כתב סופר גיטין חלק א צב

ונ"ל דס"ל לרש"י כראב"ד מובא בש"מ ב"מ דלאותו מקו' א"צ לחוש דאם הי' שם עוד יב"ש הי' נודע ולכן לא חייש ר"ה רק לב' שוירי ונרא' דרש"י הכא הכי ס"ל:

ונ"ל ליישב בזה הא דכ' רש"י על והוא דהוחזקו שני אנשי' בשם זה באות' העיר ולא כ' דהוחזקו גם שמות נשים נראה דס"ל כל שהוחזקו שמו' אנשי' מקרי הוחזק עכ"פ כששיירו' מצוי' כשיט' ש"ג דמביא ב"ש וכ' דווקא כשש"מ אלא דקשה מה הכריח רש"י לומר כן ונ"ל דבש"מ ב"מ הקשה מנ"ל לש"ס דמוקי מתני' והוא דהוחזקו י"ל רבה לא הוכיח ממתני' דכל מעב"ד רק דל"ח לב' שוירי כולי האי ל"ח ואיירי בידוע שבאותו העיר ליכא עוד יב"ש אבל במתני' קתני ואם לאו פסול דצריך לבדוק אות' העיר עכ"פ ונ"ל ע"פ שיטת הראב"ד לק"מ דהא לאותה העיר אין חוששי' בלא"ה דהי' ידוע וי"ל גם לתוס' דכ' דלכן לא חשש ר"ה לאותו העיר דהי' ידוע דאין שם ביב"ש ול"ל כראב"ד הנ"ל דלאותה העיר ל"ח י"ל דמודה לעיקר הסברא דאין לחוש כ"כ לאותו מקו' דאלו הי' הי' ידוע אלא דס"ל כיון דר"ה חייש או דמסופק לחוש לב' שוירי הגם דרחוק הוא הרבה דאקרה כ"כ כן הי' לו לחוש לאותו העיר דרחוק מן הצד דהי' נודע אבל קרוב מן הצד שאין לנו לחוש רק לשמו ושמה שווי' ולכן הוצרך תוס' לומר דהי' נודע דליכא ב' יב"ש וא"ש דהוכיח מדס"ל א"ח לב"ש ה"ה דא"ח לאותו מקו' שיש ב' יב"ש וע"כ מתני' בהוחזקו כנ"ל ועיי':

ונ"ל דסברי הראב"ד דהוי לנו למידע אם יש עוד יב"ש בעיר זה דווקא בשמות אנשי' שיש להם עסקי' בעיר ונודע שמם אבל שמות נשי' אין ידועי' כבודי בת מלך פנימה וכ"ש כשיש לו אשה במדה"י שא"י בעירו וכשהוחזקו שמות אנשי' שווי' דליכא עוד סברא שלא לחוש לשמו' נשי' שווי' שוב י"ל דבכה"ג ס"ל לרבה דחיישי' דאין דומה לב' שוירי דרחוק ביותר לחוש כולי האי ולכן כ' רש"י והוא דהוחזקו שמו' אנשי' אבל שיווי שמות נשי' ג"כ דהוחזקו אין מוכח מדברי רבה די"ל בכה"ג חייש רבה ג"כ דאין ראי' ממתני' דמעשה ב"ד ולא משו' שזה מקרי מוחזק אלא דאינו רחוק כ"כ כמו ב' שוירי י"ל חייש משו' שיירו' מצוי' כנ"ל נכון והבן. אלא בב"מ כ' רש"י דהוחזקו גם שמו' נשי' והתם כ' רש"י חוששי' לב' שווירי דהי' ידיע שלא הי' במקו' ההוא ב' יב"ש ובביאור שיט' הפוסקי' יתיישב זה אי"ה:

הא בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה כו' בש"מ ב"מ הקשה דלמא משו"ה יחזיר דאיכא ס"ס שמא כבר נתן ואת"ל שלא נתן שמא זהו שאבד והעלה ב' תרוצי' לקושי' זו א' דבעגונא דהחמירו רבנן במי' שאל"ס וחששו למיעוט גם ס"ס לא מהני. וצ"ב הגם דמשאל"ס רק לכתחלה דלא תנשא הא בבריי' קתני יחזיר ואפי' לכתחלה ועוד הרי אפשר לכתוב גט אחר אלא דקשה לי גם אם נימא דאין הולכי' בתר ס"ס דכל היותר הוא כרוב ולא אזלי' בתר רובא כמו במשאל"ס היינו אם כל ההיתר משום ס"ס אבל בחשש זה דביב"ש מדרבנן הוא כמ"ש תוס' בב"מ כ' ע"ב או משום חומר או משום לעז וכיון דבלא ס"ס רק חומרא הוא באיכא ס"ס יש לנו להתיר אפי' לכתחלה ולהך תי' משום לעז אפשר י"ל גם בצירו' ס"ס איכא ג"כ לעז אבל לתי' משום חומר בוודאי כשיש ס"ס כולי האי לא החמירו וגם לתי' משום לעז קשה דהא באשו ולא הוחזק ולרבה אפי' ב"א ליכא לעז כ"ש היכא דאיכא ס"ס דליכא לעז דיתלו שכבר נגרשה וצ"ע. ונ"ל עפמ"ש בתחלת דברינו דמתני' קתני פסול לא משמע דמשום לעז הוא וגם לא משמע דהוא משום חומרא בעלמא רק דפסול משום עיקר הדין ותוס' כ"כ רק דר"ע הקשה שפיר לרבה מנ"ל אפי' לכתחלה ממתני' דמעב"ד שאני אסורא דמחמירי' לכתחלה כמו במשאל"ס או דמחמירי' לכתחלה משום לעז אבל ממתני' מוכח דפסול לגמרי מדינא ושפיר מקשה ר"ז מבריי' דקתני יחזיר לכתחלה דל"מ ס"ס בחומר א"א לכתחלה כמו משאל"ס כנ"ל. אלא דזה עצמו אי מהני ס"ס בעגונא דאתתא כבר הלכו בו נמושות גדולי קמאי דקמאי נ"ל:

עוד תי' הש"מ דליכא ס"ס כיון דאיכא חזק' א"א בוודאי לא גרשה כבר עיי"ש וצל"ע לפ"ז למה לא יחזיר לא לאיש משום שהיא אומר' שגרשה ודלמא האמת אתה הא מחזק' א"א נאמין לו דהא משו"ה לא נכנס ספק זה אפי' לגדר הספק ואפי' לס"ס לא מצטר' וכ"ש בספק א' שמא כבר גרשה או לא וצ"ע:

ונ"ל עפמ"ש תוס' הא דאינה נאמנ' שכבר גרשה משום חזק' א"א מעיזה דגט מסייע ולפי המבואר ברא"ש ב"מ סוגי' דסימני' בהיא נותנ' סי' דא"צ רק סימן דעלמא כיון דאיכא חזק' דאינה מעיזה רק דגט מסייע כיון שנותנ' סימן כ"ד מהני מבואר מדבריו דהא דגט מסייע ע"כ לא אזדא לגמרי חזק' דאינה מעיזה דעדיין יש העזה דמכיר בשקר' אלא דנגרע החזק' קצת דלא עדיפא יותר מחזק' א"א ושקולה עם חזק' א"א וכשנתנה סימן בצירו' אא"וו עדיפא מחזק' א"א כנ"ל. וכי כן כאן נמי דגט מסייע הוי שקול עם חזק' א"א דנשאר הדבר בספק השקול לכן לא מחזירי' לא לו ולא לה כנ"ל:

וכי כן קשה קושי' ש"מ הא איכא ס"ס ומשום חזק' א"א הא נגדה חזק' אא"מ דשקולה כמו חזק' א"א הגם דגט מסייע'. אלא לשיט' תוס' דמפרש בזמן שהבעל מודה שאמר שנתן כבר ואומר ג"כ ליתן לה כיון שהוא מודה שכבר גרשה שוב ליכא חזק' א"א מעיזה ליכא ס"ס שמא כבר גרשה מוקמי על חזק' א"א כמ"ש ש"מ. אבל אי קשי' לרש"י דמפרש מודה שאומר ליתן לה ואיכא חזק' אינה מעיזה א"כ איכא ס"ס שמא כדברי' שכבר גרשה ושמא זהו גיטו הגם שהוא אומר שלא נתן מ"מ איכא ס"ס שמא כדברי' ומכח א"א מעיזה וצ"ע:

ונתיישב לי בזה קושי' א' שהקשה חי' ר"ן אחר שהוכיח דעיקר כפי' תוס' דמודה היינו שכבר נתן ולשון מודה כן משמע הקשה למה באמת נקיט בבריי' שמודה שאין בו צורך ולא נקיט בזמן שהבעל אומר לתת לה. ולמ"ש א"ש דאי הוי נקיט שאומר ליתן לה הי' קשה קושי' ר"ז די"ל משום ס"ס ולא הוי ידעי' מבריי' דבאש"מ דאין חוששי' ולכן נקיט רבותא אפי' מודה לדברי' ואומר ג"כ ליתן מחזירי' הגם דליכא רק חדא ספיקא אין חוששי' שמא גט אחר הוא וא"ש:

וליישב הקושי' לפי' רש"י נ"ל בשנבין הא דמייתי ר"ז סיפא דבריי' כלל וביותר קשה טובא דעשה דיוק הא בזמן שהבעל מודה כו' הא מפורש קתני ברישא דבזמן שמודה מחזירי' וזה דקדוק עצום דבעי ישוב. ונ"ל דמשו"ה הוצרך להביא סיפא ולדייק הא בזמן שמודה דמרישא לק"מ די"ל משום ס"ס לכן מביא סיפא דקתני בזמן שאין הבעל מודה לא יחזיר ולא קמ"ל רבותא אפי' אומר ליתן רק שמודה ג"כ שכבר נתן דליכא ס"ס ג"כ אין מחזירי' לו לגרש בו דחיישי' שמא אחר ואין מחזירי' לא לו ולא לה וע"כ דכל שאומר ליתן לה מחזירי' ונותני' לה והיינו דקאמר מדקתני בזמן שאין הבעל מודה הא בזמן שהבעל מודה ליכא אופן דאין מחזירי' וע"כ דל"ח אפי' בחד ספק שמא גט אחר הוא ומיושב הקושי' לרש"י ואדרבא ראי' לפירושו. ולתוס' ג"כ י"ל הגם דמפרש מודה שכבר נתן בוודאי משמעו' ומודה כן הוא מ"מ כיון שהי' אפשר לדחות דמודה היינו ליתן לה מקשה בחוזק יותר מכח דיוק הא בזמן שהבעל מודה דא"א לדחות כלל וא"ש עיי':

והנהו מילי טבא מצאנו מקום ישוב לקושיו' חי' ר"ן שהקשה על רש"י מש"ס ב"מ דמקשה על בריי' וליחוש שמא כ' בניסן כו' לרש"י דמודה שאומר לתנו לה עכשיו הרי בוודאי כ' בניסן כו' ומאי וליחוש דקאמר ולמ"ש י"ל דלאמת בתר דדייק ר"ז הא בזמן שהבעל מודה דאפי' ליכא ס"ס לא חיישי' מתפרש ומודה כפשוטו דמודה לדבריו שכבר נתן ומצווה ליתן והא דכ' רש"י שאומר ליתן היינו שאפשר לפרש כן ולכן הוצרך ר"ז להוכיח דאפי' מודה ממש לדברי' מ"מ יחזיר ואחר שמוכח כן מכח סיפא ממילא מתפרש ומודה שכבר נתן והא"ש דמקשה ש"ס ב"א וליחוש משום דלאמת ומודה פירושו דמודה לדברי' דמוכח כן מכח סיפא וגם לשון ומודה מורה כן ועיי':

ומיושב ג"כ מה שהקשה תוס' מדמקשה מבריי' ולא ממתני' ותי' תוס' דמקשה טפי מדקתני מודה יטעו שמא מתני' שכבר גרשה ולרש"י ליתא לתי' זה ולמ"ש לאמת גם לרש"י ומודה שמוד' שכבר גרשה א"ש דמקשה מבריי' טפי וא"ש הכל והדברי' ברורי' בעזה"י ע"ב. הא אמר תנו נותני' הקשה תוס' כיון שאמר תנו שנותני' נאמן משו' בעל שאמר גרשתי ועיי' מהרש"ל ב"מ שהקשה הא קיי"ל דאינו נאמן ונדחק דתוס' רצה ליישב אפי' ס"ל נאמן ויותר י"ל דתוס' רצה ליישב אפי' למ"ד נאמן דלא תיקשי מדקאמר ש"ס בשלמא רבה ל"א כר"ז מתני' אלימא לי' לאקשוי' הל"ל דס"ל לרבה דבעל נאמן גרשתי וליכא קושי' מבריי' ולכן תי' תוס' קושי' זו דקשה מבריי' לכ"ע כנ"ל ובסמוך יתיישב עוד אי"ה:

איכא דאמרי אע"פ דלא הוחזקו לא נהדר הרשב"א תמה מאוד מה ראה ל"ב על ככה לומר דר"ז פליג על רבה והוא אמר בלשון רבה ממש ונדחק רשב"א לחומר הקושי' ליישב. ונ"ל בפשוט דבאמת גם לרבה קשה לכאורה איך סתם דבריו כ"כ ואמר כאן בש"מ וכוונתו והוחזק הו"ל לפרש דבריו דהא יש לטעו' דבש"מ לחוד חיישי' אלא לפמ"ש תוס' דהך עובדא דנפק דק הוי ברישא סמך רבה עצמו דנדע דכוונתו בש"מ והוחזקו דהא דשי"מ לבד ל"ח כבר הוכיח מסיפא אבל ר"ז דלא דייק מסיפא ול"א בי' מלתא ס"ל לל"ב מדסת' דבריו ש"מ דבש"מ לחוד ס"ל דחיישי' ול"ק נדחק כר"ז כדי שלא לעשו' פלוגת' בין רבה לר"ז וגם לא ניחא לי' לומר דר"ז מפרש מעשה ב"ד דאשתכח אבראי. עוד י"ל דל"ק ס"ל דאית לי' דרבה הגם דסת' ר"ז דבריו דקשי' לי' אי ר"ז פליג על רבה ומוקי בריי' באש"מ ולא הוחזקו קשי' פשיטא כמ"ש ראשוני' משו"ה נאדו ר"י ור"א מאוקימתא דר"ז כרבה ס"ל הגם דסתי' או י"ל דר"ז סמך דנדע שכוונתו ש"מ והוחזקו דבחד ל"ח דאם בחדא חיישי' ובריי' באש"מ ולא הוחזק פשיטא וע"כ נדע כוונתו דבעי תרתי ול"ב ס"ל דפליג על רבה ול"ק פשיט' די"ל משו' פירי קמ"ל ובלאלתר ליכא משו' חשש פירי כמ"ש תוס' אבל בליכא חדא רעות' י"ל רבותא משו' פירי וממילא מוכח דבעי ר"ז תרתי מדסת' ואין לו על מה שיסמוך דנדע כוונתו דבעי תרתי ול"ק ס"ל אין לבע"פ משע' חתימה הוכיח שפיר וא"ש עיי' וממילא עיקר כל"ב לר"ז דהא קיי"ל יש לבע"פ עש"נ:

עוד נ"ל לפרש פלוגתא דתרי לשנא ומה דהוכיח ל"ב לומר דפליג על רבה ע"פ קושי' תוס' בהוחזקו מנא ידעי' שאבד גט ותי' תוס' בשידענו שאבד ל"ש בבריי' כמ"ש מהרש"א וכבר כתבנו לעיל בישוב