כתב סופר גיטין חלק א עב

דעיקר התקנה בנשוא' משום פירי דזמ' דנשוא' ל"ש ומשום דשכיח בארוס' לא הי' צריכי' לתקן דכיון שיוכל לחפו' שלא כדין ואין צורך לתקן תקנה משום זה כנ"ל וא"ש:

ודע דדברי' אלו א"ש לפי מ"ש תוס' שם דהא דקודם התקנה הי' צריך לבטל בפני שנים או ג' לכל מר כדאי' לי' ג"כ מפני התקנה הוא ועיי' פ"י דלזה גם לרבי דפליג על רשב"ג מ"מ צ"ל אפקעינהו עיי"ש. אבל לפמ"ש הפ"י ולפי דפסקי' כרבא לא א"ש מ"ש ויש להאריך ע"ד פלפול והקצרתי':

ובחי' רמב"ן תי' דס"ל לר"ל דמשום לא שכיח לא הי' פוסלי' בדיעבד משא"כ בריש כתוב' לא אמרו רק דלכתחלה לא תנשא אלא ביום רביעי. וצל"ע ממה דאמר בש"ס יבמות ל"א בשלמא למ"ד משום פירי ניחא מ"מ הי' להם לתקן לכתחלה לכתוב בו זמן דלכתחלה גם משום ל"ש תיקנו וצ"ע ויש לדחוק:

וי"ל לדברי רמב"ן דר"י ור"ל לא פליגו אי תיקנו משום ל"ש אלא דר"ל ל"א כר"י היינו שתקנו משום שמא יחפה דזנו' לא שכיח ולא הי' פוסלי' בדיעבד ולכן אמר משום פירי ור"י לא יוכל לומר משום פירי דס"ל יש לבעל פירו' עש"נ ותוכל שתטול כתב מב"ד כמ"ש תוס' ולכן הוכרח לומר משום שמא יחפה והיינו דתיקנו זמן לכתחלה משום שמא יחפה ומשום זה לא הי' אומר גט שאין בו זמן פסול דלכתחלה לא תנשא אלא מאחר שכבר אמרו לכתחלה צריך זמן שוב איכא חשש פירי דלא תזהר ליקח כתב דתסמוך על הזמן כמ"ש פ"י ומהרמשי"ף דאחר שתיקנו זמן נתעורר חשש פירי שסבור' שיש בו זמן ולכן פסלו דיעבד משום חשש פירי ולר"ל כיון דסגי לי' בטעמא דפירי לחוד ובטעמא דחיפוי לחוד לא סגי לי' על דיעבד לכן אמר רק משום פירי כנ"ל ועיי'. והא דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול דיעבד י"ל או כיון שנכתב בפסול פסלו בדיעבד דגרע טובא או באמת משום פירי משום פסיד' דלקוחו':

אלא דיש לעיי' לקמן כ"ו דאמר משום שמא יחפה א"ש בין בארוסה כו' הא בארוס' ליכא משום פירי ולמה יפסל בדיעבד וצ"ל דבאמת בדיעבד כשר ובמתני' לא קתני רק הסופר צריך שיניח מקום הזמן לכתחלה וא"ש למ"ד משום ש"י אבל למ"ד משום פירי קשה הגם די"ל לכתחלה מודה דחששו לחיפוי אלא לדידי' משמע דלא תיקנו כלל משום שמא יחפה אלא משום פירי ועוד נ"ל דסבר דקפסיק ותני משמע כמו בנשוא' פסול דיעבד כן בארוסה ולמ"ד משום שמא יחפה ניחא י"ל משו"ה גם דיעבד פסלו אבל למ"ד משום פירי קשי'. והא"ש ליישב בזה קושי' בעה"ע מדאמר עולא משום תקנת וולד נרא' דכר"ל ס"ל ולפמ"ש י"ל דס"ל כר"י אלא דס"ל משום חיפוי לא תיקנ' רק לכתחלה ופסול בדיעבד משו' פירי כמ"ש משא"כ בארוסה קשי' דיעבד למה יופסל ומשמע דומי' דנשוא' דיעבד ג"כ פסול ולכן אמר משום תקנ' וולד ולאמת גם ר"י הכי ס"ל לכתחלה משו' חיפוי ודיעבד משום פירי ובתחלה אמר למ"ד משום שמא יחפה ניחא היינו די"ל משום חיפוי דיעבד אסרו ואין להקשו' עליו ולכן אמר בלשון בשלמא וכללא הוא כל דאמר בשלמא גם להך לא ניחא כולי האי ולפמ"ש א"ש ומיושב ראי' בעל העיטור כנ"ל ועיי':

ע"ב. ר"י מ"ט לא אמר כר"ל דקסבר יש לבעל פירות עד ש"נ. פירו' שיטו' תוס' עיי' מהרש"א וביאור לדבריו והוספ' דברים באבני מלואי' שדבריו כנים ואמיתים. ונ"ל לקיים פירושו של רש"י דקאמר דר"י ל"א כר"ל משום פירי מלומר שחששו ללא שכיח דס"ל יש לבעל פירו' עש"נ והיינו אי נימא דל"ח לתקן משום לא שכיח אלא משום פירי וצ"ל נכתב ביום ונחתם בלילה ג"כ משום פסיד' דלקוחו' ואי נימא דכל שנתאחר הנתינה קלא אית לי' ואז יאמרו הלקוחו' אייתי ראי' כמ"ש תוס' לפי פי' המרש"א למה יהי' נכתב ביום פסול ועכצ"ל דל"ל קלא דהא לחשש שמא ימסור בצנע' ליכא חשש לענין פירו' כדמוכח בתוס' ופי' באבני מלואי' דמשו' פירו' לא יקלקל אותה ליתן בלא ע"מ וע"כ דל"ל קול וא"כ קשה מה הועילו בזמן דע"כ צריכי' ליקח כ' מב"ד דאל"ה יאמרו אייתי ראי' דלמא נתאחר' הנתינה וקלא ל"ל ולכן הוכרח לומר משו' שחששו בלא שכיח וכולה מתני' תקנ' זמן ופסול דמוקדם משום חיפוי ומאחר דאמרי' משום חיפוי שוב י"ל דכל דנתאחר' הנתינה קלא אית לי' ונכתב ביום כו' פסול משום חיפוי דיתן בנצע' וא"ש לאמת סוגי' דב"מ דבכל גט לא יוכלו לומר אייתי ראי' דקלא אית לי' ואי נתאחר' הנתינה הי' לו קול כנ"ל עיי' וק"ל:

והא איפכא שמעי' כו' איפוך הנה ש"ס מסתם קסתם לן ולא פי' אי איפוך קמייתא או בתריית' וכ' רמב"ן דנשאר בספק ובעה"ע ס"ל איפוך קמייתא והראשוני' כתבו בתריי' דאדסמוך קאי ולבעל העיטור אין משמעו' דקאי על קמייתא. ונלפע"ד לומר דש"ס סמך דנדע דעל קמיית' קאי ע"כ. הנה תוס' נדחק דר"ל אמר משע' כתיבה היינו חתימה ועיי' רשב"א. ונלפע"ד ליישב לפי דאמר ר"י אמר משע' כתיבה א"ש. דלכאורה יש לומר בטעמא דרבנן לר"ל דפסלו מוקד' ומסיק דס"ל יש לבעל כו' עש"ח לולי הסוגי' הי' נ"ל עפמ"ש תוספ' הרא"ש נ"ל דס"ל לר"ל זנו' לא שכיח היינו זנו' דא"א תחת בעלה דבעלה משמרתה נ"ל מסברא כל שעוסק ובא בגירושין נכתב הגט בוודאי אינו משמרת' תו ומה איכפת לי' בה וא"כ זנו' שכיח יותר מכל נשוא' וי"ל ר"ל לא רצה לומר לרבנן משום חיפוי דזנו' דנשוא' לא שכיח כלל אבל בנכתב ביום כו' ס"ל לרבנן דפוסלי' מכיון שכותב הגט שוב אינו מדקדק אחרי' שכיח יותר ופסלו משום חיפוי' בזנות שבנתיי' לכתיב' וחתימ' ור"ש גם בכה"ג לא ס"ל לחוש אלא דש"ס לא רצה לומר כן כיון דבין יום ולילה לא שכיח כלל שיתחדש כמו זה והוי לא שכיח כמו כל זנו' שלא רצה ר"ל לומר דתיקנו זמן משו"ה הגם שמצד א' שכיח בכה"ג יותר מ"מ מצד א' לא שכיח כלל שיתחדש בזמן קצר כזה כנ"ל:

אלא דלמ"ד דל"ח לשמא פייס ואיכא נפקותא בתקנתא זו אפי' לזמן ארוך וכיון דזנו' בין כתיב' לנתינה שכיח והוצרכו לתקן לפסול נתאחר' החתימ' מכתיב' לזמן ארוך שוב לא חלקו גם בנכתב ביום ונחתם בלילה ולא חלקו וש"ס לר"ל דס"ל לקמן דחיישי' לשמא פייס ואם נתאחר' טובא לא הי' צריכי' לתקן משום חיפוי לכן לא יוכל לומר לר"ל טעמא דרבנן דפסלו משום חיפוי והוצרכו לחדש פירו' משע' כתיב' כו' איכא בינייהו דמשום זמן קצר ל"ש זכו' לא תיקנו ומשום שנתאחר נתינ' אחר חתימה דל"ש שמא פייס כמו שכתבו תוס' לקמן ג"כ לא תיקנו כשיטת רמב"ן בחי' דלא תיקנו כלל בנתאחר' הנתינה דלא שכיח רק בנכתב ביום שנכתב בפסול פסלו וא"ש:

ומעתה א"ש מאן דאמר ר"י אמר משע' כתיבה ל"ק הא רבנן ס"ל עד שע"נ דלר"י שפיר י"ל דרבנן ס"ל משע' כתיבה ופסלו מוקדם משום חיפוי דזכו' כה"ג שכיח והוצרכו לתקן משום שמא יתאחר בין כתיב' לחתימ' הרבה ומיושב קושי' תוס' והא"ש דאמר סתם איפוך סתמא כפירושו איפוך קמיית' דא"א לומר בתריית' דקשי' איך יאמר ר"ל משע' כתיב' דלא כרבנן אבל אי ר"י אמר משע' כתיב' א"ש ואיכא ראי' לבעל העיטור כנ"ל ועיי':

ומצאנו מקו' ישוב בזה שיטת הרשב"ם בב"ב קמ"ו ע"ב שמביא ראי' מכאן מכיון שנתן עיניו לגרשה אין לו פירו' ותוס' הקשה עליו גם אם נימא איפוך קמיית' ור"י ס"ל משום פירו' מ"מ עכ"פ יש לו עד שע"ח כרבנן. ולפמ"ש נ"ל רשב"ם ס"ל איפוך קמיית' ור"י אמר משע' כתיב' דוקא דרבנן ג"כ הכי ס"ל כמ"ש וא"ש עיי':

ובזה נתיישב לנו המשך דברי תוס' שכ' איפוך ר"ל אמר משע' כתיב' פי' משע' חתימ' ויש לתמוה מה שפי' משע' כתיבה משע' חתימה גם אי איפוך קמיית' ור"י אמר משע' כתיב' ג"כ צ"ל פי' משע' חתימה ולמה הקדי' תוס' איפוך ר"ל אמר משע' כתיבה ומפרש פי' משע"ח ולפמ"ש א"ש דאי איפוך קמיית' ור"י אמר משע' כתיב' נ"ל משע' כתיב' ממש וכמש"ל אבל מדס"ל לתוס' דאיפוך בתריי' ור"ל משע' כתיב' עכצ"ל פי' משע' חתימה ועיי':

והנה בעה"ע מביא ראי' מירושלמי דאמר ר"י משום פירי ומ"ש הרא"ש דבירושלמי לא נזכר רק טעם דפירי קשה להרי"ף עכ"פ מבואר דר"י אמר משום פירי והיותר קשה דרי"ף מביא ירושלמי במעשה א' ועיקר טעמא דחיפוי בירושלמי. ולכן נלפע"ד ליישב הא דירושלמי בסוגי' דלמעיין בצדק יראה דבירושלמי ל"א ר"י בטעמא דתיקון זמן משום פירי אלא הכי קתני ר"י אמר פסול משום פירי נראה לעין כי אמר על מתני' דנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול משום פירי ונ"ל דס"ל דעיקר זמן משום שמא יחפה כמבואר לקמן בירושלמי ממעשה שהי' אלא דס"ל לר"י דמשו"ה לא פסלו נכתב ביום כו' לחוש שמא במקרה תזנה בין כתיבה לחתימה בזמן מועט כזה בין יום ולילה כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה ולכן אמר ר"י פסול דמתני' משום פירי שיפסידו הלקוחות ובהא פליגו ירושלמי על ש"ס דילן דנראה דס"ל לר"י גם מוקדם פסול משום חיפוי ובירושלמי אמר ר"י משום פירי אבל בעיקר הזמן שווי' התלמודי' לר"י משום חיפוי ויש לבעל פירות עד שעת נתינה כנ"ל:

ובזה ארויח לן לפרש פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי שם דר"י אמר לא הכשיר ר"ש ליומא אוחרא ור"ל אמר אפילו ליו"א ובמפרש אונה טעמא דר"י משום שמא פייס כבש"ס דילן ולא נ"ל דלא הזכיר כלל בירושלמי טעמא דפייס ולכן נ"ל דר"י דס"ל טעמא דתיקון זמן משום חיפוי אלא דלזמן קצר ל"ח ופסול נכתב ביום כו' משום פירות ס"ל דר"ל ג"כ מודה בעיקר תיקון זמן משום חיפוי ולא פליגו בזה כלל אלא במוקדם פליגו דרבנן ס"ל משום פירי דס"ל יש לבעל עש"נ וממילא איכא פסידא דלקוחות אבל ר"ש ס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה כו' ולכן מכשיר נכתב ביום כו' אבל ליומא אוחר' דאינו זמן קצר כ"כ גם ר"ש מודה דפסול משו' חשש חיפוי דהא ס"ל טעמא דחיפוי בתיקון זמן ור"ל פליג אפילו ביומא אוחרא מכשיר דלטעמי' דס"ל תיקון זמן משום פירי ול"ח לחיפוי ופליגו במוקדם אי יש לבעל פירות עד ש"ח ולכן גם לזמן מרובה מכשיר ר"ש כנ"ל סוגי' וסוגי' ירושלמי ע"ד נכון מאד ועיין. והנה בכ"ז עדיין לא יצאנו מפלוגתא התלמודים דש"ס דידן ס"ל דטעמא דמוקדם לר"י משום חיפוי מדמקשה מ"ט דר"ש דמכשיר ואמר לר"ש לא קאמינא משמע דלרבנן נכתב ביום פסול משום חיפוי. אבל נלפע"ד דיש להשוות התלמודים גם בזה ולא פליגו. הנה מהרמשי"ף ופ"י תמהו מאד מנ"ל לר"י דרבנן ס"ל עד שעת נתינה כיון דר"ש ע"כ ס"ל משנתן עיניו דלמא לא פליגו רק בחשש חיפוי ולרבנן מוקדם פסול ולר"ש