כתב סופר גיטין חלק א נח

וקטן. ובאמ' מה דפשיטא לתוס' לקמן דוקא בעבד כהן ישראל לר"מ זכו' הוא ולא לעבד קטן של כהן לולי תוס' הי' נ"ל דאפשר הך חוב שפוסלו מתרומה ס"ל ג"כ לר"מ דאינו מכריע נגד זכו' שיוצא לחירו' ולא פליג על רבנן רק הך חוב דבהפקר' ניחא לי' מכרע' נגד זכות שיוצא לחירו' דס"ל לרבנן זכו' שיוצא לחירו' עדיף מצד חוב דבהפקיר' ניחא לי' ור"מ ס"ל דהך צד חוב עדיף והשיב ר"מ בעבד כהן לדבריה' דרבנן אודו לי מיהת בעבד כהן גדול של ישראל דאיכא תרתי דניחא לי' בהפקיר' וגם פוסלו מתרומ' דאיכא ב' צדדי חוב המכרע' לזכו' שיוצא לחירו' אבל בעבד כהן קטן דליכא רק צד חוב זה דפוסלו מתרומה גם ר"מ מודה דיותר עדי' לו שיוצא לחירו' מחוב דפוסלו מתרומה כן הי' נ"ל דלולי דתוס' לא כ' כן לקמן ד"ה עבדא כו' דמודה ר"מ בעבד ישראל קטן משמע אבל של כהן לא ועיי' תוס' כתוב' י"ג ע"א והנלפע"ד כתבתי:

דף י"ג ע"א. מתנ' תנו גט זה לאשתי כו' כ' רש"י תנו גרסי' כו' לפיכך לא נחלקו חכמי' בדברים ולעיל ט' ע"ב כ' רש"י דאפי' לחכמי' לא זכה רק שאינו יוכל לחזור בו וכ' תוס' לעיל דרש"י חזר בו ועיי' מ"ש שם ליישב ועוד נ"ל כעת דרש"י ג"כ ס"ל כשיטת הרמב"ם דוקא בתן אמרי' דלא רצה שיזכה לו רק שלא יחזור בו כיון שאמר תן ול"א זכה לשון מבורר יותר וע"כ דרצה שלא יזכה רק בעיקר הזכו' שלא יהי' השחרור בטל עוד ע"י חזרתו אבל רצה שיבוא לידו אלא די"ל היכא דמת בנתיי' עד שנתן לידו הי' לנו לומר כיון שחפץ שלא יתבטל השחרור מכל ויזכה לו שלא יהי' אפשר לחזור ולבטלו היכא דמת בנתיי' במקרה ויתבטל השחרור כולו רוצה שיזכה לו לגמרי ויהי' משוחרר ע"י קודם מותו וכאלו אמר אם אפשר ליתן לו יתן לידו ולא יזכה לו רק לענין חזר' אבל כשיקר' מקרה שלא אפשר לתת לו יהי' משוחרר על ידו כדי שלא יתבטל השחרור לגמרי והא דלא פירוש כן דמיתה לא שכיח ולא צריך לפרשו אבל כך רצונו ודעתו אלא בשכ"מ שאמר תנו והוא מצוה מחמת מיתה ועומד למות אלו כך דעתו הי' לו לומר זכה. או עכ"פ להתנו' אם ימות יזכה לו לגמרי קודם ומדסתם ואמר תן ע"כ שמקפיד דוקא שיבוא לידו ולא באופן אחר כנ"ל. והא"ש דכ' רש"י כאן תנו גרסי' כיון דאיכא מ"ד מתני' בברי ומת בכה"ג הי' להו לרבנן לחלוק דיתנו דאומדן דעת שרוצה שיזכה לו לגמרי אם ימות וע"כ דבמתני' קתני תנו וא"ש גם למ"ד מתני' בברי אבל לעיל לא כ' רש"י מן הגירסא כלל רק כ' דחכמי' מודי' והיינו במוסרו לידו מ"מ לא קנה רק לענין חזר' היינו לפי האמת דמתני' בשכ"מ כר"פ בכה"ג לרבנן לא יתן שלא זכה רק לענין חזר' ורש"י לעיל דינא קאמר אבל במתני' בוודאי תנו גרסי' דאל"כ קשה למ"ד מתני' בברי ולעיל מפרש רש"י תנו מנה שכ"מ עיי"ש ועיי' פ"י שם ורש"י כ' בשכ"מ כיון דקיי"ל דמתני' בשכ"מ דמע"ש אפי' במלוה. ושפיר כ' רש"י דגם חכמי' מודי' כנ"ל עיי' וק"ל:

מתני' האומר תנו גט זה לאשתי ושחרור זה לעבדי לא יתנו לאח"מ כ' רש"י דגיטא לא הוי עד דמטא לידי' וכי מטי' לידי הא מיית לי' משחרר ופקע' לי' רשות'. דברי רש"י אלו צריכ' ביאור דפתח בגט דגיטא לא הוי וה"ה שחרור ומסיי' בשחרור דמית לי' משחרר ופקע' לי' רשותא גם מ"ש רש"י דפקע' לי' רשותא צ"ע מה רצה בזה פשיטא כיון שמת אין כאן גט ושחרור דאין גנו לאח"מ ולעיל ט' ע"ב כ' ג"כ טעם דאין שחרור לאח"מ דפקע רשותו וזכו היורשי'. ובכ"ז נצטערתי עד שמצאתי ראיתי בקצה"ח סי' קפ"ח שהרגיש במ"ש רש"י בשחרור דפקע לי' רשותא וכן לעיל וכ' ע"פ שיט' הרמב"ם דממנה שליח כשהוא פקח ונשתפה דמה"ת יוכל השליח לתת לה הגט ומדרבנן לא יתן שלא יאמרו שוטה יוכל לגרשה וכ' לפ"ז גם בשמת יוכל השליח ליתן אח"מ מה"ת דשליחותו לא בטלה והקשה ממתני' משמע מה"ת לא יתן וכ' בשחרור ה"ט כיון דפקע מרשותו וזכו יורשי' הוי כאלו עשה שליח ומוכרו עד שעשה השליח שליחותו דל"מ הנתינה אח"כ וכן בזה ובגירושין ג"כ כבר יצאו מרשו' הבעל דמית' מתר' ומותר' להתנסבא ולזה כ' רש"י בשחרור דפקע רשותו וזכו יורשי' עיי"ש. והנה דבריו נכוני' במ"ש רש"י בשחרור מלתא בטעמא דפקע רשותו אבל עדיין לא נתיישב למה לא כ' רש"י טעמא בגירושין כיון דפקע לי' רשותו של בעל ולמה קשה לרש"י טפי בשחרור מבגירושין:

ולכן כ"ל דבאמ' מ"ש הקצה"ח בגירושין דיצא מרשותו ומותר' לעלמא ל"מ לאח"מ כמו בשחרור יש לפקפק טובא דהא אגידה בי' לדבר הזה שיועיל ויפעול הגט לאח"מ שתהי' מותר' לעלמא ולא תהא זקוק' ליבם מחמ' קדושין שלו וכיון שלדבר הזה שתהי' פעולת הגט עדיין מכח הבעל הוא והוא אסר אותה והוא שרי לה ע"י שלוחו שעומד במקומו ובשחרור ניחא כבר יצא מרשותו ונכנס לרשו' אחר לגמרי והוי כמוכרו משא"כ בגירושין. ולכן נ"ל בגירושין איכא טעם פשוט אחר דלא מצינו גירושין רק להתיר איסור א"א דכתיב וכ' לה ספר כריתו' כו' ויצאה והיתה לאיש אחר אבל לא מצינו גירושין להתיר לעלמא אלא חליצה ועיי' תוס' לקמן ר"פ המגרש סוגי' דחוץ דכ' בפשיטו' היכא דאינה מגרש' רק שלא תהיה לזקוק' ליבם לכ"ע גם לר"א ל"מ ועיי' פ"י שם שתמה בטעם הדבר ולפע"ד נראה מה"ט שכתבתי דלא מצינו גט להתיר זיק' יבם רק להתיר איסור א"א והה"נ אח"מ הגם שאיסור א"א פקע דמיתת הבעל התיר' ונשאר איסור זקוק' ליבם לדבר זה לחוד ל"מ גט רק יבו' או חליצה כנ"ל נכון. והא"ש דלא הוצרך רש"י לתת טעם דל"מ גט לאח"מ דפשוט להפקיע איסור יבמ' לשוק ל"מ גט ותוס' ג"כ לא כ' רק דאיכא רבותא במתני' זו מה דלא נשמע ממתני' דלקמן דלא נימא דשליח במקומו עומד קמ"ל, אבל בשחרור טרח רש"י למצוא טעם דל"מ שחרור לאח"מ דפעולת השחרור לממון ולאיסור כמו שהי' בחיותו לכן כ' דפקע רשותו. ולעיל ט' כ' יותר דזכו יורשי' צד ממון שבו ועיי':

אלא דיש לעיי' במ"ש רש"י לעיל גם לרבנן לא זכה לו רק דא"י לחזור אבל אינו משחרר עד דמטי' גיטא לידי' וכיון דא"י לחזור בו וא"א עוד לשעבד בו כשרוצה ליטול השחרור איך יזכו בו היורשי' במיתת האדון הא אין לו בו זכות לשעבדו ונפקא מתור' ממונו ולהיו' כי לולי שזכו בו יורשי' הי' אפשר לשחרר לאח"מ ממילא לא יזכו בו יורשי' כיון דמורישם הי' מוכרח לשחרר אותו וא"י לחזור בו ממילא אין רשות יורשי' עליו ויוכל לתנו לאח"מ ג"כ ולא הועיל רש"י מידי בטעם שכ' דאין שחרור לאח"מ וצל"ע:

ואפשר לומר בכוונ' רש"י מ"ש דטעמא דלא יתנו לאח"מ עיקר דינא וטעמא נקט בשליח להולכ' דעלמא וה"ה לר"מ כשאמר תן לא יתן לאח"מ דפקע לי' רשותו וזכה ונכנס לרשו' יורשי' ומ"ש גם לרבנן דס"ל זכו' הוא אינו משוחרר מיד רק שא"י לחזור ולדדהו לא יתן לאח"מ מדרבנן שלא יאמרו יש שחרור ע"י שליח הולכה לאח"מ ובשליח הולכה ל"מ מדאוריי' לכן גם בכה"ג לא יתן כיון דמחיי' לא זכה לכן נתינה לאח"מ מדרבנן הוא דאסור כן י"ל:

וי"ל בזה הא דכ' רש"י כאן דתנו גרסי' לפיכך לא נחלקו רבנן וסתר שיטתו לעיל ט' ע"ב. ולהנ"ל י"ל דמשמע לרש"י מדלא קתני במתני' פלוגת' בין רבנן לר"מ בזה משמע דשני' שווי' בדבר הזה דלא יתנו לאח"מ ואם הגרס' תן לר"מ מדאוריי' לא יתן ואם נתן פסול מדאוריי' ולרבנן רק מדרבנן לא יתן ואם נתן כשר מדאוריי' שוב איכא פלוגת' בין ר"מ לרבנן לכן כ' דתנו גרסי' ולכ"ע מדאוריי' לא יתן לאח"מ מטעם שכ' דפקע רשותו והיינו ונכנס לרשו' יורשי' ולעיל ט' דמקשה לרבנן דל"א ושוו צ"ל דקושי' ש"ס כיון דעכ"פ מדרבנן לא יתן בשחרור הנ"ל למחשב דשווי' גם בזה הגם בגט מדאוריי' פסול הא קתני לא יתן לכתחלה כך י"ל ועיי':

וצ"ע לקמן כ"ט ע"ב דאמר ר"א מת הראשון בטלו כולם דס"ל כולם במקום שליח הראשון עומד גם לדעתו מ"מ כיון שעשה אותו שליח בחייו ה"ה עומד במקומו ובבעל שעשה שליח ומת ג"כ הי' יוכל ליתן לאח"מ הבעל אלא שכבר יצא' מרשו' הבעל כמ"ש קצה"ח או מטע' שכתבתי דאין הגט יוכל להתיר איסור יבמה לשוק אבל במת שליח של השליח למה לא יוכל לקיי' שליחותו של משלחו. גם צ"ל הא דאמר מבר"א הא דאבא דקטנותא היא אטו אם מת הבעל מידי מששא אי' בי' כולהו מכח מאן אתו מכח הבעל קאתו איתא לבעל איתנייהו לכולהו כו' נראה דמודה לו אלו כולהו שלוחי דשליח ראשון נינהו אם מת הראשון בטלו כולם וקשה כהנ"ל וגם דמיונו של נובר"א אינו עולה יפה אטו אם מת הבעל נימא מיתת הבעל שאני כיון שמת פקע' האישות ואין כאן אשה לגרשה משא"כ במת השליח וכ"ז צ"ע:

ונחזור לדברי קצה"ח שהקשה על הרמב"ם ממתני' דהכא דלא יתנו לאח"מ ומשמע מדאוריי' הוא לא ידעתי שום משמעו' דמדאוריי' הוא אפשר מדרבנן שלא יאמרו יש גט ושחרור לאח"מ כמו בשונה. ונ"ל להביא ראי' דבגט וודאי מדאוריי' לא יתן לאח"מ ומנא אמינא לה מלקמן כ"ח ע"א דמקשה רבא על מתני' מדתני' המגרש שעה א' קוד' למיתתו דאינה אוכלת בתרומה ואם הא דלא יתן לאח"מ רק מדרבנן לק"מ במתני' גם אם יתן לאח"מ מדאוריי' מהני סמכי' בדרבנן ונותני' לה בחזק' שהוא קיי' אבל במגרש שעה א' קודם מיתתו לענין תרומה דאוריי' חיישי' שמא ימו' ול"ס על חזק' כזו באיסור דאוריי' וגם אם נדחוק דמשמע לרבא אפי' בתרומה דרבנן לא תאכל מ"מ קשה הא דלא יתן לאח"מ מדרבנן הוא שלא יאמרו יש גט לאח"מ וכיון שאין אנו יודעי' שמת רק דיש לחוש שמת וכיון דאיכא חזקת חי הגם דלא סמכי' על חזקה זו לענין איסור מ"מ שמא יאמרו יש גט לאח"מ ליכא דהא אין יודעי' שמת ומסתמא לא מת שהוא בחזקתו כמו שהי' ולא יאמרו דגרשה אח"מ ואפילו יהי' נשמע אח"כ שמת וכי ידעו מתי מת אחר נתינה או קודם ולק"מ קושי' רבא מתרומה אפי' מתרומה דרבנן וע"כ מוכח דאין גט לאח"מ ע"י שליח שעשה בחייו מדאוריי' הוא וזו ראי' מוכרחת לפע"ד:

ויש להוכיח דגם בשחרור מדאוריי' הוא דמתני' כייל להדדי גט ושחרור דלא יתן לאח"מ משמע דשווי' בשני' מדאוריי' לא יתן וע"כ צ"ל טעמא בשחרור משום שיצא מרשותו ונכנס ברשות יורשי' וצ"ל מתני' דווקא בסתם עבד אבל בעבד שהפקיר האדון או שיצא מרשותו בשן ועין וכדומה דצד ממון שבו כבר נפיק מידי רבו ואין ליורשי' זכות בו ואיסורא לא קמוריש כדלקמן פ' השולח ואין תועלת השחרור רק לצד איסור שבו שיש ביד האדון להתיר ע"י שטר שחרור כה"ג אם עשה שליח ומת יוכל לשחררו אחר מיתת האדון אלא מדרבנן לא יתן שלא יאמרו יש שחרור אח"מ. אלא דכבר כתבנו לעיל לשיט' רש"י לעיל ט' דאינו זוכה לעבד רק שלא יוכל לחזור בו איך יוכלו היורשי' לזכות בו אחר שאין למוריש' רשות עליו ממילא יוכל ליתן לו אח"מ. וקשה לרמב"ם ורי"ף דס"ל כן וצ"ל באמת