כתב סופר גיטין חלק א נו

ס"ל מקרא ליכא למילף דשאני הכא דגלי קרא וס"ל כל דאיכא מגו קנה רק בבע"ח דליכא מגו ל"ק ס"ל מסברא דנפשי' גם בשווי' שליח אבל ר"נ ור"ח מקרא ילפי אנו אין לנו רק מה דכתיב' ומנ"ל להוסיף גזה"כ והא"ש דכ' רש"י שליח התופס לר"י דלא יליף אפי' בשליח ס"ל כדס"ל לר"פ ור"ה בדר"י ולכן מייתי מדר"י ולא מר"נ ור"ח דלדדהו היכא דשווי' שליח קנה ומזה עצמו הוכיח דלר"נ ור"ח דילפי מקרא דווקא בלא עשאו שליח כנלפע"ד ועיי':

ודע דנ"ל להו דקאמר ר"פ דשאני הכא דגלי קרא דלא תלקט לעני ואיכא איסור ללקט לעני ה"ה אם מלקט לעני ואינו מכווין לזכו' לו עד שיתננו לידו ג"כ איכא איסור שלא ימציא לא' מה שכל א' יש לו חלק בו דמ"ש ולמ"ש דר"ח יליף מקרא בכ"מ מגבי' מציא' ותופס לבע"ח דל"ק והיינו דאיכא איסור דלא תלקנו בשביל אחר ובבע"ח לא תתפוס בשביל א' להפסיד לאחרי' אפי' תופס ולוקח ואינו מכווין לזכו' עבורו רק עד שיתן לידו ג"כ אסור. ונ"ל עוד כ"ז כשאין זוכה בעצמו אבל כשזוכה לעצמו תחלה ואח"כ נותנו לחבירו פשיטא דליכא איסור הגם דמתחלה הי' דעתו לתת במתנה לחברו דבשלו רשאי לעשות כרצונו כנ"ל:

וע"פ דברינו אלו יש להסביר טעמא דר"ש בביצה גבי מילא מים לפי שיט' רש"י שם דס"ל לר"ש כיון דמי שנתמלא לו ל"ק קנה הממלא ותוס' הקשה מ"ט יש כיון שלא התכווין לעצמו. ולמ"ש י"ל כיון דבמילוי זה לתת לחבירו בין שזוכה לו בין דלא מהני זכותי' עד שנותן לידו עושה איסור שממציא לזה מה שאחרי' הי' יכולי' לזכו' בו ונפקא מקרא לא תלקט וכו' הגם דהממלא לא ידע מכ"ז ומילא לחבירו כיון דחבירו ל"ק דהמגב' מציא' ל"ק אנן סהדי דהוא רוצה לזכות בו כדי שלא יעשה איסור במה שנתנו לחבירו אח"כ דשוב הוי כנותן משלו כמ"ש ור"נ ס"ל מ"מ דל"ק הממלא או דל"ל אנן סהדי הנ"ל או דלית לי' כלל דרשא דחידש ר"פ לא תלקט או דס"ל רק דלא ילפי' מהכא והא דמגבי' מציא' ל"ק מסברא ס"ל ולכן ס"ל דגם הממלא ל"ק ויש להאריך בזה ותן לחכם וכו':

ועיי' פ"י ב"מ שכ' ר"נ דמדמה מגבי' מציא' לתופס לבע"ח לשיטתו אזיל דס"ל בביצה דל"ק הממלא דלר"ש לפי שיט' רש"י לא דמי' מציאה לבע"ח במציאה כיון דאם לא יקנה למי שהגבי' יקנה הוא שוב ליכא חוב לאחרי' משא"כ בחוב עיי' בו. ועיי' תומי' שהקשה לר"ש מדקתני מתני' אני זכיתי בה למה לנו לאמירתו כיון דלמי שהגבי' ל"ק ממילא קנה הוא ותי' דכיון דעשאו שליח ל"ק המגבי' עיין בו. ולפע"ד לתת תבלין לדבריו ע"פ מה שהקשה בש"מ ב"מ מ"ש מעודר בנכסי הגר וסבור שהוא שלו דל"ק ואיך סובר ר"ש דקנה המגבי' ולא התכווין לקנות ומתרץ שאני בעודר דלא התכווין כלל לקנין משא"כ במגבי' נתכווין עכ"פ לשום קנין. ולפע"ד יש להמתיק יותר במגבי' מציא' נכנס מיד בספק או שיקנה הוא או חבירו מי שהגביה בשבילו אולי לא ירצה חבירו במציאה ומתנה יחזיק לעצמו ולכן כיון דמדינא חבירו ל"ק קנה הוא כיון שמתחלה הגבי' בספק לו או לחבירו משא"כ בעודר כנ"ל. ולפ"ז בעשה שליח להגבי' כבמתני' דלא הי' ספק בשעת הגב' דלחבירו מגבי' דחפץ ורוצה בו ולא התכווין לעצמו ל"ק לא הוא ולא חבירו כנ"ל ועיי':

אלא דקשה לי לפ"ז מהא דמקשה ר"נ לעולא ממתני' דמוכח דל"א מגו דאי בעי זכה לנפשי' י"ל בוודאי כל דחב לאחרי' לומר משום אי בעי זכי לנפשי' יש לו כח וזכות לזכות לחברי' ל"א אבל אמרי' כיון דאם לא יזכה חבירו יהי' שלו של המגבי' ממילא ליכא חב לאחרינא מה להם אם יהי' של המגבי' או של מי שהגב' בעבורו וליכא חב לאחרי' ולכן קנה חבירו וכ"ז בלא עשאו שליח אבל בעשאו שליח דל"ק המגבי' כשלא יקנה הוא שהגבי' בשבילו הוי חב לאחרי' ומשו' אי בעי זכי יש לו כח לזכות לחברו ל"א. אלא דר"נ לשיטתו בביצה ס"ל דגם המגבי' ל"ק הוכיח שפיר ממתני' אבל לר"ש לק"מ:

ומצאתי מקום ישוב לקושי' ש"מ על ר"כ דאמר ולימא מר מעני לעני ושוב מייתי דתנן במתני' והוא קושי' לעולא והי' לו להקשו' עליו ממתני' ולמה אמר ולימא מר מעני דמקשה מנ"ל לך דמודה מעני לעני דשמא גם מעני לעני פליגו ומה לך לומר כן הי' לו להקשות בחוזק דמתני' עומד' נגדו עיי"ש שנדחק ולמ"ש י"ל דלא יוכל להקשו' על עולא ממתני' דהי' יוכל לחלק לחדש לו דס"ל כל שלא קנה זה שהגבי' עבורו קנה הוא וליכא חב לאחרי' ומתני' בשליח דל"ק לעצמו וחב לאחרי' הגם דר"נ לעצמו לא ס"ל כן מסברא דקונה לעצמו מ"מ על עולא לא יוכל להקשו' ממתני' דאפשר לתרץ כן ולכן אמר ר"כ ולימא מר מעני לעני מחלוק' דהא ממתני' מוכח כן וע"כ אתה צריך לחדש דבר מתוך דבר דלא תיקשי ממתני' דאם ל"ק חבירו קונה הוא ושליח שאני למה לך כ"כ הא אפשר לך לומר מעני לעני ג"כ מחלוק' והיינו ולימא מר דקאמר למה לך כל זאת והשיב עולא דאינו צריך לחדש שם דבר מכח מתני' וטעמא הוא המגבי' ל"ק ל"ק ממתני' די"ל באמר תחלה והוסיף והוכיח דרישא בהכי איירי ומוכח ממתני' עצמה דאם ל"א תחלה דקנה הגם במתני' בשליח אם ל"ק חבירו ליק הוא מ"מ אם לא אמר תחלה קנה חבירו ומוכח מעני לעני כ"ע מודים משום מגו דיש לו כח לזכו' לעצמו מהני גם לחבירו הגם דחב לאחרי' וא"ש ומיושב ומדוקדק הסוגי' היטב הדק ועיי':

וע"פ דברי' הדברי' האלו אתיישב לנו עוד דקדוק עצום שעמד בו הש"מ דקאמר לר"נ ור"ח. וטעמא מאי וכו' הא ר"נ מביא ראי' ממתני' דמגבי' ל"ק ועוד מאי דקאמר מידי דהוי תופס לבע"ח תלה דלא תני' בדלא תני' והדקדוקי' עצומו' ובעי ישוב. ונ"ל ע"פ הנ"ל אי הי' ס"ל לר"כ ור"ח כר"ש בביצה דקנה המגבי' אם ל"ק חבירו הי' ס"ל לר"נ מגביה מציאה קנה דליכא חב לאחרי' כמ"ש פ"י. אלא דר"נ ס"ל דל"ק הוא כיון שלא נתתכווין לקנו' בעצמו והוא חב לאחרי' כמו בתופס לבע"ח והיינו דקאמר טעמא ס"ל דהוי חב מידי דהוי תופס לבע"ח דל"ק חבירו וגם התופס ל"ק דאין לו זכו' בו כן במציא'. וי"ל עוד דמדמה לחוב אפי' גם חייב גם לו מ"מ ל"ק התופס בלי כוונה לפמ"ש לעיל דלהכי קנה לר"ל הגם שלא התכווי' לעצמו דנכנס מיד לספק שמא לא ירצה חבירו במתנה זו וכ"ז במציא' אבל בחוב המגיע לו בוודאי ירצה בו וכה"ג מחלקי' ראשוני' בענין תן כזכי במתנה. לחוב ועיי' פ"י כאן חילוק זה וכיון שלא נכנס לספק שלא ירצה חבירו גם הוא ל"ק ור"נ ס"ל גם במתנה ל"ק הוא כיון שלא התכווי' לעצמו והיינו דמדמה ש"ס מידי דהוי תופס לבע"ח דל"ק הוא התופס אפי' חייב גם לו והוא חב לאחרי' כן ס"ל לר"נ במציא' דל"ק המגבי' והוא חב לאחרי' כנ"ל. והא"ש דאמר טעמא מאי הגם דר"נ מביא ראי' ממתני' דממתני' עצמה ליכא ראי' לפי דס"ל לר"ש דקונה המגבי' י"ל במתני' שאני דשווי' שליח משא"כ במגבי' מעצמו אלא דר"נ ס"ל גם במגבי' בעצמו ל"ק הוא כשלא יקנה חבירו ולכן מביא לו ראי' ממתני' וזהו עצמו דקאמר טעמא מאי ס"ל לר"נ כן ממתני' משום דס"ל מידי דהוי תופס לבע"ח כמו שם ל"ק לעצמו כן במגבי' מציא' וא"ש עיי' היטיב כי נכון הוא ע"ד פלפלא טבא חריפתא. ואתי' לן שפיר עוד במ"ש הא דאמר ר"י שם וא"ת משנתינו דאמר תנה ול"א זכה לי' יש מן התימא הא דאמר ול"א זכה שפת יתר כיון דאמר מתני' באמר תנה לי נדע דכוונתו מפני שמקפיד שיתן לו ממילא בזכה לי מהני. ולמ"ש י"ל דאי ל"א מפורש ול"א זכה ה"א גם זכה ל"ק דר"י מתרץ מתני' דאמר תנה לא משו' דתן לאו כזכי אלא משום שעשה אותו שליח ול"ק המגבי' לעצמו כשלא יקנה הוא ממילא הוי חב לאחרי' משא"כ במגבי' מציא' דקנה המגבי' כשלא יקנה חבירו ליכא חב לאמרי' ולזה אפי' בזכה לי כיון שעשאו שליח ל"ק לכן הוצרך לפרש ול"א זכה לי אבל בזכה קנה הגם דעשאו שליח ול"ק המגבי' מ"מ קנה משו' מגו דיש כח לזכו' לעצמו ולא משו' דקנה הוא ומתני' בתנה לי ול"א זכה דרוצה שיתנו לידו דווקא וא"ש ועיי':

וא"ת משנתינו כל האומר תנו כו' הרמב"ם פ"ב מהלכ' מלוה כ' בשנותן הלוה בעצמו בשביל פלוני אפי' בחב לאחרי' קנה וכ' הה"מ ראיה מכאן דאמר כל האומר תנו חזי' דמהני והוא תמוה הא כאן ליכא חב לאחרי' רק לעצמו ופשיטא דמהני ומצאתי שכבר תמה בקצה"ח סי' ק"ה וצע"ג ולחומר הנושא נ"ל דבאמת כל הסוגי' דכאן תמוה דאיך יליף מכאן לתופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' כקושי' תוס' ותירוצו דחוק מאוד ונ"ל די"ל דמתני' סתמא קתני ואפי' בעבד של שני שותפי' ומשחרר חצי שלו ועי"ז כופי' רבו שני ועושה ב"ח והוי תופס לבע"ח וחב לאחרי' לרבו האחר שיהי' כופי' אותו לשחרר בע"כ כנ"ל ומיושב בזה הא דאמר ש"מ מדרבנן הא גם מר"מ מוכח דלא פליג רק משו' דחוב הוא לו ולפמ"ש א"ש דר"מ הוצרך לומר משו' דחוב הוא אפי' בעבד שכולו שלו דלא הוי חב לאחרי' אבל מרבנן מוכח שפיר וא"ש וממילא מיושבי' דברי הה"מ דבכזה מהני אפי' בחב לאחרי' כנ"ל וק"ל:

דילמא לא היא עד כאן ל"א ר"א אלא משום דאי בעי מפקר נכסי כו' צ"ל דכאן אמר בפשיטו' דר"א בעשיר לעני ס"ל ג"כ וס"ל תרי מגו ובב"מ דחי ר"נ דלמא מעני לעני מחלוק' ומנ"ל דר"א סבר תרי מגו ופליג כולי האי והרגישו האחרוני' בזה וצ"ע. ונ"ל דלפי דאמר דרבנן ס"ל דשאני הכא דגלי קרא דכתיב לא תלקנו לעני דרשי' לא תלקט לו לעני וקרא קאי על בעה"ב ולקט קצירך לא תלקט ודרשי' לא תלקט לעני והיינו הבעה"ב דעליו קאי קרא ולא נוכל למילף רק דל"א תרי מגו דמפקר נכסי ומגו דזכה לנפשי' דבשלו לא יוכל לזכו' אפי' עני רק בשמפקיר השדה עיי' רש"י ב"מ ובש"מ שם ומנ"ל לרבנן דאחר שליקט דאמרה התורה לא תלקט חד מגו אמרי' ולכן ר"פ דרצה לומר דחכמי' מקרא ילפי הוצרך לומר דבמעשיר לעני מחלוק' ורבנן פליגו מעשיר לעני משום דגלי קרא אבל מעני לעני באחר לא פליגו דלא נפקא מקרא ועיי':

וא"ש בזה הא דבש"ס ב"מ אמר לר"כ ור"ח מידי דהוי תופס לבע"ח, ול"א דילפי מקרא דלא תלקט וכמ"ש תוס' דר"ח אפשר מהכא יליף ולפמ"ש א"א לומר כן דאי מקרא לא מוכח אלא דל"א תרי מגו אבל במגבי' מציאה דאיכא חד מגו מנ"ל דלא ויש להוכיח דבמגבי' מציא' וה"ה בפיא' באחר מהני מדגלי קרא בבעה"ב ואי בכל מגבי' מציא' ל"מ אפי' בחד מגו למה כתיבא קרא בבעה"ב המלקט דצריך תרי מגו דלא וע"כ דבאמת מהני בחד מגו ומדס"ל לר"ח דמגבי' מציא' לא קנה ע"כ דלא דרש כלל קרא דלא תלקט אלא מסברא ס"ל דמגבי' מציא' ל"ק ולכן לא יוכל לומר בב"מ דמקרא יליף ודלא כתוס' כאן כנ"ל ועיי':

וי"ל ר"י דס"ל מגבי' מציא קנה ותופס לבע"ח ל"ק ומחלק בין מציא'