כתב סופר גיטין חלק א סג

לכל דאתי מחמתו בוודאי ליכא אומדנא דחפץ ורוצה רק לשעבד נכסיו דלית לו פסידא מה לו הוא או אחר אבל לשעבד גופא ליכא אומדנא דנפסד עי"ז שלא יוכל למחול לו כשיפייס אותו בזוזי למחול לו בוודאי אין סברא שישעבד לו שעבוד גופו ול"ק על הראב"ד מאמימר כנ"ל נכון:

ונהפוך הוא דיש להביא קצת ראי' להראב"ד מדיוק לשון אמימר נעשה כאומר משעבדנא לך לדילך ולכל דאתי מחמתך הך לדילך שני' שאמר מיותר דלא הול"ל רק נעשה כאומר משעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך. נ"ל דרצה בזה דלא תימא דנפקע שעבוד הגוף ג"כ וכשמשתעבד לאתי מחמתו נפקע לגמרי מהמלוה אלא דמשועבד לשני' למלוה שעבוד הגוף ולדאתי מחמתו שעבוד הנכסי' והיינו נעשה כאומר משתעבדנא לך לגמרי גוף ונכסי' ולדילך ולכל דאתי מחמתך היינו שמשעבד לו ולכל דאתי מחמתו ג"כ לו הגוף ולאתי מחמתו שעבוד נכסי' ומדויק שפיר לשון אמימר, ומינה היכא דכותב סתם משעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך משועבד לאתי מחמתו לגמרי דאומדנא דאמימר ליכא כמי שאומר לך ולדילך ולאתי מחמתך וה"ה לדידן כשכותב כן לך ולדילך ולאתי מחמתך יוכל למחול אבל בכותב סתם לך ולדאתי מחמתך ל"י למחול כנלפע"ד נכון בעזה"י:

הקנה לנולדי' מהו כו' עיי' פ"י ועיי' קצה"ח סי' ר"מ דברים נכוני' וברורי' מאירי' כספירים:

דף י"ד ע"א. אלא אמר מ"ז הנהו תלת מילי שווינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא כ' רא"ש דע"י שליח הנותן ל"מ וראי' מהא דאיסור גיורא דנ"א אמר רבא אי שלח שליח לא מקבל וכ' בתומי' דראי' זו אינה לדס"ל דמע"ג דווקא ברצון ורבא בוש מלומר אינו רוצה ומשו' זכה הי' מוציא מרשותו א"כ ע"י שליח לא איכפת לי' יאמר איני רוצה וכ' דלכן לא כ' רמב"ן ראי' זו דס"ל דווקא ברצון אלו דבריו. ותמה אני דל"ק לי' על ר"ן וריטב"א דס"ל מעמ"ג דווקא ברצון ומביאי' ראי' מאיסור גיור' דל"מ ע"י שליח וצ"ע ואפשר י"ל הא דכ' ר"ן וריטב"א שהי' בוש מן איסור גיורא ה"ה דהי' בוש מפני ר"מ ב"ר וכבר כתבתי לעיל כן בשם ג"ת אלא דהוא כ' די"ל שלא הי' בוש רק מפני ר"מ ב"ר ור"ן כ' בהדי' דמפני א"ג הי' בוש אלא די"ל דה"ה מפני רמב"ר ולכן גם ע"י שליח הי' בוש מפני רמב"ר וע"כ בשליח ל"מ כנ"ל ודלא כתומי' ודבריו צ"ע:

והנה כ' תוס' דהיכא דל"ש זכי' לא תיקנו מעמ"ג ולכן בנפקד או המקבל נכרי לא תיקנו, אבל כשנותן נכרי אם הפקיעו ממון ישראל כ"ש ממון נכרי עיי' כעין זה בפסחי' סוגי' דהרהינו אי ישראל מנכרי קונה משכון והתם בדאוריי' אבל בדרבנן בוודאי י"ל כן ונרא' מדכתב תוס' משום דכ"ש עכו"ם ועוד בדיניה' דיינינן להו ולא כ' בפשטו' דישראל זה זוכה לישראל מצד שליחו' וזכי' ע"כ דס"ל דכיון דהמקנה עכו"ם ל"מ דבעי שליחו' עכו"ם וכן ס"ל לתוס' ב"מ ע"א ע"ב ד"ה בשלומא ועיי' ש"ך סי' קכ"ו ס"ק צ"ט באריכ' וראיתי בקצה"ח סי' קס"ג ד"ה אמנם שהקשה על תוס' ב"מ דלמה יגרע מתופס לבע"ח במקו' שאין חב לאחרי' דקנה בלא דעת הבע"ד חזי' דלא בעי דעתו ושליחותו וכ' אפשר תוס' ס"ל כתשוב' רי"ף שברא"ש ב"מ דאין יוכל לתפוס רק כשירדו מנכסי' מתק"ח אבל באמיד צריך דעת בעלי' דווקא עיי' בו. ובזה יש להסביר מה שנתקשה הש"ך בסי' קכ"ו נהי דנגד הנכרי תיקנו לאפקועי ממון שלו אבל ישראל נגד ישראל למה מהני כדי שיופסד ע"י כמ"ש הרא"ש ולהנ"ל י"ל כיון דאמרו לאפקועי ממון הנכרי שיהי' מעמ"ש נגדו ולא יוכל לחזור וי"ל שאמרו שיהי' כמו מי שיורד מנכסיו דיוכל לתפוס שלא בשליחות וממילא זוכה ישראל לישראל כמו תופס לבע"ח שתיקנו דמועיל בירד מנכסיו כן י"ל. אלא דאם יש להעמיס בתוס' ב"מ דס"ל כשיטת הרי"ף אבל הרא"ש דכ' כאן ג"כ כתוס' דבנותן נכרי מהני מכח כ"ש ועוד בדיניה' כו' צ"ל ג"כ דס"ל כתוס' ב"מ הנ"ל דבעי שליחו' והרי הרא"ש חולק על תשוב' הרי"ף בב"מ דמעיקר הדין יוכל לתפוס הן אמת דלקמן ס"פ הסבי' הרא"ש דכל דלא מפסד נכסי אין יוכל לתפוס אבל ס"ל מעיקר הדין יוכל לתפוס רק תקנתא הוא ולא יוכל לתפוס משו' לא שבקת חי' ופשיט' בנכרי לא תקנו כן ונשאר על עיקר הדין ויוכל לתפוס לעולם וא"כ במעמ"ג שחייב לזה המקבל למה לא יזכה לו לחבירו משו' תופס לבע"ח ואפשר לומר באמת בחייב למקבל א"צ לומר משו' כ"ש או בדיני' רק בנותן מתנה צריך לכך ועיי' בלשון הרא"ש שכ' שאם הנותן נכרי ונפקד ומקבל מתנה ישראל כו' נקיט מקבל מתנה ולפמ"ש בדיוק נקיט בנותן מתנה צ"ל משו' כ"ש כיון שהפקיעו ממון ישראל כ"ש של נכרי אבל במקבל הלואתו ל"צ לזה כמ"ש. ולפ"ז י"ל מה דהקשה הש"ך בס"ק צ"ט על מ"ש הרא"ש אח"כ עוד אני אומר כשאנס נכרי אם הי' בידו הלוא' צריך הוא לפרוע גם לישראל ואין הישראל מפסיד בכך והקשה הש"ך אם הפקיעו ממון נכרי למה יפקיעו ויפסידו של ישראל ולפמ"ש ל"ק דהרא"ש לא כ"כ רק כשישראל מקבל הוא בע"ח ובזה לצ"ל משו' כ"ש או בדיניה' דיינין כמ"ש וכך דייק לשון הרא"ש דכ' חייב לפרוע לישראל וכן שלא יפסיד לשון זה מורה דעל פרעון חוב קאי כנ"ל נכון לפע"ד ועיי' היטיב:

וי"ל עוד דבמתנה ג"כ ס"ל לרא"ש כן כיון דבמלוה הדין כך בנותן נכרי וכיון בשיש לו מתנה בידו מהני לאפקועי מני' משו' כ"ש שוב לא חילקו בין מקבל מתנה לפרעון חיב דשוה בכ"מ ועיי':

אי מההוא ה"א מתנה מרובה כו' יש להקשו' דהי' יוכל לומר אי מההיא ה"א דווקא כשמקנה בשביל חוב שחייב למומחה בזה הקנו מעמ"ג כמ"ש תוס' שלא יצטרך לטרוח ולעשו' קנין וזה שייך בשמחויב לחבירו דמי זביני וכדומה אבל בנותן מתנה לא שייך זה ועיי' סמ"ע רסי' קכ"ו וקמ"ל רב גם במתנה תיקנו מעמ"ג מאחר שהוצרכו לתקן במקנה לו עבור חוב שנתחייב לו תקנו גם במתנה כן כמ"ש הסמ"ע וצע"ק:

חדא דאמר ר"ה אמר רב ועוד הא קני מינך. לכאורה הי' מקו' לומר ועוד אפי' נימא בהלוא' ל"מ מעמ"ג רק בפקדון הא קנו מינך אלא דהא ליתא דאם במלוה ל"מ משו' דליתא בעינא גם קנין ל"מ דמדין ל"מ קנין בהלוא' ומעמ"ג הלכתא בלא טעמא ועכצ"ל דהכי קאמר אפי' בלא תקנתא דמעמ"ג מדאוריי' מעיקר הדין קנה דהא קני מינך אלא דצ"ע הא בהלוא' ל"מ קנין ובלא תקנתא גם בקנין ל"ק וצ"ל דפקדון הי' בידו וכ"כ רשב"א דמשמע דבפקדון איירי ולא כ' היכי משמע ולפמ"ש מוכרח הוא אלא דר"ן ל"ל כן דהא כ' דאם יוכל למחול התנאי נאמן דטע' ואי בפקדון ל"מ מחילה וכן רשב"א כ' כמסתפק אי איירי בפקדון וצ"ע. א"ל קנין בטעו' הוי כו' כ' הרי"ף מרבותיו ובתוס' בשם ר"ת ור"ח דווקא שהי' בע"ד מודי' לו אבל מנפשי' אינו נאמן וברשב"א סוף דבריו הקשה כי דמרי דארע' אינו יודע בבירו' והוא טוען ברי איך מוציא מספק ותי' כיון דהודה וודאי נתחייב לו רק שטוען עכשיו שטעה ופטור אני והלה אומר שט"ח בידי מה בעי מעיקרא הי' לך למידק עיי' בו. ויש לעיי' מ"ש מהא דפסקי' בח"מ סי' נ"ט מלוה שהוציא שט"ח מקוים וטוען הלוה שהוא פרוע והמלוה אומר איני יודע אינו גובה בו והגם שיש חזקה שטרך בידי מ"מ כיון שמלוה אינו יודע ולוה טוען ברי אינו גובה מן המוחזק ולמה כאן יוציא בספק שלו נגד המוחזק שטוען ברי משו' חזקה דמעיקרא הי' לך לדייק וכי חזק' זו עדיף משטרך בידי וצ"ע ולרשב"א י"ל דס"ל כשיטה החולק על דין דסי' נ"ט עיי' ב"י שם אלא הא בש"ע פסק להך דין דרי"ף ור"ת דאינו נאמן לומר טעיתי וצ"ע כהנ"ל. ונ"ל לחלק בין הכא לדהתם דשם איכא שמא גרוע דהוי לי' למידע אי פרע לו או לא וממילא הברי טבא דהי' ללוה לחוש שידע שלא פרעו ולכן אוקמי' הממון בחזק' המוחזק משא"כ הכא השמא טוב דמנ"ל למרי ארע' למידע וממילא ברי של הגינאי גרוע כנ"ל ועיי':

עוד נ"ל ליישב בשנאמר בטעמא דהך דינא דסי' נ"ט דאינו מוציא בחזק' דשטרך בידי דבאמת חזק' זו לא אלימא כ"כ די"ל דהי' מאמינו שלא יכפר בו ועיי' תוס' ב"ב ע' ע"א דמקיים בי' תומת ישרי' תנחם אלא דבאמת אינו נאמן דממ"נ אם נאמן לך והאמנתו בו שלא ישקר איך עתה מחזיקו למשקר שיתבע שני' וכ"ז בטוען המלוה ברי אבל בטוען שמא ליכא חזק' דשטרך בידי האמנתיך שלא תשקר ושכחה לא שכיח והרי באמת אינו טוען שפרע וודאי רק מסופק לכן הלוה נאמן די"ל שהאמינו והניח שטרו בידו כנ"ל ועיי' והא"ש כאן דכ"ז לא שייך הכא:

שבתי וראיתי לדסוברי' דגם במגו אינו נאמן כאן דהוא מגו במקו' אנן סהדי ובשטר קיי"ל דנאמן במגו דמזויף ול"א דהוי מגו במקו' אכן סהדי חזי' דחזק' דהכא אלי' וי"ל להכי מוציא בספק משו' חזקה דמסייעתו נגד ברי שלו משא"כ בשטר דלא אלי' החזק' כ"כ דהא מגו מהני נגד שטרך בידי לכן אינו מוציא בשמא משו' החזקה וכן י"ל לרשב"א דאפי' במגו אינו נאמן וא"ש דברי רשב"א אלא לשיטות הסוברי' דבמגו נאמן כאן לשיטות אלו צ"ל כמ"ש ועיי':

וכתב תוס' ומשמע מדבריה' דמנפשי' אינו נאמן ואפי' במגו נרא' דכ' משמע והרי מוכח כי הוא דהא איכא מגו אלא די"ל כגון דליכא מגו בשלא זזה ידם כמ"ש הר"ן אלא מדנדחקו דאיירי שבעלי דיני' מודים ולא מצאו מקום שוב כגון דאיכא מגו וע"כ דס"ל דגם מגו ל"מ. וכ' ראי' וכן משמע משבועו' בש"ך סי' פ"א ס"ק ס' דחה ראי' זו עיי"ש ובתוס' ב"ב פ' ג"פ כ' די"ל דוקא באמר תנו והכא משום שעשה קנין עיי"ש ובפ"י הקשה הא כאן ג"כ אמר תנו. ולק"מ דהכא לא דמי לדהתם שאמר שכ"מ תנו ואי לאו דדייק תחלה בחשבונו לא הי' מצווה ליתן אבל הכא הגינאי אמרו לאחר שעשו חשבון מה שמחויב להם יתן למרי דארע' ואטו הוא אמר מידי אלא שקבל עליו בשע' החשבון לפ' שעלה בחשבונם שיותן לזה ולכן כ' תוס' משום שעשו קנין וכל כי האי וודאי דייק כנ"ל פשוט. ומהא דשבועו' נמי אין ראי' לכאן דדייק בלא קנין דשם נמי ליכא קנין דשם הי' התביע' שלא בשע' חשבון ואמר אין אמרי' לולי דדייק מכבר בחשבון צדק לא הי' מודה לו בשע' תביע' והי' משוב אחשוב תחלה ביני לביני מדהודה מיד בפני עדי' ש"מ דדייק בפ"ע דחייב לו בוודאי משא"כ כאן בשע' דעבדו חושבנא ויצא חייב לפי חשבון של עכשיו ואמרי ליתן לזה מזה אין לעשו' ראי' דדייק טפי דהא כך הי' חשבונם עכשיו ויצא חייב לכן דווקא בעי שעשה קנין ומעשה קנין לא הוי עבד כנ"ל והכא מייתי תני' משבועו' דכל דלא מהימן שטעה גם במגו אינו נאמן וה"ה הכא דייק מכח שעשה קנין גם במגו אינו נאמן אבל בב"ב פלפל תוס' על גוף הדבר דאמרי'