כתב סופר גיטין חלק א פה

נכרי לאורוי לן דבפסול של נכרי שאינו ב"ש ל"ש תחלתו וסופו בכשרו' דמומר כשר לשליחות אבל אי הוי נקיט עבד דפסולו משום שאינו בר כריתו' לא היינו מוכיחי' דמומר כשר לשליחות כנ"ל וק"ל:

ובאמת לפמ"ש תוס' דנקיט נכרי לרבותא דאפי' דעתו לגייר ל"מ יש לדמו' ראי' הא"ע הנ"ל דנ"ל במומר שחזר אח"כ בתשובה באמת כשר כיון שבידו בכל רגע לחזור בתשובה וכ"ש שאם הי' דעתו בשע' מינוי השליחו' לחזור בתשובה אח"כ ולעזוב דרכו הרע מהני השליחו' דהיינו אחר שחזר בתשובה משא"כ בנכרי ולפ"ז אזדא ראי' הע"א כנ"ל ועיי':

והנה הא"ע כ' טעמא לשיטתו דמומר נעשה שליח כיון שדומה בחד צד למשלחו כמו עבד שדומה בחד צד שהוא ב"ב עיי"ש וראיתי בח"ס או"ח סי' קט"ז שכ' בשם זקיני מ"ו זצ"ל דלפ"ז לשיטת משא' בנימין דנכרי לנכרי יש שליחו' אלא לישראל לא יוכל לעשו' שליח כיון דלא דמי לי' ולא"ע הנ"ל דכל דדמי לי בחד צד כשר א"כ נכרי נעשה שליח למומר דדמי לי' בחד צד שהוא אינו ב"ב כמשלחו ומיישב בזה קושי' תוס' דל"א נכרי נמי דאינו בשליחו' דרצה לומר דאפי' למומר אינו נעשה שליח ועיי"ש בח"ס שפקפק על גוף הדין שחידש אא"ז מאוה"ג זצ"ל. וכ"כ בתוס' רע"א בגליון משניו' כאן במתני':

והנה מסקנת א"ע שם דמומר ב"ב מקרי ומביא ראי' מש"ס ע"ז כ"ז דל"א מומר איכא ביניי' דאינו בכלל ואתה את בריתי תשמור עיי' בו. ואאמ"ו זצ"ל בתשובה הנ"ל כ' שנתחלף לו ברי' בברי' דבמצות מילה תלי' במי שהוא בברי' מילה ולכן אשה הגם שהיא בברית התורה מ"מ פסולה למילה ומומר זה שהוא מומר לכל התורה אבל לענין מילה הוא ב"ב בע"כ שהוא מהנ"ל אלו דבריו זצ"ל וצדקו מאוד. ואני תמה על הגאון א"ע ועל אאמ"ו זצ"ל שלא הזכירו ממ"ש תוס' בע"ז שם דמומר לערלות בכלל ואתה את בריתי תשמור הוא כיון שמצווה בו אלא שאינו מקיי' ולכשירצה מקיים משא"כ וקשרתם היינו מי שקושר עיי"ש הרי מפורש כ' תוס' ע"י שאינו מקיים לא יצא מכלל ב"ב של מצות מילה וה"ה מי שאינו מקיים כל התורה מ"מ לא יצא מכלל ב"ב של תורה ובן ברית מקרי אלא דלפ"ז תוס' סותר עצמו ממ"ש בסנהדרין דמביא הב"ש ומג"א סי' קפ"ט וצ"ע. ומצאתי בבני אהובה פ"ג מגירושין שכ' דמתוס' סנהדרין לא מוכח מידי דשם קאי על לשון ב"א כל שפורק עול לאו ב"ב יחשב לב"א אבל בלשון תורה ב"ב הוא ולפמ"ש מוכח לומר כן מתוס' ע"ז הנ"ל. ואין לנו מי שס"ל דמומר לכל התורה לאו ב"ב הוא רק א"ז דמייתי רמ"א יו"ד סי' ס"ד ועיטור וא"ח דמייתי ב"י דמומר לערלו' פסול למול וחולקי' עליו עיי' בכ"ז ויש להאריך עוד לדינא:

והנה בפסולי עדו' דאוריי' כתב הרא"ש אם אינו מקוים יוכשר להיות שליח ואם מקוים כשר והקשה הב"ש ממ"נ אם יש לו הרשא' א"צ קיום ואם אין לו הרשא' מה מועיל הקיום הא הרא"ש ריש מכילתין כ' מכיון שהאמינו' לומר בפ"נ האמינו ג"כ על השליחו' וזה שא"נ על הקיו' גם על השליחו' א"נ ונדחק בשיש הרשא' ובפסול חיישי' יותר והוא דחוק שלא נזכר מהרשא' וגם רחוק לחוש כ"כ חשש גמור בפסול ועיי' מל"מ שהתעורר בקושי' זו. והנלפע"ד עפמ"ש הפ"י בסוגי' דשליש ס"ב דהא דכ' הרא"ש דכמו שנאמן לומר בפ"נ נאמן על השליחו' לא דבלא"ה חיישי' לפקדון דשליש נאמן דהא הימני' ובשני עיירו' לכ"ע נאמן אלא דרא"ש לשיטתו דחיישי' לנפילה ומתוך שנאמן כו' והנה כבר העיר הפ"י שם דבש"ק הוי נפילה דחד דאקרי שזה ש"ק מצאו עיי"ש ואומר אני ה"ה בשליח שעשאו האשה להביא לה גט לחוש שבא אל הבעל ואבד הגט והוא מצאו הוי נפילה דחד ובהא ס"ל לרא"ש דל"ח לנפילה ומציא' אלא כשבא ואמר שהוא שליח הולכה של הבעל חיישי' שמא שקר ענה אלא מצאו אבל כשאנו יודעי' ע"פ עדי' שהיא עשאו שליח הובא' או ע"י שטר שליחו' שבידו ממנו ל"ח כנ"ל פשוט. והא"ש דכ' רא"ש כשהגט מקוי' כשר לשליחו' ול"ח שאינו שלוחו שאבדו הבעל כגון שהוא שליח הובא' מאשה ומתני' גם בהכי איירי וכן משמע הלשון הכל כשרי' להביא וכן נקיט הרא"ש כשר להביא ועיי' רמב"ם פי' המשניו' ועכ"פ א"ש דכ' הרא"ש פרטי דיני' כשהוא מקוי' דכשר ולא תקשי איך אפשר הא אינו נאמן שליחו' בכה"ג אפשר כנ"ל נכון:

ומ"ש הרא"ש אבל אם עשה תשובה נאמן כיון דכשר לשליחו' אלא דחשדי' למשקר לכאור' מוכח דס"ל לרא"ש דבפסולי עבירה לא בעי' תחלתו וסופו בכשרו' וכן פשיטא לי' לש"ך ח"מ סי' ל"ד ס"ק ל"ג וש"ך כ' בלא ראי' ומדברי הרא"ש ראי' אלא דנ"ל מדכ' הרא"ש כמו בפתוח ונסתם ובזה כתבו הראשוני' משו' דעדו' זה דרבנן הכשירו שא"צ תחלתו וסופו בכשרו' וכן בפסולי עדו' הכשירו בעדו' זה בשעשה תשובה וגם בקיום הקילו בזה דאלו נאמני' להעיד בגדלם כו' כמבואר בש"ס כתוב' כנ"ל שוב ראיתי שכ"כ בתומי' שם וחולק על הש"ך ועיי' נב"י קמא מא"ע סי' ע"ב שחולק עליו ועיי' בית מאיר סי' קמ"ב:

והנה שיטת הרמב"ם דבמקוי' פסול והקשה הה"מ למה ומ"ש המל"מ משו' שליחו' עצמו תמוה הא הרמב"ם ס"ל דשליש נאמן וגם לנפילה ל"ח אבל בני אהובה ופ"י לדבר א' נתכוונו דבפסול בעבירה ס"ל לרמב"ם דחיישי' לפקדון דל"ש כ"כ הימני' ופ"י כ' עוד דחיישי' לנפילה וא"ש מ"ש דפסול מדרבנן לפמ"ש פ"י סוגי' דשליש חשש דנפילה רק דרבנן ולפמ"ש בסמוך אם עשאו שליח להבא' גם הרמב"ם מודה דל"ח ובמקוי' הגט כשר ואין כאן מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש נ"ל ועיי'. והמחבר דכ' סתם דבמקוי' כשר לשליחו' ונרא' מלשונם אפי' להולכה משו' דס"ל דשליש נאמן כרמב"ם ולרא"ש לא גרע פסול מכל שליש. הקצרתי. ומ"ש הרמב"ם באינו מקוי' בטל הגט כ' הב"ש דבפסולי בעביר' דאוריי' ס"ל לרמב"ם אנן טענינן מדאוריי' מזויף כמו בבעל עומד ומערער שס"ל לרמב"ם דבעי קיום מדאוריית' כמבואר בפ"ז ובפי"ב ובפסול חיישי' אנן בלי ערעור וכ"כ פ"י בביאור יותר דכל טעמא דל"ח לזיופא דהוי מדע"ל ובעובר עבירה חיישי' דמשקרי בעד"ל ומייתי ראי' מדפסול בעבירה דאוריי' פסול לעדו' אשה ול"א כל מדע"ל לא מש רי והנה לפ"ז בכל ע"ע דאוריי' בעי קיומא מדאוריי' וזה לא אמרה אדם ולא לשתמט בשום ראשון דיאמר כן נהפוך הוא בתוס' כתוב' צ"ב ע"ב מבואר אפי' גזלן וחשוד לא חשדינן לזיופא דירא שיתברר בב"ד עיי"ש וראי' פ"י מעדו' אשה נראה לי דאינה ראי' דידוע דכ' הריב"ש דלכן ע"א נאמן רק מקולתא דרבנן הגם דמדע"ל מדאוריי' היינו היכא דעבידא לאגלוי' בוודאי אבל בעדו' אשה אולי לא יבוא לביתו או העד יודע שהוא במאסר או אמר שלא יבוא והארכתי בזה במק"א ולכן בפסול בעבירה לא הקילו רבנן על מדע"ל גרוע כזה כיון דעדותו בעצמותו לאו כלום הוא וליכא כאן אפי' עדו' ע"א אבל בחשש זיופא דמלתא דעד"ל וודאי הוא דהנתבע יעשה כל טצדקי לברר לו שקרותו גם בחשוד וגזלן וכ"ש בעובר שארי עבירו' דאיכא חזק' דלא מזייף כנ"ל ועיי':

ובישוב מ"ש הרמב"ם דבאינו מקוי' בטל נלפע"ד עפמ"ש ריש מסכ' ובביאור יותר בתשובתי דבגט יש לחוש יותר לזיופא דלא שייך מדע"ל ל"מ כיון דאחר שיתברר דהחתימו' מזויף יכולי' לומר שהבעל זייפו מעיקר' הגם דאנן ל"ח שיקלקלה במזיד כמבואר בירושלמי שברא"ש ריש מכילתין מ"מ המזייף יוכל לומר לעיני כל שכן הי' ולא יתברר בבירור קלונו ברבי' אלא הס' דל"ח לזייופא דבלא"ה לא חשדינן לבר ישראל שיעשה מעשה רע מכוער כזה וכן נרא' מלשון רשב"א ב"ב ע' ע"א עיי"ש ולכן ס"ל לרמב"ם כשבעל מערער וטוען ברי מזויף חיישי' מדאוריי' כיון שאין כאן חזק' דמדע"ל ל"מ אבל בכ"מ דאיכא חזק' לא מועיל ברי לחוש לזיופא מדאוריי' ושם בארה ולפ"ז שפיר עשה הרמב"ם דכ' באינו מקוי' הגט בטל בפסול לעביר' דאוריי' כיון דאין כאן רק דלא נחשד בר ישראל כשר לזייף וכיון שהוא בעל עבירה יצא מחזק' זו וחיישי' מדאוריי' ואוקמי' אתתא על חזק' א"א משא"כ בממון דאיכא מדע"ל ל"מ גם גזלן וחשוד ל"ח לזיופא מדאוריי' כנ"ל נכון בעזה"י:

והנה ברא"ש בשם בה"ג דלא ישלח גט לנכרי לתתנו לשלוחו שעשה ורא"ש כ' שאינו יודע טעם לאסור דמעשה קוף בעלמא עביד ובמכתב מאלי' בשער השליחו' בסי' י"ג בתוך הדברי' כ' דהטע' דס"ל דכמו באשה טלי גיטך מע"ג קרקע פסול כן שליח שלו לא יטול מע"ג קרקע וכיון דגוי מעשה קוף בעלמא הוא דעביד הוי כנוטל מע"ג קרקע אלו דבריו וצ"ל החולקי' ע"ז ס"ל דבשליח מותר מע"ג קרקע וכן נרא' מתוס' לעיל י"ג ע"א ד"ה אמר תני דאיירי במונח ע"ג קרקע משמע דבחייו יוכל ליתן לו ולא פסול משו' טלי גיטך מע"ג קרקע ועיי' בקצה"ח סי' קכ"ה ס"ק י"ז ולפ"ז נ"ל דע"י עבד כשר דהא עבד בר שליחו' הוא אלא שאינו כשר לגט דלאו ב"כ הוא אבל שליחו' כזה להוליך גט לשלוחו דלא עביד עדיין מעשה כריתות לכ"ע עבד כשר ואפי' להחולקי' על הרימגא"ש דגם להלכה פסול משום דעושה מעשה גירושין ונותן לאשה וכן למנו' שליח אחר פסול אבל להוליך לשליח דבעי שליחו' דלא יהי' מע"ג קרקע וכיון שיש שליחו' לעבד וידו כיד משלחו ונוטל שליח הבעל מידו של בעל כנ"ל נכון וברור. ועוד נ"ל דמ"ש הב"י סי' קמ"ב ומובא בב"ש שם ס"ק כ"ד דנושא גט לשלוחו של בעל אז הראשון לא הוי שליח לגירושין ומעשה קוף קעביד אינו יוכל לומר בפ"נ נ"ל היינו לרא"ש דס"ל דלא בעי בזה שליחו' ומעשה קוף קעביד אבל לבה"ג דבעי שליחו' שלא יהי' טלי גיטך מע"ג קרקע אלא דשליח כריתו' אינו וגם עבד כשר כמ"ש מ"מ שליחות קעביד יוכל לומר ג"כ בפ"נ כנ"ל ועיי':

ובזה י"ל הא דלא קתני עבד במתני' נ"ל דמתני' חוץ מחוש"ק ונכרי וסומא דפסולי' אפי' להביא לשליח הבעל דבחשו"ק משום נכרי דלאו בני שליחו' נינהו והוי טלי גיטך מע"ג קרקע וסומא כיון שצ"ל בפ"כ ובישראל ופתוח כה"ג יוכל לומר בפ"נ כמ"ש משא"כ סומא אבל עבד כשר לשליחו' כזה וגם נאמן בפ"נ דלא גרע מאשה וכשר לשחיטה כמבואר לכן לא קתני עבד כנ"ל ועיי' היטיב:

ויש ראי' לבה"ג מירושלמי דמייתי רשב"א בסוגי' דשיירו' לקמן עבד נכרי שם מהו ומפרש הרשב"א דמספקא לי' אי חיישי' לשייר' שעברה ועובר זה דרס ברגלו גט שנאבד אי חיישי' לזה העובר שאבד גט ולנכרי ל"ח דמה לו לנכרי אצל גט ואי כשר לשלוח ע"י נכרי מ"ש נכרי מ"ש ישראל וע"כ דנכרי פסול אפי' לשליחו' כי האי ועיי':

אלא דרמב"ן ור"ן בסוגי' שם ס"ל דל"ח רק לעובר ומפרשי' דלכן כ' הרי"ף כל שלא עבר אדם שם היינו בהוחזקו עיי"ש היטיב וס"ל