כתב סופר גיטין חלק א פט

וכיון דמסקי' דאיכא ר"מ ורבנן דל"ח כלל למחזי כשיקרא ואפי' בתורף שוב י"ל דר"א דמכשיר בכולן היינו תורף דל"ג אטו גיטין ולמחזי כשיקרא ל"ח אפי' בתורף וחוץ מג"נ היינו ג"כ בתורף ומתפרש בפשיטו' מה דאמר דכתיב וכ' לה ופסק הרמב"ם כר"א דסיפ' דקרו רב עלי' טוביינא דחכימא ומכשיר בגט טופס ובשטרו' אפי' תורף ומיושב שיט' הרמב"ם וקושיו' שעליו ע"ד נכון מאוד בעזה"י:

בעזה"י מה שחנני הי"ת סוגי' דש"מ גיטין כ"ז ע"א שלמדנו בישיבה תחלת זמן החורף תרכ"ו לפ"ק פה פ"ב יע"א מתני' המביא גט כו' מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול יש לדקדק למה למתני' להאריך כ"כ או דהו"ל לומר מצאו לזמן מרובה פסול ונדע לאלתר כשר או הול"ל מצאו לאלתר כשר ונדע דלזמן מרובה פסול ולמ"ד לאלתר כדי שלא תעבור שיירא או שלא שהה י"ל דקאמר לאלתר כשר להשמיענו גם בלאלתר איכא רבותא דכשר וע"כ דהוא יותר משלא עבר אדם שם אבל למ"ד כל שלא עבר אדם שם דליכא רבותא בלאלתר דכשר ועכצ"ל דנקט לאלתר כשר משו' סיומא דאם לאו פסול וקשה הא סגי בשיאמר או דלאלתר כשר או שלא לאלתר פסול. ונ"ל דתרתי צריך דאי הוי אמר לאלתר כשר ה"א אבל שלא לאלתר אינו כשר היינו לתנו לכתחלה אבל נתן כשר קמ"ל ואם לאו פסול ואי הוי נקיט שלא לאלתר פסול ה"א אבל לאלתר אינו פסול ומ"מ לכתחלה לא יתן ל"מ למ"ד כל שלא שהה דה"א כל שלא עבר עכ"פ לכתחלה לא יתן אלא אפי' למ"ד לאלתר כל שלא עבר מ"מ ה"א דלא יתן לכתחלה דנחוש לשייר' שהלכה מקודם שהלך הוא קמ"ל דאפי' לכתחלה כשר כנ"ל:

ואם לאו פסול. כ' רש"י שמא מאחר נפל ואין זה שלו. נראה הא דכ' רש"י ואין זה שלו להורו' לנו דמתני' לא איירי מחשש שמא מאחר נפל והוא לא אבד כלל אלא דחיישי' שמא מאחר נפל וגם הוא אבד אלא שאין זה שלו ושלו נדרס או אחר מצאו דכן מוכח מסיפא דמתני' מצאו בחפיס' כו' אם מכירו מפרש רש"י או או ע"כ דמיירי שמצאו בעצמו ונאמן במגו כמ"ש תוס' לקמן כ"ח ע"א ומשו"ה רמי' מתני' דהכא אמתני' דב"מ דאי י"ל מתני' דהכא דחיישי' שמא לא אבד כלל לק"מ ממתני' דב"מ י"ל הא אמר תנו נותני' שאנו יודעי' שאבד גט או שנאמן ע"ז כמ"ש תוס' לקמן שלא חשדי' שישקר בזה אבל מתני' דהכא י"ל דשליח מביאו שאינו נאמן שאבר לכן חיישי' טפי שמא אבדו אחר ולא הוא וכזה כ' תוס' ב"מ לחלק בין חשש ב' יצחק ר"ג לחשש שמא גם אחר אבד גט אלא דמתני' דהכא איירי שנאמן שהוא אבדי כגון שמצאו בעצמו כמ"ש תוס' לקמן דאל"ה לא הי' נאמן במכירו וא"ש:

הא אמר תנו נותני'. קושי' תוס' מבואר' דלמא אמר תנו בוודאי אין נותני' משו' חשש דב' יב"ש והקשה פ"י הא מוכח מדקתני שאני אומר כתובי' הי' ולא נתנם אבל זולת זה הי' מחזירי' ניחוש דלמא גט אחר הוא וזמנו מוקדם וע"כ דל"ח שמא אחר ג"כ אבד ותי' הא חשש זה אין בו רק משו' ממון ואיסור מממון לא ילפי' כבש"ס ב"מ כ' ע"ב. וקושית פ"י עדיין קשי' לפמ"ש תוס' ב"מ שם בתי' ב' דקושי' ר"ע איך קמדמית כו' דס"ל משו' לעז נ"ל דבמתני' דהכא דקתני פסול אין לומר משו' לעז דמשו' לעז אינו פסול בדיעבד וכ"כ תוס' ריש מכילתין ג' ע"א ד"ה חד אתי בעל עיי"ש וגם תי' קמא בתוס' שם דליכא רק משו' חומר כמו מים שאין להם סוף קשה להעמיס בלשון מתני' פסול משמע שפסול לגמרי ואי משו' חומרא כמו משאל"ס רק לכתחלה הוא דלא תנשא. לכן נ"ל מ"ש תוס' בב"מ שם דהא רבא דק ואשכח מכל מעב"ד דאפי' לכתחלה מחזירי' ואפי' בש"מ וע"ז השיב ר"ע מי קמדמי' איסורא לממון דלמא לכתחלה אפי' בש"מ לחוד אין מחזירי' או משו' חומר או משום לעז ושאני ממון דליכא משו' חומר דא"א ולא משו' לעז וכ"ז לענין לכתחלה אבל מתני' דהכא דקתני פסול דאפי' דיעבד פסול אין לומר משו' לעז ולא משו' חומרא בעלמא ושפיר הקשה רבה מהא אמר תנו כו' דאי חיישי' לב' יב"ש והוא חשש גמור כבמתני' דקתני פסול גם לענין ממון נחוש ולא מקשה תוס' מידי ונ"ל דקושי' תוס' מדאמר רבה הא אמר תנו נותני' אפי' לכתחלה מנ"ל הא דלמא הא אמר אין נותני' דלכתחלה מיהא חיישי' משו' לעז אבל משו' חשש דמוקד' הי' מחזירי' דלענין ממון ליכא לעז וחומר ואם כי מ"מ קשה ממתני' דקתני פסול משמע מעיקר הדין מ"מ קשה מה דפשיטא לרבה מדיוקא דאמר תנו נותני' לכתחלה וזו קושי' תוס' ותי' מדקתני נמלך מוכח דקמ"ל דאי אמר תנו נותני' לכתחלה דווקא משו' חשש נמלך אין מחזירי' אבל בתנו נותני' לכתחלה אפי' ויש לומר עוד דמוכח יותר מנמלך אפי' לכתחלה דאי דווקא בדיעבד כשר הא זה כבר נשמע מדאמר שאני אומר כתובי' הי' ואל"ה הי' מחזירי' הא איכא משו' חשש שאינו שלו ונפקא מיני' לענין ממון ומדלא חיישי' לענין ממון ממילא נשמע דמשו' איסור ג"כ בדיעבד כשר וע"כ דנמלך קמ"ל דאפי' לכתחלה נותני' ועיי':

וע"פ דברינו מיושב קושי' מהרש"א לפמ"ש תוס' דר"ז אינו מדייק ונמלך מאי האי דקאמר ש"ס לר"ז דלמא הא אמר תנו כדקיי"ל לאלתר הא לר"ז דלא דייק ונמלך לא מוכח כלל הא אמר תנו ומ"ש מהרש"א דקושטא קאמר דלאלתר נותני' אינו מובן כיון דלא דייק ריז ונמלך וי"ל תנו ג"כ אין נותני' מה לו להעמיס כלל במתני' דאיירי בלאלתר וזו אוקימתא אי קשי' לן צ"ל הכי במאי עסקי' וכיון דל"ק לי' לר"ז כלל על מתני' מתוקמא בכל גווני אפי' לזמן מרובה ולמ"ש לק"מ דוודאי גם לר"ז עכ"פ מוכח דבממון ל"ח והה"נ לענין איסור ג"כ ליכא רק משו' חומר ולעז וקשי' מתני' דקתני פסול גם אם לא מדייק ונמלך. ולכן הוצרך ש"ס לומר לר"ז מי קתני הא אמר תנו נותני' ואפי' לזמן מרובה היינו וודאי אי הי' מפורש תנו הי' מוכח אפי' לזמן מרובה דאל"ה פשיטא הא לא קתני הא אמר תנו רק ממילא נשמע דליכא פסול מעיקר הדין מדאצטרך טעמי' דנמלך לענין ממון י"ל דלהכי צ"ל לומר דחיישי' שמא נמלך בלאלתר דליכא חשש ביב"ש וה"א דמחזירי' קמ"ל אפ"ה אין מחזירי' משו' חשש נמלך וע"ז ל"ק לאלתר פשיטא הא לא קמ"ל דנותני' בלאלתר אלא דאין נותני' משום חשש נמלך ואפי' לאלתר אין נותני' וא"ש והבן:

והנה גוף תי' תוס' דר"ז ס"ל דנמלך אורחא דמלתא נקיט דוחק וגם במאי פליגו רבה ור"ז למה לרבה לא ניחא לי' דאורחא דמלתא נקיט ולר"ז ניחא לי'. ונלפע"ד ע"ד תוס' במרווח הנה תוס' הקשה לקמן בבריי' לא יחזור לא לזה כו' תאומן משו' אין אשה מעיזה ותי' שאני דגט מסייעו לה לולי תי' תוס' הי' נ"ל דלהכי אינה נאמנ' משו' דיש לתלו' יותר בו שהוא אבד משהיא אבדה דנפילה שיאבד אדם דבר שצריך לא שכיח והיא צריכה לגט להנשא בו וגם משמרתו תח"י שלא ימצא הוא ויאמר שנתן לה כתובתה אבל הוא י"ל שנמלך לגרש והשליכו לאיבוד כי אינו צריך לו עוד לכן חיישי' יותר בו שהוא השליכו ומ"מ אין מחזירי' לו משו"ה דלה יש חזקה באינה מעיזה ונשאר הדבר בספק השקול כנ"ל. ולפ"ז י"ל זהו דקתני במתני' כתובי' הי' ונמלך שלא לתן וכ' רש"י דאין מחזירי' לא לה ולא לו וקשה נאמין לה משום א"א מעיזה לזה קאמר טעמא שאני אומר כתובי' ונמלך לכן אבדו הוא ויש לתלו' בו יותר מבה וא"ש ג"כ הלשון שלא לתנו ולא אמר ונמלך ולא נתן ובש"מ ב"מ הרגיש בדקדוק זה וכ' וזה דייק רבה הא אמר תנו נותני' ולמ"ש א"ש דאמר שלא ניתן לעתיד ג"כ דאי לא נמלך רק לשע' משו"ה לא ישליכו ונשמר בו שלא יאבד כיון שיצטרך לו אח"כ ולכן אמר דאמרי' ונמלך שלא ניתן עוד ולכן מסתבר לתלו' בו ואין לדייק מנמלך הא אמר תנו נותני' ורבה דמדייק מנמלך הא אמר תנו י"ל ס"ל דל"א חזק' א"א מעיזה פני' כרבא שלהי נדרי' ובתוס' יבמו' גרס רבה וכי כן א"א לומר דטעמא קאמר נמלך לכן תינשא בו כיון שבלא"ה היינו גם כשיש לתלו' האבידה בה כמו בו ג"כ אין נותני' לשני' מספק ומה למתני' עוד לטעם לנמלך שלא ליתן וע"כ דלדיוקא אתי הא אמר תנו נותני' אבל ר"ז י"ל סובר חזק' אא"מ פני' י"ל ונמלך זהו טע' שאינה נאמנת והיא אבדה כמ"ש וא"ש עיי':

ובדברינו נתיישב לי מה דהי' קשה לי כדמקשה רבה אדרבה מדנפק דק ואשכח והא ב"ד דר"ה כמקו' ששיירות מצוי' דמו' כו' ועשה מערכה לדרוש דדומה לש"מ למה למקשן כ"כ הול"ל דעכצ"ל דרבה הוכיח מסיפא דמתני' אפי' במקום ששיירו' מצוי' דס"ל מעשה ב"ד בב"ד דש"מ הוא דאי לא מוכרח רק בשאין ש"מ למה לו להביא מסיפא דלאו ראי' חזקה כ"כ דיש לדחות בב"ד דאשתכח אבראי הי' לו להביא מרישא דהא אמר תני נותני' הגם דכ' תוס' דנפק דק הי' קוד' שהקשה מתני' אמתני' ומשני הא בש"מ כו' היינו דרמי' ב' משניו' אהדדי הי' אח"כ אבל בוודאי בשע' דנפק ודק עד שמצא מתני' סיפא דב"מ הי' מדייק כולה מתני' דב"מ רישא וסיפא והי' לו להוכיח מיד ברישא וע"כ דמרישא אין מוכח דס"ל בשאין ש"מ ולא הוחזק ומעשה דגיטא דאשכח הי' במקום שש"מ ולכן נפק דק ואשכח מסיפא ומשמע לא מעשה ב"ד בב"ד ולא הי' המקשן צריך לומר ב"ד דר"ה דומה לש"מ והי' יוכל להוכיח זה בכח יותר מדלא דק מרישא וצע"ק. ולמ"ש דדיתקו דרבה משום דל"ל אין אשה מעיזה ואייתר לי' ונמלך ור"ה שלהי מכילתין ס"ל א"א שפשטה ידה מאחר צריכה גט משום דרה"מ א"א מעיזה ולר"ה לשיטתו ל"מ מרישא כלום והוצרך לדייק מסיפא להביא ראי' גם לר"ה לשיטתו ולעולם י"ל דלא מביא ראי' רק באין ש"מ ולכן אין לו למקשן הוכחה רק משום דב"ד דר"ה כשיירו' מצוי' דמי וע"כ דדייק מעשה ב"ד בב"ד וא"ש ועיי':

עוד דרך אחר לנו בישוב הא דרבה דייק מונמלך לזמן מרובה ור"ז ניחא לי' לאלתר. דלקמן פ' השולח פליגו ר"כ ור"ש בגט שבטלו אם חוזר ומגרש בו עיי"ש ובתוס' ולמ"ד דאין חוזר ומגרש י"ל דלהכי קתני ונמלך שלא לתן דאמרי' דמשו"ה אבד משום דנמלך שלא לתן עוד ומל"ה לא הי' משליכו אלא משום שנמלך שלא לתנו עוד ובטלו ואין חוזר ומגרש בו ואפי' אמר תנו אין נותני' ואפי' אמר שלא כמלך אין מאמיני' לו הגם דכ' תוס' שאין נחשד שישקר מ"מ בזה אינו נאמן דאמרי' אי לא הי' נמלך מלתנו עוד לא הי' אבדו דנפילה ל"ש ורבה דדייק מנמלך הא אמר תנו נותני' ס"ל כמ"ד חוזר ומגרש ולמה קתני ונמלך וע"כ לדיוקא הא אמר תנו נותני' ור"ז ס"ל כמ"ד אין חוזר ומגרש לא מוכח מידי י"ל נהפוך הוא קתני טעמא דנמלך דמשו"ה אפי' אמר תנו אין נותני'. אלא דמ"מ מוכח דל"ח לב' יב"ש דלמה לו טעמא דנמלך משו"ה אמר תנו אין נותני' בלא"ה אי נותני' שמא של אחר הוא וע"כ דזולת טעמא דנמלך הי' נותני' ונפקא