כתב סופר גיטין חלק א צא

מצאו כמ"ש רשב"א ותוס' ב"ב דזהו נפילה דחד. ולפ"ז י"ל אי אמר רבה מתני' בש"מ והוחזקו ה"א דוקא במתני' דאיירי דבעל או שלוחו מצאו בעצמו דהא קתני אם מכירו וע"כ שבעצמו מצא כמ"ש תוס' לקמן כה"ג ל"ח בהוחזקו דהוי נפילה דחד שזה אבדו וזה מצאו אבל היכי דאחר מצאו דלא הוי נפילה דחד ה"א ס"ל גם בהוחזקו חיישי' דגרע מש"מ לכן מוקי מתני' דב"מ בהוחזקו דאיירי דאחר מצאו דקתני לא יחזיר ואמר תנו נותני' ע"כ אחר מצאו אפי"ה ל"ח בהוחזקו לחור וא"ש עיי':

והקשה פ"י למה לא הקשה ר"ז מסיפא דמתני' ולתרץ הא כתירוצו וכ"ש דקשה לל"ב וגם על רבה קשה כיון דמקשה דומיא דסיפא הו"ל להקשו' מיד מסיפא וכן הקשה מהרמשי"ף ולדידי קשי' ביותר כיון דמסיפא מוכח יותר אפי' בש"מ בוודאי הי' לי' להקשו' יותר מסיפא דמוכח יותר אפי' בש"מ והיא קושי' חמורה:

והנלפע"ד הנה בש"ס ב"מ כ' ע"ב כ' תוס' ב' תי' או דס"ל דמשום חומרא דא"א מחמירי' או משום לעז ועל תי' א' כבר התעורר הפ"י איך הוכיח רבה מש"ח ומיאונין דוקא באיסו' א"א החמירו ולא בש"ח ומיאונין ולדידי קשה גם על תי' ב' משום לעז מנ"ל לרבה להוכיח מש"ח ומיאונין דלמא משום חומר החמירו בא"א ומנ"ל להוכיח דל"ח כלל ולקמן נכתוב תי' לזה אי"ה. וכעת אומר אני עפמ"ש ת"ח ב"מ על קושי' תוס' דלמא אמר תנו ג"כ אין נותני' ועל קושי' תוס' דלמא לאלתר דרבה הוכיח דומי' דייתקי מתנו' ושוברי' דאמר תנו נותני' ואפי' לזמן מרובה ה"ה בגט עיי' בו. ונ"ל דתוס' לא ניחא לי' לומר כן דל"ש דומי' דאלו דל"ש בהו חשש שמא של אחר הוא דא"צ רק לראי' משא"כ בגט דאיכא חשש שמא של אחר הוא ולא נכתב לשמו ועוד כד דייק' במתני' קתני מצא ג"נ ושחרורי עבדי' דייתקי מתנו' ושוברי' פלגינהו לתרתי ג"כ ושחרורי עבדי' לעצמן מילי דאסור' דייתקי מתנו' ושוברי' לעצמן ול"א ודייתקי בויו הקישור דיני ממונו' לעצמן ול"ש דומיא דהרי פלגינהו ואין לדייק רק גט דומיא דשחרור אלא שחרור גופא מנ"ל דאמר תנו נותני' וכ"ש דאפי' לזמן מרובה ומשו"ה לא ניחא לתוס' כמ"ש ת"ח והוצרך לתרץ כמו שתי'. ולפ"ז י"ל דרבה דק ואשכח אסיפא דכל מעב"ד ומש"ח ומיאוני' מה תאמר דלמא משום חומר א"א עכ"פ במלתא דאסורא דלא חמור כא"א לא חיישי' וה"ה בשחרור דל"ח א"כ מוכח מדקתני ברישא מצא ג"נ ושחרורי עבדי' יחד בויו הקשור דג"נ דומא דשחרור דאמר תנו נותני' ואפי' לזמן מרובה כמו ש"ח ומיאוני' ה"ה גט דכיילינהו יחד הגם שכ' תוס' דהך מעשה הי' ברישא היינו דרומי' מתני' אהדדי הי' אח"כ אבל בוודאי רבה דקדק במתני' דב"מ דדק סיפא גם רישא פשפש ודק הא אמר תנו נותני' מדכתיב ונמלך רק דמזה לא מוכח בש"מ דלמא באש"מ ולא הוחזק ולכן דק מסיפא והיינו כיון דמוכח מסיפא דעכ"פ בש"ח ומיאונין דלא חמיר כא"א ל"ח ממילא מוכח מרישא גם בחומר א"א ל"ח דג"נ דומי' דשחרור וא"ש נכון ועיי':

והא"ש דלא הקשה רבה מתני' דגיטין אהדדי מסיפא דמתני' דב"מ דמוכח יותר דמסיפא לק"מ י"ל חומר א"א שאני ולא מוכח רק בצירו' רישא דג"כ דומי' דש"ע וכיון דצריך לדיוקא דרישא הא אמר תנו מקשה מיד מרישא דבעי לתרוצי ולאוקמי באוקימת' הא בש"מ הא בשאש"מ וש"ס קאמר כאן דדייק ומוכח לאמת מסיפא דאפי' בש"מ לא חיישי' ע"כ הא דאמר כאן בש"מ ע"כ והוא דהוחזקו וכן לק"מ לר"ז דלא מקשה מסיפא דמתני' ולתרץ באש"מ דלדידי' לק"מ מסיפא די"ל בחומר איסור דא"א שאני והי' צריך להביא מרישא ג"כ ג"נ דומיא דשחרור דאמר תנו נותני' ואפי' לזמן מרובה והי' צריך לעשו' ב' דיוקי' מרישא ומסיפא ולהקשי' משום דומי' לעשו' צרופי' כ"כ כדי להקשו' עדיפא לי' להקשו' מבריי' בקיצור בלי דיוקי' ואריכ' כ"כ ושפיר קאמר ר"ז לא מקשה ממתני' די"ל לאלתר הגם דיש להקשו' מכח סיפא ומשום דומי' דג"נ לשחרור כיון דהי' צריך להקשו' באריכ' ודייק כ"כ מקשה טפי מבריי' כמ"ש אבל הקשה מרישא דדייק נמלך ואפי' לזמן מרובה הכל מרישא אלימא לי' לאקשוי' מסיפא וא"ש עיי' היטיב:

ולכאורה קשי' לפ"ז לל"ק דר"ז והוא דהוחזקו וס"ל כרבה הא רבה עצמו ל"א רק דמיוקא דסיפא בצירו' רישא ג"נ דומי' דש"ע וכיון דר"ז ל"ק מרישא דמתני' ממילא ליכא ראי' מסיפא ג"כ די"ל חומר א"א שאני ועכ"ל לומר כרבה ורבה עצמו הוצרך לראי' מסיפא ולר"ז דליכא ראי' מנ"ל ולק"מ כיון דלאמת איכא סיפא דמוכח עכ"פ באיסור דעלמא ל"ח ממילא מוכח מרישא ג"נ דומי' דש"ע וכרבה רק ר"ז לא הקשה ממתני' דעדיפ' לי' לאקשוי' מבריי' דמרישא עצמו ס"ל די"ל לאלתר דלא דייק ונמלך ובצירו' סיפא לא רצה להאריך והקשה בקיצור אבל לאמת מוכרח לומר כרבה מכח רישא וסיפא יחד ול"ב ס"ל דס"ל לר"ז מסיפא לא מוכח כלום דב"ד דאשתכח חוץ לב"ד וא"ש הכל ועיי':

והקשה תוס' בהוחזק גם שאש"מ היכי מהדרי' מנ"ל דשל זה הוא וי"ל כגון שידענו שאבד וכ' מהרש"ל ומהרש"א לפמ"ש תוס' לקמן דבעל נאמן שלא ישקר ל"ק מה שהקשה תוס' רק דעדיין לא אסיק תוס' מ"ש לקמן דנאמן וזהו דוחק כמובן:

ולפע"ד נראה דס"ל לתוס' דבעל נאמן דוקא היכא דליכא הוכחה נגדו אבל כל דאיכא הוכחה נגדו אינו נאמן כמו דקיי"ל בעל שאמר גרשתי את אשתי א"נ משום דקלא אית לי' חזי' כל דאיכא הוכח' נגדו לא אלימא כ"כ הואיל ובידו עיי' ב"ב קל"ד ע"ב בתוס' ורשב"ם שם. והה"נ איכא הוכחה דלא הוא אבד דכבר כתבנו דנפילה ל"ש שיאבד אדם דבר הצריך לו ולכן אמרי' דבעל אבד ונמלך שלא ליתן עוד ולכן אבדו או השליכו מדעתו וכשהוא עומד לפנינו ואומר שאבדו אמרי' מפני שהי' נמלך אבדו או השליכו ועכשיו הוא חוזר ורוצה ליתן וזה רחוק במציא' שיחזור מדעתו ליתן ושוב חוזר ורוצה לגרש ושמא פייס ל"ח כ"ש שיחזור ב' פעמי' מדעתו ועיי' ר"ן בשם ירושלמי ר"פ האומר ולכן תי' יותר שאחר כ' גט ונמלך מלגרש והשליכו לאיבוד והוא לא אבד ושפיר הקשה תוס' מנא ידעי' שאבד ולקמן כ' תוס' שפיר דנאמן שהי' לו גט בעדי' כאלו דאין לנו הוכחה נגדו דאיירי בידענו שאבד גט שוב אין הוכח' לומר דאין זה גיטו רק שחושבי' ולזה נאמן שהי' לו בעדי' אלו אבל כל שלא ידענו שאבד אינו נאמן שאבד ולא כמלך דלא שכיח ואבד ונמלך וחוזר בו ג"כ ל"ש לכן תלי' יותר באחר. והיתה לבאר שכבר כתבתי לעיל דמוכח מבריי' בזמן שהבעל מודה יחזיר למ"ד בטלו א"ח ומגרש דנאמן הבעל דלא נמלך היינו אם ידענו שאבד גט או שנאמן שאבד נאמן דלא בטלו הגם דל"ש שיאבד אם לא נמלך א"כ אתה צ"ל דעכשיו שאומר תנו חזר מדעתו זה ג"כ ל"ש וכיון דשני' נ"ש מאמיני' לו כמו שאמר שאין הוכחה נגדו משא"כ כשיש לומר מאחר אבד והוא האחר נמלך ועומד עוד בדעתו בוודאי יש לתלו' יותר באחר וא"ש קושי' תוס' ועיי':

ועפ"ז מצאנו מקום ישוב לקושי' מהרש"א מה יענה תוס' בבריי' ללשנא קמא דבריי' בהוחזק הא לא ידעי' אם אבד גט ומ"ש מהרש"א דלפמ"ש תוס' לקמן דנאמן א"ש עדיין לא ניחא וכי לא ידע תוס' עכשיו דקשה מבריי' לל"ק דר"ז. ולפמ"ש גם למסקנ' תוס' לקמן קשה דאינו נאמן שאבד כל דיש לתלו' יותר באחר. אלא למ"ש דקושי' תוס' משום דביותר יש לתלו' באחר אינו נאמן והיינו למ"ד בב"ב קל"ה ע"א דחוש לה דא"נ לומר גרשתי כל שיש קצת הוכח' נגדו דקלא הוי לי' אבל למ"ד דנאמן דאלימא מגו כל שבידו כ"כ אפי' נגד הוכח' הה"נ כאן נאמן הגם שיש הוכח' נגדו אלימא סברא כל שבידו ותוס' דלא תי' דרבה ס"ל כמ"ד בעל שאמר גרשתי נאמן אפי' היכא דאיכא סברא נגדו דלא רצה לומר רבה ור"ח ור"ה כולהו דלא כהלכתא ס"ל ועוד הרי אביי אמר חוש לה משום דקשי' דר"י אדר"י וכ' רשב"ם אמוראי אליבא דר"י ולא מצא מי שסובר דנאמן רק ר"ס משו' דר"י אמר הכי וע"ז אמר אביי על שינוי' נסמוך ואי ס"ל לכולהו אמוראי דהכא הכי הרי דס"ל דנאמן ולכן לא רצה תוס' לתרץ דס"ל דנאמן אפי' נגד הוכחה ותי' בשידענו ולדדהו צ"ל בבריי' דאיירי בלא הוחזקו וש"מ. והא"ש מל"ק לל"ק דר"ז דמוקי בריי' בהוחזקו י"ל לל"ק ס"ל לר"ז באמת דבעל שאמר גרשתי אשתי נאמן אפי' באיכא סברא נגדו ואביי דלא מצא מי שסובר דנאמן י"ל דס"ל כל"ב דר"ז או דמספקא לי' אי כל"ק אי כל"ב וא"ש נכון בעזה"י:

ועוד לנו מקו' ישוב קושי' מהר"שא הנ"ל עד"פ טבא כשנאמר המשך קושי' תוס' תחלה מקשה מדל"א הא בהוחזקו ואח"כ הקשה בהוחזקו למה מהדרי' קושי' זו אין לה שייכו' להא דרבה אלא קושי' בפ"ע איך אפשר שלא לחוש בלא הוחזקו וגם מ"ש דאתי' כר"א אין לה המשך ונ"ל ע"פ שיט' ש"ג דהוחזקו היינו שמות אנשי' לבד דחיישי' שמא נשא אשה במדה"י וב"ש גמגם בזה כיון דשמו נשי' לא הוחזקו מנ"ל לחוש כ"כ שנשא אשה במק"א וכ' דאולי דווקא על ש"מ ס"ל סגי בהוחזק שמו' אנשי' לחוד ובביאור השיטו' נאמר מלתא בטעמא דש"ג אי"ה. וכאן אני אומר דלא הי' קשה לתוס' בלא"ה מנא ידעי' בהוחזק שהוא אבד י"ל דאיירי בהוחזק שמות אנשים ותלי' יותר בו מבאחר דאחר ידוע דאין לו אשה פה ותורי' יותר בו מלחוש שיש לו אשה במדה"י חוץ היכא דש"מ ע"כ חיישי' בהוחזק כזה דהוי תרתי לרעותא כמ"ש בש"ס ולכן הקשה תוס' תחלה מדל"א רבה הא בש"מ ולא הוחזק ותי' דקמ"ל רבותא אפי' הוחזק ל"ח והיינו דהוחזק גרע מש"מ ולא הוחזק וזה דווקא הוחזק שמו' אנשי' בוודאי לא גרע מש"מ דהא כ' ב"ש באמת למאן דס"ל בש"מ לחוד והוחזק לחוד חיישי' שהוחזק שמו' אנשי' לחוד ל"ח דעדיפא איכא מש"מ והקשה תוס' שפיר בתר הכי מנא ידעי' דאין לומר הוחזקו היינו שמות אנשי' זה וודאי לא גרע מש"מ לחוד וקרוב דעדי' ומאי קמ"ל רבה בזה וע"כ כוונתו הוחזק אנשי' וכשי' ומנא ידעי' שהוא אבד. והא"ש נמי דכ' ואתי' כר"א דלר"מ בעי' מוכח מתוכו דבלא"ה י"ל הוחזק שמות אנשי' והוי מוכח מתוכו ע"פ דינא וכמ"ש ב"ש דמ"ש דלא הוי מוכח מתוכו זה חומרא ולא מדינא אבל לפי דמוכח מכח קושי' ותי' ראשון דהוחזק דקאמר היינו אנשי' ונשי' עכצ"ל דשמעתי' אתי' כר"א דלר"מ בעי' מוכח מתוכו וכיון דשמו' אנשי' ונשי' שווי' לאו מוכח מתוכו וא"ש המשך דברי תוס' בדרך נכון ועיי' וממילא דלק"מ קושי' מהרש"א מבריי' לל"ק דר"ז בהוחזק מנא ידעי' שאבד גט י"ל בריי' בהוחזק שמות אנשי' לחוד ולכן תלי' יותר שהוא אבד ומתני' מוקי בש"מ והוחזק אפי' בשמו' אנשי' ונשי' שווי' דווקא בדאיכא ש"מ ג"כ וכרבה וא"ש ועיי'. חוששי' לשני שוירי כ' רש"י ולא הוחזקו ב' יב"ש באותה העיר וצ"ע כמו שס"ל לר"ה חוששי' לב' שוירי אע"ג דלא הוחזק עוד שוירי כן הי' לו לחוש למקו' עצמו אע"ג דלא הוחזק וכ"ש הוא