כתב סופר גיטין חלק א צז

לברר הא מלתא דר"ז דנ"מ במאי דמקומו שם אבל לענין גט ליכא נפקותא כיון בין אם משום דמעב"ד לחוץ לב"ד או משום דס"ל הולכי' בממון אחה"ר כל דלא מוחזק לענין גט חיישי' וקיי"ל דהולכי' בכה"ג בתר הרוב ולכן גם דקיי"ל כל"ב דר"ז ליכא נפקותא לענין גט לכן שאל בגיטין במאי פליגו והבן:

ומעתה אני אומר הגם דנקיט הרמב"ם להלכתא כל"ב דר"ז היינו במאי דס"ל בגט דחיישי' דלל"ב הכי ס"ל בוודאי בגט אבל לחוש לל"ב בממון וש"ח ומיאוני' דגם לל"ב י"ל דס"ל דלא חיישי' דס"ל כל מעב"ד בב"ד ובגט לא ילי' משום דס"ל כדקיי"ל דהולכי' בממון אחה"ר כל דליכא חזקה הגם דש"ס קאמר לרווחא דמלתא אפי' ס"ל כרבה מ"מ ל"ק ממתני' די"ל מעב"ד חוץ לב"ד ואנו להלכתא ל"ב להחמיר כ"כ כל"ב נגד רבה ולחוש שמא ס"ל גם בממון ואיסור דעלמא דלא חמיר כא"א דחיישי' לכן העתיק הרמב"ם המשנה כצורתה כנלפע"ד בישוב ע"ד פלפלא טבא ועיי':

יד) הטור וש"ע כתבו היכא דאין ש"מ ולא הוחזקו וראינו שעבר אדם שם חיישי' והוא תמוה מנ"ל דחיישי' בכה"ג כיון דליכא חדא לרעות' והעלה הב"ח ור"ל דאו או קאמר אלא שהקשו הא כבר כ' דבחדא לרעותא חיישי' ולמה כפל הדבר וע"ז תרצו תי' שוני' ולפע"ד אי נקטי' דאו או קאמר שוב לק"מ דכוונת טוש"ע להודיע לנו דין זה דאפי' עבר שם נכרי חוששי' לו כבירושלמי ולכן נקטו היכא דאש"מ והוחזקו או ש"מ ולא הוחזקו ועבר אדם חיישי' ואפי' עבר גוי' חיישי' ולכן נקטו שראינו שעבר אדם דאלו לא ראינו וחוששי' שמא עבר מנא ידעי' דנכרי עבר שמא ישראל הי' העובר ולכן כתבו וראינו שעבר אדם ויודעי' שנכרי הי' העובר מ"מ חיישי' שמא שליח הגט הוא כמ"ש הטור מפורש וקמ"ל אפי' ליכא רק חדא לרעותא חיישי' לנכרי הגם דלא שכיח לשליח נכרי מ"מ חיישי' כנ"ל ברור ואמת בעזה"י:

טו) הרמ"א מתשוב' הרא"ש דהיכא דהוזכר שם העיר בגט ל"ח לשני שווירי במקו' שש"מ והב"ש הרבה לתמוה ועיקר קושיתו מדס"ל לש"ס דרבה בעי תרתי ומוקי מתני' והוא דהוחזקו משום דס"ל דל"ח לב' שוירי ואי לב' שווירי ל"ח מנ"ל דס"ל לרבה דבש"מ' לחוד ל"ח דלמא דווקא לב' שווירי ל"ח וקושיתו צריך ביחור דלמא מתני' דפסול היינו דבעי למבדק אותה העיר או דלא נכתב שם העיר וצ"ל עוד הא דמייתי רבה מכל מעב"ד היינו שהי' יודעי' דבאותה העיר ליכא ביב"ש וקושי' זו הקשה ש"מ ב"מ עד"ז דלמא מתני' דצריכו לבדוק באותה העיר ומתני' דמעב"ד כשידוע באותה העיר דליכא ב' יב"ש וקושי' זו ישבתי בחי' לסוגי' ע"פ סבר' הראב"ד דלאותה העיר רחוק לחוש שיש עוד יב"ש שם ולא חיישי' רק למק"א וא"כ לק"מ דא"א לומר מתני' משו' אותו מקו' חיישי' דלאותו מקו' ל"ח או דעכ"פ שקול חשש לאותו מקו' כמו חשש דשני שווירי ואי ל"ח לב' שווירי גם לאותו מקו' ל"ח אלא לתשוב' הרא"ש ורמ"א לא א"ש תי' זה דהא הרא"ש ס"ל דאין צריך לכתוב שם העיר כמ"ש בתשוב' שם, א"כ י"ל מתני' בלא נכתב שם העיר כלל וחיישי' למק"א גם הא הרמ"א ס"ל בלא הוחזק וש"מ חיישי' לאותו מקו' שנכתב הגט ולב' שווירי היינו שידוע שאין באותו מקו' ביב"ש ל"ח לב' שוירי ע"כ ס"ל דחשש ב' שוירי רחוק יותר מלחוש לאותו מקו' או דל"ש כלל דהי' לי' קול וא"כ קשה קושי' ש"מ וב"ש ועיי':

והנלפ"עד בישוב דינו של רמ"א והוא מתשוב' הרא"ש והוא לשיטתו דס"ל מסברא דהוחזקו גרע טובא מש"מ לחוד ולפ"ז י"ל דהוכיח דע"כ רבה ל"ח בש"מ אפי' לאותו מקו' שנכתב הגט דאי תימא דחייש ה"ה דחייש להוחזקו דגרע מש"מ וע"כ כן ס"ל לרא"ש דהא ס"ל ל"ח וכ' דהוחזק גרוע מש"מ וא"כ א"א לאוקמי רישא דמתני' דב"מ בהוחזקו כיון דחייש לש"מ היכא דלא נכתב שם עיר או לאותו מקו' וא"כ מתני' באין ש"מ ולא הוחזקו דהא רבה אמר כאן באש"מ וקשי' פשיטא גם אם נימא דאיכא רבות' גם באש"מ ולא הוחזקו אבל מאחר דמוכח מסיפא דמתני' דאפי' ש"מ ל"ח לשוירי אחר' כ"ש כשאין ש"מ ולא הוחזק דל"ח ואיך קמ"ל רבותא מועט' והדין אפי' בש"מ ל"ח לשוירי אחר' וכ"ש באש"מ דאפי' לאותו מקו' שאין לחוש וע"כ דרבה מוקי רישא בהוחזקו וכיון דבהוחזקו ל"ח בש"מ דל"ח אפי' לאותו מקו' או למק"א אפי' כשלא נכתב שם העיר וע"כ מתני' בש"מ והוחזקו ומיושב קושי' ש"מ וב"ש:

וא"ש דס"ל לרא"ש דלאמת דחיישי' לל"ב דר"ז כל כי האי לחוש בש"מ לב' יב"ש ולשם עיר כזו כולי האי ל"ח ור"ז דמוקי מתני' דגיטין בש"מ לחוד היינו בלא כתוב שם העיר או דחיישי' לאותו מקו' שנכתב שיש ביב"ש ובריי' בלא ש"מ ולא הוחזק ול"ק פשיט' דבריי' ל"ק פשיטא דקמ"ל משו' פירי והא דלא מתרץ בריי' בש"מ וכגון שכ' בו שם העיר דהי' לנו לבדוק עכ"פ אותה העיר ובריי' קתני סתמא יחזיר משמע בלא בדיקה כלל ולכן מוקי ע"כ באש"מ אבל מודה היכא דכתוב שם עיר ובדקנו אותה העיר או ידוע לנו דליכא שם עוד יב"ש דל"ח לביב"ש ועוד שם העיר כזו כולי האי ל"ח ור"ה דאמר חוששי' לב' שווירי הוא ס"ד כן אבל ר"ז מנ"ל דחייש כולי האי וגם ר"ה אפשר כמסתפק אמר אי חוששי' וכן פי' בש"מ ב"מ בחד פי' זהו הנלפע"ד בישוב הרא"ש ורמ"א נכון בעזרת החונן דעת:

ובזה נבוא ליישב סתיר' רש"י דבגיטין כ' והוא שהוחזק שמו' אנשי' משמע שמו' נשי' ל"ב והוא כש"ג. ובב"מ כ' שהוחזקו אנשי' ונשי'. ועוד סתיר' רש"י דבגיטין כ' חוששי' לב"ש דלא הי' מוחזק ביב"ש באותה העיר ובב"מ כ' שהי' ידוע דליכא יב"ש באותה העיר והנה מ"ש בגיטין והוא דהוחזקו רק שמו' אנשי' כתבתי בביאור הסוגי' דקשה לרש"י קושי' ש"מ דלמא בש"מ חושש לאותה העיר ומשו"ה פסול במתני' וס"ל דש"ס שקל לחוש לאותו מקו' שיש לו קול עם חשש ב' שוירי ומדל"ח לב' שוירי ה"ה לאותו מקו' וע"כ מתני' בהוחזק אלא כל שהוחזק שמו' אנשי' לחוש שמא יש לו אשה כזו באותו מקו' ולא נודע שמה או אשה במדה"י אינו רחוק כ"כ כמו ב' שוירי וי"ל כה"ג חייש רבה ולכן כ' רש"י דסגי אי מתני' בהוחזקו שמו' אנשי' ולכן כ' רש"י ג"כ לר"ה חוששי' לב' שוירי דלא הי' ידענו שיש ב' יב"ש דלאותו מקו' כל שלא ידענו שיש שמו' אנשי' עכ"פ ל"ח אפי' מאן דחייש לב' שווירי וכ"כ ש"מ בשם ראב"ד אבל בב"מ כ' והוא שהוחזק אנשי' ונשי' דשם מדייק טעמא דנמלך כמ"ש תוס' דנמלך מיותר א"כ י"ל דש"ס הוכיח והוא שהוחזק דאי ס"ל לאותה העיר חוששי' רק לב' שוירי אין חוששי' וכ"ש בהוחזק דחושש קשי' מתני' דב"מ פשיטא כמ"ש לתשוב' הרא"ש ולא צ"ל דלאותו מקו' רחוק יותר לחוש וגם ל"מ כשנוקמי מתני' דגיטין בהוחזק שמו' אנשי' דצ"ל דלש"מ לחוד חושש כל דליכא הוכחה דליכא ביב"ש וכ"ש בהוחזק קשה רישא דב"מ פשיטא דע"כ בלא ש"מ ולא הוחזק איירי ועכצ"ל מתני' בהוחזק ב' אנשי' וכשי' וא"ש סתיר' רש"י בזה דבגיטין דלא דייק מונמלך רק מדייק בפשיט' הא אמר תנו דמשמע לי' הכי כמ"ש רש"י בגיטין ליכא למימר דהוכיח מרבה מכח דקשה ברישא פשיטא ולכן הוצרך רש"י לפרש והוא דהוחזק שמות אנשי' ומדרש ג"כ דר"ה בלא ידענו כיון דע"פ הסוגי' צ"ל דלאותו מקו' רחוק לחוש לביב"ש אבל בב"מ לא צריך לכ"ז כ' דידענו דליכא ביב"ש הקצרתי ועיי':

טז) הרי"ף ביבמות פסק כרבא דל"ח כל דלא הוחזק אפי' ש"מ והקשה הרז"ה דסתר עצמו דבב"מ פסק כר"ז דחיישי' לש"מ לחוד ומתרץ דבעגונא דהקילו בסופו משו' דייקא ומנסבא ל"ח רק בש"מ והוחזקו משא"כ בגט ורמב"ן הקשה עליו הא אביי יליף עגונא מגט וע"כ דאין לחלק. והנה באמת קשה מנ"ל לאביי למילף מגט הא בעגונא סמכו להקל משום דייקו נ"ל דס"ל לאביי דעיקר שהתיר ע"פ עד ע"פ אשה משום מדע"ל לא משקרי ועיי' יבמות צ"ג וזה ל"ש בהאי דיצחק ר"ג ומשום דייקו לחוד ל"ס להקל כצ"ל:

ולקיי' תי' הרז"ה וכ"כ בראש גיטין נ"ל דלכאורה צ"ע תי' הרז"ה ורא"ש מש"ס בכור' כ"ו ע"ב דמתרץ כי אקילו רבנן בסופו בתחלתו לא ועיי' רש"י שם ולפ"ז כאן דאיכא תחלתו אם זהו או לא ובתחלתו לא אקילו רבנן וצ"ע. שוב מצאתי שכבר עמד ע"ז במהרח"ש ומביא ראי' מזה דרא"ש ס"ל כתי' בתרא בבכור' דה"ה בתחלת עדו' הקילו ולפ"ז י"ל דאביי ס"ל כתי' קמא דש"ס בכור' מדמה שפיר עגונ' לגט ורי"ף ס"ל להלכת' כתי' בתרא שם שפיר מחלק בון עגונא לגט הגם דש"ס בכור' אזיל לאביי שם ולמ"ש ע"כ אביי ס"ל כתי' קמא מ"מ משני תי' ב' ליישב הדין שלא אליבא דאביי ומזה ראי' דל"ב עיקר כיון דלאביי ע"כ ליתא לתי' בתרא ולמה משני תי' ב' דאביי לא ס"ל וע"כ דתי' קמא הוצרך לאביי והעיקר להלכה כתי' בתרא ועיי':

והנה הרא"ש כ' עוד בגט שאפשר באחר נקטי' להחמיר משא"כ במתנה ולכאורה גם על הרא"ש קשה כקושי' רמב"ן מדמדמ' אביי. ונ"ל ליישב בשניישב הא דכ' רש"י ביבמו' בהאי גיטא דאשתכח בנהרדע' שאשה תבעתה מה ראה על ככה לפרש אשה תובעתה ולא הבעל או שליח. ונ"ל דמ"ש הרא"ש אפשר בגט אחר היינו שהבעל יכתוב גט אחר כיון שרצונו לגרש וכשהוא לפנינו בוודאי קל לו לכתוב אחר וגם כששולח ע"י שליח ע"פ הרוב אפשר להמציא לה גט ממנו ונ"ל כשאשה מביא' גט ואבדה אם ניחוש שמא מאחר אבד ולא היא אבדה אין לומר דנחמיר עלי' ונאסר לשאנה שתלך אחר בעלה ויכתוב לה אחר הוא לא ירצה לכתוב אחר מאחר שכבר גרשה והיא קלקלה לא ירצה להטריח ומסתמא מחמ' שנאה מגרש ואנו נאסור אותה מספק שמא לא גרשה ומה לה לעשו' והוי כאלמנה חי' בעל אין לה ואסורה להנשא בכה"ג וודאי אין לנו להחמיר יותר מבעגונ' והא דמביא רבה ראי' מכל מעב"ד דשם ש"ח ומאונין שכותבי' לה ב"ד ואנו חוששי' שמא לא אבדה נאמר לה אם כדברי' כן הוא שנחלצה או מיאנה וקבל' ש"ח וש"מ מב"ד תלך לב"ד ההוא ויכתבו לה שני' וב"ד בוודאי יכתבו לה ומחויבי' בכך. והא"ש דכ' רש"י ביבמו' דאשה תובעת' שאבדה דקשה לרש"י איך מדמה אביי ויליף עגונא מגט י"ל שאני גט דאפשר ולכן כ' דמעשה הי' שהיא תובעתה ודמי' לעגונא כנ"ל וא"ש תי' הרא"ש ועיי':

ולקושטא דמלתא נ"ל דרא"ש לא כ' דעיקר' דמלתא כן הוא דיש חילוק בין גט לעגונ' ומאן דס"ל דחיישי' בש"מ לחוד מחלק בין גט לעגונ' אלא שכ' כן לרי"ף דמחמיר בגט כיון דאפשר באחר ומקיל בעגונא כמ"ד דל"ח משום דא"א בלא"ה ואפשר יש להעמיס ג"כ בכוונת הרז"ה כן ועיי' ב"ש סי' י"ז שכ' לענין ט"ע כן דסמכי' בעגונ' ולא בגט דבגט אפשר באחר כמ"ש הרא"ש אליבא דרי"ף כאן