כתב סופר גיטין חלק א פח

יכתוב בשטרו' השמו' ועדיף מלתקן שלא יכתוב בגט כלל מפני הסופר או תק"ע וליכא סברת הפוכו' וכ"ז למ"ד ת"ק ר"מ אבל למ"ד ר"א הוא קשה שיהי' תנאי לר"א מחולקי' בסברו' הפוכו' כנ"ל והנה פשטו' סגנון המשנה כשיטת תוס' כמ"ש תוס' מדלא מביא לדר"א בתר ת"ק ועיי' חי' רמב"ן עוד משמעו' לזה אלא דא"כ יפלגו בסברת הפוכו' אבל אי ת"ק ר"מ אין כאן סברו' הפוכו' הדרי' לפשטו' משמעו' מתני' דר"ח גם תורף מתיר בשטרו'. והא"ש לפ"ז דש"ס לקמן מקשה על רב דאמר הלכה כר"א משמע דס"ל רישא כר"מ כמ"ש בסמוך שפיר אמר ואפי' בשטרו' ואפי' בתורף דכן פשטא דמתני' ומקשה מדר"פ אבל לפי דקיי"ל רישא ר"א כדפסק הרמב"ם צ"ל דר"א רק בטופס מתיר ובאמת רש"י מפרש לקמן בש"ס ואפי' בשטרו' לכתוב טופס וליתא לדברי אבל הרווחנו ליישב שיטת הראב"ד דמייתי' ש"ך ח"מ דס"ל כרש"י וגם עליו תסוב קושי' תוס' וי"ל כהנ"ל ויש להאריך עוד וק"ל:

חוץ מג"נ כ' פ"י דהוכח' תוס' דבג"ש לא גזר מדלא קתני במתני' ג"נ וש"ע ובאמת בתוס' קתני גם ש"ע כמ"ש רשב"א ונ"ל הא דלא קתני במתני' דל"א ר"א רק במה דפליג על ת"ק אבל בשחרור נ"ל גם לת"ק פסול דטעם תק"ע ל"ש בעבד כמ"ש ראשוני' לעיל ט' ע"א בעבד ל"ש תק"ע ולנוע' משו' תק"ס נ"ל ג"כ ל"ש דשחרור ל"ש דמשחרר עבדו עובר בעשה ולכן גם לת"ק לא יכתוב ול"צ ר"א לאמרו אלא אי ת"ק ר"מ קשי' דלר"מ וודאי גם בשחרור כותבי' טופס וי"ל משו"ה נדחק שמואל דת"ק ר"א ועיי' רשב"א שתמה למה ולפמ"ש א"ש וק"ל:

צריך שיניח אף מקום הר"א מותרת עיי' פ"י מ"ש למה לא קתני במתני' דפשיטא הרא"מ צריך שיניח וכ"כ תוס' לקונן ע"ב ד"ה קפסיק ותני ועיי' ירושלמי דפליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל דהרא"מ א"צ להניח ומבואר בירושלמי דר"י מוקי ת"ק כר"א ומ"מ ס"ל דהרא"מ לא בעי לשמה ועיי' לעיל הג"א פ"ב סי' י"ז שמביא מירושלמי דכל שכ' שמו ושמה תו ל"צ לשמה. וע"ד פלפול י"ל דר"י ור"ל לשיטתי' אזלו דלר"י קשי' לי' לזה ל"ק הרא"מ במתני' ואי דפשיטא הוא הרי קתני זמן דג"כ פשיטא דצריך לשייר כיון דמוקד' פסול ועיי' מהרש"א לקמן על תוס' קפסיק ותני דנתקשה לר"י ל"ל כיון דטעמא משום שמא יחפה מ"ש ארוסה מ"ש נשוא' ונדחק וכיון דקתני זמן לר"י הגם דאין בו רבותא משום אגב דשיור שמו ושמה נקיט גם זמן וצריך לשייר מכ"ש דהו"ל לחשוב גם הרא"מ הגם דאין בו רבותא כ"כ וע"כ דבאמת אינו צריך אבל לר"ל לשיטתו אינו מוכרח די"ל דלא צריך להשמיענו משא"כ זמן צריך וצריך דגם בארוסה פסול משו' גיטה קודם לבנה כדלקמן וק"ל:

אבל סיפא אימא ר"מ עיי' פ"י מ"ש בישוב קושי' תוס' מלעיל והיינו דקושי' ש"ס על רבב"ח אמר ר"י דאמר בעלמא משמי' דר"י הלכה כסתם משנה הקשה ש"ס שפיר איך אמר משמי' דר"י דמתני' דמחובר ר"א והוצרך לתרץ אמוראי נינהו היינו לרבב"ח לא מוקי מתני' כר"א אבל ר' אבו' דאמר משמי' דר"י דמתני' דהכל כשרי' כר"מ אפשר דמתני' דמחובר מוקי כר"א ול"ל לר' אבו' דר"י אמר הלכה כסתם משנה דאמוראי נינהו בהאי כללא לר"מ כמבואר ר"פ אלו טריפות וק"ל:

ע"ב. קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין כו' כ' תוס' לא מקפסיק ותני דייק דהו"ל לדייק כן ממתני' דנכתב ביום אלא מיתורא דמתני' דייק והקשה מהרש"א א"כ לר"י ל"ל מתני' דהכא דבחשש דשמא יחפה ליכא חילוק בין נשוא' לארוסה וכ' דלא נימא משום פירי והוא דוחק וגם קשה למה לא אמר לעיל י"ז דר"י ל"א כר"ל דמוכח מיתורא דמתני' דהכא משום שמא יחפה. והנ"ל עפמ"ש תוס' לעיל י"ח דבזה"ז טעם דזמן שיחפה על בני' או שירצה לקיימה באיסור עיי"ש. והנה שני טעמי' ל"ש בארוס' דבני' ליכא ולהכניס' באיסור ג"כ ל"ח דאינו אגיד בה שעדיין ארוסתו ואדרבא מאוסה בעיניו להכניסה אחר שזנתה עליו וצ"ל כיון דבנשוא' נשאר הזמן בזה"ז גם בארוסה הניחו' על יושנה או שצ"ל כתי' ב' של תוס' משום לעתיד עיי"ש והא"ש דקמ"ל מתני' כאן בארוסה בזה"ז ג"כ איכא זמן וצריך סופר של עכשיו דהניח מקום הזמן כנ"ל:

ונ"ל הא דבאמת לא דייק מדקפסיק ותני סתם משמע בין ארוסה בין נשוא' וכן דרך וסגנון ש"ס בכ"מ ועיי' ר"פ לולב הגזול קפסיק ותני נ"ל דוקא שם שייך לדייק כיון דמצות לולב גם ביט"ש וקתני לולב הגזול משמע בין ביט"ר בין ביט"ש כ"מ דשייך מצות לולב אבל במתני' דלעיל נכתב ביום כו' ל"ש קפסיק אפי' בארוסה אם בארוסה ל"ל לזמן כלל לא קאי על ארוסה דאינו בזמן ואי הוי קתני צריך לכתוב זמן במתני' הי' מקום לדייק ל"ש ארוסה אבל מתני' לא איירי בחיוב כתיב' זמן רק אם נכתב בפסול נכתב ביום ונחתם בלילה מה דינו ולא נכלל בסתימ' המתני' ארוסה דבגט ארוסה לא שייך וא"צ לזמן כלל ולכן לא דייק קפסיק ותני רק הכא מיתור מתני' כמ"ש תוס' כנ"ל. אלא דיש להקשו' לפ"ז מאחר דמוכח מהכא דגם בארוסה כותבי' זמן יהי' מאיזה טעם שיהי' או משום דגיטה קוד' לבנה שייך גם בלא כתיב' זמן כלל כמ"ש פ"י לפי שיטתו וכשיטת בה"ע או משום לא פלוג כשיטת רש"י ותוס' ומהכא מוכח מדקתני צריך שישייר וע"כ מיתור בארוסה איירי וא"כ הדר יש לדייק ממתני' דלעיל דקפסיק ותני כיון דגם ארוס' ג"כ בעי זמן כדמוכח מהכא וממילא מוכח דפסק ותני לעיל נכתב ביום גם בארוסה פסול ולר"י ניחא אלא לר"ל קשי' דמתני' במגרשה בעודה ארוסה ולא נתיחדה עמו כמ"ש חי' ר"ן דאל"ה קשי' טעמא דר"ל ובארוסה ל"ח ליחוד כמבואר לקמן גבי ולנה עמו וא"כ קשה למה נכתב ביום בארוסה פסול וצ"ע:

ועיי' פ"י שהרבה לתמוה על מ"ש תוס' דדייק מיתורא דמתני' פשיטא כיון דמוקד' פסול דצריך שישייר י"ל דקמ"ל אפי' לגרש בו ביום צריך שישייר משום לשמה שאינו נכתב בשליחו' הבעל. ונלפע"ד דלר"ל דמוקי מתני' דמחובר כר"מ ואמר חתמו שנינו וכ"ש מתני' דהכל כשרי' וקו"ח מתני' דהכא כדמוכח מצריכותא דעשה ש"ס לשמואל ולר"מ לא בעי לשמה ומקשה שפיר לר"ל וגם לר"י מוכח דמתני' בארוסה דר"י ג"כ מוקי מתני' כר"מ כמ"ש תוס' ע"א ד"ה אבל סיפא כו' וא"ש וק"ל:

אלא למ"ד משום פירי ארוסה מי אית לה פירי. מכאן מקשי' העולם על תוספ' הרא"ש שבש"מ ריש כתוב' דוקא זכו' רא"א ל"ש דבעלה משמרתה משא"כ זכו' דארוסה וא"כ לא מקשה לר"ל דכאן בארוסה מודה לר"י משום דזכו' שכיח בארוסה וכבר ישבנו' לעיל בסוגי' דף י"ז. וכעת נ"ל עוד הנה תוס' תי' לעיל דזנו' בעדי' והתרא' לא שכיח ונ"ל דגם תוספ' הרא"ש ידע לתרץ כן והוא תי' מרווח מאוד דוודאי כל המזני' משמר' עצמה שלא יהי' בעדי' ולא תקבל התרא' אלא דקשי' לי' הא איכא גם שלא יחפה על בני' וגם לא יחפה לקיימה תחתיו והרא"ש כ' לעיל משום הא לחוד לא הי' מתקני' לכן אמר ר"י שלא יחפ' על ב"א מ"מ קשי' לי' לתוספ' הרא"ש אם כי חששו' אלו אינם כדאים לתקן מ"מ הא יש שלא יחפה על ב"א שזינתה בעדי' והתרא' אלא דל"ש כדי למנו' ולתקן תקנה מ"מ בצירוף חששו' שלא יחפ' על בני' וכדי לקיימה הא ראוי' לתקן זמן בצירוף כ"כ והא לחפו' על בני' ולקיימה שכיח דל"ש עדים והתרא' ולכן הוסיף תוס' הרא"ש דזנו' דא"א בלא"ה ל"ש כלל כנ"ל. ואומר לפ"ז בוודאי זנו' דעדי' והתרא' אפי' בארוס' דליכא דמשמרה ל"ש כמו זנו' דא"א בלא עדי' והתרא' ויותר ל"ש דהיא משמר' עצמה שלא תזנה בעדי' וקבלת התרא'. והא"ש דמקשה לר"ל ארוסה ל"ל זמן והא ל"ל פירי ואי משום זנו' דליכא שימור הא משו' בני' ולקיימה תחתיו ב"ש ולא נשאר רק שלא יחפ' עלי' להצילה שלא תהרג זנו' בעדי' והתרא' וודאי לא שכיח כלל כנ"ל והוא ישוב נכון:

אמר רב הלכה כר"א הרמב"ם פוסק דמותר לכתוב טופסי גיטין לכתחלה משו' תק"ס וכתבו הראשוני' דס"ל הלכה כת"ק דמתני' וכשמואל דת"ק ר"א וכ' הר"ן ורשב"א לעיל גבי הכל כשרי' לכתוב מדשמואל ועולא מתרצי מתני' שם בטופס ש"מ דס"ל הלכה כת"ק דמתני' דר"א וצל"ע הא הרמב"ם מפרש שם בטופס וגדול עע"ג וס"ל דמשו' תק"ס התירו אבל בחשו"ק ל"ש תק"ס וצריך דווקא גדול עע"ג וא"כ ליכא ראי' משמואל ועולא דס"ל הלכה כת"ק דהא מוקי מתני' דהכל כשרי' בעע"ג ומנ"ל דבגדול מותר לכתוב לכתחלה שלא לשמה וכת"ק וצ"ע. ומצאתי אח"כ שכבר נתקשה בזה בבני אהוב' ונדחק בישובו עיי' בו:

וראיתי בתומי' סי' מ"ח התעורר מכיון שפסק הרמב"ם כת"ק א"כ בשאר שטרו' גזרי' בתורף אטו גט ולא הוזכר ברמב"ם בשום מקו' דאסור לכתוב תורף בשטרו' עיי"ש והי' נעלם ממנו במח"כ מ"ש רשב"א לעיל גבי הכל כשרי' בשיטת הרמב"ם דפסק כת"ק ודווקא להקל לכתוב טופסי גיטין הגם דרב אמר טוביינא דחכימ' מ"מ נקטי' כשמואל ועולא דפליגו עליו ופסקו כת"ק אבל בהא דפסק רק כר"א דסיפא כשאר שטרו' נקטי' כוותי' דלא מצינו מי שחולק עליו עיי"ש אלא באמת אם אמרה הרשב"א גדול הדוחק לאחוז החבל בשני ראשי' להקל בתרתי כת"ק בגיטין וכר"א בסיפא בשטרו' וגם כפי הנרא' תלי' זה בזה דת"ק גזר תורף של שטרו' אטו גיטין ול"ג טופס דגט אטו תורף דסגי בהך גזיר' ור"א ל"ג שטרו' אבל גזר טופס בגט אטו תורפו וחדא גזיר' מיהא בעי ובלא כלום א"א ואיך נינקוט לקולא בתרתי וצ"ע:

ולולי דמסתפינא הי' כ"ל בשיטת הרמב"ם דפסק כר"א בסיפא ויהי' א"ש הכל הנה הפ"י הקשה מנ"ל לש"ס בפשיטו' דר"א גזר טופס אטו תורף ונדחק במ"ש דכתיב וכ' לה דלמא באמת על תורף קאי בשטרו' תור' כשר ובגט פסול דכתי' וכ' לה ותוס' הרגיש בקושי זו ובעצמו וכן רמב"ן בחי' ותירצו מה שתירצו ולשיטת רש"י ל"ק דמכשיר בטופס לבד בשטרו' וע"כ חוץ מגט היינו בטופס אלא הא גופא קשי' מנ"ל דלמא מכשיר בכולן היינו בתורף חוץ מג"נ בתורף וי"ל דס"ל לש"ס בס"ד דבהא ליכא דפליג דלא יכתוב תורף בשטרו' דמחזי כשקר גמור כשיכתוב פלוני לוה או קנה מפלוני ואין מי שיפלוג ע"ז ולכן ס"ל בפשיטו' דמכשיר בכולן היינו טופס הגט דלרש"י גם בטופס שייך מחזי כשיקר' אבל בוודאי לא מחזי כשיקרא כ"כ כמו תורף ולכן בתורף לא עלה על דעת דר"א לא חייש לשקר כזה אבל בטופס דל"ש כ"כ מחזי כשקרא י"ל דלא חייש וממילא חוץ מגט בטופס כנ"ל וכ"ז בס"ד אבל כד מקשה לקמן עלרב דהלכה כר"א אפי' בשטרו' מהא דרבא האי אשרתא וכבר כתבנו לעיל לרש"י דס"ל דגם בטופס שייך מחזי כשיקרא כמ"ש ש"ך סי' מ"ח הא דמדמה בפשיטו' טופס לאשרתא משו' דבאשרתא ג"כ ליכא מחזי כ"כ כמ"ש תוס' ד"ה אשרתא כו' וכדמסיק וליתא מדר"מ ורבנן ג"כ לא פליגו כו' מוכח דאפי' בתורף ל"ח למחזי כשיקרא ועכצ"ל כן לפי שיטת תוס' דעל תורף קאי דהוכיח דליתא מדר"מ ורבנן דדמי לכתיב' תורף