כתב סופר גיטין חלק א נט

לא יתן לאח"מ מדרבנן הוא ולפמ"ש בגט בוודאי מדאוריי' ממילא נשמע גם בשחרור מדאוריי' הוא דלא יתן לאח"מ וצ"ע. ויש אתי מקום ישוב לזה עפ"י מ"ש הרמב"ם בהלכת עבדי' דיש חילוק בין תן לזכי דבתן דווקא אינו משוחרר ולא זכה רק שלא יוכל לחזור בו ועיי' קצה"ח סי' קכ"ה שכ' דאינו אלא תנאי כשיגיע לידו יהי' משוחרר משעת נתינה. וכ' הא דלא יתן לאח"מ הגם שכל תנאי אפשר לקיים אח"מ צ"ל מדרבנן הוא כיון שהתנאי בגט עצמו יאמרו יש גט לאח"מ עיי"ש שכ' שכ"כ בב"ח. לפ"ז א"ש דכייל ומשווה גט ושחרור דלא יתנו לאח"מ דגם בגט רק מדרבנן לא יתן דמדאוריי' מהני לאח"מ כיון דמקיים תנאו וא"ש עיי':

אלא דעדיין קשה על הרי"ף גם אם נימא דרי"ף ג"כ דווקא בתן ס"ל דלא מהני רק דא"י לחזור ועיי' טור יו"ד סי' רס"ז דאפשר דכן הוא וב"י מסכים עמו דמלתא דמסתבר הוא אלא לרי"ף אין לומר כמ"ש קצה"ח דהוא תנאי בעלמא דא"כ איך מייתי ראי' ממנה לפלוני בידי פשיטא שיוכל להתנו' תנאי כמו שירצה וא"צ ראי' וגם אין משם ראי' כלל ועכצ"ל או כדס"ל לרוב ראשונים דלאו דווקא בתן ה"ה בזכה ס"ל לרי"ף כן ומשו"ה הקשה מש"ס קדושין ומתוספתא ומגירושין או אם כדעת הטור בשיט' הרי"ף צ"ל כיון דאמר תן ול"א זכה גלי דעתו דאין רוצה שיזכה לו לגמרי כמ"ש הלח"מ בכוונ' הרמב"ם וא"ש הראי' ממנה לפלוני כמ"ש הלח"מ ואם באפשר י"ל בכוונת הרמב"ם כמ"ש הקצה"ח דתנאי הוא אבל בכוונ' הרי"ף א"א להעמיס כן רק כמ"ש הלח"מ. וא"כ אם נותן הגט לאח"מ מדאורייתא פסול משום אין גט לאח"מ ובשחרור רק מדרבנן וקשה דבמתני' משווה להו ודוחק ורחוק לומר לצדדי' קתני וצ"ל דרי"ף ל"ל כשיט' הרמב"ם בשוטה אלא כטור דמדאוריי' לא יתן כשהוא שוטה וה"ה וכ"ש בשחרור וגם שלא יתן לאח"מ ועיי' בכ"ז:

וכ' רש"י דתנו גרסי' שלא מסרו ליד השליח בחייו ומדקתני לא יתנו לאח"מ משמע אבל בחייו יתן כדלקמן ע"ב וצ"ל כיון שלא מסרו לידו בחייו ונוטל השליח אותו מעצמו מע"ג קרקע אח"מ אם לא מת והי' נוטל מע"ג קרקע הי' מהני ומוכח דשליח הולכה אפי' נוטל מע"ג קרקע מהני וזה דלא כמ"ש במכתב מאלי' כשיט' בה"ג דלא ישלח ע"י נכרי לתתו לשליח הולכה דהוי כטלי גיטך מע"ג קרקע. והנה ממ"ש תוס' דאפי' גרסי' תן א"ש ואפי' נוטלו בחייו כיון שלא נתן מיד ליד לא תן כזכי נראה דס"ל דשחרור אפי' נוטל העבד או שליח לקבלה מע"ג קרקע מהני דאל"ה אפי' תימא דתן כזכי מ"מ ל"מ דהוי כטלי גיטך מע"ג קרקע וע"כ לתוס' דבשחרור אפי' מע"ג קרקע מהני ועיי' קצה"ח סי' קכ"ה שהרגיש בזה וכ' לדעתו דילפי' לה לה מאשה גם לדבר הזה ואפי' תן כה"ג כזכי מ"מ ל"מ מתורת שליח לקבלה לזכו' לו דהא נוטל מע"ג קרקע אבל אי נתן בחייו מהני מתורת שליח הולכה כיון דל"מ בתורת שליח לקבלה שווי' שליח הולכה אלו דבריו ז"ל. והנה מ"ש דבחייו מהני מתורת שליח הולכה הגם דשווי' שליח קבלה מזה מבואר לקמן ר"פ האומר אדם יודע שאין יוכל לעשות שליח קבלה ועיי' רש"י שם ויש לחלק שם כל אדם יודע אבל כאן לאו כ"ע דינא גמירא דטלי מע"ג קרקע ל"מ. ונ"ל משו"ה ס"ל לתוס' דע"כ בשחרור מהני טלי מע"ג קרקע. ונ"ל עוד ראי' לזה מדלא הקשה ש"ס לעיל ט' ע"ב ולתני דשווה ג"כ לשחרורי עבדים בטלי מע"ג קרקע כמו דמקשה והאיכא לשמה ומחובר ש"מ דטלי שחרור מע"ג קרקע מהני דלענין זה לא ילפי' לה לה מאשה רק במה דשייך לכתיבה וחתימה דכתיב וכ' לה וילפי' לה לה אבל בנתינה דלא כתיב לה לא ילפי' שחרור מגט כנ"ל. אלא דקשה לי אם תמו בשחרור היינו שלא נתן מיד ליד כן בגט שלא נתן מיד ליד ובגט טלי מע"ג קרקע ל"מ ומוכח ע"כ דבשליח הולכה מהני מע"ג קרקע דלא כמכתב מאלי' ועיי':

והא לא משך עיי' פ"י במתני' שהקשה לשיט' רי"ף ורמב"ם דמתני' שמסר לידו ובשחרור לא זכה לו רק דלא לחזור בו ולרמב"ם דבמתנה ג"כ תן כזכי ה"ט דמתני' דיתן לאח"מ משום דתן כזכי ובחיי' זכה בו וכ' לבסוף דליכא רבותא דיתן לאחר מיתה כיון דמחיי' זכה פשיטא דיתן לאח"מ מה שכבר מחיי' זכה לו עיי' בו. ולפע"ד רבותא רבה איכא לשיט' הרמב"ם דמחלק בין תן לזכי דבתן לא זכה רק שלא יהי' יוכל לחזור וכ' הלח"מ מכיון שאמר תן ול"א זכה ש"מ שמקפיד שלא יהי' משוחרר עד שיבוא לידו וצ"ל במתנה ג"כ נימא הכי בתן מדל"א זכה ש"מ שאינו רוצה לזכות לו רק שלא יוכל לחזור ובשלהי פרקי' מבואר למ"ד הולך כזכי יתן ליורשי' והא הולך גרוע מתן שכבר זכה אביה' בחייו ועיי' פ"י דמביא ראי' זו דבמתנה ל"א דלא זכה לו רק לענין חזרה ולא כ' טעם למה ונ"ל דבמתנה אין ראי' מדאמר תן ולא זכה שרוצה שלא יזכה לגמרי עד שיבוא לידו דבמתנה לשון נבחר הוא תן דהא המכוון ותכלי' המתנה שיהי' ביד המקבל ויהנה ממנו ויעשה בו כרצונו ושייך לשון תן הגם שחפץ ורוצה שיזכה לו מיד לגמרי אבל בשחרור שאין תכלי' השחרור שיהי' נייר השחרור שכ' עליו השחרור של העבד אלא שיהי' משוחרר ואם יצטרך העבד שטר השחרור לראי' בידו יחוש לעצמו ויקחהו מן השליח ועיקרו שיהי' משוחרר ממנו ויהי' מותר בב"ח ומדאמר תן ול"א זכה ש"מ דמקפיד שלא יהי' משוחרר עד שיבוא לידו כנ"ל חילוק נכון. ומ"מ רבותא איכא שיתן לאח"מ דליא דלא זכה בו מחיי' מדאמר תן ולא זכה כמו בשחרור והדרא קושי' פ"י ועיי' תומי' סי' קכ"ה שעמד ג"ב בקושי' זו ולא ידע לתרץ רק משו' דלא קתני זה בסיפא ש"מ דאינו נותן לו מיד ליד עיי"ש. ולדידי נרא' דבאמ' תוס' פ"ל במתנה ל"א תן כזבי רק בחוב ושחרור ג"כ כחוב אי לאו דעבד לי' נייח נפשי' לא הוי משחרר לי' ועיי' תוס' לעיל י"א ע"ב ונ"ל דרמב"ם דס"ל גם במתנה תן כזכי משום דבמתנה ג"כ קיי"ל מתנה כמכר אי לאו דעביד לי' נייח וכו' ויש פלוגתא דאמוראי בזה במגלה כ"ו ע"ב וב"מ ט"ז ע"א ונ"ל רב דמוקי מתני' בציבורי' לר"ז במעמד ג' ולר"פ בשכ"מ ולא רצה רב בלא צבורי' ומשו' תן כזכי דס"ל במתנה תן לאו כזכי דס"ל כמ"ד מתנה לאו כמכר ולפי דקיי"ל מתנה כמכר במתנ' תן כזכי ומיושב קושי' פ"י ותומים. וצ"ל הא דכ' הרמב"ם דין דמתנ' בשכ"מ הגם דלהלכתא י"ל מתני' דאמר תן ומשום תן כזכי כיון דאוקימתא זו לא נאמרה בגמרא לא כ' הרמב"ם וכן דרכו בקודש בכ"מ ועיי':

והנה קושי' תוס' מבואר' ונתקשו כל הראשונים דלא אמר דיתן לאח"מ משום מצוה לקיים דברי המת ותוס' בחד תי' כ' דלא רצה לאוקמי מתני' כיחידאי הגם דקיי"ל מצוה לקיים וכו' טוב יותר למוקמי מתני' כרבי' ומביא ראי' מלקמן דלא מוקי שמואל מתני' כיחידאי כר"י הגם דס"ל הלכתא כוותי' ומוקי טפי מתני' כרבי'. ונתקשיתי בראי' תוס' דלכאור' צריך להבין למה נוח לו יותר לשמואל למוקמי מתני' כרבי' בזוכה לו ע"י אחר א"כ מתני' דלא כהלכתא דלר"י לא צריך לזכות ע"י אחר ועיי' תוס' שבועת פ' שבועת שתים בנשבע שלא אוכל וכו' דקאמר ש"ס דר"י לא מוקי כר"ל דמוקי מתני' כדברי הכל וכ' תוס' אם מתני' במפרש דגם רבנן מודי' מ"מ כיון דלר"ע אפי' בסתם שוב לא אתי' ככ"ע. חזינן הגם דאין מפורש במתני' דווקא מפרש מ"מ כיון אם אתי' כרבנן במפרש לא הוי כר"ע דל"צ מפרש א"כ שמואל לקמן דמוקי מתני' בזיכה לו עי"א מתני' דלא כהלכתא ורחוק לומר דניחא לשמואל להוציא מתני' מהלכתא כדי לאוקמ' כרבים דאם כרבי' ע"כ דלא כהלכתא היא. ונ"ל דא"ש דמתני לקמן המלוה מעות וכו' מפריש עליו בחזק' שהוא קיים לא אתי מתני' לאשמועי' שום חידוש בענין הפרשה עד שלא בא ליד כהן אלא דרצה לאשמועי' דאין חוששי' שמת בנתיים וע"ז הקשה איך אפשר כלל להפריש וע"ז מתרץ שמואל בזיכה לו היינו לר"י עשו שאינו זוכה וכו' וגם לרבנן אפשר הך דינא כשיזכה לו ואתי' מתני' ככ"ע המפריש באופן שיוכל להפריש לכל מר כדאי' לי' לר"י בלא זיכה ולרבנן בשזוכה לו עי"א מפריש עליו בחזק' שהוא קיים ולא רוצה שמואל לומר מתני' דווקא לר"י קמ"ל דמפריש עליו אלא גם לרבנן איכא דינא שיוכל להפריש וקמ"ל לכ"ע היכא דיוכל להפריש מפריש עליו אפי' אינו יודע שהוא קיים דחזק' שהוא קיים ואין לדייק הא לא זיכה לו לא דלא כר"י דמתני' לאו בהך דינא עסיק ובא משא"כ בשבוע' דקמ"ל דנשבע שלא אוכל ואכל נבילות וכו' דחייב דחל שבוע' על נבילות ולרבנן אזל רק במפרש וקמ"ל במפרש ח"ש חל השבועה זה דלא ככ"ע דלר"ע חל בלא מפרש על ח"ש וא"ש:

ולפ"ז אין ראי' תוס' מלקמן ראי' לדהכא דשם ניחא לי' למוקמי ככ"ע הגם דהלכתא כר"י מ"מ נוח לי' לפרש דין דמתני' כרבי' ג"כ ואתי' כרבי' וגם כהלכתא כמ"ש אבל כאן לפי דמוקי מתני' בצבורי' ובמע"ג או בשכ"מ דווקא יתן לאח"מ ובלא"ה לא מתני' דלא בהלכתא דבלא"ה לא יתן והא מתני' בהך דינא עסיק ובא וקמ"ל דצריך ליתן ולהלכתא אפי' בברי ובלא מעמ"ש צריך ליתן משו' מצוה לקיים ולומר דניחא לי' יותר למוקמי מתני כרבי' דלא כהלכתא אין ראי' מלקמן וצ"ע. וליישב נ"ל הנה הר"ן כ' דמתני' לא איירי בהכי רק שהוא זוכה מחיי' ולא משום מצוה לקיי' ונ"מ רק ביתומי' קטנים וכ' ומנ"ל הא מרישא דמשום מצוה לקיי' הא ברישא כופין לשחררו וע"כ מתני' לאו בהכי והנה תוס' דהקשה לא ס"ל דמוכח מרישא דלאו בהכי איירי. ובוודאי י"ל דמתני' איירי שזוכה בו מיד ונ"מ ביתומי' קטני' אלא דקשה לתוס' מנ"ל דמתני' לאו בהכי איירי ולזה מתרץ שפיר דרצה לאוקמי מתני' כרבי' הגם דהלכה כר"מ מ"מ עדיף לי' למוקמי מתני' כרבי' ואי משו' מצוה לקיי' לא כרבי' אתי' ולכן בחר לו טפי דמתני' לאו משו' מצוה לקיי' איירי אלא במעמ"ג או שכ"מ ומ"מ מתני' כהלכתא ג"כ אתי' דלק' ל"ל מעמ"ג או שכ"מ בלא"ה חייב ליתן משו' מצוה לקיי' כו' י"ל מתני' לא עסיק ובא משו' מצוה לקיי' רק מה שהוא משו' קנין בחייו ונ"מ ביורשי' קטני' וא"ש דמיון וראי' תוס' מלקמן דניחא לשמואל למוקי מתני' כרבי' הגם דהי' יוכל למוקמי כהלכתא וכיחידאי מ"מ נייח לו יותר ומהדר למוקמי מתני' גם כרבי' וכהלכתא וכן כאן רב מהדר למוקמי דיהי' מתני' ככ"ע הגם שהי' יוכל למוקמי כיחידא' והלכתא וא"ש נכון ועיי' היטיב:

וע"פ דברינו עלה לנו ישוב לקושי' א' שהקשה התומי' סי' ס"ו לפמ"ש תוס' דעדיפא למוקמי כרבי' קשה על ר"פ דל"א כר"ז דס"ל אמר רב אפי' בפקדון והא בקדושי' מ"ח ע"א רבנן ס"ל דווקא בפקדון ורב פסק הלכתא כר"מ וא"כ י"ל דרב מוקי מתני' במעמ"ג ובצבורי' דווקא כדי דאתי' מתני' כרבי' כרבנן דר"מ והיא קושי' שכלי' עיי' בו. ולפמ"ש לק"מ דאם מוקי מתני' במעמ"ג ובצבורי' דווקא הוי מתני' דלא כהלכתא דלהלכתא לא בעי צבורי' ובוודאי עדי' לתרץ מתני' כהלכתא וכיחידאי מלמוקמי כרבי' דלא כהלכתא ומ"ש תוס' דמשו"ה לא מתרץ מתני' משום מצוה לקיי' א"ש ע"ד שכתבתי דאת מתני' כהלכתא וכרבי' וא"ש ועיי':