כתב סופר גיטין חלק א פו

דל"ח רק לעובר א"כ אי נכרי פסול לשליחו' כ"ד מה מקו' לספק ירושלמי בוודאי גוי לא אבדו וצ"ע. וגם קשה לדס"ל דנכרי כשר מה מקום לספיקא דירושלמי מה חילוק בין נכרי לישראל וצ"ל דל"ש נכרי. ועיי' פרישה סי' קל"ב שכ' על הטור דעבד נכרי חיישי' שמא שלחו ע"י נכרי לתתנו לשלוחו ועיי' ט"ז ונלפע"ד דספיקא דירושלמי הוא דבאמ' חשש רחוק לחוש ליב"ש וגם הוא אבד דאבידה ונפילה לא שכיח אלא שי"ל דחיישי' שמא נמלך בעברו במקום זה והשליכו במכוון לאיבוד ועיי' לקמן בסוגי' דאמרי' נמלך הי' ועיי' פ"י בב"מ דתולי' בנמלך יותר ובמ"ש אני בסוגי' ולפ"ז בנכרי ליכא למיחש דהוא ע"כ שליח וצ"ל שנאבד בשגגה ל"ח וזה ספיקו' ירושלמי נכרי מה אי החשש שעבר בעל ונמלך והשליכו ובעבר נכרי ליכא למיחש או החשש לאבידה שגם זה אבד ויש לחוש בנכרי ג"כ ולא אפשטא ופסקי' לחומרא בטוש"ע כנ"ל נכון ומיושב הכל בעזה"י:

וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' פי' דברי הבה"ג מהני לאכרו' בחד מנא כו' היינו דמדין וודאי כשר אלא דחיישי' שמא יתנו לאשה או שיטע' לסמוך עליו ולעשותו שליח ולכן אמר לאכרו' במנא ולומר לו הולך זה ולא יודיעו ששולח גט ע"י וס"ל דגם בכה"ג חיישי' והחולקי' ס"ל לכתחלה לא ובדיעבד כשר כר"ש דס"ל דבשמו' מובהקי' ל"ח דאתי למסמך עלייהו. וכ' לפ"ז לשלוח על הפאסט דל"ל חשש זה אפשר יש להכשיר לבשע' הדחק אלו דבריו זצ"ל ועיי' פ"י לקמן כ"ט א"ש ועיי' בגליון ש"ע נאאא"ר זצ"ל במקומו ומצאתי תשובה בזה בתשוב' מאמר מרדכי מהגאון מהר"מ אינטיגר עיי"ש:

הא במלתא דאיתא כשר כ' רש"י כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל כו' צ"ל מה הוצרך רש"י לזה שאסור לאכול טבל גם אי מותר הא לא גרע מנכרי בהפרשת תרומה ושייך בי' כמו נכרי ונ"ל דנשמר רש"י מקושי' פ"י איך ס"ד דעבד אינו בשליחו' תרומה ולמה לא קתני במתני' ריש תרומות דעבד לא יתרום ותי' דמתני' לא קאי רק בחשו"ק נכרי דליתא בתרומה דנפשא ונכרי נמי דבכחו להפריש מ"מ אינו מחויב משא"כ עבד עיי' בו. נ"ל דלכן הקדי' רש"י דאסור בטבל ומשו"ה לא נזכר במשנה דתרומות וק"ל:

מה אתם בני ברית כ' תוס' דלר"ש דלא אייתר קרא למעט נכרי מ"מ כיון דלא ידעי' שליחו' אלא מתרומה מסתמא דלא מרבי' בעלמא אלא דומי' דאתם ועיי' ביאור כוונת תוס' בפ"י ותמצי' דבריו דלרבנן לולי מיעוט דגם אתם למעט נכרי הוי ילפי' שליחו' בנכרי מקדשי' דשייך בי' אבל לר"ש ילפי' קדשי' מתרומה ובתרומה ליתא לר"ש וגם בגירושין לא נכלל א"כ שליחו' בנכרי מנ"ל. ונ"ל לפ"ז לר"ש גם עבד אינו בשליחו' דלר"ש דממעטי' נכרי בתרומה מבני ישראל כמ"ש תוס' כאן ובקדושין ועבד לאו בכלל בני ישראל הוא ממילא אינו בתרומה וכן מוכח מדמקשה בקדושי' לר"ש קרא ל"ל ולא אמר דלר"ש ע"כ דרשי' אתם ישראל ולמעט עבד ע"כ דגם עבד לר"ש ליתא בתרומה להפריש הגם שאסור בטבל אחרי' יפרישו. הדר הו"ל כנכרי דלית לנו מקום למילף שליחו' בעבד אבל לרבנן דידענו נכרי מקדשי' לולי ממיעוט גם אתם בני ברית ועבד דב"ב הוא מעטי' קרא כנ"ל ועיי':

ויש לעיי' לשיטת הסוברי' דעבד נעשה שליח הולכה דבשליחו' הולכה ל"צ בר כריתות א"כ לר"ש דליכא מיעוט בנכרי אלא דממילא לא ידענו שליחות בנכרי כיון דבשליחו' דתרומה אינו וגם בריבוי דשליחו' בגירושין אינו דלא ב"כ הוא כמ"ש פ"י ולשיטה זו בשליחו' דהולכה יש לרבו' גם נכרי דל"צ כריתות והדרא קושי' תוס' וצ"ע:

והנה בתשוב' משאת בנימין סי' צ"ז ומובא במג"א סי' תמ"ח דנכרי לנכרי יש שליחו' דלא ממעטי' נכרי אלא לישראל לא נעשה שליח מה אתם ב"ב אף שלוחכם ב"ב אבל לנכרי חבירו נעשה שליח. ומג"א חולק עליו. נ"ל דתלי' ברבנן ור"ש דלרבנן דלולי דאיכא מיעוט בנכרי ה"א נכרי נעשה שליח לישראל אלא דקרא גם אתם ממעטו י"ל דוקא לישראל אבל לנכרי בדומה לו נעשה שליח אבל לר"ש דליכא מיעוט אלא דליכא מקום למילף כח שליחו' לנכרי כמ"ש תוס' ופ"י וא"כ גם נכרי לנכרי מנ"ל דיש לו כח לשליחות כנ"ל. והרמב"ם פסק כר"ש דנכרי ליתא בתרומה ממילא גם נכרי לנכרי ליכא שליחות אבל מומר גם שאינו בן ברית מ"מ איתא לר"ש בתרומה דאינו ממועט איתא בשליחו' ולרבנן ליתא בשליחות לשיטו' ב"ש ומג"א קפ"ז כנ"ל ועיי' ויש להאריך עוד:

בארץ דלא אדבורא דידה סמכי' מהימנא צ"ב וכי משו' דאין אומר כלום עדיף ול"ח לזיוף משום שנא' נ"ל דר"י ס"ל דאנן ל"ח לזיופא אפי' בה' נשים דמחמת שנא' לא ישקרו במלתא דעד"ל והא דבמת בעלה חיישי' דמשקרו הגם דעד"ל הוא ומשו"ה מתירי' בע"א שאני התם דלא עד"ל כ"כ כמ"ש הריב"ש דלמא לא יבוא הבעל או יודע שהוא בבית אסורים או אמר שלא יבוא משא"כ בזיופא איכא מדע"ל גמור ל"ח אפי' בה' נשים אלא כשיבוא הבעל ויערער דבכל שליח האמינוהו חכמים נגד הבעל כבי תרי אבל בחמש נשים דחשודו' לא האמינום יותר מהבעל ולכן בח"ל דאם יביאו ויאמרו נסמך עליה' כשיבוא הבעל לכן פסלוה' לשליחות אבל בא"י דלא אדבורה סמכי' וכשיבוא הבעל בלא"ה צריך קיום לעצמינו ל"ח. ואביי ס"ל דבה' נשים חיישינן מחמת שנאה ישקרו ובמדע"ל וזייפו. ולכן ס"ל בא"י אינן נאמנו' אבל בח"ל נאמנו' כיון דאם יבוא ל"מ בי' שוב מה להם לזייף כיון שלא ירויחו כלום כנ"ל שוב ראיתי קצת מזה במהרמשי"ף ולא ביאר כ"כ ועיי':

בח"ל דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן בי' מהימני והקשו ראשוני' הא גם בא"י אי עבדי' אהנית וכ' רמב"ן שבאמת אם אומר מהני ורשב"א כ' דחיישי' דיסברו דל"מ אמירה דדהו ולפע"ד נרא' עפמ"ש תוס' דר"י סבר דמ"מ יוכל לקלקלה כשיביא עדי' וצ"ל מה טעמא דאביי הא יכולות לקלקל כשיביא עדי' ונ"ל בח"ל דל"ש עדי' המכירי' ח"י וכמו שאינו מצוי לקיי' כך ממילא אין מצוי' עדי' להכחיש החתימו' ומשו' שמא ימצא הבעל לא מחתו נפשיי' לזייף כיון שרחוק שתהי' מקולקלת כנ"ל והא"ש בא"י דשכיחי עדי' גם כשאומרו' בפ"כ מ"מ חיישי' שזייפו כדי לקלקלה אם יביא הבעל עדי' שאין זה כתיב' ידם של שמות עדי' החתומים כנ"ל נכון וק"ל:

ויש לעיי' בה' נשי' דאינן נאמנות להביא בא"י אם בידם הרשא' על שליחותם אי מהני גם לחולקי' על הריב"ש דבכה"ג ל"צ בפ"נ ול"ח שמא נאבד או נשרף הגט וזייף גט אחר מ"מ בה' נשים חיישי' שבכיון השליכו גט כשר לאיבוד וזייפו גט אחר כדי לקלקלה והיינו שיאמרו לבעל אח"כ שכן עשה והוא יבוא ויערער אח"כ ותהי' מקולקלת או לא חיישי' להא אולי לא ירצה הבעל לערער כיון שנתן גט כשר וגם לא יאמין להם שכן עשו ומשו' שמא יאמין להם ויערער לא יזייפו אלא כשלא נתן להם גט כלל והם זייפו בוודאי יערער וירצה להחזיק באשתו וגם הריב"ש דס"ל ביש לשליח הרשאה צ"ל בפ"נ כדי להוציא מערעור דבעל בכה"ג שנאבד או נשרף ואולי ירצה לערער כי יתחרט על הגט ששלח אבל ה' נשים משו' הא לא יזייפו כי ספק הוא אם תקולקל עי"ז:

וצ"ע. אשה נאמנת להביא גיטה מקו"ח עיי' חי' רמב"ן דצריך ללמוד מקו"ח די"ל דווקא במת בעלה האמינו' כיון דאי אתי בעל לא תוכל להכחישו משא"כ באומר' גרשני שלא בפניו דתוכל מכחישתו. ולא אוכל להבין איך למד קו"ח מה' נשים והא בה' נשי' החשש שרוצי' לקלקלה וכיון דבח"ל דאי אתי לא משגחי' בה א"א לקלקלה שוב סר החשש אבל באשה עצמה דהחשש שרוצי' להנשא לאחר וכשיבוא תוכל מכחישתו עדיין מנ"ל דנאמנת וצ"ע וד' יאיר עיני:

דף כ"ד ע"א. אשה מכי מטי גיטה לידה אגרשה כו' כ' רש"י ול"ל לומר בפ"נ הא לאו שליח היא כוונת רש"י עיי' ר"ן ריש מכילתין דכל שגמר לגרש שוב ל"ח לערעור דבעל לכן ש"ק ל"צ לומר בפ"נ וכן אשה כשנתן לה לגירושין לצ"ל בפ"נ שכבר גרשה ושוב לא יערער וזהו שכ' רש"י ול"ל לומר בפ"נ דלאו שליח הוא וזו היא שיטת הרמב"ם דאשה המוציא' גט ל"ח לזיופא כמו דל"ח בשליח לזיופא לולי משו' ערעור הבעל וכיון שקבלה גט מבעלה מבלי תנאי שתהי' שליח לצ"ל בפ"נ כלל ומ"ש הרמב"ם שלא תקלקל עצמה וגם עדי' החתומים על השטר והלח"מ נדחק למה צריך הרמב"ם לטעמא שלא תקלקל עצמה נ"ל לפמ"ש הרמב"ם בפסולי עדו' דאוריי' באינו מקוי' הגט בטל וכ' הב"ש ופ"י לעיל דחיישי' בפס"ע דאוריי' טפי לזיופא מבכ"מ ונ"ל משו"ה כ' הרמב"ם באשה עצמה איכא עוד טעם שלא תקלקל עצמה ולכן גם אם היא מפסולי עדו' דאוריי' היינו שהיא מעוברי עבירה דאוריי' מ"מ ל"ח לזיופא דלא תקלקל עצמה וגם הא איכא משו' עדי' החתומים הגם בפסולי עדות ליכא חזק' דלא זייף כ"כ מ"מ בצירוף שלא תקלקל עצמה ל"ח כנ"ל:

ושיטת הראב"ד קשו בה טובא והריב"ש סי' שפ"ה וציין עליו ב"ש סי' קמ"ב מבאר שיטת הראב"ד דלזיופא ל"ח אלא משו' ערעור דבעל צ"ל בפ"נ אבל כשמגורשת כבר ל"מ בפ"כ כמו בשליח שאינו יוכל לומר דקתני במתני' יתקיי' בחותמיו הגם שעדיין לא ערער הבעל וכן אם נתן לה ול"א בפ"נ צריך קיום כן בנתן לאשה לחלוטי' לגירושין דל"מ בפ" ובעי קיום וזהו קושי' ש"ס אשה מכי מטא גיטה לידה איגרשה ול"מ אמירת בפ"נ כמו בשליח כשכבר נתן דבעי קיום דווקא וכ' כי יש להעמיס כן בכונ' רש"י למה לה לומר בפ"נ כיון דלא מהני מה לה לומר כלל כיון דע"כ בעי קיום גמור אלו דברי הריב"ש. ופ"י במח"כ לא עיי' שפיר בריב"ש ולפ"ז בא"י אשה שהוציא' גט א"צ כלל דלזיופא ל"ח אלא משו' ערעור דבעל וב"ש כ' דלראב"ד בא"י צריך קיום וליתא וכבר הרגישו האחרוני' בזה אלא באמת מדהשיג הראב"ד בפי"ב וכ' דצריך קיום וסתם דבריו משמע אפי' בא"י ונ"ל דלכן שתק להרמב"ם בפ"ז עד פי"ב דאלו השיג בפ"ז ה"א דווקא בח"ל אבל בא"י מודה לכן המתין בהשגתו עד פי"ב וסמך בפ"ז על השגתו בפי"ב כן נרא' לכאורה אלא דע"כ קשה טובא על שיטת הראב"ד ועפמ"ש הריב"ש א"ש וצ"ע מ"ש:

ולולי דמסתפינא הי' נ"ל דראב"ד דווקא במוציא' גנו בא"י ס"ל צריכה לקיי' כיון דמצוי' לקיימו וליכא חשש עגונא כ"כ כשנצריך קיום ומ"מ בשליח לא הצריכו קיום מפני תק"ע הגם שאפשר בקל לקיים דאולי לפעמי' לא ימצא עדי' לקיי' הקילו כמ"ש תוס' ריש מכילתין, אבל באשה עצמה דאיכא חשש יותר לזיופא דנוגעת בדבר בא"י הצריכו' קיום משא"כ בח"ל דא"מ לקיים אבל כשמביא בשליחות בא"י לא הצריכו' קיום שלא תחלוק בשליחות ובח"ש צריכה לומר בפ"נ כמו כל שליח והאמינו' כמו כל