כתב סופר גיטין חלק א ס

והרווחנו עוד דמיושב קושי' תוס' לקמן ע"ב על רב גופא דלא מוקי במעמ"ג ובאין צבורי' ולמ"ש א"ש דנייח לו לרב יותר למוקמי מתני' בשכ"מ ולא איירי במעמ"ג ודווקא שכ"מ דאתי' מתני' ככ"ע מלמוקי מתני בברי ובמע"ג בלי צורי' דלא אתי' מתני' ככ"ע הגם דהלכתא כר"מ מ"מ מהדר טפי למוקמי מתני' באוקימתא אחרינא דתהי' ככ"ע וא"ש נכון ועיי' בכ"ז ולקמן תמצא עוד ישוב לקושי' תוס' וקושי' תומים אי"ה:

עוד תי' תוס' דמצוה לקיי' ליכא רק במוסר מידו לידו ומתני' לא משני הכי דלא קתני זה. והקשה במהרש"א הא לפי אוקימתא בשכ"מ ודווקא מנה זה נותני' צ"ל דחסר תיב' זה וכן הי' יוכל לתרץ מתני' משו' מצוה לקיי' וכשנותן מיד ליד וזה חסר במתני' וכ' ויש לחלק בין זה דשכ"מ ולא מצא טע' לחילוק זה. ולפע"ד נרא' אי מתני' בשכ"מ וקמ"ל דברי שכ"מ ככתובי' וכמסורי' דמי ודברי שכ"מ מהני באמת אפי' ל"א זה דקונה לו בכ"מ שהוא ורב דאמר והוא שצבורי' ומונחי' היינו דא"צ ליתן לו מנה שלפנינו דלמא התכוון למנה קבור ואם נמצא מנה קבור צריך לתת לו דקנה ע"פ דברי שכ"מ ולא חסר במתני' בעיקר חידוש דין דקנו דברי שכ"מ מידי דקנה מנה שציוה וצריך ליתן לו רק דיש לדחותו למנה קבור עד שתמצא מנה קבורה ורב אמר לעצמו והוא שמונחי' כו' דא"צ לתת לו רק כשאמר זה ואין זה ענין לקנין דברי שכ"מ אבל כד נוקי מתני' משו' מצוה לקיי' וקמ"ל הך דינא דמצוה לקיי' וזה ניחא רק כשמוסר מיד ליד ואמר תן מנה זה עיקר חסר ממתני' דהכל תלי' בזה שמסר מיד ליד ואל"ה א"צ ליתן כלו' והמ"ל למתני' לדייק שאמר זה דבזה תלי' הכל משמע דלאו בזה תלי' מלתא דלאו משו' מצוה לקיי' אתי' עלה כנ"ל נכון וברור:

והנה הרמב"ן ור"ן ורשב"א כתבו דמתני' ע"כ לאו משו' לקיי' דה"מ דא"כ רישא נמי יכו' היורשי' לשחרר כדלקמן פלוני' שפחתי עשתה לי ק"ר כו' וצ"ע על תוס' שהקשה ועיי' פ"י ולי נראה עפמ"ש רשב"א פ' השולח הא דכופי' הגם דאיכא איסור עשה דלעול' בהם תעבודו וכי משום מצוה לקיי' נכוף היורשי' לעשו' איסור וכ' דתלי' דלולי דמחויב הוא גמול לשחרר אותו לא הי' משחררו והוי כמוכרו לו עיי"ש. ולפ"ז י"ל להכי לא קתני ברישא דלא יתן לאח"מ אבל כופי' היורשי' דליכא מלתא דפסיקא אם אנו יודעי' שאין חייב לו גמול ומשחרר באיסור אין כופי' ולכן ל"ק שכופין היורשי' אבל בסיפא הקשה תוס' שפיר י"ל משו' מצוה לקיי' דתמיד כן הוא כנ"ל:

ויש לחזק דברי ראשוני' עפמ"ש בנב"י קמא סי' ע"ה לחד תי' בתוס' ב"מ בשליח לד"ע בטלה השליחו' לגמרי אין אפשר לשחרר ע"י שליח הולכה רק כשיש מצוה ולרבנן דר"מ דזכו' הוא נעשה שליח של העבד אבל לר"מ דשליח קבלה הוא והוא שליח האדון הוי שלד"ע ליכא אופן רק לדבר מצוה כמו ר"א ששחרר עבדו כו' עיי"ש וה"ה ויותר א"ש לפי דברי רשב"א הנ"ל היכא דחייב לו גמול. והא"ש מתני' דהכא ע"כ איירי במשחרר כדין שחייב לו גמול דאל"ה ל"מ שליחות כלל ואפי' בחיי' א"י ליתן לו ע"י שליח הולכה ולר"מ שליח הולכ' הוא ולרבנן ג"כ דתנו גרסי' כמ"ש תוס' ורש"י ואי מתני' משו' מצוה לקיי' קתני סיפא דיתן ה"ה ברישא הול"ל דכופי' היורשי' דהא קאי במשחרר משו' שחייב לו גמול דווקא וכל היכא דמשחרר ע"י שליח מצוה לקיי' איכא ומלתא דפסיקא הוא ברישא וע"כ מתני' לאו משו' מצוה לקיי' אתי עלה וא"ש ועיי':

והלכתא לקבורה ל"ח הה"מ פ"י מזכי' כ' דאפשר דרמב"ם ס"ל באומר תן מנה שוה קאמר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה בלא נמצא אתו מנה טבוע אמרי' שוה קאמר ובלח"מ הקשה הא מרב דאמר חוששי' למנה קבור מוכח דס"ל דווקא קאמר כמ"ש הר"ן ורב ס"ל בסלעי' דינרין שוה קאמר והכא ס"ל דווקא וצ"ע ומ"ש הלח"מ דרב איפכא ס"ל אין לו מובן דמנ"ל להה"מ לומר להלכתא איפכא מדרב. והנ"ל דרב ס"ל הכא דווקא קאמר משו' דיד בעהש"ט על התחתונה ואולי דווקא קאמר אלא שלא נמצא אתו מנה מקוד' שנאמר שהוציא דבריו לבטלה הי' לנו לומר דשוה בוודאי קאמר אלא לרב דס"ל דחוששי' למנה קבור לא שייך דבר זה שא"א מוציא דבריו לבטלה דהרי י"ל דווקא קאמר וכוונתו על מנה קבור אבל לדידן דל"ח לקבור דהי' לו לפרש ואם לא נמצא אצלו מנה טבוע ע"כ דשוה קאמר כנ"ל נכון ופשוט:

ושיטת הר"ן ורשב"א בתשובה דכשאין לו מנה טבוע אין נותני' לו דדווקא קאמר ובקצה"ח סי' רנ"ג ס"ק י"ט הקשה א"כ לא הי' צריך להביא אידך דרבא אלא נימא דאיירי בשכ"מ וצריך דווקא צבורי' ומונחי' דאי לית לי' מנה ממש אין נותני' דאמרי' דווקא קאמר מנה טבוע עיי' בו ולפע"ד לק"מ דהא גופא מנ"ל דדו קא קאמר מדרב דאמר חוששי' למנה קבור ואי שוה מה חוששי' שייך כאן כמ"ש הר"ן ולכן הוצרך להביא אידך דרב דמוכח דס"ל דווקא קאמר ומפני למנה קבור ל"ח ומ"מ שייך שפיר למוקמי מתני' בשכ"מ ובציבורי' דווקא דדווקא קאמר כנ"ל פשוט. ועוד נ"ל לומר הא דס"ל דאם ל"ל טבוע ל"ל ליתן לו ולכאורה סבר' הה"מ נכונה דהי' לנו לומר א"א מוציא דבריו לבטלה ושוה קאמר וי"ל הגם דמסתמא ל"ח למנה קבור ואפי' בשכ"מ וכ"ש בבריא היינו כשיש כאן מנה טבוע ל"א דלמנה קבור התכוון דרחוק שהתכוון לקבור ולא פירש אבל כשאין כאן טבוע כלל ומסתמא דווקא קאמר אלא דנוכיח דיש להוציא דברי' מפשוטן דלא יהי' דבריו לבטלה וכיון שיש לתרץ דמנה קבור קאמר מנ"ל לתרץ דבריו דשוה קאמר דלא כפשוטן דלמא מנה קבור קאמר וי"ל כך וי"ל בך לכן אין מוציאי' כנ"ל:

והא"ש כ"ז אחר דחידש לנו דמנה דווקא קאמר ולא שווי' וגם דיש מקו' לפרש האומר תנו מנה דמנה קבור קאמר הגם דלית הלכתא כוותי' בזה ולא חיישינן למנה קבור היינו בסתמא אבל היכא דלא נמצא לו מנה ול"א מנכסי תלי' ע"כ דקבור קאמר והא"ש דהוצרך להביא הא דרב דממנו נלמוד כ"ז להלכתא וכיון דמביא אידך דרב לרב ע"כ מתני' בשאמר תנו מנה זה ולדידן להלכתא מתני' דווקא בציבורי' ומונחי' דהא במתני' לא קתני מנכסי כנ"ל בישוב הרשב"א אלא מסתימ' רי"ף ורמב"ם דכתבו דין דמתני' בשכ"מ ולא כ' כלל דצריך עכ"פ צבורי' ומונחי' נראה דלא ס"ל כרשב"א ור"ן ועיי':

ע"ב. קסבר ר"פ כי אמר רב ל"ש מלוה ל"ש פקדון והקשה תוס' על רב גופא קשה למה לא מוקי מתני במעמ"ג ובאין צבורי' וכ"ל עפמ"ש הר"ן לאוקימתא דמתני' במעמ"ג הא דלא מהני בשחרור מעמ"ג דלא תקני מע"ג רק מגו דיוכל לזכו' לנפשי' משא"כ בשחרור ונרא' דר"ן ס"ל גם בשטרו' מהני מעמ"ג רק בשחרור לא מהני ועיי' קצה"ח סי' ס"ו. ונ"ל עוד מ"ש הר"ן דבשחרור משו' שא"י לזכו' לעצמו ל"מ מעמ"ג דווקא למ"ד בפקדון דווקא דלא הוי הלכתא בלא טעמא כיון דרבנן הוא ויוכל לזכו' לעצמו ג"כ ותיקנו שיהי' כאומר זכה לפלוני ועיי' רש"י לקמן שכ' מאי טעמא במלוה אבל בפקדון טעמו נכון ועיי' פ"י שם ועיי' קצה"ח סי' קכ"ו וסי' רנ"ג והדברי' פשוטי' בכוונ' רש"י. ולזה א"ש מ"ש הר"ן בשחרור דא"א לזכו' לעצמו לא תיקנו אבל למסקנא גם במלוה והוא הלכתא בלא טעמא שוב אין מחלקי' בין יוכל לזכו' לעצמו או לא סו' כ"ס הלכתא בלא טעמא הוא כן י"ל ולפ"ז מיושב קושי' תוס' אי רב ס"ל גם במלוה ע"כ הלכתא בלא טעמא הוא א"א למוקמי מתני' במע"ג דקשי' רישא גם בשחרור למה לא מהני מעמ"ג וא"ש עיי' ועיי' לעיל ע"א כתבנו ישוב אחר לקושי' תוס'. ושם נאמר ישוב לקושי' תומים סי' ס"ו:

ר' זביד מ"ט ל"א כר"פ יש להקשו' דלמא משו"ה ל"א כר"פ דלא ידע אידך דרב דאמר תנו מנה זה מתני' ועוד דנייח לו יותר למוקמי במעמ"ג ובצבורי' דל"צ לומר זה ולא חסר במתני' זה אבל אי בשכ"מ צריך לומר דווקא זה וחסר במתני' וניחא לי' יותר לפרש דרב במעמ"ג וי"ל קושי' בחברתה ע"פ קושי' קצה"ח סי' רנ"ג לשיט' רשב"א ור"ן היכא דל"א מנכסי ואין לו בנמצא מנה אין נותני' לו כלל לא הי' צריך ר"פ להביא אידך דרב דבלא"ה יש לומר דבעי צבורי' לאפוקי היכא דלא נמצא לו מנה והא במתני' ל"ק מנכסי וכבר ישבנו קושיתו לעיל ובפשוט י"ל כיון דידע ר"פ מהא דרב מביאו דלאמת כוונת הרב והוא שצבורין ומונחים שיאמר זה דווקא וי"ל לפ"ז דקושי' ש"ס ר"ז ל"א כר"פ דמשמע דלא ידע מאידך דרב דר"פ הוא המביאו וכיון דלא ידע הי' יוכל לפרש דרב בשכ"מ וצבורי' ומונחי' דקאמר לאפוקי שאין לו מנה ולא צריך לומר זה ולא חסר במתני' תיב' זה רק שצבורי' ומונחי' וזה צריך לומר גם לאוקימתא במעמ"ג ומ"ט ל"א כר"פ היינו בשכ"מ ובצבורי' וא"צ לומר זה כן י"ל קצת ע"ד פלפול ועדיין צע"ק:

אמר ר"ה אמר רב מנה לי בידך כו' כ' בבעה"ת בשם רמב"ן אפי' אמר סתם תן מנה לפלוני קנה ול"א שמא אמר תן שילוה לו מנה ויתנהו לזה ומביא ראי' מדלא קתני במתני' מנה לפלוני בידי ש"מ דליכא קפיד' ובג"ת הרעיש על ראי' זו הא לאוקימתא מתני' בשכ"מ עכצ"ל דחסר במתני' תיבת זה כן י"ל דחסר מנה לי בידך או תיב' זה ואם אמר זה בוודאי לאו להלוא' קמכווין ועיי' תומי' סי' קכ"ו ובקצה"ח סי' רנ"ג ולפע"ד הראי' של רמב"ן נכונה לאוקימתא מתני' בשכ"מ וקמ"ל דדברי שכ"מ ככתובי' ומסורי' דמי וקונה ורב אמר דווקא במנה זה דאל"ה חיישי' למנה קבור מ"מ בעיקר הקנין אין חסרון כשל"א זה דעכ"פנ קנה ואם נמצא קבור קנה אותה מנה ורב מפרש דהיכא דל"א זה אין ותני' ממה שהוא בעין ובעיקר הקנין דקמ"ל מתני' לא חסר דבר דתלי' בו הקנין אבל לאוקימתא במעמ"ג דקמ"ל דמעמ"ג מהני וחסר מנה לי בידך או זה שהוא העיקר ובלא"ה ל"ק חסר במתני' העיקר דתלי' בו הקנין דבלא"ה ל"ק וע"כ דאין בזה קפידא וראי' רמב"ן חזקה וכראי מוצקת כנ"ל נכון פשוט וברור:

והנה הטור מביא תשוב' הרא"ש דוקא באומר מנה לי בידך או הלואה שיש לי בידך באותו הלשון שאמר רב ושמואל דדייקו ואמר מנה לי בידך מלוה לי בידך דוקא כה"ג וצ"ע אכן ראי' רמב"ן לאוקימתא דרב מוקי מתני' במעמ"ג הא חסר כל זה במתני'. וליישב נראה לי וודאי לולי דרב דייק ואמר מנה לי בידך ולא קמ"ל טפי באמר תן מנה לפלוני דקנה יש להוכיח דוקא באומר מנה לי בידך אלא אם רב דוקא בפקדון אמר ונקיט מנה לי בידך דמשמע לשון פקדון ולא מלוה ושמואל מפורש אמר מלוה ולמ"ד רב דוקא בפקדון אמר מלשונו יש לדייק כן י"ל דלא צריך לומר דוקא מנה לי בידך גם בתן מנה לפלוני ושני' יודעי' ומודי' שיש לו בידו פקדון קנה כשיט' רמב"ן והא דקאמר רב מנה לי בידך דאי הו' אמר תן לפלוני ה"א ה"ה במלות קנה ואין מלשונו ודבריו משמעות דדוקא פקדון ולכן דייק ואמר זכה לי בידך הייני פקדון תן לפלוני קנה אבל מלוה לי בידך לא קנה ואין לדייק ולהוכיח מדברי רב דוק' באמר מנה לי בידך