כתב סופר גיטין חלק א פ

שהוא שלה וגט כתוב ע"י ואיכא ע"ח מגורשת אבל במוחזקי' שהוא שלו ספק מגורשת דלמא מנפשי' עייל וכן כ' הטור בשם הרמ"ה ולפע"ד כד דייקי' שפיר בלשון הרמב"ם נראה שאין זה שיטתו דתחלה כ' דאיכא ע"ח ואח"כ בשלו לא כ' ולא הזכיר כלל מע"ח רק שהיא אומר' שנמסר בע"מ גם מ"ש ואפי' הי' מוחזקי' שהוא שלו משמע דיותר ראוי להכשיר בשהוא שלו משלא הי' מוחזקי' שהוא שלו ולפי מ"ש הה"מ בשיטת הרמב"ם נהפוך הוא בשלה מכשירי' ובשלו איכא ספק. ולכן נלפע"ד דהרמב"ם ס"ל כל היכי דחתם עדי' עה"ג לא מספקי' כלל דלמא מנפשי' עייל דכל שכ' גט על העבד וחתם עדי' והוא גט גמור משמר העבד שלא יצא ויבוא מעצמו כרצונו ולא יעייל מנפשי' למקו' אשה דאז איכא גט גמור בידה ומשמרו היטיב או שאינו חותם עדי' עד דגמר בדעתי למוסרו וקוד' המסירה חותם אבל כשליכא ע"ח רק היא טוענ' שמסר לה בע"מ ובכ"מ כשגט יוצא מתח"י בלי ע"ח פשיטא שאינה נאמנ' דלמא כתבה היא הגט ולא חציף לזיופי לא שייך רק בחתימ' עדי' ואינה נאמנ' רק כשתביא ע"מ ובעבד שלה כה"ג בוודאי ג"כ אינה נאמנ' אבל ספיק' רמב"ח בהיו מוחזקי' שהוא שלו ועכשיו יוצא מתח"י אי נימא שנאמנ' דאל"ה מהיכן בא לידה וגט כתוב על ידו וע"כ מידו לשם גירושין או דילמא מנפשי' עייל וצ"ל דהי' ידוע שגט כתוב על ידו כ"ז שהי' ביד הבעל דאל"ה לו יהי' שיש לה חזק' בגוף העבד דל"א מנפשי' עייל מ"מ חיישי' שהיא כתב' גט על ידו אחר שנתן או מסר לה וע"כ שהי' מוחזקי' בעבר וגט כתוב על ידו כ"ז שהי' בידו ראינו גט כתוב ע"י ובהכי מסופק רמב"ח אבל כשיש ע"ח חתומי' על ידו ס"ל דליכא ספק דל"א מנפשי' עייל. ויש ראי' קצת מדאמר רמב"ח הי' מוחזקי' בעבד שהוא שלו וגט כתוב ע"י ויוצא מתח"י מדלא אמר שהי' מוחזקי' כו' ויוצא מתחת ידה וגט כתוב עליו נרא' דווקא צריך שיהי' מוחזקי' בשלו וגט כתוב על ידו אז כשהי' שלו דאל"ה פשיטא דליכא הוכח' שהוא כתב גט עליו דלמא היא כתבה כמ"ש ואז האיבעי' גם כשיש ע"ח עליו הי' מקו' ספק גם כשלא הי' נרא' גט כתוב עליו בעוד שהי' בידו מ"מ כיון שיש ע"ח דלא חציפי לזייף ממילא יודעי' שהוא כ' וחתם הגט וע"כ באיכא ע"ח לא נסתפק כלל דוודאי לא מנפשי' עייל רק בליכא ע"ח ובכה"ג דווקא בשראינו בעוד מוחזקי' שהוא שלו נראה שגט כתוב עליו. ומעתה א"ש סידור ולשון הרמב"ם דתחלה כי הי' גט כתוב על יד עבד ועדי' חקוקי' כו' איירי בין בשלו שהי' מוחזקי' שהוא שלו או שלה לא מבעי' שהי' מוחזקי' שלו ועכשיו יוצא מתחת ידה בע"ח בוודאי ממנו בא לה בתור' גירושין ואפי' שהי' מוחזקי' שהי' שלה מ"מ אקנוי' אקני' לי' כדלקמן גבי טבלא וכ"ז כשיש ע"ח. ושוב כ' ואפי' הי' מוחזקי' שהוא שלו וגם חקוק דליכא ע"ח והיא אומר' שהי' ע"מ לא מבעי' כשהי' שלה בוודאי ליכא גט כלל דלמא היא כתבה הגט אלא אפי' שהי' שלו והי' גט כתוב עליו כשעוד שלו מ"מ ספק הוא דלמא מנפשי' עייל כנ"ל נכון בשיטת רמב"ם ועיי':

אבל הטור כ' בשהי' מוחזקי' בשלו ואיכא ע"ח איכא ספק גירושין חולק על הרמב"ם וס"ל דאפי' באיכא ע"ח מ"מ יש לחוש מדנפשי' עייל וש"ע ג"כ נרא' דס"ל דשיטת רמב"ם ורמ"ה וטור עולי' בקנה א' ולפע"ד נרא' מוכח מתוכו של הרמב"ם כמ"ש וכן נרא' שיטת הרא"ש שכ' דהיא אומרת שמסר לה בפני ע"מ ואין ע"מ לפנינו מדכ' שהיא אומר' שמסר לה בפני ע"מ ואי באיכא ע"ח לא צריכא לומר שמסר לה בפני ע"מ בכ"מ דאיכא ע"ח אמרי' שמסר בפני ע"מ כדינו וע"כ כמ"ש דס"ל דאיירי דווקא בלא ע"ח ועיי':

והנה הרמב"ם והרמ"ה שבטור כתבו דספק מגורשת דלמא מנפשי' עייל ספק הוא והג"א ס"ל דוודאי אינה מגורשת וצ"ל למה וודאי אינה מגורשת דלמא הוא מסר לה וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' עפמ"ש הר"ן פ' המגרש דלר"א דע"מ כרתי הא דסגי בע"ח לחוד משו' כל שאנו רואי' הגט יוצא מתח"י כולנו ע"מ ואנן סהדי דבא מידו לידה וכ"ז בכל גט דמנין בא לידה בע"ח אם לא מידו בתורת גירושין אבל כאן דאיכא ספק דלמא מנפשי' עייל גם דקמי שמיא גלי' דמסר לה בתור' גירושין מ"מ לדידן ספיקא הוא שוב הוי מסירה בלא ע"מ ול"מ מידי לר"א אלו דבריו זצ"ל דברים מתוקי' ונכונים וש"י זכותו יגן עלי. והנה באמת צ"ב למה היא ספק נוקמי בחזק' א"א ועיי' ב"י ופרישה ובפניו י"ל משו' דאינה מעיז' הגם שגט מסייע' י"ל ספק מ"מ איכא אבל בשלא בפניו קשה ואפשר משו' דשווי' נפשה וקשה ועיי' ב"ש סי' קנ"ב ס"ק י"ב:

ועיי' ב"ש שהקשה בהי' מוחזקי' שהוא שלה וע"כ הקנתה לו שוב י"ל אולי מנפשי' עייל דמ"ש מהי' מוחזקי' שהוא שלו עיי' בס' בית מאיר שטרח ליישב קושי' זו ולבסוף לא עלתה בידו. ולפע"ד י"ל עפמ"ש לעיל בשיטת רמב"ם דהיכא דאיכא ע"ח ל"ח דמנפשי' עייל דבוודאי הוא משמרו אח"כ בשמירה יתיר' או שאינו חותם עד שמוסר לידה ורמ"ה וטור ל"ל זה דמ"מ חיישי' שמא מנפשי' עייל דאולי לא עלה על דעתו דמנפשו יעייל שמה אבל בהי' שלה והיא נתנה לו לכתוב עליו גט לגרש אותה מה תאמר דלמא אחר כתבו נתחרט ומנפשי' עייל או שהחזירו לה כיון שנתחרט בהא וודאי כ"ע מודי' כיון שיודע שהוא שלה אינו חותם עדי' אלא סמוך למסיר' ממש כיון שאם לא יגרשה והוא חוזר אצלה שהוא שלה ויהי' לה גט ממנו כתוב וחתו' באין אפשר לטעון נגדו כלום כנ"ל נכון וברור:

וכתב ב"ש בשם ב"ח דכשבעל מודה שנתן לה לגירושין מגורשת וודאי והקשה בבני אהובה למה יהי' נאמן הא בעל שאמר גרשתי אינו נאמן מכ"ש למפרע לכ"ע אינו נאמן וכ' דאפשר הא דחיישי' מנפשי' עייל הוא משו' חזק' א"א וכיון שמכאן ולהבא נאמן שוב ליכא חזק' א"א ונאמן למפרע כמ"ש תוס' לעיל י"ז בסוגי' דזמן. ולי נרא' דכיון דכשמכחיש איכא רק ספק אולי מנפשי' עייל לכן כשהוא אומר שגרשה ולא מנפשי' עייל נאמן דחזק' א"א כבר אתרע כיון שהוא בידה ומחשש שמא מנפשי' עייל נאמן הבעל ועוד י"ל כיון שגט מסייעו נאמן ול"א בעל אינו נאמן רק בשליכא גט לפנינו וכ"כ ת"ח ב"מ י"ח גבי בזמן שבעל מודה ותוס' שם לא ס"ל כן מ"מ י"ל היכא דאיכא ספק בלא"ה וגט מסייעו גם תוס' מודה כנ"ל ועיי':

אתתא לא ידע' לאקנוי' כ' רש"י לא גמר' ומקניי' דבר שאין בלבה לתת מתנה גמורה משמע אפי' אומרי' לה שצריכה להקנו' לו ואומר' הרי לך במתנה מ"מ אין גומר' בלבה לתת מתנה גמורה שאין נרא' לה זה מתנה מה שחוזר ונותן לה משלה וצ"ע כיון שאומר' מפורש שנותנת לו במתנה מה יזיק מחשבתה ולבה הדר הוי דברי' שבלב ולא הוי דברים ומצאתי ראיתי שהרגיש בזה אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחידושיו וכ' בוודאי אי ידע' לאקנוי' גם אי קמי שמיא גלי' שזו לא ידע' או שמכוונ' בלבה שלא להקנו' הוי דברים שבלב אבל בהאיבעי' דלא ידע' ורוב ככל הנשי' לא ידע' לאקנוי' לא הוי דברים שבלב כיון שגלוי וידוע לכל שאינה גומר' ומקנה ודומה לדברים שבלבו ובלב כ"א ועיי' קדושי' נ' ותוס' ור"ן שם אלו דבריו זצ"ל. ועדיין יש בו מן הדוחק לומר דבהאיבעי' ממתפק אי הוי בוודאי אינה יודעת עד שלא יחשב דברים שבלב מכיון שמסופק בו רמב"ח שוב הוי דברי' שבלב וליכא אומדנא דמוכח וצ"ע:

וראיתי בריטב"א שכ' עוד פי' בשם רש"י דלא ידע' לאקנוי שלא ידע' כלל שצריכה להקנו' לו שצריך שיהי' של הבעל ולפ"ז י"ל כשאומר' מפורש שמקני' לו ליכא ספק אלא דמסופק רמב"ח בבא לפנינו וא"א יודעי' אם הקנתה לו אם ידע עיי' בו. ועפי"ז י"ל קושי' תוס' וראשוני' איך לא ידע רמב"ח ורבא למפשט ממתני' דהאשה כותב' גיטה י"ל דמשם אין ראי' די"ל דאשה כותב' גיטה באופן שאנו אומרי' לה שצריכה להקנו' לו וקמ"ל או דלא נימא שאין בלבה להקנו' או דמתני' לא בא להשמיענו רבותא בקנין אלא דהיא מותר' לכתוב ולא מחזי כשיקר' או דל"ח לזיופא כיון שאין קיו' הגט אלא בחותמיו כמ"ש מהרמשי"ף ואביי פשיט מהא דזקן דהכשירו סתם ולא ידעו אי ידע דצריך להקנו' ודלמא בתור' שאלה נתן ואין לומר שידעו שהקנה דסתמא קתני שבא מעשה לפני חכמי' ולא ידעו כלל והוא לעצמו בינו לבין לווים כ' וע"כ דסתמא כ"א יודע דבעי קנין וצריך שיהי' של הלוה וכן באשה ורבא פשיט מכל ערב היוצא דגובי' בלי שיודעי' בו שהקנה ור"א דחה דלמא גברא שאני דידע לאקנוי' אבל אשה לא אלא כיון דגברא ידע שוב אין לחוש באשה דלא ידע' ולא נתנה כלל בתור' מתנה כיון דגברא ידע בל"ס הוא ביקש ממנה שתתן לו במתנה כיון שהוא יודע ובלעדי זאת לא הי' כותב גט ליתן לה אלא דר"א הכי אמר דלמא גברא שאני דידע וכי כן בגט אשה עוד ליכא למיחש דלא הקנתה אלא דעדיין י"ל דלמא לא ידע' לאקנוי בלב שלם כיון דדינא לא גמיר' רק בעל אמר לה וכיון שאין נרא' לה שצריך קנין אין לבה שלם במתנה ואמר ר"א דזה נפשוט ממתני' דקתני האשה כותב' ואי לא הקנתה בלב שלם ליכא אופן שכותב' וע"כ כל שאומרי' לה שצריך קנין יודע' להקנו' בלב שלם ומיושב קושי' תוס' וראשוני' על נכון כנלפע"ד. ולפ"ז לא מוכח ממתני' רק דמקנה בלב שלם כל שאומרי' לה שצריכה קנין אבל סתמא אפשר לא ידע' דבעי קנין וצריך שיהי' שלו ועיי'. וצריך אני לומר הא דמסופק רמב"ח אי ידע' נשאל לבעל אי ידע' נשאל לבעל אי ידע ואמר לה באמ' אי שואלי' סגי אל' האיבעי אי צריך לשאול או שנתן ע"י שליח ואין הבעל לפנינו ועיי' רמב"ם שגרס וגט יוצא מתחת ידה א"ש טפי כמובן:

והנה תוס' וראשוני' כתבו דממתני' י"ל משו' תקנ' חכמי' דאקנוי אקנו לי' וראיתי שתמה אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל הא במתני' דב"ב פג"פ הבעל כותב גיטו וגמרא עכשיו דלא עבדי' כן מפני תקנ"ע ובזמן המשנה לא הי' תקנה זו וכ' לרמב"ם דלכתחלה היא נותנ' י"ל מתני' לקמן כשרצה היא כותב' דאקנו לי ומתני' דב"ב ע"פ הדין הבעל כותב ואח"כ תקנו דכל אשה כותב' אבל לרא"ש דגם אחר התקנה לכתחלה הבעל כותב צע"ג:

ובא מעשה לפני חכמי' והכשירוה. נתקשה תוס' וראשוני' הא שטר הלוא' לא צריך שיהי' של הלוה דבלא"ה משועבד למלוה אי דאוריי' אי דרבנן בלי שטר כלל. ונדחקו דמסתמא גם שטרי מכר כתב ואפשר דמוכח כן מלשון הכשירו' משמע דיש בו צד לפסול משום דבעי שיהי' שלו ולפמ"ש מהרמשי"ף דקמ"ל דל"ח לזיופא ליכא הוכח' ועיי' פ"י. ופשוט נ"ל דהא מבואר לקמן בר"פ הניזקי' דבע"ח דינו בזבורי' וחכמי' הוסיפו מבינוני'. ובמפרש לו השיעבוד מעידיו' גובה מעידי' וזה בוודאי משתעבד רק ע"י