כתב סופר גיטין חלק א פג

בשהחזיק' בזרעי' וראיתי מי שהקשה כן ולדידי לק"מ מדאמר דשקל ליה ויהיב ליה ואי בשהחזיק' בזרעי' לצ"ל דשקיל לי' אלא דיהיב לה דל"צ למשקל וע"כ דבמשיכה קנתה ושקל לי' ממקו' יניקתו ויהיב לה במשיכה והא דבאמת לא מפרש רש"י דאביי מכשיר בדלא פסק וקנתה בחזק' משו' דקשה למה נקיט פלוגתיי' בנקוב דווקא וצ"ל דלרבותא דאביי אפי' היכא דצריך פסיק' ל"ג שמא לא יפסוק ויתן לה בלא פסיק' כמ"ש תוס' כנ"ל וק"ל:

החזיק בעציץ אף עציץ ל"ק. והב"ח בסי' ר"ב מדקדק דל"א משך בעציץ ליק הזרעי' והיינו דבאמת קנה הזרעי' ע"י משיכ' העציץ כיון שצריכי' לעציץ והא דעציץ ל"א ר"ק הזרעי' ע"י משיכ' העציץ משו' דשלו הוא וש"ך דחה בשתי ידי' מ"ש עציץ שלו או שקנה העציץ ולפע"ד פשוט דכוונ' הב"ח היכא דקונה העציץ ומושך לקנו' העציץ אגב משיכה זו שפועלת ועושה קנין בעציץ קנה גם הזרעי' שצריכי' לעציץ ועיי' כעין זה בח"מ סי' ר"ג וגם החולקי' שם כאן שזרעי' צריכי' לעציץ אפשר כ"ע מודי' אבל בעציץ שלו ומושך רק לקנו' הזרעי' וכיון דאין המשיכ' פועלת לעציץ כלום דשלו הוא ובזרעי' עצמן ל"ש קנין משיכה לא קנה הזרעי' כנ"ל פשוט וברור כוונ' הב"ח:

ע"ב. ר"א הוא דאמר ע"מ כרתי פי' רש"י דלר"א צריכה להביא ע"מ לפנינו וכ' תוס' רא"ש ורשב"א דבכ"מ בוודאי לא בעי ע"מ לבוא לפנינו אלא בדבר שיוכל לזייף כ' רש"י דצריכה להביא ע"מ לפנינו לפי הפשוט נרא' כיון שנרא' לב"ד שהוא דבר שיוכל לזייף יאמרו שתביא ע"מ לפנינו כדי לברר אם לא זייפה וצ"ב א"כ גם לר"מ יאמרו הב"ד שתביא ע"ח לפנינו כדי לברר הדבר ומה לי לר"מ או לר"א וצ"ע. ולכן נ' דכוונת רש"י כמ"ש הב"י בכוונת טור דצריכי' דווקא ע"מ לבוא לפנינו אבל ע"ח ל"א לאו ומשו' חשש זיופא דאז הי' מהני ג"כ ע"ח אלא דחיישי' שמא לא נמסר בע"מ כדינא ובכ"מ ל"ח אבל כאן שכ' על יוכל לזייף חיישי' שלא כדין מסר. והא"ש דס"ל לרש"י לר"א צריכה להביא ע"מ לפנינו לא שיצריכו ב"ד משו' שיחושו לזיופא אלא כיון שיראו שכ' על יוכל לזייף יחושו שלא הי' ע"מ וכיון שיהי' ע"מ לפנינו יתברר אם הי' בו תנאי אם לא משא"כ לר"מ דסגי בע"ח לא יקראו ולא יבואו ולא יתברר כנ"ל ועיי'. והא"ש ג"כ מ"ש רש"י לקמן לר"א בשטרו' לא כ' רש"י דישכחו ע"מ ויסמכו ע"ח ותוס' הקשה למה לנו לחוש לטעו' ב"ד ולפמ"ש לעולם חיישי' שלא ירגישו ב"ד לברר אלא כיון שע"כ להביא ע"מ לפנינו יתברר ממילא אבל לזמן מרובה שישכחו ע"מ לא יתברר ע"י ע"מ וב"ד מעצמם לא יזכרו לחוש לזיופא כנ"ל ועדיין לא נתברר לנו כ"ז היטיב:

והנה הרמב"ם כ' והוא שמוסרו בפני ע"מ וכ' הב"י לרמב"ם דס"ל דע"מ לחוד מהני לר"א למה ל"מ ע"ח לחוד כשיבואו לפנינו ובח"מ כ' אה"נ ול"ד ע"מ ה"ה ע"ח ובבית מאיר הקשה מלעיל כ' ע"ב דמקשה לרמב"ח והא כ' שיוכל להזדייף הוא וע"כ דליכא ע"מ לפנינו הא י"ל דע"ח לפנינו שלא הי' תנאי אבל המסירה איכא ספק דלמא מנפשי' עייל והיא קושי' חמורה וצ"ע ולפמ"ש לעיל שם בשיטת הרמב"ם דס"ל היכא דאיכא ע"ח בוודאי ל"ח דמדנפשי' עייל כל שגט כתוב על ידו וע"ח על ידו והוא גט גמור משמרו בוודאי דלא עייל מנפשי' וספיקו' רמב"ח רק בליכא ע"ח וא"כ ממילא לק"מ קושי' ב"מ וא"ש:

אבל בעיקר מה שחידש הבית מאיר דבדבר שיוכל לזייף ע"ח לא מועילי' כלל והם כמאן דליתא כיון שאפשר למוחקו ואפי' לדסוברי' דלא צריך מוכח מתוכו היינו בשמו' אבל יוכל לזייף כמאן דליתא ועל מה חתמו אמת נכון הדבר וכ"כ בקצה"ח סי' מ"ב בשטרי הקנא' ביובל להזדייף ל"מ ע"ח דכחספא הוא דלא כש"ך וכ"כ תוס' לעיל סוגי' דערכאו' ד"ה חספא וכן מצאתי להפלא' בקדושי' דף כ"ו והדברי' ברורי':

ודע דברמב"ם לא הזכיר שיאמרו ע"מ לפנינו אלא שהתנה והוא שמסרו בפני ע"מ וכן בפ"א גבי הרחיק ב' שיטי' כ' רק שמסרו בפני ע"מ ואפשר ס"ל דכיון דמסרו בפני ע"מ היא חוששת שלא יאומן לה שמסר בפני ע"מ וצריכה להביא' וגם היכא דאיכא ע"ח לא צריכ' להביא' דסגי בע"מ מ"מ היא סבורה שצריכ' לע"מ וכיון שאין לה הוכח' דהי' ע"מ צריכ' להביא ויתברר שזייפ' ויראה לזייף משא"כ בע"ח בלא ע"מ יודעת כיון שע"ח על הגט לא צריכ' להביא' כיון שחתומי' לפנינו ועשו' זיוף תביא מכירי החתימ' ולא יראה לזייף והא דאמר ר"א אחר עשרה לא דרגילי' לשכוח ולא ירא' לזייף דלא עבידא להתברר כן י"ל ויש להאריך:

ואמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא בגיטין כו' הרא"ש כ' מדל"א וכמה שיעורו כדי לכתוב עליו את השטר ואמר כדי לכתוב גט אשה נראה דהלכה כר"א. נרא' דהרא"ש גרס כדי לכתוב עליו גט אשה. ואפשר לפי גרסא שלפנינו כדי לכתוב עליו גט ל"ק כ"כ די"ל שטר דכל שטרו' נקראי' גט כמ"ש תוס' ריש מכילתן. והנה הפ"י תמה על הרא"ש דהא בשטרי הקנא' כ' הרא"ש דגם לר"א כשר א"כ עדיין קשה למה ל"א לכתוב עליו שטרי הקנא' וע"כ דל"ש שיכתבו עליו שטרו' דאולי ישכחו העדי' ועיי' מ"ש בקצה"ח סי' מ"ב ודבריו תמוהי' וכבר דחה אותם בס' נתיב' המשפט ובמשובב נתיבות עשה סמך וראי' לדבריו בדוחק גדול. ולדידי בפשוט לק"מ עפמ"ש הש"ך שם דמ"ש אח"כ די"ל דר"י דוקא לאלתר מכשיר א"ש מלעיל וכ' ש"ך דגם מדל"א לכתוב שטרו' א"ש כיון דלא כשר רק לאלתר ל"ל דיכתוב עליו שטר וא"כ ל"ק קושי' פ"י דבשטרי הקנא' דכשר לר"א משום דלא בעי למען יעמדו ימים רבי' וכ' תוס' קדושין ט' הגם דבעי גם לראי' מ"מ עיקרו לאו להכי אתי ומ"מ ל"ש שיכתוב שטרי הקנא' דלא כשר רק לאלתר והוא רוצה גם לראי' אבל משארי שטרו' הקשה שפיר אי ר"י ס"ל גם לזמן מרובה כשר שכיח לכתוב שטרי ראי' ג"כ כנ"ל פשוט:

ולדידי צ"ע לפמ"ש תוס' ב"ב דף נ"א ד"ה הא בכ"י ל"ש חשש זיופא ובהכי איירי הא דקדושין שדה נתונה לך עיי"ש ובהפלא' קדושין כ"ו כיוון מדעתו לתי' זה והי' נעלם במח"כ ממנו לשע' הא דתוס' ב"ב וצל"ע לפ"ז למה ל"א כדי לכתוב עלי' שטר בכ"י והוא שיעור קטן מגט וכל שטרו' דלא בעי עדי' וצלע"ג:

דף כ"ג ע"א. מתני' האשה כותבת א"ג עיי' ר"ן שנדחק הא הוי מחוסר נתינה ועיי' בית מאיר סי' קכ"ב קושי' בשם גאון מש"ס חולין ר"פ כיסוי הדם ותירוצו ובמח"כ הי' נעלם מהם לשע' סוגי' ר"פ ראשי' הגז כל שאין מחוסר אלא גזיזה כו' ושם ל"ש תירוצו וצ"ע. אלא נ"ל דלק"מ מר"פ כה"ד ומרה"ג דהכי קאמר דלא ציותה תור' רק לשפוך ולכסו' או לגוז ולתן ולא דבר אחר ופשוט:

והוא שהי' גדול עע"ג כ' רש"י דסבר ר"ה מתני' ר"א היא וצ"ב למה לא פי' רש"י כן על המקשן והא לאו בני דיעה נינהו וכן הקשה פ"י וכ' די"ל דמקשן ס"ל דגם לר"מ לכתחלה צריך לשמה אטו חתימ' אלא דלפ"ז י"ל גם לר"ה דמתרץ בעע"ג דמוקי כר"מ ונדחק. ונ"ל דס"ל לרש"י אי לר"מ בעי לשמה לכתחלה כמו במחובר דמתני' דלעיל לדמוקי כר"מ היינו שלא יכתוב לכתחלה במחובר אבל כ' במחובר גם כשלא נתן עדיין מותר להחתי' עדי' לכתחלה על הכתוב ולתת לה וכן שיטת הטור לדקיי"ל כר"א אם כ' הטופס ישלי' עליו התורף ועיימ"ש לעיל במקומו וס"ל לרש"י כן למאן דמוקי מתני' דמחובר כר"מ שאם כתב במחובר ותלשו חותם עדי' לכתחלה אח"כ וכן אי בעי ר"מ לשמה אם כתב שלא לשמה חותמי' עדי' לכתחלה אח"כ לשמה ולכן בקושי' והא לאו בני דיע' נינהו י"ל דגם לר"מ קשה דמתני' הכל כותבי' לכתחלה אבל ר"ה מתרץ והוא שהיה גדול עע"ג אמר שהיה ולא אמר והוא שיהי' גדול עע"ג אז מותר לכתוב לכתחלה מוכח דקאי על דיעבד כשכבר כתוב פסול אם לא הי' גדול עע"ג משום דמוקי מתני' כר"א ובתורף וא"ש מ"ש רש"י כנ"ל וק"ל:

שהי' גדול עע"ג שיטת תוס' כאן דעע"ג שמלמדי' אותם מהני בכ"מ בגט וחליצה ובשחיטה הגם בשחיטה ליכא היכר דלשם שחיטה הוא מ"מ מהני עע"ג למ"ד דבעי כוונה וה"ה בכ"ד דבעי כוונה לשמה כגון טווי' ציצי' ומצת מצוה עיי' ב"י או"ח סי' ת"ס אבל בתוס' יבמו' כ' דלגבי שחיט' דליכא היכר דלשם שחיטה מכוון ל"מ עע"ג כלל וא"כ ה"ה בציצ' ומצה וזו שיטת הרשב"א בתשובה שבב"י או"ח שם. ושיטת רבינו יונה שברשב"א חי' חולין דעע"ג לאו משום שמלמדי' אותם אלא שהעע"ג הוא המכוון לשמה והכותב עושה מעשה הכתיבה והעע"ג הוא המחשב לשמה ודוקא בדבר שאפשר לעשו' ע"י שליח אבל בחליצה שא"א בשליחו' ל"מ עע"ג דבעי שיכוונו הם בעצמם וה"ה בשחיטה ל"מ עע"ג דכל דלא בעי שליחות ורצון הבעלי' ויוכל העושה לעשו' מעצמו ל"ש שזה מחשב על מעשה שלו משא"כ בגט דא"א לגרש אשתו בלא רצון הבעל עיי"ש היטיב ולפ"ז גם בעשי' מצת מצוה וטווי' ציצי' וכיוצא בו ל"מ עע"ג כיון שיוכל העושה לעשו' מעצמו בלי שליחו' כלל. אלא שרשב"א בתשובה כ' בשם רבינו יונה דכל דא"א לעשו' ע"י שליח ל"מ עע"ג. כמו חליצה אבל בגט מהני וה"ה בשחיטה וכ' לדבריו ה"ה לעשו' מצות מצוה בעע"ג וזהו דלא כמ"ש בחולין בשמו וצ"ע:

וצ"ל לרבינו יונה הא דבנכרי ל"מ עע"ג משום דאדעתא דנפשי' קעביד לפירושו דעע"ג מכוון לשמה מה לי בכוונ' הנכרי צ"ל דנכרי מכוון להיפוך לשם אחר כמ"ש רש"י ומקלקל מחשבת המחשב לשמה אבל חלוק אין מחשבו' לשם אחר מהני מחשב' עע"ג כצ"ל אבל לפמ"ש תוס' ד"ה אדעתא דנפשי' קעביד דלא מכוון ועושה בסתם לא א"ש לפי ר"י הנ"ל ועיי':

אלא מעתה כו' לולי פי' תוס' באלא מעתה הי' נ"ל דר"נ לעצמו ס"ל דמהני כוונ' אחר הרוא' ומכוון לשמה על מה שכותב חשו"ק ומתני' בהכי איירי וזה ידע דל"מ בנכרי דאדעתא דנפשי' עביד ורבו' מחשבו' בלבו ומגרע מחשב' הרואה כמ"ש בסמוך לשיטת ר"י אלא דבאמת לשון עע"ג לא משמע כרבינו יונה דעע"ג משמע שעומדי' עליו ומלמדי' ומזהירי' אותו שיכתוב ויכוון לשמה כמ"ש תוס' לחלק בין רואי' אותו לעע"ג ומדאמר ר"ה בשהי' עע"ג ולא אמר שהי' גדול רואה ומכוון ש"מ דס"ל דזה ל"מ אלא דבעי עע"ג ומלמד ומזהיר לכתוב לשמה וס"ד דר"א דגם בגוי מהני כיון שאומרי' לו ומזהירין אותו שיכתוב לשמה ציית לנו ולכן הקשה אלא מעתה לדידך דמהני בעע"ג ומלמדי' ג"כ בנכרי מהני ומחדש דאדעתי' דנפשי' עביד ולא ציי' גם שמלמדי' ומזהירי' אותו כנ"ל עיי' וק"ל:

נכרי אדעתא דנפשי' עביד. כ' רש"י שמא גמר בלבו לשם אחר ותוס' כ' דהכונה שעושה סתם ונ"ל הא דפי' רש"י שמא גמר בלבו מש"א דס"ל כיון שאומרי' שיכתוב לשמה וגם אומר קוד' כתיבה שכותב