כתב סופר גיטין חלק א צג

הקושי' דקושי' תוס' מעיקרא לא הי' רק לפי דקיי"ל בעל שאמר גרשתי אינו נאמן כל שיש קצת הוכח' נגדו דהוי לי' קיל כן אינו נאמן דהוא אבד דיש לתלו' יותר באחר שאבד ונמלך ועומד בחזרתו מלומר הוא נמלך ושוב חוזר לגרש בו ולל"ק דר"ז ע"כ צ"ל דר"ז ס"ל כר' יוסף בב"מ דבעל נאמן אפי' במקו' דאיכא הוכח' קצת מדלית לי' קיל והא"ש דהקשה תוס' מדמקשה ר"ז על הבריי' הא בעל שאמר גרשתי אשתי נאמן והקשה מהרש"ל ב"מ הא קיי"ל דאינו נאמן וכ"כ חי' רמב"ן כאן בישוב הקושי' ולמ"ש לק"מ דר"ז לל"ק ע"כ ס"ל דבעל שאמר גרשתי נאמן והוצרך תוס' לתרץ דל"ח לל"ק וא"ש והא"ש דבהא פליגו ל"ק ול"ב דל"ק ס"ל דמ"ד בעל שאמר ג"א נאמן שפיר אמר דר"ז כרבה ס"ל ומתוקמא שפיר הבריי' בהוחזק אבל ל"ב ס"ל שאינו נאמן ע"כ ר"ז ל"ל כרבה ומוקי בריי' בלא הוחזק דאי כרבה ס"ל כאן דא"א דבריי' בהוחזק הו"ל לאוקמי עכ"פ בש"מ ולמה מתרץ הבריי' בלא ש"מ ולא הוחזק וע"כ דפליג על רבה ולרבה באמת הבריי' בש"מ ולא הוחזק ומתני' דב"מ מתרץ באש"מ והוחזק ל"ח כמ"ש ובריי' דא"א לאוקמי בהוחזק מוקי בש"מ ולא הוחזק ול"ק היינו רישא דמתני' דבבריי' קתני מה דאתמר כבר במתני' ולפ"ז לפי דקיי"ל דאין הבעל נאמן גרשתי עיקר כל"ב דר"ז וזו שיט' הרבה מראשוני' כנ"ל נכון מאוד בעזה"י:

מי קתני אמר תנו נותני' ואפי' לזמן מרובה כו' כ' רש"י אבל מבריי' מקשה שפיר דאי לאלתר פשיט' ובב"מ כ' רש"י אי לאלתר הו"ל לחלק ה"מ לאלתר ועיי' מהרמשי' שם דעדיין קשה הו"ל לחלק בין ש"מ לאש"מ ונדחק דקתני במתני' לחלק בין זמן מרובה לאלתר הו"ל גם בבריי' לחלק משא"כ בין ש"מ לאש"מ ל"ק במתני' ודוחק. וקשה למה לא כ' רש"י במרווח כמ"ש כאן ונ"ל דהי' קשה לרש"י בב"מ דאם משו' פשיטא דייק קשה לל"ב הא גם באש"מ ולא הוחזק ג"כ פשיט' וע"כ דל"ק לי' פשיט' וה"ה לאלתר ל"ק פשיטא ולכן הוכרח רש"י לפרש דקשה לי' לפלוג ולתני בין לאלתר לז"מ והכא מפרש שפיר לאלתר פשיטא ול"ק לל"ב הא בעי פשיטא די"ל דקמ"ל משו' פירי אבל לאלתר לא נשמע דל"ח לפירי כמ"ש תוס' די"ל לאלתר ביום שנכתב ולא נשמע מבריי' דל"ח משו' פירי אבל בב"מ עד דלא הקשה וליחוש שמא כ' בניסן כו' דחיק לרש"י לפרש דלא הי' קשי' לש"ס לר"ז משו' דסמיך אסוגי' דלקמן ולכן כ' רש"י לפום ס"ד י"ל דהי' קשה לר"ז דלפלוג ולתני אבל לבתר דמקשה ומתרץ אח"כ דל"ח לפירי י"ל במרווח דאי לאלתר פשיטא אבל אי לזמן מרובה ניחא די"ל דקמ"ל דל"ח משו' פירי וזהו פירושו הכא במרווח ועיי':

וי"ל עד"ז הא דכ' רש"י כאן דר"י אמר כגון דקאמרו עדי' ר"י אמר לא מתני' קשי' ולא בריי' קשי' צ"ב מנ"ל לרש"י דקשי' ליה לר"י מתני' דלמא כר"מ ס"ל מתני' ל"ק דאיירי בלאלתר ובב"מ כ' רש"י דר"י אמר הא דקתני יחזיר נראה דמפרש דר"י לא אקיל רק על בריי' דעל מתני' אפשר דל"ק לי' כר"ז ס"ל ונ"ל דהכא הוכיח רש"י דר"י מתני' קשי' לי' דאי בריי' קשי' לי' וכתבו רמב"ן ור"ן דס"ל כל"ב דר"ז וקשי' להו אי בשאש"מ ולא הוחזק פשיטא וצ"ל הא איכא רבותא דל"ח משו' פירי ודחוק לרש"י לומר דר"י ור"א ס"ל דאין לבע"פ משע' חתימ' שלא כהלכתא ולכן כ' דמתני' קשי' להו ובמתני' ליכא משו' פירי כמ"ש תוס' וכבר כתבנו לעיל דתי' תוס' א"ש גם לרש"י אבל בב"מ עד דלא אסיק שקש' קושי' ותי' וליחוש לשמא כ' ליתן בניסן לא מוכרח דר"י גם ממתני' מקשה לכן רש"י כ' הא דקתני בזמן שבעל מודה דעל בריי' בוודאי אמר וק"ל:

בעזה"י ביאור שיטות ראשוני' ופוסקי' בסוגי' דש"מ כיד ד' הטובה עלינו, דיעה ובינה יחננו, א) שיטת בעל הלכו' ור"ח דקיי"ל כרבה דלל"ק גם ר"ז הכי ס"ל ורבה עבד עובדא ור"ח ור"ה שתקו לי' ש"מ דכוותי' ס"ל. והנה הראי' מדשתקו לי' לר"ח כד מייתי ראי' דש"מ לחוד ל"ח ש"מ דהכי ס"ל לפי שיט' הסוברי' דהוחזקו גרוע מש"מ לא מוכח דהודו לרבה רק במה דס"ל בש"מ ולא הוחזקו מכח ראי' דסיפא דמתני' אבל בהוחזקו ולא ש"מ דמוסי' רבה מדילי' ומתרץ רישא דמתני' בהכי לא מוכח דהודו לו דל"א בפני' הא מלתא והפ"י כ' דרבה הוכיח ה"ה הוחזקו בלא ש"מ דאי רישא בש"מ ולא הוחזק קשי' פשיטא היינו רישא היינו לרבה דמדייק ונמלך אבל ר"ח ור"ה אפשר דלא דייק ונמלך כמו ר"ז ול"מ דה"ה בלא הוחזקו ל"ח גם מ"ש דעבד רבה עובדא להך לשנא היכא דמזבני כיתנא דש"מ ולא הוחזק לא מצינו דעבד עובדא בהוחזק ואין ש"מ דהוחזק גרוע מש"מ ואולי לא סמך למעשה להקל וצ"ל דר"ח ור"ה ס"ל או דהוחזק עדיף מש"מ ומדשתקו לו בש"מ כ"ש בהוחזק ומייתי ג"כ שפיר ראי' מדעבד מעשה רב היינו להך לשנא דהוחזק הרי עבד מע"ר בהוחזק וממה דדק ואשכח במעשה דב"ד דר"ה עשה מעשה רבה בש"מ ולא הוחזק ולהך לשנא היכא דמזבנא כתנא ולא עשה כלל מעשה בהוחזק אלא דכ"ש הוא אי עבד עובדא בש"מ כ"ש בהוחזק לחוד דסמך למעשה או י"ל דס"ל דש"מ ולא הוחזק שקול עם הוחזק ולא ש"מ וג"כ א"ש ב' ראיות שהביאו ועיי':

ב) והנה הרשב"א כ' טעמא דרבה דל"ח בהוחזק לחוד משום דהוי נפילה דיחיד ובאיכא ש"מ ג"כ אמר' מדאיכא ב' יב"ש איכא עוד הרבה בעלמא שוב לא הוי נפילה דיחיד ועיי' פ"י שהבין בכוונת הרשב"א דהוי נפילה דחד שיב"ש זה אבד ויב"ש אחר מצאו וזה שיטו' רשב"ם ותוס' ב"ב דוקא כה"ג מקרי נפילה דיחיד. ועפ"ז כ' הפ"י דצ"ל דס"ל לרשב"א דבעל או שליח מצאו ולא משמע כן ברשב"א. ולפע"ד דלא שייך כאן נפילה דיחיד שיב"ש זה אבד וזה אבד דוקא היכא דבמקרה מצא יב"ש זה שפיר אמרי' למה מצאי יב"ש זה דוקא ולא ב"א אחרי' רובא דעלמא אבל כאן דיב"ש זה אבד גט ומחפש אחריו ואחרי' לא חפשו אחר גט ואם מוצאי' משליכי' אותו דאין להם צורך בו לכן הוא יב"ש מצאו שחפש חפש מחופש למצוא גטו ובא זה לידו ונטלו כה"ג ל"מ נפילה דחד ורשב"א ע"כ לא לנפילה דחד שיב"ש אבד ויב"ש אחר מצאו אתי עלה אלא דלחוש שיב"ש אבד זה הוי נפילה דחד כחד פי' בב"ב שם ולפ"ז אפי' מצאו אחר הוי נפילה דחד דוודאי כמה ב"א בכ"י אובדי' אבל לתלו' מי ששמו יב"ש כ' גט ואבד כולי האי ל"ח כנ"ל נכון ופשוט:

ומ"מ איכא אופן ג"כ דהוי נפילה דחד יותר רחוק שיב"ש זה כ' גט ואבד ויב"ש זה מצאו כגון שאשה מצא' גט וידוע שמצא' באופן דליכא מגו ואנן חיישי' שמא לא אבדה גט כלל ומאחר נפל נ"ל שפיר דהוי נפילה דחד שיב"ש אבד ואקרה שהיא מצא' מה תאמר היא חפשה אחר אבידתה ולכן מצא' ואחר לא חפש אחריו א"כ אתה צריך לומר שאבדה גט שוב אין לנו לחוש שמא גט אחר הוא עכ"פ כבר נתגרשה ומה לנו לחוש עוד ועיי':

והנה לפי שהעלה הרשב"א דכיון דאיכא א' אמרי' יש עוד בעלמא נצמח מזה ב' קולו' א' דאם לא הוחזק ג"כ שוירי ל"ח הגם דהוחזק באותה העיר וגם ש"מ דמשום אותה העיר לבר ל"ח ומשום דאיכא טובא בעלמא אין לחוש דהא לא הוחזק עוד שוירי ודוקא כשהוחזק עוד שוירי חיישי' שיש עוד כמה שוירי טובא ויב"ש בתוכם וזה צ"ע דלא לשתמשו מי שיאמר כן. עוד יש קולא דאם ש"מ מאותו מקום דהוחזקו ב' יב"ש ולא יש ש"מ מכ"ע ל"ח אפי' לאותו יב"ש שהוחזקו בו ב' דהא לאותו יב"ש לחוד הוי כפילה דחד וממק"א ליכא ש"מ ואיכא ג"כ חומרא לרשב"א כשהוחזק בעיר א' ב' יב"ש וש"מ מכל עולם למקום שנאבד הגט ל"מ בדיקה במקום שיש ב' יב"ש לשאול יב"ש אחר אם לא אבד גט דעדיין חיישי' שיב"ש במק"א דאמרי' דיש טובא בעלמא כנ"ל ועיי':

אלא דבאמת דברי רשב"א רחוקי' לומר כמו שיש ב' יב"ש במקום זה כן יש טובא בעלמא ורשב"א לא כ"כ רק שלא מצא מענה לרבה דל"ח בהוחזקו רק משום דהוי כפילה דחד ועכצ"ל עם ש"מ אמרי' דיש עוד הרבה אבל באמת לק"מ דמשו"ה ל"ח להוחזקו לחוד באש"מ דל"ח כמו שזה בא לכאן כן יב"ש אחר כיון שאש"מ לכאן אבל כשיש ש"מ ושכיחי טובא עוברי' ושבי' מעלמא וכיון שהוחזק א' ששמו כשמו חיישי' שמא ברוב הבאי' הי' יב"ש זה שידענו ששמו כשמו ומצאתי שכ"כ פ"י והוא נכון וברור ותימה על הרשב"א דלא נחית לזה ובל"ס כל הראשוני' כן ס"ל דלא נתקשה א' בקושי' הרשב"א מ"ש הוחזק לחוד ומ"ש הוחזק עם ש"מ נראה דפשיטא להו כהנ"ל:

ולפ"ז יצא לנו קולא כל שבדקנו ושאלנו יב"ש אחר ולא אבד שוב אין לנו לחוש למק"א כיון דש"מ לחוד ל"ח ויש נגד זה ב' חומרא דכל שש"מ מאותו מקום שיש ב' יב"ש חיישי' לי' אפי' אין ש"מ ממק"א למקום שנמצא. ועוד חומרא אפי' כתוב שם העיר שכתב חיישי' לאותו יב"ש משא"כ לשיטת רשב"א כמ"ש והבן:

והנה בזה צדק הפ"י דלהכי ל"ח בהוחזק לחוד דמהיכן בא זה לכאן דאש"מ ואמת אבין הדבר בלי ספק אבל מה שהוסי' עוד באורך דאפי' לא עבר רק א' וידענו שעבר חוששי' ליב"ש אפי' אין ש"מ והעמיס כן בכוונ' המחבר לא נכון כלל דוקא היכא דש"מ חיישי' שמא בתוך רבי' הבאי' הי' בתוכם יב"ש זה שאנו יודעי' בו והוחזק אבל כשאין ש"מ רק שאנו רואי' שעבר א' שם לחוש שמא יב"ש זה שאנו יודעי' בו הוא שעבר שם וודאי חשש רחוק הוא לומר שא' שבא לכאן הוא היב"ש ולמאן דל"ח בהוחזקו רק בש"מ גם כה"ג ל"ח כנ"ל פשוט ודמיונו של פ"י אינו עולה יפה במח"כ:

ג) הש"ג אחז בשיטה זו דקיי"ל כרבה דוקא ש"מ והוחזקו חיישי' אלא שכ' דכל שהוחזקו שמות אנשי' חיישי' וצ"ע מנ"ל הא והב"ש עשה פשר דבר כל שש"מ והוחזק שמו' אנשי' הוי תרתי לרעותא אבל בהוחזקו לחוד למ"ד הוחזקו לחוד חיישי' בהוחזק כה"ג ל"ח. וזהו כעין פשר דבר וקשה מנ"ל לש"ג לעשו' פשר כזה להחמיר והנה רש"י בגיטין כ' והוא שהוחזקו שמות אנשי' נרא' ג"כ דס"ל כש"ג בש"מ עכ"פ ל"ב רק הוחזק שמו' אנשי' וצ"ל מנ"ל לומר כן וכתבתי בביאור הסוגי' ואכפיל הדברי' בקיצור פה דהי' קשה לרש"י קושי' ש"מ ב"מ מנ"ל דמתני' והוא בהוחזק דלמא ס"ל לרבה דווקא לב' שוירי כולי האי ל"ח וסיפא דמתני' ב"מ דהי' ידוע דליכא עוד יב"ש במקו' הכתיבה והא סיפא לא בא להשמיענו חידוש דין דלא חיישי' לאחר אלא דכל מעב"ד בוודאי ממנה נפל משו' דכ' בו הנפק ובמתני' דגיטין פסול דחיישי' לאותו מקו' הכתיב' יש עוד יב"ש ונ"ל עפמ"ש ש"מ בשם ראב"ד דס"ל דלכן אמר ר"ה חוששי'