כתב סופר גיטין חלק א ע

ע"י הזמן שבגט ולכן תיקנו' אלא לפע"ד בפשוט לק"מ לפמ"ש דאפשר לה ליקח כתב מב"ד אלא דשוב דחה אולי לא ירצו עדי' לילך לב"ד וגם לא ירצו לכתוב לה וכ"ז לגבי דידה שנותן לה בע"כ ואולי לא יתרצו עדי' ואפשר הוא יברר עדי' שלא ירצו לכתוב לה או לבוא לב"ד כדי להפסיד' אבל הוא להציל עצמו מן ההפסד יוכל ליקח עדי' במסירה שיתנו לו כתב עדו' על הגירושין כנ"ל פשוט. ולכאורה לא יצדק זה לרש"י דל"ל דכל שאפשר בכתב מב"ד שלא הי' צורך לתיקון זמן וא"כ תהדר קושי' מהרש"א דאפשר דתיקנו זמן משום פסיד' דידי' ונ"ל דגם לרש"י א"ש דהא דלא ניחא לרש"י במ"ש תוס' דאפשר בכתב מב"ד דמה לנו לטורח הזה של ב"ד ושלה וכמ"ש פ"י ונתקשה בשיטת תוס' כיון שאפשר בזמן בגט עצמו ויועיל לה כמו כתב מב"ד אבל לבעל זה להציל עצמו מפסיד' דמזונו' בוודאי טוב לו יותר שיקח כ' מעדי' משיסמוך על זמן שבגט אולי לא תנשא או לא יתוודע לו שהראת' גיטה בב"ד ולכן טוב לו שיקח כ' מעדים ותמיד יעשה ככה ומה לנו לתקן זמן אם לא יחוש לעצמו כנ"ל והדברי' פשוטי' וברורים:

בתוס' ד"ה הנ"ל דנתקשה למה תיקנו זמן בשיחרור. נ"ל דיש בו צורך כשמשחרר ומזכה השחרור ע"י שליח ושליח לא איכפת לי' שילך לב"ד ליקח כ' מתי נשתחרר ויפסיד העבד הגם דלא שכיח כ"כ שיחרור בזיכוי אחר מ"מ תיקנו דהא גם בנשתחרר ע"י עצמו ג"כ יש תועלת בזמן אלא דאפשר בתקנת שיקח כ' מב"ד וכיון שע"י זמן מתוקן הכל יותר טוב לתקן זמן דמילתא דשווי' בכל אופן אלא דכ"ז לרבנן דס"ל זכו' הוא לעבד אבל לר"מ דחוב הוא וא"א בזוכי' עי"א קשה אלא דאם קושי' תוס' לר"מ אין צריך תוס' למ"ש דאף למ"ד עדיו בחתומיו זכי' לו היינו כשיש בו זמן וכו' הא ל"ש עידיו בחתומיו זכין לו רק כשהוא זכות לעבד כמפורש בש"ס ב"מ שם ולרבנן דזכו' הוא בלא"ה א"ש דצריך זמן ולר"מ ל"ש עידיו בחתומיו זכי' לו וצ"ע:

ובאמת נ"ל לר"מ באמת לא תקנו זמן בשיחרור ובריי' דקתני דזמן בשחרור כרבנן דר"ע וכהלכתא וא"ש:

והנה מ"ש תוס' בתירוצו כגון שמכרו לאחר ושוב ישחרר אותו ועבד מוחזק בעצמו יש לעיי' דנוקמי לעבד בחזק' עבדו' ול"ל הרי שיחרור לפנינו דע"ז אנו דנים אם נתן שטר שחרור אחר שכבר מכרו ל"מ שחרורו וה"ה עבד לפנינו וצ"ל דמוחזק בעצמו וטוען ברי ואדון השני שמא עדיף טפי מחזק' עבדו' הגם בעל שאמר גרשתי אינו נאמן להפסיד מזונו' דאוקמי בחזק' א"א ומוציא' מזונו' ממנו משום חזק' א"א צ"ל משום שטוענ' ברי וחזק' א"א שלה נאמנ' נגד ברי של הבעל אבל בעבד שאדון שני טוען שמא והעבד מוחזק א"א להוציא ממנו משום חזק' עבדו' בשמא כנ"ל ועיי'. אלא דצ"ל א"כ בלא שיחרור יהי' נאמן לומר ששחרר אדונו הראשון וגם האדון יאמר כן דשטר שחרור אינו מועיל כלל כיון שאינו מוכח מתוכו אם נשתחרר כלל אולי עכשיו נתן לו והוא בחזק' עבד כדמעיקר' אלא משום ברי שלו וחזק' שבגופו נאמן כן יאומן בלא שטר כלל וצל"ע:

ובגוף הדבר שכ' תוס' דעבד מוחזק בעצמו עיי' אריכ' קצה"ח סי' רמ"א ג' דוקא נגד רבו שני מוחזק הוא דליכא חזק' מרא קמא אבל נגד רבו ראשון לא עיי"ש. ומה שמקשי' העולם מב"מ כו' כבר נתעורר בש"מ שם ב"מ במקומו עיי"ש:

ר"י אמר משום ב"א כתב תוס' דל"א אוקמי אחזק' א"א דה"ה גרושה לפנינו ועוד אדרבא אוקמי בח"כ. הפ"י נתקשה מאוד בשני תי' תוס' דהא חזק' דמעיקרא עדיף ונאמר השתא נתגרשה ועל תי' שני קשה דא"כ בלא גט תאומן שנתגרשה משו' ח"כ שלה ולכן הכריח דשני תי' תוס' א' הם וכמ"ש הר"ן. והנלפע"ד בזה דהנה הפ"י בכתוב' סוגי' דתרי ותרי החזיק בעד סברת רשב"א בקדושין דל"א בתר חזק' רק במקו' דאיכא ספק לנו אבל כל שהבידונים אמרי' ברי נגד החזק' ל"א אוקמי אחזק' ולכן בתרי ותרי ונשא' ושניהם אומרי' ברי אין הורגי' אותם ולא תצא עיי"ש באריכ' שכ' דכל שקבל התרא' ל"מ ברי כיון שקבל התרא' איכא הוכחה נגד הברי ועיי' בק"א שם ביתר ביאור. ולפי"ז לק"מ קושי' תוס' דכל שאומר' ברי שנתגרשה קוד' הזנו' א"א להורגה משום חזק' אלא בלא גט כיון שקבלה ל"מ ברי שלה דהא איכא הוכח' מדל"א אז גרושה אני אבל כל שיש גט בידה תוכל לומר דסמכה על הגט שבידה כמ"ש פ"י בעצמו סברא זו וא"ש. אלא דתוס' בכתוב' שם ל"ל דרשב"א ולכן הקשה כאן. ונ"ל דתוס' מודה לרשב"א במקצת היינו כשחזק' זו איתרע קצת הגם שלעצמינו אזלי' בתר' אבל בצירוף ברי של הנדון ל"א תו בתר' ונ"ל שזה כוונת תוס' בכתוב' שם דמתרץ דאתרע החזק' דדייקי ועיי' פ"י ואחרוני' שם ונ"ל כוונת תוס' דוודאי לא נסתלק חזק' א"א לגמרי ע"י דייקי קצת דלא דייקי כ"כ כיון דאיכא שני' אומרי' מת אלא דאתרע החזק' של א"א ולא אלימא כ"כ ולכן מהני ברי שלה ושלו כנ"ל ויש להאריך שם. והא"ש ג"כ תי' תוס' כאן דהרי גרושה לפנינו ואתרע החזקה ולכן מועיל ברי שלה. וכן י"ל בתי' שני שכ' תוס' אדרבא איכא חזק' כשרו' לא דחזק' כשרו' לבד מסלק חזק' א"א אלא שנחלש חזק' א"א ושוב מהני ברי שלה והא דל"מ בלא גט כלל בידה משום שקבלה התרא' ואיכא הוכחה דע"כ משקר' אבל באיכא גט בידה דליכא הוכחה נגדה מהני ברי כיון שאתרע ונחלשה חזק' א"א ע"י חזק' כשרו' כנ"ל ועיי':

אלא דקשה לפ"ז לפמ"ש תוס' לקמן דבזה"ז הזמן משום שירצה שתשאר:

תחתיו קשה לפי תי' שני גם בלא גט יוכל לחפו' משום ברי שלהם וחזק' א"א אתרע ע"י חזק' כשרו' והא קבלת התרא' ליכא בזה"ז. וגם לפמ"ש חוץ לדברי תוס' לבד דלרשב"א נירא בלא"ה דמצלת עצמה ע"י ברי ובלא גט ל"מ ברי משום שקבלה התרא' א"כ קשה בזה"ז לא הועלנו כלו' בזמן שבלא גט יוכל לחפו' ולתי' א' משום בני' ל"ק דלטהר הבני' ל"מ ברי שלהם דאוקמי אחזק'. אלא דקשה לפי"ז לא תי' תוס' כלום דיחפה על בני' איך יחפה הא נוקמי על חזק' א"א ולבנים להתיר' בישראל ל"מ מידי הברי. וליישב כ"ז אומר אני דתי' שני דירצה שתשאר אצלו א"ש דע"י ברי שלהם לא מצינו דמהני רק שלא תצא אבל להנשא בדיעבד וא"כ בלא גט לא יוכל לחפו' כלל לישאנה שני' לכתחלה והא דחששו שיחפה ע"י הגט הגם דל"מ ברי שלהו, י"ל דתוס' כ' שם בצירוף דגרושה לפנינו וחזק' כשרו' ול"צ לברי דדהו כלל ולא רצינו ליישב רק מ"ש תוס' לר"י ועוד דמשמע שהם שני תירוצי' ולטעמא דיחפה על ב"א שלא תהרג שהוא עיקר התקנה שפיר כ' תוס' שני תי' דכ"א מהני או גרושה לפנינו או חזק' כשרו' וע"ד שכתבתי ובזה"ז שיחפה לישאנה שני' צ"ל שני תי' יחד וא"ש ועיי'. וא"ש נמי מ"ש תוס' שיחפה על בני' שכ' בשני תי' יחד כהנ"ל. והא"ש ג"כ דל"ק לשיטת רשב"א דל"צ כלל לתירוצי תוס' היינו נגד חשש לחפו' שלא תהרג אבל לחשש כדי שתשאר תחתיו או לחפו' עם בני' ל"מ ברי דדהו אם לא משום שגרושה לפנינו וחזק' כשרו' אבל בלא גט לא יוכל לחפו' עלי' כלל וא"ש ועיי':

ובהכי אתי לן שפיר מה דקשיא לן על הר"ן דכ' משום גרושה לפנינו וא"כ יוכל לחפו' והר"ן בכתוב' ס"ל כרשב"א כמ"ש פ"י שם ולא הי' צריכ' לכ"ז וצ"ע. ולפמ"ש א"ש דצריכי וצריך משום בזה"ז כמ"ש עיי' היטיב:

שמא יחפה על ב"א. בתומים סי' ל"ד סס"ק ט' נתקשה במ"ש הנמ"י ד"מ בסנהדרין דגט בל"ז ל"מ מדאוריי' דבעי דו"ח לעדו' שאתה י"ל אלא רבנן שווי' כד"מ ובטלו א"ש ומהני משום דאפקעינהו רבנן לק"מ והקשה בתומי' א"כ מה חיפוי שייך הא כשנתן גט אחר הזמ' מופקעי' הקדושי' מעיקר' ובדין יחפה ולהא ל"ח כמ"ש תוס' לקמן פ' השולח גבי בטלו מבוטל עיי"ש ונדחק. ולדידי לק"מ דס"ל לנמ"י כתי' שני שם בתוס' דכל שמכווין להפקיע קדושין כדי לחפו' לא הפקיעו רבנן לקידושי' וכן נמי בלא זמן לא הפקיעו רבנן כל שרוצה לחפו' עלי' וכותב במכווין גט בלא זמן אבל היא תאמר שגרשה קוד' הזנו' בלא זמן ושפיר יחפה עלי' כנ"ל באמת שיש לחלק דמ"ש תוס' שם היינו כיון שאמרו שלא יבטל שלא בפני שליח והוא ביטל ואמרו דל"מ כל שמכוון כדי להפקיע ועשה משו' זה שלא כדין וביטל שלא בפני שליח לא הפקיעו שלא יהי' חוטא נשכר. אבל בגט בלא זמן כל גט הכי הוא שהפקיעו חכמי' הקדושי' וא"א בלא"ה גם כשמכוון כדי לפטרה ממיתה משום זה ל"א שלא יהי' הגט מועיל והפקיעו כבכ"מ כן נ"ל אלא דמ"מ אין לתפוס על הנמ"י די"ל דס"ל גם בזה דלא הפקיעו כל שרוצה לפוטר' ממיתה או לחפו' על בני' כנ"ל ועיי':

אלא דיש לעיי' בנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול דשמא זנתה בנתיי' ותחפה על עצמה והוא בלא מכוון כ' הגט ביום ונתאחר עד הלילה ולא לכך התכוון כמובן א"כ כיון שמעיקר' לא התכוין לרמי' לפוטר' ממיתה א"כ בדין פטורה כיון דאפקינהו לקדושין ככל גט בל"ז וכיון שאין הכתיבה ונתינה בי"א ליכא עדו' שאתה י"ל וצריך לאפקעינהו וקשה למה יופסל ולמ"ש תוס' לקמן דלא סמכי' אקלא דשמא יתן בצינע' בלא ע"מ והוא במכוון נותן לה גט זה לחפו' עלי'. וא"ש עפ"ז דכל שנותן בלא ע"מ הגט פסול בוודאי יחפה שלא כדין כמובן ועיי'. והיותר נרא' דמתני' כר"א דע"מ כרתי ול"צ כלל לאפקעינהו דע"מ ישנו בדו"ח ובהזמה ונמק"י כ' כן לר"מ דע"ח כרתי ומ"מ צריכי' אנו לדברינו דלא נצטרך לומר דלר"מ לא תקנו זמן דלית דפליג על תקנות זמן ומתני' לקמן פ"ו משמע כר"מ אתי' אבל פסול דנכתב ביום כו' י"ל כר"א אתי' כמ"ש תוס' דר"ש ורבנן דמתני' כר"א י"ל כנ"ל וזהו מה שרצינו לבאר עתה ונדבר עוד מזה לקמן אי"ה ועיי' הטיב:

מ"ש פ"י דלמ"ד דאשה שאמרה גרשני בעלי נאמנ' גם שלא בפניו א"כ תטמין גיטה ותאמ' גרשני לק"מ דוודאי כשזינתה ורוצה לחפו' על עצמה אינה נאמנ' ועיי' בטור א"ע סי' קמ"ב בזינתה דאינה נאמנ' ובב"ש רסי' י"ז ומצאתי שכ"כ בב"מ והוא פשוט:

ר"ל אמר משום פירי. הקשה תוס' מאוחר יפסול מהם נרא' דל"ק לתוס' רק לר"ל ולא לר"י והפשט המובחר בזה מ"ש המהרמשיף דלר"י תוכל ליקח כ' מב"ד משעת נתינה אם נותן מיד בשעת כתיב' או אח"כ אבל לר"ל גם כשנותן ביום הכתיבה ל"מ כיון שאפשר לו לאחר הנתינה ואז תפסיד משעת כתיבה ונחתם בפסול דאולי יאחר ותבוא לידי הפסד לכן כשנותן מיד ביום הכתיבה ותקח כ' ל"מ מידי אלו דבריו והוא נכון מאוד בכוונת תוס'. והרא"ש הקשה גם לר"י שתפסיד משע' נתינה נרא' דס"ל דלא תוכל ליקח כ' בכה"ג ועיי' מהרמשי"ף בטעמו אלא דצ"ע מ"ש אח"כ בקיומו דברי הראב"ד דאם כ' איחור הזמן שלא מדעתה תלך לב"ד ויכתבו לה מתי נותן הגט לזה ודברי' אלו מתמיהי' דאם נבוא ונסמוך על שתלך לב"ד א"כ מעיקר' לא ק"מ לר"י ואין תועלת בדברי הראב"ד