כתב סופר גיטין חלק א עה

משע' נתינה ועכשיו שיש זמן ס"ל משעת כתיבה ומה לנו לתקן זמן כדי למהר נשואי' אבל י"ל לקושי' תוס' לר"י בזה"ז למה כותבין זמן י"ל מאחר שתיקנו זמן משו' שמא יחפה וכשהי' זמן היתה מונ' משע' כתיבה מזמן הכתוב בגט ולא הי' משום שמא יאמרו שתי נשי' דגיטה מוכיח עליה' ולכן גם בזה"ז דאזלא חשש חיפוי מ"מ הניחו הדבר כדי שתוכל למנות משעת כתיבה כמו עד עתה כנ"ל ומיושב קושי' תוס' והא"ש מאחר דקי"ל כר"י משום חיפוי ראוי' לפסוק כשמואל משע' כתיבה דאיכא טעם מרווח למה הניחו כתיבת זמן בזה"ז כנ"ל עיי' וק"ל:

דף י"ט ע"א. דיו ע"ג דיו כו' כוונת קושי' תוס' ד"ה דיו נראה לי דל"ק לתוס' ולא רחוק דר"י ור"ל ס"ל כר"ח והלכתא ממילא כרבנן אלא דקשה לתוס' כיון דלא כ"ע הוא דר"י ס"ל דהוי כתב וגם רבנן אינו מפורש דפליגי על ר"י דלא הוי כתב די"ל כר"א דמשום זה אלי ואנוהו ובאמת משמעו' הלשון דאמרו אינו מן המובחר משמע כרב אחי ומ"מ ר"ח ס"ל דפליגו משום דלא הוי כתב ועכ"פ אין הפלוגתא מפורשת ולא הו"ל לומר בפשיטו' דיו ע"ג דיו פטור אלא דיו ע"ג דיו באנו למחלוק' ר"י ורבנן כדאמר ר"ח לקמן ונ"ל דר"ח ג"כ משו"ה אמר באנו למחלוק' לאפוקי דר"א שלא נימא כ"ע מודי' דהוי כתב קמ"ל וע"ז חידש תוס' דבכאן ליכא פלוגתא דכיון דלא מחדש דבר. והא"ש הא דבעי ר"ל עדי' שאין יודעי' לחתום מהו לכתוב להם בסיקרא ור"י השיב דלא הוי כתב משום דס"ל לאמת כר"ח דרבנן פליגו על ר"י והלכה כרבנן ולכן לא איבעי' לר"ל מהו לכתוב להם בדיו דפשיטא לי' דלא הוי כתב כרבנן ומבעי' לי' בדיו ע"ג סקרא והשיב ר"י דסקרא לא עדיף מפני שאנו מדמי' כנ"ל ולזה התכוון מהרש"א ופ"י הקשה עליו ולק"מ כמ"ש:

ומהרמשי"ף כ' דעדו' שאני דוקא לענין לשמה מהני דמתקן כ' ראשון משא"כ לענין חתימ' עדי' צריך שיחתמו הם ולא שיהי' חתום כבר שמם ע"י כתב אחר ול"ל בשב' ג"כ כיון שמחדש דבר ומוסיף ומתקן כ' הראשון חייב ולכן הקשה תוס' מכתב ע"ג כתב דמתני' דשב' והא דהקשה ר"י לר"ל הא למדתני רבינו משבת אחתימו' עדי' דס"ל דדיו ע"ג סקרא מהני גם לעדו' דפני' חדשו' בא לכאן דהא חייב שתים משום מוחק דנמחק הראשון ומשום כותב שני' וגם לענין עדות תועיל כצ"ל בביאור דברי מהרמשי"ף. וברמב"ן וחי' ר"ן כתבו דשאני שבת דמלאכ' מחשב' בעי' ולא חייב ונרא' מדבריו אפי' כותב בשבת לשמה ע"ג כתב שלא לשמה אינו חייב דלענין שבת צריך שלא יהי' נכתב תחתיו כלום ודלא כתוס' ועיי':

מ"ש תוס' דמשמע לר"ח כתב ע"ג כתב אפי' בגט וס"ת וכ' מהרש"א מ"ש דיו ע"ג דיו מכתב ע"ג כתב וכן הרגיש במהרמשי"ף ונ"ל דדייק במתני' מדלא קתני דיו ע"ג דיו פטור כלשנא דר"י ור"ל והוכיח דמתני' רצה לומר שאפי' מוסיף עכשיו והוי כתב חדש אחר שהוסיף דיו מ"מ אינו חייב דלא מקרי כתב ולכן נקיט כתב ע"ג כתב שדעתו לכתוב מחדש ולשון דיו ע"ג דיו היינו שאינו מחדש דבר רק שמוסיף דיו על דיו כנ"ל פשוט:

וכי מפני שאנו מדמי' נעשה מעשה כ' רש"י אפי' לענין שבת בזמן שבהמ"ק קיי' לא הייתי סומך על דברי להביא חולין בעזרה. וצ"ל הא דאמר ר"י חייב שתי' הא אינו סומך לחייבו קרבן י"ל כדי שיכתוב על פנקסו שעשה איסור דכותב ואם יבנה בהמ"ק אז יתבררו כל הספיקו' ונדע אם חייב חטא' וכיון דסברתו נוטה שחייב שתי' יכתוב על פנקסו דקרוב שחייב שתי'. והנה הרמב"ם פסק בהלכ' שבת דיו ע"ג סקרא חייב משום כותב וצ"ע הא ר"י אמר וכי מפני שאנו מדמי' ואיך כ' הרמב"ם להלכתא דחייב בוודאי וצע"ג:

ונ"ל דצ"ב איך איבעי' ר"ל לר"י מהו שיכתוב לה בסיקרא הא הוא עצמו אמר דחייב שתי' ונ"ל דבאמת יש לחלק בין עדו' לחיוב שבת דלענין שבת חייב כיון שכתב שני עדיף מראשון ומתקן כ' ראשון מ"מ לעני' עדות לא מהני דצריך שלא יהי' כתוב כלל קוד' שיחתמו עדי' כעין שכ' מהרמשי"ף ולכן איבעי' ר"ל לר"י מהו שיאמר לענין עדי' והשיב דלא הוי כתב והקשה לו הא למדתנו רבינו דנרא' לר"ל לאמיתת הסברא דאין לחלק בדיו ע"ג סקרא בין עדו' לשבת כיון דמחשב כמוחק וחייב שתי' גם לענין עדו' יועיל והשיב ר"י בוודאי כן מסתבר מ"מ לא מפני שאנו מדמי' היינו שאנו מדמי' מלתא למלתא היינו עדו' לשבת נעשה מעשה להקל בגט מכח הדמיון כנ"ל. והא"ש דפסק הרמב"ם לענין שבת דחייב ובגט לא ירשו' בסיקרא כנ"ל ועיי'. ועיי' רשב"א לקמן כ' ע"א דנרא' דמפרש וכי מפני שאנו מדמי' דיש לחלק בין גט לשבת עיי"ש:

ע"ב. תני' כוותי' דרב הרמב"ם לא כתב הא דרב ונתקשה ב"י הא תני' כוות' דרב. ונלפע"ד ליישב בשנבין אינך אמוראי דפליגו על רב וס"ל מקרעי' לא מה יענו לבריי' והרגיש בפ"י ונ"ל דטעם דאמוראי דל"ל דרב משום דשרטוט וחקיקה הוי כתב והוי כתב ע"ג כ' ועיי' תוס' לעיל ט' ע"ג שכ' דהוי כדיו ע"ג סקרא ואינך אמוראי ס"ל דיו ע"ג סקרא לא הוי כתב או דמספקא להו כמו ר"י דאמר מפני שאנו מדמי' כו' או י"ל דרב ס"ל כרב אחא דרבנן ור"י כ"ע ס"ל דהוי כתב כשמוסיף לשמה ה"ה עדי' כשחותמים כדס"ל למהרש"א והא דלא אמר שכותבי' להם בדיו דוודאי כל דאפשר למעט בכתיב' בתחלה עדיף דהא רשב"ג ס"ל דוקא בגיטין אבל לא בשטרו' ואפי' ברוק לא ולכן רב הגם דס"ל כרב אחי מ"מ ס"ל דעדיף דמקרעי' להם מלכתוב להם ואינך אמוראי ס"ל כר"ח וקיי"ל כרבנן דלא הוי כתב ולפ"ז ל"ק עלייהו מבריי' דקתני מקרעי' י"ל אתי' כר"י והם כרבנן ס"ל והא דאמר תני' כוותי' דרב היינו דהי' מקו' לומר דר"י ג"כ לא ס"ל רק לענין לשמה אבל לענין חתימ' עדי' לא כמ"ש מהרמשי"ף שהבאתי לעיל לכן מייתי תני' כוותי' דרב דקתני מקרעי' להם חזינן דמהני לענין עדו' מקרעי' להם כמו בלשמה למאן דס"ל דמהני בלשמה ורב ס"ל דליכא דפליג על ר"י כרב אחי וה"ה לענין עדו' אבל אינך אמוראי ס"ל כר"ח דרבנן פליגי על ר"י ואין ראי' מברייתא דכר"י אתי' כנ"ל. והא"ש דפסק הרמב"ם כאינך אמוראי אבל מקרעי' לא דהא פסק כר"ח וכרבנן דלענין לשמה לא הוי כתב וה"ה וכ"ש לענין עדו' ועיי' רמב"ם פכ"ד ממלוה דכתב דאין מקרעי' לעדי' לכתוב על הרושם מפרש מקרעי' כרש"י מסרטי' וא"ש מ"ש כנ"ל נכון. ומה שהקשה ב"ש סי' קל"ה הא הרמב"ם ס"ל חקיקה הוי כתב וכוונת ב"ש א"כ איך כ' דלא מקרעי' להם בשאר שטרו' הא גם בגט פסול כה"ג דהוי כ' ע"ג כ' יפה כ' בבני אהובה דבשטרו' לא בעי כתב כיון שאינו אלא לראי' ועוד בשטרו' לא אמר ר"י מפני שאנו מדמי' כו' רק משום חומר א"א משא"כ בשטרו' עיי' בו וכ"כ בתומי' סי' מ"ה. והא דכ' הרמב"ם אין מקרעי' ולא כ' אין רושמי' ברוק משום דבבריי' קתני פלוגתא דרשב"ג במקרעי' העתיק לשון בריי' וכרשב"ג דאין מקרעי' וה"ה שאין רושמי' כנ"ל:

מ"ט דרשב"ג שלא יהא בנות ישראל עגונו'. הרמב"ם מוסיף עוד טעם מפני שהוא דרבנן וכ' ב"ש לפ"ז היכא דליכא רק ע"מ גם בגט ל"מ. ויש להקשו' לכאורה לפמ"ש תוס' לעיל י"א ע"א דרשב"ג ס"ל כר"א בגיטין ולא בשטרו' א"כ י"ל היינו טעמא דרשב"ג דמכשיר בגיטין שהוא דרבנן משא"כ בשטרו' ע"ח כרתי והוא כדאורייתא זה ל"ק דהא אמר חוץ משחרורי עבדי' ובשחרור ג"כ ע"מ כרתי כמו בגט דשוה לגט בכ"ד וע"כ דבגט מקיל משום תק"ע כנ"ל פשוט. אלא דצ"ב מנ"ל לרמב"ם עוד טעם משום שח"ע דרבנן. ובמ"ש מובן לשון הש"ס על רב גמדא אמר רבא אין הלכה כרשב"ג אלא כמאן כרבנן ולשון זה תמוה פשיטא כיון דאמר אין הלכה כרשב"ג בודאי אלא כרבנן ונ"ל דהי' מקו' לומר דאמר אין הלכה כרשב"ג דאמר חוץ משחרורי עבדי' ושטרו' הגם דחתימ' שחרור רק דרבנן מ"מ ס"ל דלא רק בגט משום תק"ע בהא ל"ל כרשב"ג אלא כל שהוא דרבנן מקרעי' וקוראי' להם אבל בשטרו' דחתימ' עדי' דאוריי' ס"ל הלכה כרשב"ג וא"כ לא קשה מדנגדי ר"כ בשאר שטרו' של ממון אלא דבאמת מדאמר סתם אין הלכה כרשב"ג משמע בכל מה דפליג רשב"ג על רבנן ל"ל דאם כמ"ש היל"ל נראי' דברי רשב"ג בשטרו' ודרבנן בשחרור והיינו דמדייק ואלא כמאן כרבנן היינו לגמרי כרבנן לאפוקי שלא נאמר דוקא בשחרור אין הלכה ומקשה שפיר מדנגדי' ר"כ כנ"ל ויש סמך מזה למ"ש רמב"ם לסניף דח"ע דרבנן ועיי':

אמר רבא הלכה כרשב"ג הרי"ף ורמב"ם פסקו כרשב"ג וכ' הרא"ש דנ"ל עיקר כרבא סתם. ולפע"ד נרא' דלפמ"ש בסמוך דר"ג משמי' דרבא אין הלכה אפי' בשטרו' ויש להקשו' מנ"ל דרבנן מקילי' אפי' היכי דחתימ' עדי' מדאוריי' דלמא ס"ל כר"א אף בשטרו' לכן מקילי' בשטרו' ג"כ ורשב"ג פליג אפי' בשחרור הגם בשחרור גם לדידי' דרבנן כמו בגט ורבנן לא פליגי אלא משו' דס"ל בשטרו' ג"כ דרבנן אבל כל דבעי חתימ' מדאוריי' מודו וצ"ל דר"ג משמי' דרבא ג"כ ס"ל הלכה כר"א אף בשטרו'. והא"ש דהעיקר כרבא דאמר הלכה כרשב"ג דהא רובם ככולם חוץ שמואל ס"ל לקמן פ' ע"ב כר"א בגיטין ולא בשטרו' ואי כר"ג משמי' דרבא מוכח דס"ל אף בשטרו' ושלא כהלכתא לכן נקטי' כרבא דהלכה כרשב"ג כנלפע"ד:

והא ההוא דעבד עובדא כו' ונגדי' ר"כ כו' הרמב"ם כ' דמנגדי' ושטר פסול ולא כ' כן רק באם יודעי' לחתום אבל באין יודעי' לקרו' לא כ' דפסול ועיי' ש"ך ח"מ סי' מ"ה שכ' דמשמעו' רמב"ם וראשוני' רק לכתחלה אין רשאי לקרות להם ובדיעבד כשר וכ' הטע' כיון דלרב גמדא קריא' קיל טובא הגם דקיי"ל כרבא מ"מ י"ל דרשב"ג בקריא' לא פסל רק באין יודעי' לחתום עיי"ש ודוחק דוודאי לרבא דהלכה כרשב"ג הא דנגדי ר"כ בין אקריא' בין אחתימ' וגם רשב"ג דאמר בגיטין כו' קריא' וחתימ' דין א' להם מדלא חילק. ולי נראה פשוט כיון דלר"ג בקריא' כשר הגם דנקטי' כרבא דהלכה כרשב"ג גם לענין קריא' לחומרא לכתחלה אבל לא פסלי' בדיעבד דהא איכא רב גמדא דלדידי' כשר להלכתא אבל בחתימ' גם לר"ג הלכה כרשב"ג ולכן רמב"ם דמפרש נגדו שפסול פסקי' דפסול כנ"ל פשוט וברור:

והנה הרא"ש כ' דלרי"ף פלוגתא דרשב"ג ורבנן בחד אבל בתרי כ"ע מודי' ור"י מפרש הפלוגתא בתרי אבל ס"ל דאין הלכה כרשב"ג כר"ג משמי' דרבא ובב"י א"ע נתקשה איך תלי' זה בזה עיי' בית מאיר סי' קל"ה שביאר דברי הרא"ש על נכון ורוב דברי' קיימתי מעצמי. והנה הטור פסק בח"מ בתרי כשר בשטר ובא"ע פסק בגט בחד סגי דס"ל כרא"ש בשיטת הרי"ף דבחד פליגי ובגט אפי' בחד סגי ובשטרו' קיי"ל כרשב"ג דווקא תרי וצל"ע כיון דבחד פליגי ולרבנן גם בשטרו' בחד סגי א"כ בחד בשטרו' אי דיעבד פסול או לא תלוי בשיטת רמב"ם ורשב"א אי נגדו ופסל או לא ולפמ"ש הש"ך ח"מ שהבאנו לעיל דלכ"ע לענין