כתב סופר גיטין חלק א צד

לב' שוירי ולא חש למקו' הכתיבה דשם בוודאי הי' ידעי' אם יש עוד יב"ש ומדלא נודע הוי כהוחזק דליכא עור יב"ש ותוס' לא ס"ל כן דהא כ' דידוע הי' שאין שם יב"ש וכ"כ ריטב"א ורש"י בב"מ ונ"ל דתוס' ג"כ עודה דיש סברא דהוי נודע אלא דלא ס"ל דזה לא עדיפא מחשש לב' שוירי דג"כ רחוק לחוש כולי האי ומ"מ אמר ר"ה חוששי' לב' שוירי ה"ה שהי' לו לחוש לאותו מקו' הגם דרחוק מן הצר קרוב מן הצד יותר מחשש ב' שוירי ושקולי' הם ולפ"ז א"ש דאמר והוא דהוחזקו דלאותו מקו' או דל"ח כלל לאותו מקו' דהוי כהוחזק דלא או עכ"פ לא קרוב יותר לחוש מב' שוירי וכיון דהוכיח רבה דלב' שווירי ל"ח ה"ה לאותו מקו' אין לחוש אבל כשלא נכתב שם העיר או שנכתב ואנו יודעי' שיש עוד שוירי י"ל דחייש רבה היכא דאיכא ש"מ משם גם בלא הוחזקו בשוירי זו עוד יב"ש והבן:

ולפי"ז נ"ל היכא דהוחזק באותו מקו' שמות אנשי' שווי' ולא שמות נשי' מ"מ חיישי' דלא רחוק לחוש שמא יש לו אשה כזו ואשה דכל כבודה פנימ' אין ידוע מי שיש לו אשה בשם זה ששמה כשם אשה של יב"ש זה וכ"ש דיש לחוש שקדש אשה במדה"י ומי יודע אם יש לו הגם ששמות אנשי' ל"מ הוחזק עכ"פ נסתלק' עי"ז דלא רחוק לחוש לכך כמו שני שוירי וי"ל דבכה"ג חייש רבה בש"מ לחוד ולכן כ' רש"י והוא דהוחזק שמו' אנשי' דתו לא מוכרחי' לומר דבגה"ג אפשר חייש רבה וזו היא שיטתו של הש"ג דכ' בהוחזק' שמו' אנשי' סגי לאו דמקרו הוחזק אלא כיון דלא רחוק כ"כ לומר שיש לו אשה במדה"י או במקומו ולא נודע חיישי' ליב"ש זה משו' דש"מ ובכה"ג לא מוכח דס"ל לרבה דל"ח לש"מ לחוד וכמ"ש כנ"ל נכון וברור בכוונתו בעזה"י:

ד) נלפע"ד לעשו' סמוכי' ולהראות פנים מסבירו' להלכה לשיטו' אלו דנקטו כרבה ול"ח ללשנא בתרא דר"ז בשנישב מלתא דתמוה טובא בסוגי' דבב"מ מקשה לר"ז מסיפא דמתני' דב"מ ומתרץ דס"ל מעשה ב"ד דאשתכח חוץ לב"ד ובגיטין אין זכר לקושי' זו על ל"ב דר"ז ומלתא דבעי טעמא והלא דבר הוא וצ"ע ליישב ויגעתי ומצאתי ישוב לזה הנה תוס' ב"מ כ' ע"ב הקשה על ריע דאמר היכא קמדמית איסור לממון הא ממון חמור מאיסור דאין הולכי' בממון אחר הרוב והעלה ב' תי' א' די"ל משו' חומר א"א או משו' לעז וכבר התעורר הפ"י שם לתי' קמא איך אמר רבה אין שט"ח ומיאונין תנן דלמא בא"א החמירו ולא בחליצה ומיאונין ולדידי קשה גם לתי' ב' משו' לעז מנ"ל לרבה להוכיח דל"ח דלמא משו' חומר ובחליצ' לא שייך חומר עוד קשה לי על תי' א' של תוס' דבא"א החמירו דאין הולכי' אחר הרוב כבמאל"ס עדיין מי ניחא הא דאמר ר"ע מי קמדמי' אסור' כו' הא בממון ג"כ חומרא דאין הולכי' אחר הרוב ומ"מ ל"ח לב' יב"ש ה"ה בא"א דהחמירו שלא לילך בתר הרוב מ"מ לא חמירא יותר מממון ושפיר יליף רב איסור זה מממון וצ"ל דס"ל לתוס' דמשאל"ס מעוטא דמעוט' הוא וחששו משו' חומר אפי' ממעוט דמעוט' וכבר האריכו גדולי אחרוני' בקונטרס מהרח"ש אי חששו למעוטי' דמעוטא בא"א ולשון תוס' ב"מ שכ' דאין הולכי' בתר הרוב משמע דל"ח רק למעוט וצ"ע:

וכשאני לעצמי נ"ל לצרף ב' תירוצי תוס' דר"ע הקשה לרבה דלמא משו' לעז וזה וודאי ל"ש בממון ואמר רבה אנן שט"ח ומיאונין תנן דג"כ שייך משו' לעז מה תאמר מנ"ל שמא משו' חומר א"א דלא אזלי' בתר רוב יותר מכל איסורי' אי משו' חומר איכא ראי' מממון דג"כ איכא חומר זה דלא אזלי' בתר רוב ומ"מ ל"מ לב' יב"ש וא"ש:

ומובן בזה הא דרבה הוכיח מכל מעשה ב"ד והא עיקר ראיתו משטרי חליצה הו"ל לומר מיד דמשם ראי' ולמ"ש א"ש דרבה ס"ל לעיקר משו' חומרא דא"א וליכא ראי' מש"ח ומיאוני' רק מממון ולכן מביא מכל מעשה ב"ד ודחו לי' ר"ע מי קמדמי' איסור לממון היינו שמא משו' לעז אמר לו ש"ח ומיאונין תנן ואי משו' לעז משם איכא ראי' ולעצמו ס"ל דמשו' חומר הוא וה"ה בממון וא"ש:

ובזה יש מקו' ישוב לקושי' רש"י ותוס' על רבא יבמו' קט"ז דיליף איסור מממון י"ל דרבא ס"ל אין הולכי' בממון אחר הרוב וליכא חומר בא"א יותר מממון מה תאמר דלמא בא"א משו' לעז זה י"ל בגט אבל בעגונא דיליף רבא מממון ל"ש לומר שמא משו' לעז דל"מ דהחמירו בעגונא משו' לעז אדרבא הקילו טובא במלתא דתמיה' לרבי' ע"פ עבד ושפחה ול"ח ללעז דבעל דעלמא ומביא רבא שפיר ראי' מממון לאיסור ולענין גט מביא ראי' מן מה דקאמר תבדוק כל נהרדע' אלא דקשה על אביי איך יליף להחמיר בעגונא מגט י"ל גנו שאני משו' לעז משא"כ בעגונא וי"ל:

אלא דקשה לפי"ז מה דמקשה בב"מ לר"ז ממתני' דכל מעשה ב"ד י"ל ר"ז ס"ל הולכי' בממון אחר הרוב וממון קיל מאיסור א"א ומש"ח ומיאונין ג"כ ליכא למילף מה"ט ונ"ל בשנדקדק דבש"ס ב"מ קאמר לל"ב במאי פליגו הו"ל להקשו' דרך קושי' לר"ז לל"ב קשיא מתני' דב"מ כמו שהקשה תוס' כאן וש"ס קאמר במאי פליגו כאלו אין קושי' על ר"ז רק דרצה לברר במאי פליגו ולכן נ"ל דידע דליכא קושי' על ר"ז די"ל ס"ל הולכי' בממון אחר הרוב ול"מ ממתני' מידי וידע ג"כ די"ל דר"ז מפרש כל מעב"ד חוץ לב"ד ולכן קאמר בינאי פליגו היינו אי פליגו בפלוגת' אי הוי הולכי' בממון אחר הרוב או דפליגו במשמעו' מעב"ד אי דאשתכח בב"ד ומסיק דפליגו במשמעו' מעב"ד דלרווחא קאמר בהכי פליגו כדי שלא צ"ל דר"ז ס"ל הולכי' בממון אחר הרוב דלא כהלכתא וא"ש:

ואחר הוצע' זו כבוא ליישב הא דלא קאמר במאי פליגו בגיטין כמו בב"מ לפמ"ש דלא בא להקשות על ר"ז רק לברר אי פליגו דר"ז ס"ל הולכי' בממון אה"ר או משום דלא משמע לי' מעב"ד בב"ד ועדיין קשה מה נ"מ מאיזה טעם פליג סו' כ"ס לא קשי' עליו ממתני'. וי"ל דנ"מ אי טעמו משום דס"ל הולכי' בממון אחה"ר א"כ עכ"פ בממון וש"ח ומיאוני' וכדומה ס"ל דל"ח דמוכח ממתני' ולי' לי' דחיישי' רק בגט דא"א חמור טובא אבל אי פליג משום דלא משמע מעב"ד בב"ד א"כ גם בממון וש"ח ומיאוני' חיישי' דמנ"ל דל"ח ולזה קאמר במאי פליגו לברר מה דס"ל לר"ז לדינא בממון ואיסור דעלמא דקיל מא"א. והא"ש דבב"מ דשם מקומו דממון וש"ח ומיאוני' דקתני במתני' שם רצה לברר אי ר"ז מחמיר גם באלו או לא דשם מקומם אבל בגיטין דלא נזכר כלל מכל אלו ומקומו רק לענין גנו דקתני במתני' ומתני' דב"מ מובא לכאן כדי להקשו' ולענין גט אין נפקותא אי טעמא דר"ז משום דס"ל אין הולכי' בממון אחה"ר או משום דס"ל מעב"ד חוץ לב"ד סו' כ"ס בגט ס"ל דחיישי' לכן לא אמר כאן במאי פליגו כנלפע"ד ישוב נכון וסלול בעזר' הי"ת:

ומינה מוכח דלקו' קיי"ל כלישנא בתרא דר"ז ונדחה מכל הנהו טעמי' שכתבו הגאוני' דס"ל כרבה דאי הלכתא כל"ב או עכ"פ ספק הוא איכא נפקותא רבתא לדינא אם הטעם דר"ז משום דס"ל הולכי' בממון אחר הרוב לפי דקיי"ל כשמואל בדינא דאין הולכי' בממון אחה"ר ממילא נדחה הא דר"ז ואי טעמו משום דס"ל כל מעב"ד חוץ לב"ד אפשר לדר"ז לל"ב והלכתא להחמיר כוותי' א"כ הי"ל בש"ס גיטין לברר במאי פליגו ולאפוקי משום דס"ל מעב"ד חוץ לב"ד ממילא הלכתא כוותי' להחמיר ומדלא אמר הכי ש"מ דבכל אופן לית הלכתא כל"ב אפי' למסקנא דטעמו משום דמעב"ד חוץ לב"ד משום דר"ח ור"ה כרבה ס"ל ומעשה רב וכן לל"ק גם ר"ז הכי ס"ל. והרי הראנו פנים מסבירות להלכה זו דקיי"ל כרבה ועיי' בכ"ז:

ה) הרי"ף בב"מ מביא הא דרבה בש"מ והוא דהוחזקו וכ' ור"ז אמר אפי' בש"מ ולא הוחזקו וצל"ע איך כ' בפשיטו' ר"ז אמר הא איכא ב' לשנא ברז לל"ק כרבה ס"ל ואיך קאמר ר"ז אמר הא ל"א ואפשר כל"ק ונ"ל עפמ"ש בביאור הסוגי' דפליגו ל"ק ול"ב אם בעל שאמר גרשתי נאמן דל"ב ס"ל דאינו נאמן וא"א דמוקי ר"ז הבריי' בהוחזקו מנא ידעי' שאבד והוא אינו נאמן דאיכא סברא דאחר אבד ונמלך והשליכו משא"כ הוא צריך לומר נמלך שלא לתתו עוד וחזר ונמלך לתנו וזה רחוק ול"ש וכמו דאינו נאמן משום דקלא אית לי' כן א"נ בכה"ג ול"ק ס"ל דנאמן במקום דמנגדו דל"ל קלא וה"ה הכא דנאמן. ולפ"ז לפי דקיי"ל דאינו נאמן ע"כ ר"ז אמר אפי' ש"מ לחוד חיישי' ושפיר כ' הרי"ף ר"ז אמר אפי' בש"מ לחוד וא"ש עיי':

והנה בב"מ שם כ' הרי"ף ובמלתא דאסור צריכי' אנו להחמיר נרא' דמחומרא ומספק נקיט להחמיר ובגיטין כ' דהלכה כרב אשי דהוא בתרא ולכן אין מחזירי' בש"מ ולא הוחזקו ועיי' ר"ן שם וכיון דפסק כר"א שהוא בתרא עיקר דינא הוא ולא מחומר' ובב"מ כ' רק דמספק איסור מחמירי' בש"מ ולא הוחזקו ובאמת בב"מ לא כ' מדר"א כלום ומספק אי הלכה כרבה או כר"ז מחמיר והא גופא צ"ע למה לא הוכיח בב"מ דר"א דהוא בתרא ס"ל בש"מ לחוד חוששי' ורשב"א כ' משמי' דרי"ף דב"מ דס"ל כל"ב ולא הזכיר ממ"ש הרי"ף במקומו בגיטין ובכ"ז לא חלי ולא הרגיש אדם וצלע"ג:

ולחומר הקושי' דקשי' לי טרחתי ויגעתי למצוא ישוב לכ"ז ומצאתי מקום ישוב. דהנה הוכחת הרי"ף בגיטין דר"א ס"ל כל"ב דר"ז כ' הר"ן מדנאיד מאוקימתא דר"ז דקשי' לי' אי באש"מ ולא הוחזק פשיטא וע"כ דלא ס"ל כרבה וראי' זו יש לדחות לפי דס"ל לרא"ש דהוחזקו גרע מש"מ י"ל דר"א קשי' מתוס' דב"מ כמו רבה ובהוחזקו לא עלי למוקמי דס"ל דהוחזקו חיישי' דגרע טובא ומסיפא דמעב"ד לא רק בש"מ דעדין מהוחזק לחוד ורבה מוקי בהוחזק וזה לא ס"ל לר"א אבל בש"מ ס"ל כרבה מסיפא דמעב"ד ולא מוקי רישא בש"מ פשיט היינו סיפא ומזה עצמו הוכיח רבה דהוחזקו דגרוע ג"כ ל"ח כמ"ש הפ"י בסוגי' ור"א ס"ל בהוחזקו חיישי' לכן מוקי לי' בסימן יש בצד א"פ ור"י במעולם לא חתמנו כן ולכן לא כ' הרי"ף בב"מ דהלכה כר"א שהוא בתרא דאין ראי' דס"ל בש"מ ולא הוחזקו דחיישי' לכן כ' מספיקא יש להחמיר דלמא הלכה כל"ב דר"ז. והנה כ"ז י"ל אי דיוקא דרבה מיתור' דנמלך כבש"ס ב"מ דקאמר טעמא דנמלך וכמ"ש תוס' ב"מ וגיטין דמסוגי' ב"מ נרא' דדייק מתיב' נמלך וי"ל דקשי' לר"א במתני' פשיטא וכהנ"ל. אבל לפי סוגי' דגיטין דלא דייק מנמלך רק הא אמר תנו נותני' ואי עיקר הדיוק מתיב' נמלך הו"ל לדייק מזה ועיקר חסר ע"כ צ"ל כרש"י שפי' ממשמעו' דייק הא אמר תנו נותני' ואפי' לזמן מרובה או דסתמא קתני או משום דומי' דסיפא כמ"ש תוס' בשם ר"י וליכא למימר דר"א ס"ל ש"מ דא"ח ולא מוקי רישא בש"מ היינו סיפא דהא לא דייקי' נמלך דנימא דקמ"ל מה דלא נשמע מסיפא והא דקאמר ר"א בנקב יש בו משום דקשי' לי' בברייתא אי באש"מ ולא הוחזק פשיט' ולא