כתב סופר גיטין חלק א עד

דמשו' פירי לא הי' עושה רמאו' שנראה לעיני' שעשה לרמאו' וע"כ משו' חיפוי עשה כן וממילא הורגי' אותה אם לא תביא ראי' וא"ש דברי הטור עיין היטיב:

ומצאנו מקום ישוב בזה שיטו' הרמב"ם דגזיי' לזמן תנשא לכתחלה ומקשי' מנ"ל הא מקושי' הש"ס לא מוכח מידי. ונ"ל דמוכרח הוא. אחר שהוכחנו לפי שמתרץ לרמאי ל"ח ול"ח שהיא גזיי' ע"כ שהורגי' אות' משו' הוכחה דגזיי' זמן דאי משום פירי עשה הוא כן לרמאי ל"ח ועדיין י"ל שיוכלו לומר שהוא במכוון גזיי' לזמן כדי שלא תנשא לכתחלה והוא רוצה לפוטרו מעצמו ולנקום בה שלא תנשא בו ואין זה רמאו' דל"ש רמאו' רק כשרוצה להפסיד' ממון שלא כדין או לחפו' שלא כדין אבל בזה שלא תוכל להנשא אין רמאו' כיון שבע"כ מגרשה כרצונו כמובן ומזה הוכיח הרמב"ם דגזיי' תנשא לכתחלה וע"כ לאו משום גזיי' רק משום חיפוי כנ"ל ועיי':

אלא לפ"ז הדר קשה על הטור דמנ"ל הוכחה דגזיי' משום חיפוי דלמא משום שלא תנשא בו דהא פסק כהרא"ש דגזיי' ל"ת לכתחלה וגם אם לא גזיי' רק חתמו בלא עדי' בוודאי לכ"ע י"ל משום שלא תנשא עשה כן:

והנלע"ד בכוונת הטור דלא בא לומר אחר שתקנו זמן אם תאמר כן היינו שלא יהי' בו זמן דל"ש דעדי' ל"ח כבש"ס אלא כוונתו שיהי' בו זמן אלא דפ"י התעורר אם מאוחר כשר ומגורש' מיד א"כ תאמר שהוא מאוחר וכ' דאינה נאמנת דמאוחר ל"ש וזהו כוונת הטור שאחר שתקנו זמן אם תאמר כן קאי אמ"ש תחלה שתאמר נתגרשה קודם הזמן בלא זמן ולכן תקנו זמן ואם תאמר כן שכבר נתגרשה והזמן מאוחר צריכ' להביא ראי' דע"ז אינה נאמנת דל"ש הגם דטור ס"ל כרא"ש דמאוחר אינה מגורשת רק מזמן הכתו' מ"מ הא מביא שיטו' הראב"ד ורמב"ם דס"ל מגורשת מיד ולכן כ' כדברי' האלו להקדמ' דא"ש תקנת חכמים לכל השיטות כנ"ל נכון וברור בעזהי"ת:

דף י"ח ע"א. כתבי' ואותבי' בכיסתי' מהו ל"מ אינש כו' והקשה הרשב"א הא לר"ל חיישינ' שמא כתב וחתם הגט ועכבו תח"י ובחי' רמב"ן הרגיש בזה וכ' דל"מ פרענותא שלא יצא עליו שם שגירש מזמן הכתוב בו או שלא יפסיד הפירו' מזמן שבו אבל כשלא יש בו זמן ליכא פרענותא ולכן הוצרכו לתקן זמן לר"ל אלו דבריו ז"ל. ובש"מ ב"מ י"ז כ' דל"ס אלא מקדי' פרענות' רק לענין שמא יחפה דחבו' בלא"ה לא שכיח כ"כ אבל לענין פירו' לא סמכי' אלא מקדי' כו' ולפ"ז א"ש בלא"ה לשיטת תוס' דקושי' ש"ס לא קאי רק לר"י משום חיפוי ולר"ל ל"ק וגם לר"י משום פירו' ל"ק דהא קלא אית לי' לענין פירו' כמ"ש תוס' לעיל ולענין חיפוי שפיר מתרץ לא מקדי' אינש כו' ועיין:

אלא דרש"י הקשה גם לר"ל ומתרץ ל"מ אינש צ"ל דלא מקדי' אינש מהני גם לענין פירו' ובאמת רש"י לא פי' לר"ל דזמן משום שיעכב הגט כתוב וחתם תח"י דל"מ אינש אלא שתפסיד משע' נתינה. אלא דלר"י כ' רש"י דס"ל יש לבעל פירו' עש"נ וע"כ להביא כ' מב"ד דיאמרו לקוחו' אייתי ראי' וע"כ ס"ל דל"א לא מקדי' אינש כו' ועכ"פ לענין זה ל"א לא מקדים כו' ולרש"י דקושי' ש"ס כתבי' ואותבי' גם לר"ל קאי ע"כ צ"ל דמהני ל"מ אינש פרענותא אפי' לענין הפסד פירו' וכן הקשה רשב"א וש"ס ביאר כ"כ כמו שביארתי וצ"ע:

ולחומר הנושא נ"ל דרשב"א כ' דיש לומר ל"מ פרענותא ל"א רק אם אין מוסכם בדעתו לגרש אבל כשמוסכ' בדעתו לאו פרענות' הוא. וכן נראה מפי' רש"י שכ' דלא רגילי למעבד הכי כיון דלא ניחא לי' בגירושין ועיין. אלא דקשה למה ל"ח לר"י דלמא הסכי' בדעתו לגרש ונתאחר הנתינה במקרה או במתכוון וצ"ע. ולכן נראה לומר לרש"י דכל שספק לו אם יגרשה ואינו רוצה בגירושין לא מקדי' פרענותא ולא שכיח כלל ואפי' לענין פירי ל"ח אבל כל שדעתו לגרש ומוסכ' אצלו הגם דלא שכיח שיקדי' ויאחר הנתינה מ"מ מצוי יותר קצת וחיישינ' לענין פירו' אבל לענין חיפוי דזנו' בלא"ה לא שכיח ל"ח שכ' ואיחר הנתינה אפי' בשכבר מוסכם בדעתו לגרש והא"ש דמתרץ ל"מ פרענותא דלר"י משום חיפוי ל"ח כלל אפי' רוצה בגירושין ל"מ פרענותא לאחר הנתינה ומשום פירו' לר"ל ליכא כלל דיאמרו לקוחו' לעולם אייתי ראי' כמ"ש רש"י לעיל ומשום דלמא אחר שהוסכ' אצלו לגרשה כ' וחתם ועיכב הגט תח"י ולזה חיישינ' לענין פירו' וש"ס מקשה ומשמע לר"ל ג"כ כותבי' ואותבי' כו' ומתרץ ל"מ פרענותא לנפשי' דאם הוסכ' בדעתו לגרש ולענין פירי חיישינ' שמא נתעכבה הנתינה הא לר"ל בדין מפסיד ול"ק לר"ל רק משום על הספק אם תפייס' ובכה"ג אינו מפסיד עש"נ כמ"ש רש"י דבר זה לא מצוי כלל שיקדים פרענותא כל מאן רוצה בגירושין ואפי' לענין פירי ל"ח. כנ"ל בישוב שיטת רש"י ועיין היטיב:

הנהו קלא אית להו קושי' תוס' מבואר' על רש"י איך קטלינן בלי ידיע' מתי נמסר ועיין באבני מלואי' מה שתי' וקיימתי' מעצמי ועוד נ"ל בשנאמר במה דנתקשה תוס' בתחלה הסוגי' דנוקמי בחזקת א"א ובתירוצי תוס' האריך הפ"י ופקפק עליה' טובא ונ"ל די"ל עפמ"ש תוספ' הרא"ש ריש כתוב' דזנו' דארוסה ופנוי' שכיח יותר מדא"א דבעלה משמרתה וי"ל לכן נאמנת באומר' שכבר גרושה היתה בשע' הזנו' דכ"ז שהיא תחתיו בעלה משמרתה שלא תזנה ומצוי הרבה יותר לתלות אחר גירושין כנ"ל. אלא דכבר כתבתי לעיל דנכתב ביום כח וכל שנתאחרה הנתינה מן כתיבה בנתיים אין בעלה משמר' ושכיח זנו' ולפמ"ש עתה דנאמנ' רק משו' דל"ש תחתיו א"כ קשה לכאור' למה איחר חתימה או נתינה מן כתיבה פסול הוא ולא תאומן וצ"ל דלא נדע שנתאחר' הנתינה וביותר א"ש כיון שכתוב בו זמן תו לא צריכ' לנאמנו' שלה כיון שהזמן לפנינו וא"ש:

ומעתה א"ש דמתרץ קלא אית לי' והוי כאין בו זמן הגם שלא נדע בבירור זמן הנתינה שוב לא תאומן שאחר הנתינה זנתה דנוקמי אחזק' א"א והא בין כתיבה לנתינה שכיח זנו' וקלא אית לי' שנתאחר הנתינה כנ"ל ומהא דלקמן כ"ו בגט ארוסה דאמר למד משו' שמא יחפה ניחא הגם דבארוס' שכיח זנו' יותר מבא"א מ"מ לא שכיח כמו בפנוי' ותחפה על עצמה ושם לא הי' בין חתימה לנתינ' אלא שסופר הקדי' וכ' עיין כי הקצרתי:

והקשה תוס' בזה"ז למה צריך זמן ונתקשה פ"י למה לא הקשה תוס' כן בתחלת הסוגי' מיד על ר"י. והנלפע"ד, ראיתי בקרבן נתנאל שכ' דלמ"ד מוני' משע' כתיבה הא יוכל לומר להכי תיקנו זמן אלא דסוגי' רצה לומר להך בריי' דמונין משע' נתינה ותירוצם דחוק. אבל קושי' מעיקרא ליתא דמה לנו לתקן זמן כדי שתמנה משע' כתיבה ואין אנו אחראין לתקן לה כן ולא תיקנו רק משום פסיד' דפירי או משום חיפוי שלא כדין אבל שתמנה מש"כ למה לן לתקן וקודם תקנ' זמן מנו כולנה משע' נתינה ופשוט. אלא שי"ל דאחר שכבר תיקנו זמן משום חיפוי והי' מוני' כולן משע' כתיבה גם בזה"ז לא עקרו התקנה דיש בו תועלת למנו' משע' כתיבה כמו שהי' ע"ע ולכן הניחו הדבר ול"ק קושי' התוס' על בזה"ז. ונ"ל דקושי' תוס' דס"ל הלכתא כמ"ד משע' נתינה כשיטת הרא"ש ונראה לי שתוס' הוכיח כן מדמקשה מגיטין הבאי' ממדה"י והיינו בוודאי משום חיפוי אין לפסול גיטין הבאים ממדה"י שיש בהם תק"ע אלא דקושי' בגיטין אלו למה צריך זמן כיון שנשאר החשש וכ"כ פ"י ולפמ"ש י"ל דמ"מ יש בו תועלת לענין שתמנה מש"כ ואם כי משו"ה לא תקנו זמן אבל אחר שתיקנו בכל גיטין גם בגיטין הבאים ממדה"י הניחו הזמן משום שתמנה מש"כ ומדהקשה סתמא דש"ס לחשש חיפוי וכ' רמב"ן מזה נראה דהלכה כר"י מדמקשה סתמא לר"י וכן מוכח לפמ"ש מדמקשה מגיטין הבאים דס"ל תרתי הלכה כר"י והלכה משע' נתינה ובצירוף שניהם מקשה שפיר וע"ז הקשה תוס' בזה"ז למה תיקנו כיון דאזיל דמוכי' מש"כ והא"ש דלא הקשה לר"י מיד די"ל ס"ל כמ"ד משע' כתיבה ובריי' דס"ל משע' נתינה ס"ל כר"ש דגם לר"י ס"ל משום פירי וא"ש בזה"ז ורבנן כהך בריי' משע' כתיבה וא"ש ועיין:

והנה תוס' תי' דחיישי' שיחפ' על בני' או שירצה להתיר' ובפ"י נתקשה הא בלא"ה רוב בעילו' אחר הבעל ועל תי' שני קשה לי נכתב ביום כו' שאנו רואי' שרצה לגרשה קוד' שזנתה אלא דחיישינ' שמא זנתה בנתיי' ולא שייך שרוצה בה ויתן גט כדי להשיא' דהא חזינ' ששונא אותה וכתב גט לגרשה רק שנתאחר בין חתימה או נתינה וצ"ע. ונ"ל דשני תי' תוס' צריכי' להדדי דעיקר לכתוב זמן משום שמא יחפה כדי שתשאר אצלו אחר הזנו' ונכתב ביום וכיוצא בו דלא שייך זה כמ"ש איכא משום בנים כיון שהתחיל לכתוב גט שוב פרוש ממנה וע"כ איירי שלא נתיחד שוב עמה דלא להוי גט ישן בכה"ג איכא משום בנים כנלפע"ד ועיין. ולקמן כ"ו בגט ארוסה משום שירצה בה י"ל בארוסה שאין לבו גס בה ל"ח אלא משום בני' לחפות על בני, ויש להאריך עוד בזה ועיין:

ויש לעיין במ"ש תוס' דחיישינ' שירצה בה אחר הזנו' ולכן יחפה עלי' לפי המבואר בהג"ה רמ"א סי' קי"ז סעיף א' ובב"ש שם דבמגרשה מחמ' זנו' מאוס' בעיני' ומותר' להתיחד עמו א"כ איך נחוש כאן שיחפה שתשאר תחתיו אחר שזנתה וצ"ע ואמר לי א' מן התלמידי' שקושי' זו אמורה בשבו' יעקב. והנה הב"ש ציין על תוס' לקמן ע"ט ע"ב ונ"ל דשם איירי שכבר גרשה מחמת זנו' חזי' שמאוס' עליו משא"כ כשלא ראינו שגרשה חיישי' שמא אינה מאוסה בעיניו מחמת זנו' וגם הא דרמ"א י"ל כשאנו רואי' שכועס עלי' והלך לב"ד לקבול עלי' ופורש ממנה חזי' שמאוס' בעיניו אבל כשלא ראינו כ"ז לא ובנב"י תינינא סי' כ"ט מדמה האי דארוס וארוסה שנאמן להאי דסי' קי"ז דמאוס' לו ולפמ"ש אינו מן המדומה והראי' מתוס' כאן כנ"ל ועיין:

והלכתא משעת כתיבה. הרי"ף לא גרס והלכתא ומ"מ פסק כשמואל והקשה הרא"ש למה פסק נגד רב ורבו החולקי' על שמואל ונלפע"ד ליישב בשאומר דרב דפליג על שמואל וכן אינך אמוראי משום דקשי' להו א"כ יאמרו שתי נשי' בחצר א' זו אסורה וזו מותרת. ומה שתי' אביי זו גיטה מוכיח עלי' צריך הסבר וכי ידעו כ"ע שזמנה של זו לא כזמנה של זו בתמי' נ"ל דא"ש לר"י משו' שמא יחפה וא"א שיהי' הגט מוקד' אלא כששולח ע"י שליח דקלא אית לי' למלתא וידע כ"ע דזמנה של זו לא כזמנה של זו נ"ל. ולפ"ז לר"ל דאיכא מוקדם דכשר כגון שהי' כתיבה וחתימ' ביום א' ובכה"ג קשה יאמרו שתי נשים כו' וי"ל דכן ס"ל לרב ואינך אמוראי ושמואל כר"י ויפה פסק הרי"ף כשמואל כנ"ל וק"ל:

עוד י"ל בישוב הרי"ף דקרבן נתנאל הקשה למ"ד משע' כתיבה י"ל משו"ה תיקנו זמן שידעו מאימתי מוני' וקושי' זו א"צ לפני' חדא דהבחנה דרבנן משו"ה לא יתקנו זמן ועוד דאם לא הי' זמן לכ"ע היתה מונה