דברי רמב"ן יבוא הכל ע"כ דכ"ע מודי' דיותר י"ל יאוש ל"ק מלחדש מהב"ע והוכיח אביי דיאוש ל"ק ולאו משו' מהב"ע פסול אלא משו' דלאו קרבנו הוי בשע' שהקדיש אבל אי יאוש קנה הי' צ"ל משו' מהב"ע ביותר מסתבר לומר יאוש ל"ק וכ"ז בקרא דקרבנו אבל עולא דריש מקרא דוהבאתם כו' א"א לומר משו' קרבנו כמ"ש רמב"ן מדפסול לגמרי וע"כ משו' מהב"ע וכיון שצריך לחדש מהב"ע מנ"ל להוכיח דיאוש ל"ק וא"ש. אלא דעדיין יש להקשו' מנ"ל לאביי להקשו' על רבה דלמא דרש מקרא דוהבאתם דמוכח ע"כ מהב"ע וכיון שמוכח בלא"ה מהב"ע שוב מנ"ל להוכיח מקרבנו משו' יאוש ל"ק דלמא משו' מהב"ע דמוכח בלא"ה וליישב ג"כ זה נ"ל דלרבה לשיטתו הקשה שפיר דלרבה דס"ל דפלוגתא דרבנן ור"ש גם בשמענו דאיאש לפי דס"ל דסתם גזול לאו י"ב הוא לא מוכח מידי מקרא דוהבאתם דשפיר הוא דומי' דפס' דל"ל תקנה כלל דגם דמיאש ל"מ מידי והוי לעולם כלפני יאוש ור"ש לשיטתו דס"ל ס"ג יאוש בעלי' הוכיח שפיר אבל לדידן מנ"ל ושפיר מקשה אביי לרבה לשיטתו והא"ש דלא מקשה לרבה מקרא דוהבאתם כמובן. אבל עולא דס"ל בשמענו לא פליג מביא שפיר דרשא דוהבאתם כנ"ל ועיי' ומיושב קושי' תוס' ב"ק דלא מקשה מרב מקרא דקרבנו כדמקשה לרבה דווקא לרבה לשיטתו הקשה שפיר והא"ש ג"כ הא דהקשה אביי תחלה לרבה ואח"כ הקשה לר"י דל"ק ועיי' ש"מ ופ"י דעל ר"י הקשה דעכ"פ מוכת דקנה מהך דעורו' ועיי' בש"מ שמביא דקושי' מעורו' גם אי יאוש קנה מדרבנן קשה וא"כ הדר קשה על אביי תחלה דל"ק והדר הקשה אעורו' ולהנ"ל א"ש דלא הקשה רק לרבה לשיטתו ולעצמו ס"ל יאוש דאוריי' מהך דעורו' כנ"ל ועיי' בכ"ז:

וכ"ז שיטת הרמב"ן אבל תוס' סוכה ט' ס"ל דמהב"ע ל"ד ומשו' קרבנו פסול לגמרי דהא כ' טעמא דעולא משו' קרבנו ומהב"ע דרבנן א"כ קשה מה מקשה רבא מותני עלה וע"כ דמשו' קרבנו פסול לגמרי ואין ראוי לפני' כלל וכן שיטת רש"י כמ"ש לעיל באורך:

ולשיטה זו הא דחמר ר"י ד"ת מכפר צ"ל משו' דס"ל יאוש קנה וקרבנו הוא וקשה מה יענה במתני' מה ארי' הקדש כקושי' תוס' ונ"ל דצ"ל למה באמ' לא רצה לאוקמי בהקדישו' בעלי' ומ"ש מהרש"א הוא דוחק דלא ידע ש"ס ב"ק כל הסוגי' ושקלא וטרי' מבריי' דתני עלה והפשוט דקשי' לי' הא שני' אין יכולי' להקדיש ולא רצה לאוקמי כצנועי' אלא דלרש"י לפי שיטתו א"א לומר האי טעמא עיי' קצה"ח סי' קי"ז שביאר שיטת רש"י דווקא קדשי בה"ב אין הבעלי' יכולי' להקדיש אבל קדשי מזבח בכחם להקדיש ושכ"כ ריב"ש אליבא דרישא והקשה מדמקשה ש"ס לר"ל והא אמר ר"י שני' כו' והעלה דלר"ל לשיטתו מקשה דמוקי מתני' בקדשי בה"ב עיי' בו. ובדברינו א"ש הא דלא מקשה לרבה ורב ממתני' דלק"מ רק לר"ל לשיטתו ולפ"ז קשה למה לא רצה רבא לומר בהקדשוהו בעלי' ובקדשי מזבח ול"צ לצנועי' כלל ומנ"ל דעולא אוקמי בקדשי' בה"ב וצ"ע:

ולכן נ"ל דלמ"ד יאוש ל"ק א"א לומר מתני' בהקדישוה בעלי' ושייך ותני עצה דכיון דיאוש ל"ק א"כ הא דגנב והקדיש אפשר בשני פני' או שהקדישו' בעלי' לפני יאוש או הגזלן לאחר יאוש ומתני' סתמא כל לאחר הקדש פטור מדו"ה וגם מסתמא לאחר יאוש דסתם גניבה יאוש בעלי' ואיך יתפרש ותני עלה כה"ג ענוש כרת משמע בגווני דאיירי מתני' והא במתני' איכא הקדישו גזלן ובכה"ג פטור שאין ראוי' לפני' ואיך תני עלה כה"ג והקשה רבא שפיר אבל ש"ס מתרץ שפיר בב"ק לר"ל דיאוש קנה וא"א לדין דמתני' רק דלפני יאוש והקדישו' בעלי' דלאחר יאוש פטור בלא"ה בלא הקדישו' ושפיר קתני עלה כה"ג דאיירי מתני' והא"ש דל"ק לר"י דאמר מ"ט יאוש קנה לדידי' ל"ק לרבא מתני' דמוקי באקדישו' בעלי' כנ"ל פשוט וברור:

ד) הרמב"ם פ"ה מא"ב הלכה ז' כתב הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול והקב"ה שונאו כו' ואצ"ל שאינו מתקבל אבל לאחר יאוש הקרבן כשר הנה הגם דס"ל יאוש ל"ק מ"מ הקדש הוא