כתב סופר גיטין חלק א סה

בשביל העני מהני שאלה וצ"ע קושיתו. ונ"ל עפמ"ש ראשוני' ומבואר יותר ברשב"א לקמן ס"ג ע"ב דחילוק בין מתנה לחוב ופקדון דכל שנותן מה שאינו מחויב לאו מזכה לו מיד אולי יהי' חוזר ונמלך מלתת משא"כ חוב ופקדון דע"כ צריך ליתן לבעליו. ונ"ל כ"ז במתנה שאחר שנתן דעתו ליתן ואמר בפה ליתן עדיין יוכל לחזור אמרי' גם כשנותן לשליח ואמר הולך לאו דעתו שיזכה לו אולי יהי' חוזר מן המתנה כיון שלא הסכי' בדעתו בהחלט לתת רווחא שביק לו לחזור כשירצה אבל במתנה לעני מיד כשאמר אתן או תן נעשה עליו נדר וקשה לחזור בו אם לאו בשאלה וחרטה ומי יימר דמזדקק לי' בוודאי קוד' שמוציא נדר מפיו מסכי' בדעתו לתת צדקה לעני וכשאומר הילך דעתו זכה דאין בדעתו שיחזור בו אחר שהסכי' בדעתו ועשה נדר ודומה לחוב דהולך כזכי כנלפע"ד. שוב ראיתי כדברינו בקצה"ח אלא שלא ביאר ולא הסביר הדבר ועל דבריו יש לפקפק. ומ"ש הוא הנכון לפע"ד:

היוצא לנו דבמתנה לעני הולך כזכי. וי"ל דמ"ש רש"י במתנה דליכא אחריו' היינו מתנה לעני דהולך כזכי וליכא אחריו' כגון דאמר הולך סלע זו לעני אינו חייב באחריות' כמבואר כנ"ל ועיי':

לא דכ"ע הולך כזכי וכו' דמי והכא בהא קמפלגי מ"ס ל"א מגו ומ"ס אמרי' מגו. והנה אנחנו לא נדע מ"ט דשמואל דס"ל אמרי' מגו מה מגרע המגו כי דס"ל הולך כזכי ונ"ל לבאר ולומר מלתא בטעמא דשמואל ע"פ שכתבו הראשונים לחלק דבחוב ופקדון הולך ותן כזכי ולא במתנה. דבחוב ופקדון שנותן מה שמחויב בוודאי דעתו שיזכה לו מיד משא"כ במתנה רווחת זמן שבק לנפשי' אולי ירצה לחזור בו. וי"ל דס"ל לשמואל היכא דמחויב באחריות אינו מחויב להחזיר לו עד"ז שיהי' עליו באחריו' עד שיגיע לידו וזה משלו הוא נותן דמיא למתנה ורווחת הזמן שביק לנפשי' שיהי' יוכל לחזור בו ולאו דעתי' הולך כזכה והיינו דאמר מתוך שחייב באחריות ממילא הולך לאו כזכה כמו במתנה ורב דלא ס"ל הכי י"ל דס"ל הא דבמתנה הולך לאו כזכה מטעם אחר הוא כמ"ש פ"י יו"ד ע"ב דבמתנה ספק הוא מצד המקבל שמא לא ירצה לקבל דשונא מתנות יחי' משא"כ בחוב ופקדון עיי"ש. ולטעם זה באומר הולך מנה לפלוני שחייב לו גם דאיכא עליו אחריות לא דמי למתנה דליכא ספק בקבלתו כנ"ל לבאר:

ובמ"ש ארווח לן לישב סוגי' דלקמן ס"ג ע"ב דמקשה רב אדרב דס"ל הכא א"י לחזור והקשו הראשונים הא גט דמי' למתנה ואיך מדמה מלתא דגט למלתא דאמר רב בחוב ופקדון עיי"ש שנדחקו ועיי' פ"י שם. ולפמ"ש י"ל דהכי הקשה כיון דרב ס"ל אפי' בחייב אחריו' א"י לחזור וע"כ דס"ל הטעם במתנה דיוכל לחזור משום שמא דספק הוא אם ירצה המקבל במתנה זו משא"כ בחוב ופקדון ולזה לקמן דהיא כבר עשתה שליח לקבלה אין ספק שתרצה בגט זה רק הבעל משנה משליח לקבלה שלה ואמר הולך דמי' ממש להולך מנה לפלוני שאני חייב דס"ל לרב דא"י לחזור ומשני דרב מספקא לי' בשני' ויש לפרש לא דמספקא לי' אי במתנה הולך כזכי. אלא דמספקא לי' בהא בטעמא דשאני חוב ופקדון ממתנה אי משו' שכתבו ראשונים דנותן רווחא דזמנא שביק לנפשי' אולי ירצה לחזור בו וא"כ ה"ה בהולך מנה הולך לאו כזכה וכן לקמן בגט לאו כזכה דרווחא שביק לנפשי' אולי ירצה לחזור או הטעם במתנה משום דאיכא ספק שמא לא ירצה המקבל בו וא"כ בהולך מנה שאני חייב וכן בגט דלקמן שכבר גלתה דעת' לקבל גט הולך כזכי כמו בחוב וא"ש. ומיושב קושי' פ"י לקמן דקשה על רב ממתני' בשחרור הולך כזכה ועכצ"ל משום דדמי' לחוב ולמ"ש בשחרור א"ש בין לטע' הראשונים דשחרור דמי' לחוב מצד הנותן וכן א"ש לטע' פ"י מצד המקבל כיון דזכות הוא לעבד בוודאי יקבל ורב מספקא לי' איזהו מהטעמי' אמת נכון ועיי' בכ"ז:

תני' כוותי' דרב עיי' ריטב"א שהקשה למה לא מקשה על שמואל דבריי' מפורשת דלא כוותי' עיי' בו ומ"ש בישוב הקושי' אינו מובן לפי הפשוט. ונלפע"ד עפמ"ש בסמוך בטעמא דשמואל דס"ל כל שעליו אחריו' דמי' למתנה דהולך לאו כזכי לפ"ז לק"מ על שמואל מבריי' די"ל דס"ל דבמתנה עצמו אי הולך כזכי תנאי היא לקמן כדס"ל לרב יוסף לקמן דבברי פליגו ובריי' זו כמ"ד גם במתנה הולך כזכי והוא לעצמו ס"ל כמ"ד במתנה הולך לאו כזכי והא דנקיט הבריי' בחוב ופקדון דווקא משו' דרצה לומר ג"כ דחייב באחריות והא דאמר תני' כוותי' דרב או משום דסתמא הבריי' כהלכתא במתנה הולך לאו כזכי או לפי דס"ל דלא פליגו תנאי במתנה בהולך כזכי ובשכ"מ קמפלגי אבל קושי' לשמואל ליכא וא"ש נכון ועיי':

כשהוחזק כפרן הרמב"ם פ"א משכירות כ' הואיל וחייב באחריות אם בא לחזור חוזר ותמהו עליו הא פסק בהלואה ואפי' חייב באחריות אינו חוזר אלא בפקדון איכא משום אין רצוני שיהי' פקדוני חוץ בהוחזק כפרן ולמה כ' הרמב"ם משום שחייב באחריות ומ"ש הה"מ ולח"מ אינו מובן ועיי' ג"ת ואפשר י"ל בכוונת הרמב"ם דסמ"ע כ' דיוכל לחזור אבל לא צריך לחזור כיון שידע מעיקר' דלא לעולם יהי' בידו ובזמנו יחזירו ע"י שליח. וצ"ל מ"מ לאו זכות הוא לו עד שלא יוכל לחזור בו. ונ"ל דס"ל לרמב"ם אם פטר להנפקד מאחריות בוודאי זכות הוא למפקיד שיחזירו בזמנו ע"י אחר כיון שנפקד לא קבל אחריות אם כי הפקיד בידו לצורך שעה אבל כשיגיע זמנו טוב למהר להגיע לידו משיהי' אפי' ביד מהימן לו בלא אחריות כלל וכעין שהוחזק כפרן דניחא לי' וזכות הוא לו ולכן כ' הרמב"ם הואיל וחייב באחריו' היינו שהופקד בידו באחריו' חוזר אבל כל שלא הופקד מעיקר' באחריות אינו חוזר דזכות הוא לו כנ"ל ועיי':

לסוף אשתמטו להו בדברי תוס' נדחק המרש"א מאוד ועיי' פ"י והיותר נכון ואמיתי מ"ש בקרבן נתנאל דבערוך יש שני פרושי' בהי' לו אשרתא דסרבלי במחוזא או שהי' בהקפה כפי' רש"י או שהי' לו הרבה סרבלי בפקדון וכ' דבשני פרושי' פליגו תרי לשנא. דלישנא דאמר שפיר דלא שוויתן עבד לוה קאי אי פקדון הי' ולישנא בתרא שפיר עבד' עבד לוה קאי אי הלואה הי' ותוס' מקשה ומתרץ ללשנא קמא אלו דבריו והם ברורי' ואמיתי' וק"ל:

ע"ב. אמר לי' אמאי תעבד הכי מזה למדו הראשוני' דאסור להשליח להחזיר וכתבו אם החזיר חייב לשלם חוץ בנאנס. ונ"ל לפי סוגי' לקמן ס"ג ע"ב דרב מספקא לי' אי הולך כזכי ובממונא לקולא וכ' רש"י משו' דשליח מוחזק והמוציא ממנו עליו הראי' אם השליח החזיר שלא כדין אין השליח חייב לשלם דאימר אייתי ראי' דהולך כזכי וזכיתי לך. ובאמת במה דאמר אמאי תעבד הכי לא מוכח דחייב לשלם אלא דלא הי' להחזיר מספק שמא הולך כזכי אבל אינו משלם. אלא דמירושלמי מוכח דחייב לשלם דאמר מפקי' מדין ונותני' לדין וצ"ל דירושלמי פשיטא לי' דהולך כזכי בפקדון ורשב"א שם ס"ג כ' דגם לרב באמת וודאי הוא רק למקשן שם מתרץ מספקא לי' גם מוכח מירושלמי דתלי' ברצונו אם רוצה לגבו' משליח גובה וכרמב"ם דכ' שניה' חייבי' באחריותו ואפשר דירושלמי קאי כשהמשלח גבר אלי' אלא שהי' יוכל לעמוד נגדו. לכן א"צ לחזור על המשלח כיון דאלים הוא והולך מיד להשליח אבל כשאינו גבר אלי' הולך תחלה אל המשלח ויש לעיי' בכ"ז:

והוכיחו הראשונים מדאמר א"כ שפיר עבד' דאם מאנסי' אותו ואפי' מאיימין עליו שרי לו להחזיר ואפשר יש לדחות ולומר דווקא בכה"ג דהי' גברי דאלמי ומורא אחרי' עליהם בכאלו ל"א הולך כזכי דבוודאי אינם נותני' בעין יפה וסתמא דעתו עוד לחזור בהם ול"ל כ"כ כיון ששל חבירו הוא וע"כ להחזיר בוודאי לזכה התכווין דאלו שמורא' על אחרי' ולא צייתי דינא ליכא אומדנא שנתכוונו לזכה ולכן אמר שפיר עבדת. ואין למדי' ממנו למק"א באמר מפורש זכה או בהא דהג"א ויש לעיי' עוד:

ומדברי' מחציה' עיי' רש"י ומהרש"ל. ונ"ל עוד כי באמת דברו דברי' רכי' נקנו מינייכו אהדרו לן ולא באו במורא ובקול רעש ולא הי' לו למיהדר להו מיד אלא שידע ומכיר אותן כי תחלתן רכה וסופ' קשה ואין פיה' ולבם שוה א' בפה וא' בלב. והיינו שאמר מדברי' מחציה' חלק לבם מפיהם שפת חלקו' ידברו. חלק לבם ובסוף יאשמו ויענשו למי שאין עושה כרצונם וק"ל:

הולך מנה לפלוני ובקשו וכו' תנא חדא יחזרו למשלח ות"א יחזרו למי שנשתלח לו וכו' יש להקשות לפי המבואר בש"ע סי' קכ"ה דבמתנה לעני לכ"ע לא יוכל לחזור דנעשה עליו נדר וכבר כתבנו לעיל דממילא הולך זכה קאמר א"כ יש לתרץ דהא דקתני יחזור ליורשי משלח במתנה לעשיר והא דקתני ליורשי שנשתלחו לו במתנה לעני וצל"ע:

תני חדא יחזרו למשלח ות"ח יתנו ליורשי מי שנשתלחו לו וכו' מאי לאו בהא קמפלגי מ"ס הולך כזכי וכו' עיי' קצה"ח שהקשה לשיט' הרמ"ה שבטור דאין השליח יוכל להחזיק לעצמו כשחייב לו המקבל דאינו זוכה עד שבא ליד המקבל והקשה לפ"ז גם אם הולך כזכי מ"מ לא יחזור למשלח הא לא נתקיים התנאי כיון שמת המקבל ונדחק דכה"ג לכ"ע לו וליורשיו קאמר ובדין זה הארכתי בתשוב' ובישוב קושי' הקצה"ח ומה שהקשה עוד על הרמ"ה ממ"ש הראשונים כולם ומוכח מסוגי' דלעיל דאסור לשליח להחזיר למשלח ואם החזיר חייב באחריותו הא לא זכה עד שיגיע לידו וכ"ז שלא נתקיים התנאי לא זכה המקבל למפרע. ונ"ל דאין כוונ' הרמ"ה בכל הולך אמרי' דתנאי הוא עד שיגיע לידו וזכה למפרע. אלא בכה"ג שהמקבל חייב לשליח וע"י הולך אם זכה חוב הוא לו למקבל דאם לא יזכה לו מיד ל"י השליח לתפוס לעצמו לכן מסתמא לאו הולך ממש כזכה קאמר אלא באופן שיהי' תלי' בתנאי כשיגיע לידו יזכה למפרע לו ועי"ז לא יהי' שום חוב למקבל. אבל בשאומר מפורש זכה ולא פירש בתנאי ל"א דסתמא בתנאי זוכה לו דדברים שבלב הוא דליכא אומדנא דמוכח כ"כ לבטל דבור מפורש זכה אלא כשאמר הולך שאינו דבור מפורש שיזכה לו רק שמסתמא חפץ לזכות לו ונגד זה כיון דאיכא חוב מסתמא אינו רוצה לזכות לו רק בתנאי כהנ"ל. ולק"מ קושי' קצה"ח דאי הולך כזכי נותן ליורשי שנשתלח דלא איירי בשחייב לשליח וזכו' גמור הוא שיקנה לו מיד בלי תנאי כלל וכן לק"מ מדאין רשאי שליח להחזיר למשלח וחייב באחריו' כמובן ונכון הוא:

עוד הקשה הקצה"ח שם על הרשב"א לקמן ס"ג דהניח בצ"ע באומר הולך גט זה לאשתי אם בתנאי תלי' עד שיגיע לידה תהי' מגורש' משע' שנתן לידו או נימא הולך לאו דווקא. והקשה בקצה"ח ב' קושי' שהקשה על הרמ"ה איך אפשר דתלי' בתנאי למה אין השליח רשאי להחזיר למשלח וכן קשה מבריי' לס"ד דהולך כזכה למה יתן לנשתלח לו הא קיים התנאי ועל הרשב"א ליתא לתי' שכתבתי לרמ"ה כמובן. והנלפע"ד דצ"ב