כתב סופר גיטין חלק א עז

לכתוב פרשה זו של גירושין גם אם נאמר דכ"י של בעל בלא חתימ' ידו רק שניכר שהוא כ"י כשר עיי' פ"י לעיל ג' ע"ב דוקא בגט יוצא מתח"י בכ"י בעל מדיוצא תח"י נרא' שנתן לה לגירושין אבל ס"ת שכ' פרשת גירושין בכתב ידו בוודאי אין הוכחה שגרשה בס"ת אולי לשם מתנה נתן לה ואין כאן גירושין כלל וע"כ ר"י כר"א ובע"מ ודברי בע"ת צע"ג:

אמר ר"ח גט שכתבו שלא לשמה באנו למחלוק' ר"ח ורבנן עיי' רשב"א דר"ח ס"ל הא דאמרו רבנן אין השם מן המובחר כדמתרץ בירושלמי לדבריו דר' אמר'. ואין מובן מנ"ל לר"ח דרבנן פליגו ולדחוק דלדבריו דר"י אמרו והפשוט כראב"י. ולמעיי' בירושלמי שבת יבין על נכון דבירושלמי מייתי תחלת בריי' דרבנן ור"י הי' מתכווין כו' הרי הוא מוחק ומקיימו בקדושה ר"י אומר מעביר בקולמס ואמרו רבנן אף הוא אינו מן המובחר ומקשה הא מתני' כתב ע"ג כ' אינו כ' והכא ס"ל לרבנן דהוי כתב מדאמרו אינו מן המובחר משמע אבל כתב הוי ומתרץ לדבריו דר"י קאמרו לדידן לא הוי כתב וגם לדידך דהוי כתב אינו מן המובחר. והא"ש דר"ח קשי' לי' ג"כ מתני' דשבת והוכיח דרבנן לדבריו דר"י אמרו ולעצמם ס"ל דלא הוי כתב וסמכו על דאמרו לענין שבת דלא הוי כתב ואמרו לר"י גם לדידי' עכ"פ אינו מן המובחר:

וי"ל עוד לפי לשון שבבריי' דמסכ' סופרי' אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר דהכי פרושא דהם אמרו מוחקו ומקיימו בקדושה ור"י אמר מעביר בקולמס ועדיף לי' מלמחוק ולכתוב השם על המחק וע"ז השיבו. אף זה אינו מן המובחר להעביר בקולמס ועדיף להו או דשוה להו למחוק ולכתוב על המחק מלהעביר בקולמוס והשיבו לדבריו לדידן ל"מ כלל להעביר בקולמס וגם לדידך עכ"פ גם זה אינו מן המובחר כמו לכתוב על המחק ועוד י"ל לפמ"ש הש"ך למחוק השם שלא נתקדש מותר כדי לתקנו וכן ס"ל לרבנן למוחקו כדי לתקן ולכותבו בקדושה ור"י ס"ל דאפשר לתקנו בלא מחיק' להעביר בקולמס וממילא אסור למחוק ורבנן אמרו לדידן א"א לתקן בהעברת קולמס ומותר למחוק וגם לדידך גם זה אינו מן המובחר ממילא מותר למחוק כדי לתקנו יפה משא"כ בהעברת קולמס אינו מתקן יפה כנ"ל:

והנה תוס' לעיל י"ו ורשב"א ויתר ראשוני' נדחקו ליישב דראב"י ממתני' דשבת דמתני' דווקא באינו מתקן כלום ובירושלמי דשבת שם כשמקשה רבנן אדרבנן מתרץ עוד דפי' כ' ע"ג כתב שכ' אות על אות ועיי' מפרש שם שני פירושי' שכ' א' למעלה וא' למטה ממנו או שכ' אות בתוך אות עיי"ש ומהתימה רשב"א שהביא כאן הירושלמי דלדבריו קאמרו והעלמו' עין במח"כ מ"ש עוד בירושלמי דא"ש לראב"י וצע"ג:

וחתני כבני י"נ תלמידי הרבני החרוץ מו"ה יעקב ליב כ"ץ ני' אמר לי די"ל לראב"י דס"ל כשמתקן הגט או ס"ת ע"י העברת קולמס לשמה לא מחייב בשב' דס"ל כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"א וכ' מהרי"ט היינו בשמרויחי' אי נאמר דל"מ שלא עבר למפרע וא"כ בוודאי כשכותב גט או ס"ת בשב' גם כשנאמר דפסול לגרש או לקרו' בו מ"מ חייב דלא גרע מכתב רשות או להתלמד בו דחייב אבל בכתב ע"ג כתב שכבר כתב וכתב שני אינו כתב רק מפני שמחדש בו לשמה ומכשיר הס"ת או הגט ואי נימא דל"מ ממילא לא תיקן והוסיף כלום בכתבו שנית ובכה"ג אמרי' ל"מ וא"ש מתני' דשבת אלו דבריו ונכוני' המה ודפח"ח:

הרי שהי' צריך לכתוב השם ונתכווין לכתוב יהוד' כו' בט"ז יו"ד סי' רע"ו ס"ק א' נדחק למה נקיט בכה"ג ולא סתם שלא קדש השם ועיי' בש"ך בנקה"כ ופ"י כ' דאין לומר דרבנן דווקא בנתכוון שכתב יהוד' דאוחק לשם אחר פליגי דל"מ העבר' קולמס דא"כ בגט נמי דווקא בכתב לשם אחר' ור"ח סתמא אמר משמע אפי' בכתב סתם שלא לשמה אלא דל"ש ולרבותא דר"י נקיט אפי' דאנתק לש"א מהני העבר' קולמס ועדיין אינו מיושב כיון דאיכא רבותא לר"י ש"מ דיש סברא לחלק אבל עדיין מנ"ל לר"ח לאפושי פלוגתא דאפי' בלא אנתק דס"ל דל"מ העבר' קולמס. והי' נ"ל דבאמת ר"ח מחלק כהנ"ל לרבנן ומרומז בדבריו דאמר גט שנכתב שלא לשמה ולא אמר גט שלא נכתב לשמה דלא נכתב לשמה היינו שלא התכוון לשמה וגט שכתבו שלא לשמה אלא לשם אחר' וכה"ג מדייק תוס' בע"ז כ"ז ע"א ד"ה וכי היכי כו' מלקמן פ' הניזקין אזכר' שבו לא כתבתי לשמן היינו שכ' סתם דאי במכוון שלא לשמה הול"ל כתבתי שלא לשמן עיי"ש ולפ"ז ר"ח דאמר גט שכתב שלא לשמה היינו שהתכוון שלא לשמה אלא לאחרת ובהא ס"ל דרבנן פליגי בהתכוון לכתוב יהוד' דהתכוון לשם אחר כנ"ל וכן רמב"ם וטוש"ע העתיקו לשון ר"ח ממש גט שנכתב שלא לשמה כן י"ל ועיי':

אלא לפמ"ש תוס' לעיל י"ט ע"א דר"ח בשב' דאמר דלא כר"י משו' דס"ל דמתני' סתמא אפי' בגט וס"ת שהעביר קולמס לשמה ולפמ"ש גם לר"ח מתני' לאו בכל גווני דבלא נתכוון לשם אחר או בגט דלא אנתק לשם אחר' מודו רבנן אלא לפמ"ש לעיל בכוונ' תוס' הא דמשמע ממתני' אפי' בהעבר' קולמס לשמה משו' דקתני כתב ע"ג כ' ולא דיו ע"ג דיו משמע שמתקן בכתב שני מידי דעושה מעשה כתב מ"מ לא מחשב כתב כיון שכבר כתיב ולפ"ז א"ש די"ל מתני' נקיט כתב ע"ג כתב בכה"ג דנתכוון לשם אחר דווקא וכמ"ש ועיי':

אלא לאמת לא נ"ל כלל לחלק לענין כתב ע"ג כתב אם אנתק לשם אחר או לא דממ"נ אם נחשב העבר' קולמס כתב כיון שמחדש בה דבר ע"י כוונתו לשמה מ"ש אנתק לשם אחר או כתב סתם דסוף כ"ס כתב חדש הוא והתחתון כמאן דליתא וב"י כ' שפיר לדחו' הראי' דבעי לשמה מהא דנתכוון לכתב יהודא די"ל כיון דאנתק לשם אחר גרע טפי וכה"ג בש"ס עירובין י"ג ע"א אבל לענין כ' ע"ג כ' לא נרא' לומר דבאנתק לא מועיל העבר' קולמס ואפי' רבותא לר"י ליכא דמ"ש:

והנלפע"ד בישוב הא דנקיט נתכוון לכתוב יהודא בשנחקור מ"ט דרבנן שאמרו שאין השם מן המובחר ולכ"ע בין לר"ח בין לראב"י כוונתם גם שכשר הוא מ"מ אינו מן המובחר משו' זה אלי ואנוהו אלא לר"ח לדבריו דר"י אמרו ולראב"י ס"ל לרבנן כן וצ"ל למה אינו מן המובחר ובמג"א סי' ל"ב כ' בתוך הדברי' משו' מנומר ס"ל דלרבנן גם שם א' הוא מנומר ולקמן פ' הניזקין מסיק דבכל השמו' גם לר"י פסול דמחזי כמנומר ולפ"ז צ"ל דר"י ורבנן פליגי אי בחד שם ג"כ מחזי כמנומר או הוא דוחק ולכן צ"ל דטעמא דרבנן כיון שכתב שני אינו כתב בעצמותו דמעיקר' דיו והשתא דיו ולא נתחדש בגוף האות מידי אלא דר"י ס"ל דמחשבתו לשמה משוה לי' מעשה וככותב מחדש מה שאין ניכר ונרא' בפועל מעשה חדש ס"ל לרבנן דאין זה מן המובחר שיהי' השם וכתב עד"ז ע"ג כתב אחר אלא שנתוסף דיו לשמה אין זה כבודו של שם כנ"ל:

ויש לי ראי' ברורה לזה ממ"ש הטור ססי' רע"ו דשם שהפריד הדבק א"צ להעביר בקולמס כיון שנכתב בקדושה משמע דאם רוצה מותר רק שא"צ וקשה הא פסקי' כרבנן דר"י ואין השם מן המובחר ואסור להעביר בקולמס והול"ל ואסור להעביר בקולמס אלא ע"כ דטעמא דרבנן כיון שנכתב תחלה שלא בקדושה אין זה כבודו שתהי' כתיבתו בקדושה ע"י הוספ' דיו אבל אם כבר נכתב בקדושה רק שנדבקו האותיו' והפריד' אין איסור להעביר הקולמס דאין בזה גרעון השם ואינו מנומר כנ"ל ועיי':

וי"ל עוד דגם רבנן ס"ל דאין בזה משו' זה אלי ואנוהו כל שהתכוון לכתוב השם רק שלא כתבו בקדושתו כראוי ומעביר בקולמס לשם קדושה כראוי אין בזה משו' זה אלי אלא כשהתכוון לכתוב יהוד' ונוע' ולא הטיל דלת לעשו' אח"כ משם של אדם היינו שרשם האותיו' לשם אדם לעשו' ממנו שם ע"י העבר' קולמס אין זה כבודו של שם ולכן נקיט דווקא הי' נתכוון לכתוב יהוד' בזה אמרו רבנן אין השם מן המובחר כנ"ל:

ולפ"ז לדינא להעביר בקולמס על שם שנכתב לשם השם רק שלא קדשו כראוי לרמב"ם דפסק כר"ח פסול משו' דלא הוי כ' אבל לר"ח דס"ל דספיקא הוא אי כר"ח אי כראב"י ולכאורה בהעברת קולמס על השם ליכא חילוק בין רמב"ם לר"ח דגם לראב"י פסול משו' דאינו מן המובחר ולפמ"ש גם בזה איכא נפקותא דלרמב"ם פסול וודאי משום כ' ע"ג כתב ולר"ח ספק הוא דלראב"י כשר בכה"ג דהוא מן המובחר ודוקא בנתכוון לכתוב יהוד' ס"ל לרבנן דאינו מן המובחר ועיי':

ועשיתי סמוכי' למ"ש מסוגי' דפ' הניזקין דאמר ר"י נהי דהפסיד שכר אזכרו' שכר ס"ת כולו מי הפסיד וכ' רשב"א בשם ר"ח דר"י ס"ל דאפשר להעביר בקולמס כר"י והא דאמר נימא דלא כר"י ג"כ ר"י אמרו עיי' בו. וצ"ע למה ס"ל לר"י כר"י נגד רבנן דרבי' נינהו ובין דס"ל כר"ח ובין דס"ל כראב"י פסול משום שאינו מן המובחר וגם איך מקשה על ר"א נימא דלא כר"י בוודאי כרבנן ס"ל ולמה לא. ולפמ"ש א"ש דר"י ס"ל כראב"י וס"ל דוקא בנתכוון לכתוב יהוד' ס"ל לרבנן דאינו מן המובחר ולכן אמר שכר אזכרו' לא הפסיד דהא שם לא אנתק לשם אחר רק לא התכוון לשמן ור"א אמר כל ס"ת כו' וע"ז אמר כמאן כ' דלא כר"י והא גם רבנן י"ל דמודו בהא ומנ"ל לעשו' פלוגתא רחוק' כ"כ בין רבנן לר"י דרבנן אפי' בכה"ג ס"ל אינו מן המובחר או כוונתו כמאן דלא כר"י וס"ל כר"ח דרבנן פוסלי' משום כ' ע"ג כ' ומתרץ דבהא אפי' ר"י מודה ור"א ג"כ יוכל לסבור כראב"י כנלפע"ד ועיי'. והארכתי בכ"ז בתשובתי סי' קכ"א ושם בארה ביאור רחב יותר לדינא עיי' מג"א סי' ל"ב לענין להשחיר הרצועו' לשמה ע"ג שחור שלא לשמה נ"ל לחלק דוקא בכתב ע"ג כתב שעיקר הכתיבה לרשם האותיו' שיהי' נקראי' וכיון שכתוב ועומד ונקרא מה שמוסיף עוד דין עליו לאו כתיב' היא דכבר כתוב ונקרא וכ"ז כס"ת דכתב כתבו אבל ברצועו' דהוכה שיהי' החיצון שנרא' שחור ואם משחיר שני' לשמה נרא' שחור לשמה לעין הרוא' י"ל לכ"ע מהני והבן:

ודלמא אקנוי אקנו לי' רבנן. הראשוני' נדחקו בלשון ודלמא דאמר הא וודאי כן הוא מדתקנו שהאשה נותנ' שכר הסופר. ונ"ל עפמ"ש הר"ן דאם הסופר קונה הנייר א"צ להקנו' לבעל דזוכה בשבילו במשיכתו אבל כשהנייר של הסופר צריך להקני' לו וי"א והיא שיטת רמב"ן דגם בכה"ג א"צ דאקנו לי' רבנן הכל בעד הדמים בלי משיכה כלל וכ' לדיע' ראשונה הא דאמר דלמא אקנוי אקנו לי' היינו דהרוב הסופר קונה הנייר ואיך אמר יכילנא למפסל. ואומר לפ"ז דהא וודאי פשיטא דאקנו לי' רבנן דמי הסופר דהא תיקנו שההיא תתן דמי הסופר אלא שי"ל דלא תקנו להקנו' לו רק הדמי' אבל לא הנייר ובאופן שהנייר של הסופר צריך להקנו' לו הנייר ובזה הי' רבא מסופק והיינו דאמר דלמא אקנוי אקנו לי' רבנן