כתב סופר גיטין חלק א עג

כשר אבל בעיקר תקנת הזמן גם לרבנן צריך משום פירי ג"כ ולא העלו דבר נכון בזה:

ולפע"ד י"ל בוודאי בס"ד עד דלא חידש דר"ש ע"כ ס"ל משנתן עיניו מתרץ ר"י ס"ל עד שעת נתינה מסברא אבל אחר שמסיק דר"ש ע"כ ס"ל כיון שנתן עיניו ול"ל חיפוי במוקדם י"ל דר"י הוכיח דרבנן ע"כ ס"ל עד שעת נתינה מדפסלו מוקדם וס"ל דמשום חיפוי לא חששו שיקרה מקרה שבין כתיבה לחתימה תזנה והבעל הא לא התכון לכן שכתב קודם להא לא חששו ואפי' לעשרה ימים דל"ש כלל והוא רחוק במציאות וע"כ דחולקין על ר"ש ול"ל מכיון שנתן עיניו ועד ש"ח ל"ל לר"י או עד שעת נתינה או כיון שנתן עיניו וכן הי' קושי' פ"י ומהרמשי"ף עיין והוכיח ר"י דע"כ ס"ל לרבנן עד שעת נתינה ואיכא פסידא ללקוחות בנכתב ביום כו' וכי כן א"א לו לומר עיקר תקנ' זמן משום פירי כיון שיש לו עד שעת נתינה וע"כ עיקר הזמן משום חיפוי ומיושב קושי' מהרמשי"ף ופ"י וא"ש ועיין. וש"ס מקשה מ"ט דר"ש דמכשיר דס"ל בקושי' דר"י גם לר"ש אמר משום חיפוי דווקא וע"כ דס"ל לר"ש ג"כ הטעם משום חיפוי לבד דמשו' פירי ליכא כיון שנתן עיניו לגרשה וליכא משום פירי וע"ז מקשה מ"ט דמכשיר הא איכא פסול מוקדם משו' פירי ומתרץ לר"ש לא קאמינא היינו ר"ל דמכשיר מוקדם ע"כ ס"ל דמשנתן עיניו לגרשה וליכא במוקדם משו' פירי ומכיון דס"ל ע"כ מכיון שנתן עיניו שוב אצ"ל לדידי' משו' חיפוי בעיקר תקנת זמן די"ל ג"כ משו' פירי והיינו לר"ש לא קאמינא לא צריכא לומר משו' חיפוי וי"ל משי' פירי אבל לרבנן מוכרח לומר משו' חיפוי כיון שפסלו מוקדם וע"כ דס"ל יש לבעל פירות עש"נ כנ"ל ולפ"ז לא פליגו התלמודא דידן ודירושלמי שלשניהם עיקר הזמן משו' חיפוי ומוקדם משו' פירי כנ"ל ועיין:

ויש מקום ליישב בזה פי' המשניו' דנראה דס"ל לר"ש ג"כ הטע' משו' שמא יחפה ובש"ס אמר לר"ש לא קאמינא ולפמ"ש י"ל דש"ס לא קאמר רק לא קאמינא לא צריכנא לר"ש לומר משו' חיפוי אלא לרבנן אבל כיון דלרבנן הי' תיקון זמן משו' חיפוי גם לר"ש כן הוא והא דכ' הרמב"ם דבין יום ולילה לא מתחדש דבר זה לא אמר דר"ש ס"ל כן ורבנן פליגו וחששו לו אלא לכ"ע ס"ל דאינו במציאו' ואין חוששין אלא דלרבנן פסול משו' פירי ולר"ש ליכא משום פירי דס"ל כיון שנתן עיניו וסמך על המבואר בש"ס ולא רצה להודיע לנו רק בחשש דחיפוי טעמא דר"ש כנ"ל ועיין. ומ"ש בין יום ולילה י"ל לאו דוקא יום ולילה ה"ה לזמן ארוך אלא כיון דבמתני' איירי בין יום ולילה נקיט בדאיירי מתני' ואמת אפילו לזמן ארוך יותר בנתי' לא חששו שיתחדש דבר זה דוקא בין כתיבה לחתימה וכמ"ש כנ"ל ועיין בכ"ז:

והנה הרי"ף כ' דהלכתא יש לבעל פירו' עש"נ דפרקנותא תחת פירי וקיי"ל דחייב בפרקנותי' עש"נ אית לי' פירי נמי עש"נ והר"ן תמה מנ"ל דחייב בפרקונה עש"נ היכן מצא דבר זה דלמא גם פרקון ל"ל משנתן עיניו וכן הקשה רמב"ן בחי' גם צ"ל הא ר"ש ס"ל מכיון שנתן או ש"ח איך הכריע הרי"ף מסברא דילי' דהלכתא כר"י משו' דתלי' בפרקונה ונ"ל תחלה אמר בכוונ' דכ' כיון שחייב בפרקונה עד ש"נ ה"ה פירי סברתו דוודאי מה שהוא לטובתה שחייב בפרקונה לא תפסיד ע"י שנתן עיניו לגרשה כ"ז שלא נתגרשה ממנו מחויב הוא לתת לה מה שחייבוהו חכמי' כאיש לאשה וכי משו' שהוא שונא' ורוצה לגרשה תפסיד ולקתה מדה"ד אבל פירו' שלטובתו וזכותו הוא יש מקו' לומר מכיון שרוצה לגרשה ודירתו רחוק ממנה והתחיל מעשה כתיבת הגט פסקה זכותו אלא כיון דפירו' ופורקן תלי' זה בזה וכיון שחייב בפרקונה עד שע"נ ראוי' שיהי' לו כנגד זה פירו' מאחר שתיקנו ואמרו כ"ז שפרקונה יהי' לו פירו' וזה בזה תלי' כנ"ל. אלא דזה תלי' מה הי' עיקר התקנה אם עיקר הי' הפרקן לטובתה וזה ראוי' עד ש"נ שוב ממילא יש לו פירי תחת הפורקן עד ש"נ אבל אי עיקר התקנה לטובתו שיהי' לו פירו' ושוב תיקנו תחת זה שיחייב בפורקן א"כ י"ל מכיון שנתן עיניו לגרשה נפסק זכו' שלו שהוא העיקר ואין לו פירו' וממילא גם זכו' שלה נפסק שאינו חייב בפורקן דכל עצם הפורקן הי' תחת פירו' והבן. והנה בבריית' דכתוב' מ"ז תיקנו פרקונה תחת פירו' משמע דפירי עיקר אלא דתוס' כ' שם דלאו תיקנו אלא פורקן עיקר עיי"ש ונ"ל דרי"ף ס"ל דתלי בפלוגת' דרב ור"ל בפ' אע"פ בסוגי' דמקדיש מי"א דס"ל דיכולה לומר אינו ניזונ' כו' דמזונות עיקר ובבריי' דקתני מזוני תחת מע"י לאו דווקא ור"ל ס"ל דווקא ומע"י עיקר ומזונו' תחת מע"י וס"ל לרב כל שתקנו עיקר חששו לטובתה במזונות חששו לה ותקנו מע"י תחת מזונו' וה"ה בפורקן ופירי לטובתה עיקר התקנה ותקנו פירי תחת פורקן ובריי' לאו דווקא פירי תחת פרקן אבל לר"ל כמו במזונו' ס"ל מע"י עיקר ותקנו לטובתו ומזונו' טפל כן עיקר כמו דקתני בבריי' פירי עיקר ופרקן תחת פירי והא"ש דט"ל לר"ל דמשעת שנתן עיניו או משעת חתימ' ל"ל פירי וממילא היא מאבד' פרקן כיון דכשל עוזר נפל עזור דפירי עיקר והוא איבד זכותו וממילא נפסק זכותה אבל לפי דקי"ל כרב שם ממילא קיי"ל דיש לה פרקן עד שעת נתינה דעיקר לזכותה נתקן ולא נעקר ע"י שנתן עיניו לגרש וממילא אית לי' פירי וא"כ דברי הרי"ף דכ' דקיי"ל פרקן עש"נ כיון דקיי"ל כרב ודבריו כראי מוצקים וזהו הנלפע"ד נכון בעזהי"ת:

תנן ג' גיטי' פסולי' ואם מסי הולד כשר מה הועיל כו' צ"ל משמע דאם הי' הולד פסול הי' ניחא הא מ"מ אינו פסול רק מדרבנן ומדאורית' כשר ויוכל לחפו' עלי' ומצאתי שכן הקשה במהרמשי"ף והנ"ל עפמ"ש הנמק"י בסנהדרין פאד"מ והארכנו בו לעיל דמד"ת גט בלא זמן פסול משו' עדו' שאא"י להזימו אלא מדרבנן כשר בל"ז והפקיעו הקדושין והקשה בתומי' סי' ל"ד א"כ אחר שתיקנו זמן למה אם ניס' הולד כשר כיון שתיקנו זמן חזר הדין לכמות שהוא וכ' דצ"ל מאחר שכבר עקרו ד"ת ובטלו דוח"ק ועדי' שאאי"ל גם לאחר שתיקנו זמן לא חזר הדין רק כפי שתיקנו ופסולו דחסרון זמן רק משו' תיקנן דרבנן וי"ל דאי לא הי' קתני במתני' ואם ניס' הולד כשר לא הי' קשה מה הועילו דהי' מקו' לומר אחר שתקנו זמן ובדיעבד פסול חזר הדין לקדמותו והעמידו בו זמן על ד"ת דבלא זמן פסול מדאוריי' וא"א שוב לחפו' עלי' ולכן מייתי מתני' דאם ניס' הולד כשר וע"כ שלא חזר הדין לד"ת רק פסול מדרבנן מקשה שפיר מה הועיל כנ"ל עיין וק"ל:

אהני דלכתחלה לא תנשא גזי' לזמן דידי' כו' לרמאי ל"ח קושי' תוס' מבואר' על רש"י ביבמות דכל דליכא זמן אחר שתקנו' קטלינין לה וכאן מתרץ לרמאי ל"ח משמע אבל לא קטלינן לה והי' נ"ל ליישב בשנאמר בטעמא דרש"י ביבמו' דקטליני' לה בוודאי על האי רעותא לחוד דחסר הזמן לא קטלינין לה אלא דכבר התעורר פ"י איך תאמר כבר נתגרשה הא קבלה התראה והודי' שאינה מגורשת ותי' שתאמר מחייכ' הייתי בך שידעתי בעצמי שיש גט בידי ונ"ל לבאר דגם בלא גט תאמר שהי' לה אז בשע' התראה ועכשיו אבדה דזה וודאי אינה אם קבלה התרא' וסמכה על גט זה בוודאי הית' משמרת את הגט בשמיר' מעולה מאד שחיו' נפשה תלוי' בו בגט. וי"ל כ"ז עד שלא תיקנו זמן תוכל לומר שסמכה על הגט הגם שאין בו זמן הא כל גיטין הכי הם אבל מאחר שתיקנו זמן וגט שבידה אין בו זמן ונראה כרמאו' אם תראהו אח"כ לב"ד שבמכוון לא נכתב בו זמן שזנתה קודם הגם שעל הוכחה זו א"א להורגה מ"מ נאמר לה איך קבלת התראה על גט כזה הי' לך לומר מיד מגורשת אני ולהראו' הגט ע"כ שלא הי' לך גט אז וזו הוכחה גמורה והורגין אותה כנ"ל בשיטת רש"י יבמו':

ומעתה אומר אני כ"ז א"ש בעיקר התקנה דאזל התם ביבמו' לחלק בתקנ' זמן בגט ולא בקידושין אבל כאן אזל הסוגי' ליישב בזה"ז דלא נשאר בו רק משו' שירצה להחזיר' אח"כ ובזה ל"ל הוכחה שקבלה התראה ס"ל לש"ס משו' הוכח' מועטו' דחסר הזמן א"א לאוסרה עליו כיון ששניה' טועני' ברי שגרשה מעיקרא ומקשה מה הועילו בזמן הזה ומתרץ דלכתחלה לא תנשא ובגזיי' לזמן דלרמאי ל"ח כדי ליישב גם בזה כנ"ל. והי' אפשר ליישב בזה מ"ש הטור דאם אמר עכשיו כן צריכה להביא ראי' ומקשי' למה לא מתרץ ש"ס דהורגין אותה וי"ל בזה לשון ש"ס אהני דלכתחלה ל"ת ופי' רש"י דעדי' לא יחתמו וצ"ל גם אם לכתחלה תנשא רק לא יגרש לכתחלה אהני וי"ל לפמ"ש דקאי לתרץ בזה"ז דירצה להחזיר' וכ"ל דכיון דגט פסול מדרבנן רק דל"ת אם זנתה אחר גירושין כאלו אסור' לבעל ראשון דמדרבנן כמו שזנתה תחתיו והיינו דמתרץ לכתחלה ל"ת וליכא חשש שיחפה ועיין:

ולפמ"ש י"ל הטור כ' על עיקר התקנה וש"ס רצה ליישב גם בזה"ז אלא דמ"מ דוחק דשביק הטור ברי טעמא דזה"ז ונקיט וכ' מעיקר התקנה וגם ישוב רש"י אם כי נכון בעצמותו אבל מלשון רש"י כאן משמע דש"ס קאי לענין קטלא:

ולכן נלפע"ד ליישב קושי' תוס' על רש"י בדרך אחר דצ"ע לתירוץ ש"ס לרמאי ל"ח היא תעשה בוודאי רמאות להציל נפשה וכן הקשה פ"י וכה"ג יש להקשו' קצת דהוא ג"כ יעשה רמאות להציל נפשה ממות. ונ"ל ע"פ שיטו' רש"י כל שחסר הזמן אחר שתקנו איכא רגלי' לדבר כדי לחפות עשו כן או הוא חתך הזמן או היא אלא דאפשר שעשה כן משו' פירו' כדי להפסיד' משעת נתינה הגם דכ' תוס' דתוכל ליקח כ' מב"ד אולי תשכח ולא תקח ולפמ"ש פ"י דעכשיו שכותבי' זמן לא יעלה על דעתה ליקח כ' מב"ד ויש לתלות שעשה משו' פירי ומי יגיד לנו שמשו' חיפוי נחסר הזמן וא"א להורגה אלא כיון דל"ח לרמאי שיעשה רמאות הניכר משו' ממון ותלינן ביותר משו' חי כדי לחפות חסר הזמן או הוא או היא חתך הזמן לחפו' ועשו א' מהם רמאו' להצלת נפש וכיון שיש רגלי' לדבר כ"כ הורגי' אותה והא"ש דלא יוכל לתרץ בגזיי' דהורגי' אותה עד דחידש לרמאי ל"ח שוב ממילא הורגי' אותה בנחתך הזמן ומיושב קושי' פ"י וקושי' תוס' על רש"י על נכון ועיין:

ומעתה עלה בידינו ליישב הטור דמקשי' דל"ק ש"ס רק דלכתחלה לא תנשא ולא מתרץ דהורגין אותה מהוכח' דחסר הזמן ע"כ שעשה רמאות כדי לחפו' ולפמ"ש א"ש דבתחלה עד דלא הקשה מגזיי' ולא חידש לרמאי ל"ח בוודאי א"א להרוג משו' הוכחה דאולי משו' פירי עשה רמאו' ושכר עדי' שיחתמו בלא זמן ולכן מתרץ אהני עכ"פ דלכתחלה לא תנשא ושוב הקשה מגזיי' לזמן והוצרך לחדש לרמאי ל"ח ומשו' שהיא תעשה רמאו' עכצ"ל דהורגין על הוכחה זו כיון דלרמאי משו' ממון ל"ח ממילא גם בלא גזיי' רק שעידי' חתמו בלא זמן הורגין אותה דאיכא רגלי' לדבר