כתב סופר גיטין חלק א צט

מייתי ראי' נגדו רק בהגיע לגבורו' ממילא מוכח ממתני' דקתני זקן או חולי דחולי היינו גוסס והוי זו וצ"ל זו כן י"ל אלא הא רי"ף ורמב"ם פוסקי' דבגוסס לא ופוסקי' דבהגיע לגבורו' כאביי א"כ קשי'. ולכן נ"ל דזקן דמתני' סתם זקן שלא הגיע לגבורו' והא דנקט סתם זקן משום סיפא בתרומ' ושולח חטאתו דעשה צריכותא לקמן וקמ"ל י"ל דווקא בלא הגיע לגבורו' אבל בהגיע לגבורו' לא מקלי' היכא דאפשר ואביי לא מייתי ראי' רק בגט דקתני ואפי' בן מאה אבל בתרומה ושולח חטאתו מנ"ל ולכן קתני סתם חולי משו' סיפא והא"ש דקתני זקן או חולי דהוי זו וצ"ל זו דחולי איכא רבותא יותר מסתם זקן שלא הגיע לגבורו' כנ"ל. ובזה א"ש הא דרמב"ם שינה סדר המשנה בהלכ' גירושין וכ' חולי או זקן דבהלכ' גירושין לא כ' רק מדין גירושין ולא חילק בין זקן שהגיע לגבורו' והוי חולי או זקן זו וצ"ל זו וא"ש. ועיי' יש"ש דסיפא דמתני' על רישא קאי זקן או חולי ג"כ והרמב"ם לא כ' בהלכ' תרומה ובהלכו' פסולי מוקדש' זקן או חולי משו' דהעתיק לשון המשנה ובמשנה ל"ק מפורש זקן או חולי בסיפא כנ"ל ועיי':

עוד י"ל בישוב דקדוק הנ"ל עפ"מ שהעיר היש"ש בזקן וחולי ומשמעו' מתני' דווקא זקן או חולי וי"ל דזקן דמתני' סתם זקן שלא הגיע לגבורו' ונקט זקן סתם לאשמעי' דאפי' בזקן סתם דוקא שאינו חולי אבל זקן וחולי לא וממילא הוי זקן או חולי זו וצ"ל זו ויש להאריך עוד:

תרומה הגיטי' קרמית כו' ורמי תרומה אתרומה. קושי' תוס' חמורה איך לא ידע דקשי' תרומה אתרומה ומלבד שתי' תוס' דחוק עוד צ"ל על המקשן גופי' דלא הקשה מיד תרומה אתרומה ועיי' מהרמ"ל שנדחק ונ"ל דלכאורה יש להקשו' דלמא מתני' כמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן ולכן מותר' לאכול והא דאמר בחזק' שהוא קיי' הא בדרבנן פשיטא שמותר' דספיקו להקל קמ"ל אפי' זקן או חולי דה"א דקרובים למות ואסור' קמ"ל דהם בחזק' קיים או דקמ"ל האמת דאיכא חזק' ואפי' שיצורף עוד ספק ממק"א מותר' ולא הוי ס"ס להחמיר אבל בריי' כמ"ד תרומה דאוריי' ולק"מ. ונ"ל ליישב דמוכח דמתני' כמ"ד תרומה דאוריי' בזה"ז דהא עשה לקמן צריכותא דה"א תרומה אפשר גנו לא אפשר ובוודאי אי אזיל בתרומ' בזה"ז דרבנן לא ס"ד להחמיר יותר בדרבנן משו' דאפשר מבדאוריי' בלא אפשר ובוודאי תרומה דרבנן כ"ש וקו"ח הוא מגט וע"כ דמתני' כמ"ד תרומה בזה"ז דאוריי' וא"ש. ולפ"ז א"ש דלא יוכל המקשן להקשו' מיד תרומה אתרומה בלי שיביא הרישא דהי' מקו' לתרץ מתני' בתרומה בזה"ז כמ"ד דרבנן והוצרך להביא רישא דמתני' וממילא מוכח דסיפא בדאוריי' וכיון דהוצרך ע"כ להביא רישא מקשה מיד מרישא כנ"ל:

והנה בצריכותא דלקמן דנדחק הש"ס דה"א תרומה אפשר והדר אמר זמנין דלא אפשר יש להקשו' לפמ"ש תוס' יומא דף ע"ב ומובא במל"מ הלכו' פ"מ דיש לומר דרבא לא מחמיר בהגיע לגבורו' רק בגט משים חומר א"א א"כ בפשוט א"ש דרישא זקן שלא הגיע לגבורו' וסיפא אוכלת בחזק' שהוא קיים מלתא באנפא נפשי' הוא שאוכלת לעולם בגינו בחזק' שקיי' ואפי' הגיע לגבורו' וכן בשולח חטאתו וצ"ל דש"ס עשה צריכותא לאביי דלא ס"ל דרבא ואסיק בתיובתא. ולפ"ז לרבה לא מוכח דמתני' אזל למ"ד תרומה בזה"ז דאוריי' ומ"מ א"ש דקמ"ל תרומה דסיפא מלתא בא"נ הוא ואפי' בהגיע לגבורו' בחזק' חי מוקמי' משא"כ ברישא בגט ול"ק תרומה אתרומה כלל וכן אין להקשו' משולח חטאתו אתרומה די"ל כמ"ד חולין שנשחטה בעזרה לאו דאוריי' וכ"ש אי בחטא' עוף דבא' על הספק וכ' תוס' דה"א בשליח לא ליעול וזה חומרא דמ"ש. והא"ש דאביי' דהקשה לרבה לפי גירס' הראשוני' דרבא אמר ל"ש אלא לא הגיע לגבורו' ולדידי' לא יוכל להקשו' תרומה אתרומה די"ל מתני' בתרומה דרבנן והצריכותא מ"מ א"ש ורמי גט אתרומה ותי' לו איך קמדמי' גט לתרומה גט לא אפשר כו' ומתרומ' אתרומה ל"ק לדידי' וסתמא דש"ס מקשה ורמי אתרומה כיון דמסיק רבא בתיובתא וע"ז שקלו וטרו כל אמוראי לפי דל"ל כרבא וע"כ מתני' בתרומ' דאוריי' ומיושב קושי' תוס' וקושי' מהרי"ט ועיי':

והא"ש ליישב הא דפסק רי"ף ורמב"ם כאביי להקל בהגיע לגבירו' משו' דש"ס לקמן דעשה צריכותא ע"כ לאביי אזיל וגם רב"א ור"י דמתרצו לתרומה אתרומה כולהו ע"כ כאביי ס"ל וראוי לפסוק כמותו כנלפע"ד וק"ל:

והנה הפ"י האריך למעניתו בישוב קושי' התוס' באומרו כי תרומה אתרומה ל"ק די"ל דחזק' חי אינה חזק' דעשוי' להשתנו' אלא שיש לה חזק' היתר לאכול בתרומה משא"כ בשע' א' קוד' מיתתו דעוסק לבטל החזק' אבל גט אתרומה קשה שפיר דבגט ליכא רק חזק' חי דעדיף מחזק' איסור לשוק או דחזק' איסור לשוק ליכא כיון שבא לבטלה ע"י גט ועפ"ז מסיק ליישב הסוגי' וקילס עצמו בזה. ולדעתי העני' דבריו תמוהי' לפי שיטתו גם בגט מלבד חזק' חי איכא חזק' א"א היינו שנוקמי אותה בחזק' א"א שהיתה מתחלה ונוקמי אותה בכך עד שבא גט לידה ולא מת בעלה עד עכשיו והיא א"א עד שבא גט לידה וע"ז ל"ש שעוסק לבטל החזק' דהרי עדיין לא בא גט לידה ומעכשיו תהי' מגורשת אבל עד עכשיו א"א היתה ולא מקשה גם מגט אתרומה אלא באמת אם ליכא חזק' חי' דעתיד להשתט' גם חזק' א"א ליכא דעשוי' להשתמ' כל שעה ע"י מיתת הבעל וכיון דליכא חזק' חי דעשוי' להשתנו' גם חזק' א"א ליכא וא"כ ה"ה דליכא באשת כהן חזקה שמותר' בתרומה אם ליכא חזק' חי דמיד כשנשא' הי' חזק' היתר תרומה שלה עשוי' להשתנו' ע"י מיתת הבעל כל שאין לה בן ממנו וגם היכא דאיכא בן הוא בעצמו אין לו חזק' חי חוץ כשנאמר דלתרי ל"ח למיתה כבש"ס יבמו' י"ח וכ"ב כנ"ל פשוט ומוכרח דלא כפ"י:

אלא דקשה לכאורה עדיין מה מקשה מגט אתרומה לפי שהשריש לנו הריב"ש דבכל א"א בעסקנו בעגונא איכא תרי חזק' חזק' חי וחזק' א"א הגם דשני חזק' קשורי' ואגודי' יחד וא"א בחזק' חי דבעל תלי' מ"מ מחשב שני חזקו' כיון דהיא מוחזק' לפנינו בא"א ושיטתו כיון דחזק' חי חזק' היא ממילא איכא גם חזק' א"א א"כ ל"ק מגט אתרומה די"ל שאני בגט דאיכא שני חזק' חזק' חי וא"א משא"כ בשע' א' ליכא רק חזק' חי דחזק' א"א אנו עסוקי' לבטל וכן חזק' תרומה ליכא מה"ט אלא דבהא יפה כ' הפ"י לפי דרכו דכיון דמוכח דחזק' חי חזק' היא שוב קשה בלא"ה משע' א' קוד' למיתתו דפשיטא דבכ"מ אזלי' בתר חדא חזק' ולמה בשע' א' ק"ר לא ניזל בתר חזקה וא"ש. אלא דמ"מ קשה קצת לפי שמתרץ תרומה אפשר והדר רמי תרומה אתרומה י"ל בתרומה דמתני' איכא שני חזקו' ולפמ"ש איכא ג' חזקת חי וא"א וחזק' תרומה משא"כ בבריי' בשע' א' ליכא רק חדא דחזק' חי ומ"ש פ"י דאם משו' מעלת תרומה החמירו באפשר גם בתרי חזקו' הו"ל להחמיר כעין דאמרו רבנן ביומא לר"י א"כ אין לדבר סוף וכמ"ש תוס' כיון דחיישי' למיעוט אפי' תרי נמי דמיון זה אינו דומה כ"כ כמובן ומצינו שהחמירו ביוחסי' דלא ניזל בתר חד רובא ואזלי' בתר ת"ר כמבואר ספ"ק דכתוב'. והיותר קשה לי די"ל דחזק' חי חזקה גרוע הוא כיון שעלול למות הגם דמשו"ה לא יצא' מתור' חזקה לגמרי מ"מ גרוע היא ולא סמכי' עלה רק בצירו' עוד חזקה כמוה ובגט איכא חזק' א"א ג"כ הגם שתלוי' זה בזה מ"מ חשבי הריב"ש לתרי דמחזיקי' אותו לחי ומחזיקי' אותה בחזקת א"א ובצירוף שניה' סמכי' כמו חדא חזק' אלימתא בכ"מ וכן בתרומה דמתני' אבל בבריי' דליכא רק חדא חזק' חזק' חי לא סמכי' דגרוע היא ואפשר לדחוק כיון דבמתני' אפי' בהגיע לגבורו' ואפי' בן מאה שנה דוודאי חזק' חי גרוע מאוד מ"מ סמכי' ואפי' נימא לצרף חזק' א"א ותרומה בכ"ז גרוע מסברא טובא ועכ"פ לא עדיף מחזק' חי' דעול ימים דל"ש שימות ומ"מ קתני בבריי' דשע' א' אסור' לאכול מיד משמע בכל אדם ואפי' בימי בחרותו כן י"ל ועדיין כ"ז צ"ע:

עוד יש להקשו' דנדחק לקמן בצריכותא דאי אשמועי' תרומה זמנין דלא אפשר הול"ל דה"א תרומה דיש ג' חזקו' משא"כ בחטא' העוף דליכא רק חזק' חי ואי נימא דגם לקרבן איכא חזק' כשרו' להקרבה מ"מ בתרומה איכא ג' חזק' חזק' חי וא"א והיתר לתרומה ועכ"פ רבותא איכא. וזה י"ל ליישב דלנקט במתני' לענין תרומה באלמנה ויש לה בן מבעלה כהן והלך למדה"י שאוכלת בגינו וליכא ג"כ רק ב' חזקו' חזק' חי' הבן וחזק' תרומה שלה ולא הי' צריך עוד בבא דשולח חטאתו כנ"ל וק"ל:

שאני התם שאסרה עליו שעה א'. יש להסביר קצת שתאכל כל ימיו והרי בודאי סופו מת ותאכל פעם באיסור וכיון שא"א לנו לקבוע זמן ושתאכל עתה ותפסוק אח"כ מחזי כחוכא ולמתי יהי' לכן אסירי מיד. וע"ז דחי אולי איהי מייתי ברישא ולא תכשל לעולם. הקצרתי:

אלא אמר אביי' ל"ק הא ר"מ. הוכיח תוס' דע"כ לר"מ יש חילוק בין זמן מועט למרובה דלזמן מרובה חייש לשמא ימות וכן לר"י צ"ל בין זמן מרובה בשמא מת ופ"י דחה ראי' תוס' מר"י לפי דבריו דאיכא חזק' תרומה וכבר כתבנו ביטול דבריו לעיל ומ"ש ופקפק על עיקר חילוק התוס' דמה שיעור יש בין זמן מרובה למיעוט וכ' דמיבמו' ליכא ראי' דאביי לא ס"ל כן ורבה הוא דמתרץ דר"י ס"ל כן לא הבנתי גם לרבה קשה הא ר"מ ל"ח לשמא ימות ול"ח שמא יבקע וע"כ צריך לחלק בין זמן מועט למרובה והרי החילוק לפנינו ותוס' לא בא אלא להוכיח דגם אביי ס"ל כן וזה יש לדחו' אבל עיקר החילוק בין זמן מועט למרובה מוכרח הוא אלא לפי סוגי' דסיכה דאיפוך דר"מ חייש לשמא ימות י"ל גם רבה ביבמו' ס"ל כן ועיי' רשב"א יבמו' שם שכ' די"ל לכתחלה חייש ר"מ כיון שאפשר בחליצה והכל חד ועיי':

והנה שיעור דזמן מרובה לזמן מועט לא נתפרש ועיי' רא"ש בפירושו לנדרי' ג' ע"ב דכ' דשלושי' יום דנזירו' זמן מרובה ועיי' מג"א סי' תקס"ח ובמחצי' השקל שם ומצאתי ראיתי מאז ביערת הדבש ח"ב סוף דרשה ג' שהוכיח דזי"ן יום הוא זמן מועט ולי נרא' ראי' מש"ס סוכה דמקשה לר"מ דחייש למיתה בהמה בחג מדלא חייש שמא יבקע הנוד ומדמדמי להו ש"מ דז' ימי החג זמן מועט כמו נוד וזו ראי' ברורה לפע"ד:

ומאז כתבתי בגליון ש"ע שלי באו"ח סי' תקנ"א להכריע בשיטו' החולקי' אם לברך שהחינו בין המצרי' בשבת דהט"ז כ' דיברך כל הזמן דחיישי' שמא ימות ונ"ל להכריע דוודאי אם לא יברך כל ג' שבועו' הוי זמן מרובה וחיישי' לשמא ימות אבל אם מברך בשב' דעדיף עכ"פ מלברך בחול ומיום א' בכל שבוע עד שבת הוי זמן מועט ואפשר להחמיר דל"ח לשמא ימות עד שבת אבל לנקוט חומרא ביותר שלא לברך גם בשב' א"א וטוב לבחור לברך בשב' דעדיפא מחול בדבר זה כנלפע"ד נכון לדינא וברור בעזה"י.