כתב סופר גיטין חלק א עו

קריא' כשר דיעבד א"כ איך כ' הטור בפשיטות בקראו א' השטר פסול כיון דלרבנן גם בא' כשר א"כ גם להלכתא כשר דיעבד בא' לרשב"א ולש"ך גם לרמב"ם כשר ומהתימ' שלא הרגיש אדם בזה וצלע"ג:

תרגמ' אקריא' הרמב"ם כ' בהלכ' גירושין דצריך שיבינו הלשון וס"ל לרא"ש בכוונתו לאפוקי לחתום להם וב"י בא"ע מביא ב' ראי' מהא דשטרא פרסא' דמקשה מאי למימרא ולא מתרץ דאקרו לפני' וקמ"ל דמהני אפי' אין יודעי' הלשון וע"כ דבאמ' ע"כ כה"ג ל"ת קריא' וש"ך דחה ראי' זו דע"כ צ"ל דישראל מקר' לפני' דלכתחלה בוודאי אין לסמוך ע"נ מסל"ת וכיון שצ"ל דידעו ישראלי' לשון פרסי' מתרץ מיד דידעו ולכאורה דברי ש"ך תמוהי' דעדיין קשה יאמר בקראו לפניה' שידעו וקמ"ל דמהני קריא' אפי' אין העדי' מביי' ומה מקשה קמ"ל שוב מצאתי שהקשה כן בס' בית מאיר. ונ"ל כוונ' הש"ך דראי' ב"י הי' דלמא קמ"ל דמהני קריא' ונדע זה מדבריו כיון דישראל אינו מכיר לשון פרסי ולא שכיח ונוכיח מדאמר שטר פרסא' מגבי' דאיירי בכה"ג שקראו לו נכרי' ומהני קריא' וע"ז מתרץ הש"ך דעי"נ פשיטא דלא סמכי' וצ"ל ע"י ישראל ואקרו דידעו שוב י"ל דעדי' יודעי' ושוב אין לומר דקמ"ל אם לא ידעו העדי' בעצמם כיון שע"כ איירי בלא שכיח וידעו שוב אין מוכח דעדי' לא ידעו ואין במשמעו' דבריו דלא ידעו ואיך ובמה קמ"ל חידש דין ועיקר חסר. כנ"ל פשוט ונכון בכוונ' ש"ך:

עוד כ' הש"ך דכיון דקיי"ל כרשב"ג א"כ אמימר שהוא בתרא ג"כ הכי ס"ל דבשטרו' ל"מ קריאה. דבריו נכוני' אי גם תרי ל"מ בשטרו' כשיט' המחבר אבל הרמ"א הא פסק דתרי מהני וגם לתרגם להם מהני וקשה מאמימר כמ"ש הב"י. עוד כ' הב"י ראי' מירושלמי דייני אין צריכי' שידעו לקרות עדי' צריכי' שידעו וע"כ כשקראו לפני דייני' ובעדי' ל"מ וע"כ כשאינם מביני' הלשון ל"מ קריא' וכרמב"ם וכ' הש"ך דבשטרו' קאי דל"מ קריא' כרשב"ג גם זה לא אם רק לשיטת המחבר דבי תרי ל"מ אבל לפי שיטת הרמ"א קשה וצ"ע:

וכשאני לעצמי נ"ל ליישב כשאומר הא דס"ל לרמב"ם דתרי ג"כ ל"מ ורא"ש כ' דתרי פשיטא דמהני דהא בכ"מ שנים נאמני' נ"ל דרמב"ם ס"ל בטעמא דרשב"ג דחלישי עדו' זו כיון דלא נעשה מעשה על פיה' כדלקמן פ' האומר סוגי' דאומר אמרו דבורא אמרו מעשה לא עבדו ועיי' תוס' שם והכא כור שקוראי' מ"ש בגט ולא נעשה מעשה רק אח"כ חותמי' העדי' וראוי' לגרש ודמי לאומר אמרו שחיישי' דמשקרו הגם ששם חיישי' לשוכרתו וכאן הא ידעו העדי' גוף הלוא' ומכירה וכדומה מ"מ ס"ל לרשב"ג שלא לסמוך על עדו' כזה דלמא משקרו ואין דומה לנאמנו' ב' עדי' בכ"מ ולשיטה דסוברי' דב' מהני נ"ל מטע' דהוי מלתא דעבידא לאגלוי' לא מקרי שאפשר לשאול אחרי' שיקראו ויתגלה מה כתיב בו ומ"מ לשיטה זו דפסקי הרמ"א ב' מהני וחד לא דחד גרע מב' בכ"מ ועוד י"ל דגזר רשב"ג אם נסמוך בחד בעדו' זה יסמכו עליו בגוף עדו' של שטר משא"כ בתרי ליכא למיחש דבגוף עדו' של הלוא' ושטר בוודאי תרי נאמני' כנ"ל ועיי'. ומעתה שבארנו דב' נאמני' רק משו' מלתא דע"ל לק"מ מדר"י בשטרא פרסא' דוודאי מה שאפשר לברר עי"נ לא מקרי מלתא דע"ל דנכרי' אפי' מאה אינם נאמני' ואפי' מסל"ת אין נאמנו' גמור כידוע. ולברר ע"י ישראל כיון שלא שכיח דיכיר ישראל לשון פרסי ומשו"ה מקשה והא לא ידעו וכמ"ש הש"ך ולא מקרי מלתא דע"ל דאין במצוי שיכיר עוד ישראל לשון זה ורחוק שיתברר ולא מהני קריא' בי תרי אפי' באופן שמביני' העדי' לשון פרסי רק שאינם יודעי' לקרות כנ"ל וא"ש. וי"ל באפשר ג"כ ראי' מירושלמי ליכא דע"כ הא דאמר דייני' אין צריכי' שידעו לקרותו והיינו להבין הלשון כמו שמפרש ב"י ע"כ בדלא כתיב בלה"ק דכי יש דייני ע"ה שאין מביני' לה"ק וע"כ כשכתב בלשון נכרי וכן עדי' צריכי' שידעו לקרות היינו כהנ"ל שוב לא הוי מלתא דע"ל ול"מ קריא' כמ"ש כנ"ל ועיי':

תוס' ד"ה טעמא דאיכא כתב כו' הקשה תחלה דלמא בליכא כתב כשאומר אח"כ שנייר חלק הי' הי' נאמן ותי' מה שתי' ושוב הקשה איך ס"ד דמגורשת וודאי כו' וצ"ל הא קושי' זו קשה בלא"ה איך ס"ד דוודאי מגורשת עד דמקשה טעמא דאיכא כתב ואין לה המשך לקושי' שהקשה תחלה ותחלה הי' לתוס' להקשו' בפשוט איך ס"ד דוודאי מגורשת עד דמקשה טעמא דאיכא כ' וכ"ל דבלא"ה ל"ק די"ל דס"ד דוודאי מגורשת דכיון דאמר ה"ז גיטך בוודאי כתב כאן דמלתא דע"ל הוא דאפשר לבדוק אם יפלוט ואם לא יפלט יתוודע שקרותו אלא לפ"ז כשחוזר אח"כ ואומר ששקר בה ולא כתב בו כלום לא הי' לנו לומר שמגורשת וודאי דהא גם עתה שאומר דלא כ' בו כלום איכא לברורי ומלתא דע"ל הוא ולא יאומן יותר מ"ש תחלה ממה שאמר בסוף ולכן אחר שמתרץ תוס' דס"ל דאפי' אמר אח"כ שנייר חלק הי' אינו נאמן ומגורשת וודאי מקשה איך ס"ד דוודאי הוא כיון שנייר חלק לפנינו ואי משו' מלתא דע"ל ל"מ א"כ כשאומר אח"כ נייר חלק הי' ג"כ ע"ש ותירץ דנאמן משו' בעל שאמר גרשתי ולא משו' דעבידי לאגלוי וכל שאמר גרשתי אשתי פשיטא שאינו נאמן אח"כ לא גרשתי הגם דכאן מסייעו לו דלא ישקר בעבוד לאגלוי הא דבר זה מסייע ג"כ למה שאמר תחלה ה"ז גיטך ובתחלת דבריו יש עוד משו' בעל שאמר ג"א דנאמן בשו' בידו לגרשה ואינו יוכל לחזור אח"כ כנ"ל נכון ועיי':

שמואל נמי חיישי' קאמר. שיטת תוס' דאפי' בלא בדיקה חיישי' ורשב"א כ' א"כ הול"ל אלא וע"כ דוקא כשבדקו'. ונ"ל דרשב"א ג"כ ס"ל ע"כ דאם הגט לפנינו צריך לבדוק הגם שרחוק דבמי מילין כתב וגם הוי כעין ס"ס שמא לא כ' כלל במי מילין ואם כ' שמא נבלע בשע' נתינ' מ"מ כל שאפשר לבדוק חיישי' לבדוק ומכח כן מ"ש רשב"א הא דאמר ר"י בס"ת למאי ניחוש אי במי מילין הא אין מי מילין כו' לשיטתו הא ל"ח כל שלא בדק וכ' הכי נמי קאמר דאי נבדוק הא ל"מ בדיקה דאין מי מילין וכו' ע"כ. וצ"ב עדיין מה קאמר למאי ניחוש אי למי מילין ונבדוק למה נבדוק כיון דל"ח עד דבדוקה ומצא וע"כ דמודה רשב"א הגם דל"ח לדינא כל שלא נמצא מ"מ כל שהגט לפנינו צריך לבדוק אלא כשנאבד הגט וא"א לבדוק ל"ח משא"כ לתוס' חיישי' ומ"מ א"ש הא דל"א אלא כיון דבעיקר החשש ל"ח רק כל שידענו שבמי מילין כדס"ל מעיקרא רק ממילא משום חומרא צריכי' לברר כל שאפשר כמו בכ"מ דאפשר לברר אבל מעיקר הדין אין חוששי' רק בשבדק כדס"ל מעיקר' כנ"ל. ונ"ל עוד כשהיא אבדה או שרפה הגט בודאי לא תנשא כיון שאנו מצריכי' בדיקה לחוש לו וכעין זה לענין בדיק' הריא' כ' הש"ך בהשליכה בידי' אסורה משא"כ באבדה גוי או כלב כנ"ל:

ובזה ארווח לן להבין מ"ש הטור דאם לא ראינו או ראינו חיישי' וכ' הרמ"ה דאם נשרף או נאבד ל"ח וכ' הב"י דתחלה כ' אפי' בלא ראינו זה שיט' תוס' ושוב כ' וכ' הרמ"ה זה שיטת הרשב"א והט"ז תמה א"כ כמ"ש ב"י הול"ל והרמ"ה כ' דלשון זה מורה דחולק אבל מדכ' וכ' הרמ"ה משמע שאינו חולק על מ"ש תחלה אלא שביאור והוספ' על מ"ש תחלה הוא. ולפמ"ש י"ל דתחלה כ' דאם לא ראינו או ראינו חיישי' מספק ועדיין אין מבואר אם ראינו וא"א לברר אי חיישי' או לא ע"ז כ' וכ' הרמ"ה בנאבד או נשרף לא חיישי' והיינו אם נאבד או נשרף מעצמו באונס אבל כשהגט לפנינו או שאבדו והשליכתו לאיבוד או שרפתו חיישי' כנ"ל נכון:

והנה הרי"ף והרמב"ם לא העתיקו להא דשמואל וכ' ב"י דס"ל כרשב"א דוקא בבדק חיישינן תה פשיטא דחיישי' מספק שמא לא נבלעו האותיו'. וצ"ב מאחר דשמואל מצא מקו' חידוש וצריך להשמיענו דחיישי' ולמה השמיטוהו. ונלפע"ד בטעם השמטה זו. הנה הר"ן כ' דאפי' לא בדק חיישי' דבזה אין ספק דבמי מילי' כ' כיון שאמר גרשתי אשתי נאמן ואפי' למ"ד חוש לה כיון שאנו רואי' שנותן לה דבר ואמר ה"ז גיטך נאמן לכ"ע והספק רק אם נבלע בשע' נתינ' שזה גם בהעלם ממנו. והנה מ"ש הר"ן דאפי' למ"ד שאמר גרשתי אשתי א"נ כאן נאמן הרמב"ם חולק על זה דהא ס"ל בלא קראוהו העדי' תחלה והשליכתו ספק מגורש' אפי' הבעל אומר שבגט כשר גרשה ועיי' ב"ש סי' קל"ה דהטע' משו' בעל שאמר גרשתי אשתי ספק אם נאמן ולפ"ז אומר אני דס"ל לרי"ף ורמב"ם דשמואל איירי בלא בדקינה ומ"מ ס"ל דחיישי' דאזיל לשיטתו דס"ל בב"ב קל"ז בעל שאמר גרשתי אשתי דס"ל מתוך שבידו עיי"ש וס"ל כאן דנאמן שבוודאי במי מילין הי' כתוב וליכא רק ספק א' אם הי' נבלע או לא וטובא קמ"ל דחיישי' אבל להלכתא דבעל שאמר גרשתי אינו בוודאי וכאן דרחוק שבמי מילין הי' כתוב ל"ח כלל כל שלא בדק' כשיטת רשב"א רק בשכבר בדק' ובזה ליכא חידוש דחיישי' שמא לא הי' נבלע דפשיטא דחיישי' באיסור א"א בספיקו להחמיר כנ"ל נכון ועיי':

דף כ' ע"א. הא בעינן שמו ושמה וש"ע ושם עירה כ' רמב"ן ור"ן דשם עירו ל"ד דאינו מעכב ואת"ל מדרבנן פסול הא אמר למאי ניחוש ומשום שם העיר אין פסול רק מדרבנן וכ' רמב"ן די"א דכיון דלא פסול אלא מדרבנן תו ל"ח דיהיב זוזי לספרא ודחה די"ל דרוצה לקלקלה ויהיב זוזי כדי לגרש בו גירושי דאוריי' וכדי לצערה ועיי' פ"י שמסופק אי רק מדרבנן פסול בלא שמו ושמה והא דאמר למאי ניחוש משום דל"ח דיהיב זוזי לספרא וזה כי"א שכ' רמב"ן ודחהו די"ל כדי לצער' ולעגנה. ומה דמספקא לפ"י אי שמו ושמה מדאורייתא הי' נעלם ממנו מ"ש רמב"ן ור"ן דוודאי דאורייתא הוא לכ"ע דספר לספיר' דברי' ובלא שמו ושמה ליכא ספיר' דברים. עוד כ' רמב"ן די"א כיון דבלא ש"ע מדרבנן פסול ל"ח כלל דכמו כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כן כל דמגרש וכ"ז שאמרו רבנן דאינו גט ליכא גט כלל ומקודשת מדאורייתא ועיי' במהרמשי"ף סוגי' דזמן שנתעורר בסברא זו ומסופק בה ורמב"ן כ' ואינו נכון ולא כ' טעם למה והקשה עוד מה מקשה ש"ס מאי קמ"ל הא טובא קמ"ל כסברא הנ"ל. ולא אבין הא באמת אין כאן שמו ושמה ומדאוריי' פסול ואין לחוש לקדושין כלל אלא דקשה על ר"י דהזכיר גם חסרון שם העיר דמשמע גם משום הא אין לחוש כלל וע"ז חדשו דבאמת מדאוריי' פסול דמגרש אדעתא דרבנן אבל אין לומר דר"י הא קמ"ל דהא בלא"ה פסול מדאוריי' משום חסרון שמו ושמה ואי דקמ"ל זה משום דאמר שם העיר ונוכיח כסברא הנ"ל דבר זה אין לו שייכות למה דאיירי בי' דבלא"ה פסול מדאוריי' וה"ל לאשמעי' חידוש דין זה במי שכותב גט וחסר שם עיר אין לחוש לגירושין כלל. עוד כ' רמב"ן בשם בעלי תוס' דלר"מ דע"ח כרתי ובעי מוכח מתוכו צריך ש"ע מדאוריי' ור"י כר"מ. וצ"ע איך אפשר דר"י כר"מ הא בס"ת לא חתמו עדי' וחי' ר"ן כ' בפשיטות דא"א לומר דכר"מ ס"ל דהא ליכא ע"ח בס"ת. וצ"ע על בע"ת שהביא רמב"ן ואין לומר דהא כתב ידו של בעל ונתן זוזי לסופר שיניחהו