כתב סופר גיטין חלק א ז

פתח דברינו יאירו לפרש מ"ש תוס' בשם ר"י ורב האי גאון דלכן כותבי' י"ב שורו' בגט דכתיב ספר כריתות כשיעור י"ב שיטי' המפסיקי' בין ארבעה חומשי ספר תורה כדאמר בב"ב י"ג ע"ב שצריך להניח ד' שיטי' בין כל ספר וספר והפסק שבין וידבר למשנה תורה לא חשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה ע"כ. והענין צריך ביאור מה ענין ורמז בגט לארבעה שיטי' שבין ספר לספר וגם מה טעם יש בה שבין וידבר למשנה תורה לא קחשיב מפני שחוזר ושונה מה שלמעלה ולהבין כל זה אקדים. מקרא בקהלת אני דורש ככתוב אדם א' מני אלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי ואמרו ז"ל אדם א' מני אלף מצאתי אלף נכנסי' לבהמ"ד א' יוצא מהם להוראה. וצריך להבין לפ"ז סיפא דקרא ואשה בכל אלה לא מצאתי. ונ"ל בהקדם שאמרתי לפרש בש"ס קדושין אמר שמואל הלכתא ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה ר"י אמר רחיים בצווארו ועוסק בתורה. ויש לדקדק דשמואל אמר ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה ור"י השיב רחיים בצווארו ועוסק משני מלישנא דשמואל דאמר ילמוד והוא אמר ועוסק בתורה הלא דבר הוא ובעי ישוב. ונ"ל עפמ"ש בכוונת חז"ל במתני' אבות והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך שטרחו המפרשי' בהא דאמרו שאינה ירושה לך. ואענה גם אני כי תורה מורשה וירושה היא לנו מאבותינו שקבלוהו בה"ס וכן תורה שבע"פ וש"ס ירושה הוא לנו שכבר אחזו בה וידעו אבותינו, אבל לא סגי כשלומד אדם כל הכתוב לפניו. אלא צריך לעיי' ולהתבונן למצוא דעת קדושי' ולחדש חדשו' כי יש לכל א' חלק בתורה הצפון לו ומקו' הניחו לו מן השמים וכ"פ נראה לעין המעיין כי הקדמוני' קטנם עבה ממתניו ולא באו אל האמת הפשוט כי הוא חלקו ומן השמי' זכה בו והי' צפון לו. והיינו יצפון לישרי' תושיה שקב"ה צופן ומסתיר מישרי' תושי' זו תורה כי הוא חלקו של הבא אחרי' וזהו שאמרו יגעת ולא מצאת אל תאמין כי מוצא מציאה אשר אבודה היתה מאשר היו לפניו. ואמרו ז"ל כתיב כי אם בתורת ד' חפצו והדר כתיב ובתורתו יהגה כו' תחלה היא תורת ד' ואח"כ נעשה תורתו היינו תחלה לומד תורת ד' שכבר כתובה לפניו ולבסו' אחר שטרח יגע ומצא מציא' מחדש חדשו' נעשה תורתו היא חלקו בתורתו. ולכן אנו מתפללי' ותן חלקינו בתורתיך חלק של כ"א וא' שמוכן לו מה שעתיד לחדש ולכך אנו מברכי' נותן התורה ולא נתן כי בכל יום נותן לכל היגע להבין דבר מתוך דבר מה שלא הי' לעולמים. ונ"ל שזהו כוונת ז"ל אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת כוונתו רצוי' אם למדת תורה הרבה מה שהי' לפניך מאשר קדמוך אל תחזיק טובה לעצמך שהיא שלך כי לכך נוצרת והי' עד שלא באת לעולם אלא יעמול בתורה ויגלה לו ד' נפלאות מתורתו מה שהי' מופלא מבני אדם בתורת ד'. תה כוונתם ז"ל והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך דלא סגי כשלומד מה שהיא ירושה לו מאבותיו. אלא יחדש חידושין וישמח בחלקו אשר חנן ד' אותו. ודבר זה צריך הכנה דרבה לאורייתא כי טוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה שלא יקשה על האדם ללמוד בלי עיון ובלי פלפול ובטוב לב הוא תמיד ואלו בעלי משנה. אבל כ"י עני רעי' אלו בעלי גמרא שיקשה על האדם ומחלישו ואמרו מפני מה נקרא שמה תושי' שמתשת כחו ואורייתא הוא דארתחא לי' ובעי זמן זמני' טובא להעמיק בענין א' ולברר כל דבר ודבור על אופניו פנים מסבירו' להלכה. והיינו שאמרו והתקן עצמך בהם בהכנה דרבה ללמוד תורה שאינה ירושה לך:

ובברכת התורה אנו מברכי' לעסוק בד"ת וב' הט"ז דבחרו בלשון לעסוק ולא ללמוד כי לימוד הוא שלומד בלי עיון. ולעסוק היינו שעוסק ומתעסק בה טובא מעמיק ומעין מותיב ומפרק. וי"ל משו"ה אמרו כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא אמרו כל הלומד תורה לשמה. אלא כל העוסק היינו שעוסק מעיין ומעמיק אם זה לש"ש זוכה לדברים הרבה דנהירין לי' שערי תורה וחכמה וד' מאיר עיניו בכל יום ולא יגע לריק ולא ילד לבהלה:

ואחרי הדברים האלו נבוא לפרש הא דאמר ר"י רחיי' בצווארו ועוסק בתורה כי שמואל אמר ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה כשאינו מעמיק ומעיי' זה אפשר גם כשרחיי' בצווארו שאין צריך זמן כ"כ ולא בעי דיעה צלולה כ"כ ויוכל להיות טוב לב משתה תמיד ולכן אמר ר"י תינח ללמוד תורה אבל איך אפשר רחיי' בצווארו ויעסוק בעיון היטיב הדק בתורה זה א"א וא"ש:

ואפשר לפרש בזה הא דאמרו שם ולא פליגו הא לדידן הא לדידהו עיי' רש"י ותוס' שם. וי"ל ע"פ דברינו הא לדידן הא לדידהו. דלבני א"י דאוירא דא"י מחכי' לא צריך טורח וזמן כ"כ להעמיק ולעיי' כי אוירא דא"י מחכי' ואפשר שישא אשה ויעסוק בתורה. אבל בח"ל דבעי טרחא ויגיע' יתירה להבין דבר על בורי' ולחדש חדשות לזה א"א אם רחיי' בצווארו כנ"ל:

ולהבין ולפרש הא דאמר רחיי' בצווארו והמשיל האשה לרחיי' כ"ל עפמ"ש לא טוב היו' אדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו ודרשו ז"ל זכה עזר כי היא פשתן לובש חיטי' כוסס הכלל כי אשה כשירה ויש לה אהבת תורה ותעש בחפץ כפי' היא לו לעזר עוזרתו עה"ת והעבודה עיני' תמיד על צרכי הבית עוסקה במו"מ להביא טרף לביתה ומסתפק' במועט. והיא מביאו לבעלה לקנו' טוב האמיתי אין טוב אלא תורה ונ"ל לפרש גמלתהו טוב היא גמלתהו טוב האמיתי והיא גם היא תזכה בטוב ויש לה חלק בתורה ועי"ז לא להבל וריק יגעה בעה"ז. והיינו גמלתהו לבעלה טוב. ועי"ז ולא רע כ"י חיי' רק טובי' המה ימי חיי' יתנו לה מפרי ידי' כו' או יאמר ולא רע דצ"ב כיון דאמר גמלתהו טוב. לא צ"ל ולא רע. נראה כי ע"פ הרוב אם האשה מפרנס' בעלה מושלת עליו ומבקשת הכנע' והודא' ואמרו ז"ל ג' חייה' אין חיי' מי שאשתו מושלת עליו. אבל א"ח שדבר בה שלמה היא גמלתהו טוב. ולא רע כ"י חיי' שאינה מצירה לו תמור שגמלתו טוב. ואמרתי ע"ד הלצ' שאמר אאע"ה למען ייטב לי בעבורך שיתנו לי בעבורך מתנו' הרבה ובכ"ז וחיתה נפשי שלא תמרר חיי בשביל שנתנו לו מתנות עבורה:

ואקדי' שכ' רמב"ן בתורה בקרא דלא יחבול רחיי' ורכב רחיים הוא האבן העומד במקומו. ורכב הוא ההולך ע"ג האבן סובב הולך וטוחן. והנה אשה כשירה בנשי' א"ח היא מקבלת עלי' שתפקח על עסקי פרנסה ובעלה יהי' יושב בביתו על התורה והעבודה והיא סובב' הולכ' להביא טרף לביתה אבל אם היא מבקשת ודוחק' על בעלה שיעסוק במו"מ ויהי' סובב הולך בחוצו' ובשווקי' ויביא טרף לה והיא תנוח יושב' בקתדרא. א"א לו לעסוק בתורה בעיון ולבוא אל עמק השווה. ואם היא סובב' הולכת בשווקי' לפרנס בעלה וב"ב היא בבחינ' רכב שסובב הולך וטוחן והבעל נמשל לרחיים. אבל אם נהפוך הוא. היא נמשלה לרחיי' שעומד במקומו ומקבל קמח הטחון ע"י הרכב וזהו שאמר ר"י רחיים בצווארו שהיא רחיים מונח במקומו ומבקש' שיהי' הבעל הרכב ואיך אפשר שיעסוק בתורה וא"ש:

וע"פ דברי' הדברי' האלו מובן מקרא בקהלת שאנו דורשי' ע"פ דרשת חז"ל אדם א' מני אלף מצאתי אלף נכנסי' לבהמ"ד אחד יוצא מהם להוראה. ותמוה למה יהי' כדבר הזה ולא יהי' רק א' מני אלף שיהי' שלם בתורה עד שיגיע להורא' לדמות מלתא למלתא לדון ולהורו' הלכה למעשה יגעת ולא מצאת אל תאמין וכי משוא פני' יש בדבר או קמוץ יש אצל נותן התורה ית"ש להשפיע ולהאיר לכל א' ולהביאו שערי תורה והוראה אתמה'. אבל הנסיון ילמדנו ובעינינו אנו רואי' כי דין גרמא שלא מצא לו עזר אשת חיל אוהב' תורה מסתפק' במועט וצועק' הב הב. ומה לי ממך ומה לי מתורתך צלח רכב כרכבו של רחיי' לטחון טחון ולהביא קמח למזון פקח עינך וראה לפרנסני בכבוד ברווח ולא בצמצום דעי"ז כמה וכמה שמוכרחי' לפרוק עול לימוד התורה מעליהם ולכל היותר אפשר להם ללמוד תורה בלי עיון. אבל לא לעסוק ולאוקמי גרסא לכווין להלכה. ולכן א' אלף נכנסי' לבהמ"ד א' יוצא מהם דראוי' להוראה. והיינו אדם א' מני אלף מצאתי א' יוצא מהם להורא' והטעם ואשה בכל אלה אלף שנכנסי' לבהמ"ד לא מצאתי אשה כשירה אשת חיל מי ימצא בעו"ה. ולכן א' מני אלף מצאתי שראוי' להוראה יוצא מגדר הטבע וא"ש:

וקודם בואינו למטרת כוונתינו נקדים עוד משחז"ל כי נתן הקב"ה ריווח בין פרשה לפרשה כדי להתבונן בו. ונ"ל עוד שיור ד' שיטו' בין ספר לספר כדי ליתן ריווח גדול להתבונן בכל הספר וד' שיטו' רמז לפרד"ס ד' דרכי' שתורה נדרשת בו. והיינו דאמרו ז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה הם המה ד' דרכי' שתורה נדרשת פרד"ס. וההולך ד"א אלו בא"י מובטח לו שהוא בן עה"ב כי אוירא דא"י תכותי' דא"י מחכים כי משיג אמיתת ד' דרכי' אלו כנ"ל והבן:

ולזה רמזו בכתיב' גט אשה רעה מצוה גרש לץ ויצא מדון כדאיתא שלהי מסכ' וכל יסורי הגוף אפשר לסבול. אבל ביטול עיון התורה שהיא מנגדתו לא ניתן למחול ומצוה לגרשה בגט כריתות לרמז בא שבטלה אותו מעיון התורה שלזה מרוחי' ד' שיטו' בין ספר לספר כדי להתבונן בו. ונגד ספר חמישי לא חשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמד זה אפשר בקל בלא התבוננת ולכן לא קחשיב כנ"ל תהו שאמר ר"ע שלהי מסכ' אפי' מקדיח תבשילו ע"ד שאמרו ולא יהי' תלמיד מקדיח תבשילו וכתיב אשתך כגפן פורי' דחמרא פקחין בניך כו' הנה כי כן יבורך גבר יברכך מציון שערי מצויני' בהלכה אמן: